אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק יו"ד › סימן צז

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק יו"ד · סימן צז

סימן צו

החיים והשלום וכל טוב לכבוד אהובי ידי"ע וידי"נ הרב הגאון הגדול בענקים שושנת העמקי'. דולה מים מבארות עמוקי'. חכו ממתקים זקן שקנה חכמה ובינה יתירה נודעת לו המפו' מוה' אלי' נ"י אבד"ק דראהביטש עוד ינוב בשיבה. וידידי הרב וחריף המופלג וכו' נ"י

מכתבם הגיעני והן היום הראוני כבודו את גדלו וידו החזקה במכתב החרות על לוח טעמיו ונימוקיו על שהתירו לזו"צ נגד מה שקבלו עליהם בכתב בנדר ושבועה עד"ר שלא לתת לשוכרי האקציס יותר מכפי דינא דמלכותא ועתה מוכרחים לתת יותר מזה וע"ז נו"ט לשבח להתירא א' דקי"ל נדר עד"ר מתירין לדבר מצוה בלא דעתם ולצורך פרנסה או להסר המכשול מקרי דבר מצוה וכאן מקצת מהן עברו ונכשלו ויש לחוש שלא יכשלו גם הנשארים. ב' מאחר שכולן תלוין זה בזה ומקצתן עברו שוב לא חל הנדר על הנשארי' דאדעתא דהכי לא נדרו כמבואר בסי' רל"ו בהג"ה והן טעמים נכונים ברורים וחזקים ואלו הנצרפים. ג' יש לומר עפ"י תשו' הריב"ש סי' ת"ס שאין נותני' היתר מדעתם ורצונם כי אם אנוסים הם ע"י כפי' שמשגיחי' עליהם ביותר ובעלילות ובתחבולות באים עליהם. ד' י"ל דיש אומדנא דמוכח שמתחל' לא עשו אל למען ישמעו השוכרי אקציס ויפחדו מזה ולא ישכרו ביוקר. ובאם הי' יודעים שלא ישגיחו ע"ז לא היי נודרי' כלל עכ"ד:

אבל מש"כ טעם הא' דלהנו"ב ודעמי' שבועה בכתב לא מהני הגם שהחת"ס מחמיר ואומר דמהני הרי מסיים בפתח וחרטה מותר וכאן הוי פתח וחרטה בודאי היא היתר גמור עכ"ד לא ידענא מה קאמר דמה מהני פתח וחרטה דידהו בנדרו עד"ר הא ודאי להחת"ס אין להתירו לכתחלה. גם מ"ש באות עפ"י דברי באר הגולה ליתא דלמ"ד דשבועה בכתב מהני מדאורי' חיובו בדיני אדם וע"כ צריך לטעמים הראשונים:

אמנם אנא אשכחנא מרגניתא תותי' ואומר הבא מן החדש דאפי' לדעת המעררים שלבם נוקפן לחוש אולי שלא כד"ת התירו הב"ד עכ"ז בדיעבד מותר בשבועה בכתב. דהנה יש בזה שלשה שיטות יש אומרי' דשבועה בכתב היא שבועה מדאורי' כמו בע"פ וי"א דשבועה בכתב לא מהני ועי' ד"ח ח"א יו"ד סי' י"ז דדבריהן נראין יותר ועכ"פ ספק היא וי"א דנהי דלא הוי שבועה מדאורי' מדרבנן מיהו הוי שבועה גזיר' אטו בע"פ עי' בתשו' אחרונים ותמצא. והנה דעת הר"ר אביגדור בנדר ושבועה עד"ר אם התירו מותר בדיעבד וכתב ז' הרמ"א בהג"ה סי' רכ"ח ואין לסמוך ע"ז כ"א בשעת הדחק וצורך בדבר והש"ך חולק ע"ז עפ"י קושי' מהגמ' ואמנם האחרונים תירצו קושי' הש"ך הובאו מקצתן בפתחי תשובה שם והחזיקו בדעת הרמ"א ומידי ספיקא לא נפקא א"כ זהו בשבועה בע"פ בעינן שעת הדחק וצורך אבל בשבועה בכתב די"א דלא מהני מדאורי' כ"א מדרבנן א"כ יש ס"ס בדאורי' וס' בדרבנן שמא כהאומרים דשבועה בכתב לא מהני וא"צ התרה כלל ואת"ל דמהני מדאורי' או עכ"פ מדרבנן שמא כהר"א דנדר עד"ר שהתירו מותר בדיעבד והוי לי' ס"ס בדאורי' וס' בדרבנן דקי"ל להקל וכמ"ש הש"ך בדיני ס"ס א"כ מטעם זה מהראוי כאן להתיר אפי' בלא דחק וצורך לדבר וכש"כ כאן שאין שעת הדחק וצורך גדול יותר מזה למי שלבו נוקפו וגם שעי"ז פשתה צרבת המחלוקת בעיר ונחלקים כתות כתות וכבר אמרו שנאוי המחלוקת וגדול השלום כל כה"ג בודאי מה"ט מותר לכל בדיעבד וכ"ז אלו הי' כדעתם שחוששין שהי' שלא כהוגן אבל כבר הראיתי לדעת הטעמים שהתירו עפ"י הדין שהם נכוני' וישרי' למוצאי דעת ונבונים. ויפה הורו להתיר כדת וכהלכה ולכן אין רשות לשום אדם להרהר ולפקפק על ככה והשומע מה' ישא ברכה. על כן על כל דברי האגרת הזאת השנית אקוה כי הבשר האכל יאכל לכל נפש והקולות יחדלון וכל איש ישכון בטח ושלום וביקר ילין.

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה