אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק יו"ד › סימן צו

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק יו"ד · סימן צו

סימן צה

להרבנים המופלגים חריפים ובקיאים בד"צ דק' סטריא:

מכתבם הגיעני ואם, אמנם אין דרכי להשיב לאיש שואל שלא מדעת הרב ואב"ד דשם. אכן מפני כבודם ולאפרושי מאיסורא אען ואומר אך הנוגע לדינא תורף השאלה ע"ד שו"ב שנתן כתב בשבועה וח"ר להרב הג' המנוח האב"ד דשם לבל ישחוט שום בע"ח בעיר סטריא ואגפי' השייכי' לה בלי רשותו ולאח"ז אשר הוסכם מאת הרב והב"ד לבל ישחטו השו"ב דפה למחזיקי הבאנק לטובת תקנות העיר עבר השו"ב הנ"ל ושחט להזובחי' כ"פ נגד רצון הרב והקהל ועבור זה העביר אותו הרב מאומנותו לבל ישחוט עוד שם וסביבותי' והטיל על השו"ב הקבועי' לתת לו לכל שבוע הז"כ ולאח"ז התעורר עוד הפעם השו"ב הנ"ל והי' כמה אנשים שם אשר החזיקו בידו ושחט להם כמה חדשים ולא שמע לקול הורים ומורים ואז הרב והב"ד דשם וכמה גדולי' אסרו שחיטתו שגבר יד הרב עליהם והוצרך לעזוב מלאכת השו"ב ומקבל פרס הנ"ל וכמה פעמי' פייסו המחזיקי' בידו את הרב הנ"ל להחזירו לאומנותו ולא רצה לשמוע אליהם באמרו שאינו נאמן בעיניו על מלאכת הקודש שו"ב ועתה אחר פטירתו של הרב המנוח ז"ל בא השו"ב למצא לו עזר ותרופה כי פרס הקצוב אינו מספיק לו והם מצדדי' להתירו ושורש דבריהם אם שכבר מבואר בפוס' בענין שבועה בכתב להחמיר מספק דאורי'. ומה גם י"א דלכ"ע אסור מיהו מדרבנן וגם מבואר מש"ע סי' רי"ו ס"ז בענין שהשביע את בנו שלא ילוה כ"א ברשות ראובן ושמעון וכו' דמשמע שאם מתו שניהם אין לו רשות להלות אף שאינם בעולם ליתן לו רשות וכ"מ בהג"ה רמ"א סי' רכ"ח במי שנשבע, ע"ד חבירו שלא לעסוק בסחורה בלי רשותו ומת חבירו וה"ה, הכא אף שמת הרב ואינו בעולם אסור לשחוט אבל ע"ז לחלק יצאו דהתם היתה השבועה לתועלת של זה או לתועלת של זה אבל כאן השו"ב לא נשבע לתועלת עצמו שלא לשחוט בלי רשות הרב וגם אחרים לא השביעוהו לתועלתם רק שהרב השביעו שלא לשחוט בעירו לכבודו לתועלתו אומדנא דמוכח שלא הי' כוונתו בשבועה רק כ"ז שיהא בחיים חיותו שלא ישחוט נגד רצונו אבל לאחר מותו אין כאן תועלת להרב אם אינו באפשרי ליטול רשות ממנו ואזלינן בתר אומדנא דמוכח אפי' בעד"ח כמ"ש בהג"ה בסי' רי"ח ע"כ לשונם. ואני אין דעתי מסכמת עמהם כי אין כאן אומדנא דמוכח בדעת הרב כדבריהם ואפי' אומדנא סתם נמי אין כאן ואני אומר להיפך דחס להו דילמא הכי שהרב עשה לכבודו לקפח פרנסה של שו"ב בשביל כבוד וגם לא לתועלתו בשביל שהחמיר ע"ע כי הוא הי' בידו לאכול משו"ב אחר דשם. אבל הרב הי' מגלה דעתו באר היטב כמ"ש בדברי הר"מ שפייסו אותו כ"פ להחזירו לאומנותו ולא שמע אליהם באמרו שאינו נאמן בעיניו על מלאכת הקודש השו"ב עכ"ל. הרי שעשה זאת לתועלת העיר שלא יבא בפיהם בשר פיגול ממי שאינו נאמן בעיניו וזה עודנו קיים גם לאח"מ וזה גם תועלת עצמו לשמרם ממכשול ובלי ספק גם עתה אח"מ על גוזליו ירחף ורוצה בקיומו של העיר בירא דשתא מני' כו' ובתקנתם שלא יכשלו ע"י שו"ב שלא הי' הגון בעיניו וחוץ לזה יש בו תועלת עצמו כי זה נגד רצונו וכבודו של אדם שאין לך בזיון גדול מזה הוא הרס וכמה גדולים אתו והמה יבנו הריסתם ובלי ספק לא ניחא לי' בהכי ומה גם כי נשבע גם עד"ר ובודאי דעת רבי' שלא לשחוט בלא רשות הרב אף שאינו בעולם לתת רשות כי יש בזה תועלת עצמם שלא לאכול משו"ב שהי' איש חשוד בעיני הרב שלא יכשלו ע"י. אם כי לפי מ"ש ר' ישעי' יעקב שאמר הרב בזה"ל שאינו חפץ בו באשר אינו מאמינו שמא יתפתה עוד הפעם לשחוט עוד בלא דעתו ויצטרך לאסרו עכ"ל וזה לא שייך לאחר פטירתו אבל בלי ספק דברי שניכם אמת וצדק פעם אמר כך ופעם אמר כדברי, ר"מ הנ"ל:

וא"כ הדבר לתועלת הרבי' ולתועלת עצמו וזה קיים לעולם ועכ"פ אומדנא אין כאן כלל וזה ברור לדעתי בלי ספק ובזה נדחה נמי מה שצדדו עוד מטעם שלא הי' כוונת השו"ב הנשבע רק על כל ימי חייו של הרב שאז מוטל על השו"ב לשמוע בקולו וגם על הרב מוטל להשגיח על השו"ב שיהיו כשרי' ונאמני' אבל לאחר פטירתו מה איכפת לי' להרב מה שיהי' אחריו וכו'. ולמ"ש לא כן הדבר אלא בלי ספק בשעה שהשביעו הי' לתועלת העיר לשמרם ממכשול לעולם והרי הוא לא על דעתו לבד נשבע כ"א ע"ד הרב ועד"ר והרי דעת הרב ורבי' בודאי הי' כמשמעות לשון בלי רשותו דמשמע אפי' לאח"מ וא"כ בכה"ג לא אזלי' בתר דעתו וכמבואר ברמב"ם פ"ב משבועות הלכה ט"ו וביו"ד סי' ר"י ובש"ך שם ועי' בתשו' מהר"ם אלשיך סי' נ"ז דלא מהימן לומר אדעתא דהכי לא אשתבע אלא כד אשתבע אדעתי' דנפשי' אבל מאן דאשתבע אדעתא דחברי' לא מצי לאשתמוטי בהכי וכמ"ש הרמב"ם בפ"ב מי שנשבע וכו' עיי"ש והיא מה שהעתיקו הש"ך הנ"ל וכה"ג כ' בד"ח ח"א יו"ד סי' י"ד שהבאתם:

וגם בענין עד"ר סתם אם יש לו התרה הנה הש"ך כ' ויש להחמיר ואם יאמרו שהיא לדבר מצוה לצורך פרנסתו הרי הרב גילה בדעתו שאינו רוצה להתירו. ומ"ש שעתה אין לו תועלת בזה כבר כתבתי דליתא דעוד יש תועלת לו ולרבים כדבר האמור למעלה. וגם לדעת הש"ך דבקבל טובה מחבירו עבור השבועה אין להתיר דעת חבירו אפי' אינו לתועלתו ואם שיש חולקי' עליו מי יכנס נפשי' לפלוגתא בענין איסור שבועה וח"ר. וגם קשה בעיני להאמין על עיר סטריא קהלה נאה וחסידה. שיבאו כולם בברית ויעשו אגודה. להעמיד שו"ב שיש עליו חלודה. ומסתמא יש כמה וכמה אנשים המוחין וממאני' בזה שלא להתירו והרי מבואר בהג"ה דאם הרבי' אומרי' שלא להתיר לו אפי' לדבר מצוה אין מתירין ותו דבתחל' קבלה אפי' יחיד יכול לעכב אם יש טעם הגון בדבריו כדאי' באו"ח סי' נ"ג לענין ש"ץ ועיי"ש ובמג"א ס"ק ז' כל שכבר העבירוהו וכו' כש"כ כאן בשו"ב שיש טעם הגון בפיהם שאינם רוצי' בשו"ב דהתירו תלי' בפלוגתות הפוס' ובפרט לדעת החוו"ד דבנשבע שלא לשחוט ושחט אעל"מ ושחיטתו נבילה אלא שהחת"ס סי' ו' חולק עליו ועי' בתשו' בנו כתב סופר יו"ד סי' א' ולא יאכלו ממה שיש עליו שאלה וסרכא תלוי' ודבוקה והדין עמהם למחות בשביל זה כי הלא לכם לב לדעת ועינים לראות בהב"י סי' תר"צ הביא שם מתשו' הריב"ש סי' שפ"ח שכתב בענין לעז האחשדרני' ואפי' אם הי' בקיאי' בו לא הי' להם לקרותה לנשים בלשון לעז משום ההיא דרמב"ן שלא לכנוס בספק וע"ז כתב לו הר"ן רואה אני דבריך טובים ונכוחי' שאפי' בעסקי העולם כל משכיל בוחר לנפשו הדרך היותר בטוח והמשומר מכל מכשול ונזק ואפי' באפשר רחוק עאכו"כ שיש לנו לעשות כך בדרכי התורה והמצו' שהם כבשונו של עולם ואיך נניח הדרך אשר דרכו בו הראשוני' ונכניס עצמינו במקום צר ובמשעול הכרמי' עכ"ל הזהב ורואה אני לדון בק"ו אם כך בקריאת מגילה לנשים שאם הקריאה שלא כהלכתא א"ע אלא על מצו' דרבנן בשוא"ת שלא קיים המצוה ואין זה אלא פעם א' בשנה כש"כ בשו"ב שיש בו כמה דררי דרבנן ודאורי' ודבר הוה ורגיל ושכיח הזיקא טובא ואם לא נשחט ונבדק כהלכה האוכלו עובר במעשה וכש"כ במידי דאכילה דמפטם לגוף דגנאי היא וכמ"ש תוס' בפסחי' ופ"ק דחולין וכ"ד והביאו המג"א להלכה בודאי ראוי ונכון שלא לאכול משו"ב איש חשוד שהחציף פניו והמרה נגד הרב והקהל ועבר על השבועה זה פעמים ולבלי לעמוד במקום צר במשעול החרמי' ושבועה ונבילות וטריפות בפלוגתות הפוס' ולכן מוטב שאיש חשו"ד יהי' בלי מזון היותר מסיפוק הנ"ל ואל יכשלו בו רבים ע"כ לו שמעונו חדלו לכם מן האדם האדום הזה ואל תוסיפו לדבר עוד בדבר הזה כלל והייתם נקיים מה' ומישראל

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה