אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק יו"ד › סימן צב

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק יו"ד · סימן צב

סימן צא

שלום לאהובי ש"ב האברך המופלג בתורה מוה' פרץ טייטלבוים נ"י.

מכתבו הגיעני ואמלא רצונו להעתיק לו בחזרה לשון השאלה ע"ד הרבני המופלא מוה' יהודא נ"י אשר חתם זה איזה שנים אצל רב א' כתב בח"ח ובאו"ש ובנדר ע"ד רבי' וע"ד הרב ההוא לבל יעשה שום דבר נגד רצון הרב הנ"ל יען הבטיחו לו איזה אנשים שבגלל זה יתן לו הרב מקום ללמוד מלאכת השו"ב גם יתן לו מקום מזון ומחי' והרב הנ"ל ציוה על השו"ב שבעירו ללמדו אך השו"ב ההוא לא רצה עדי גם לו יתן כתב כנ"ל לבלי להיות שו"ב בעירו ע"ע והר' יהודא מיאן ליתן לו ונתעכב הדבר כארבעה שנים ומחמת דחקו למד מלאכת השו"ב במקו"א והותר לעצמו הנדר בפני ב"ד של שלשה עתה יורינו כדהדר"ג אם מועיל ההיתר ואם שכבר יש לו התירים מרבנים אכן אין רצוני לסמוך רק ע"ד הדר"ג אף שלדעתי הדבר פשוט שמועיל דהנה ע"מ שנדר עד"ר מבואר ביו"ד סי' רכ"ח דיכולין להתיר במקום מצוה וכן לצורך פרנסתו גם יש לצרף דעת הר"א וסייעתו דבדיעבד אם הותר מותר אף שהש"ך חולק ע"ז מיהו מפי' המשניות להרמב"ם פ"ז דבכורות נראה דבדיעבד מותר וכ"כ השעה"מ וגם שהר"ן בתשו' סי' ל"ח כתב שדעת רש"י במכות ט"ו דאין נדר עד"ר כלום אלא כשנדר ע"ד מצוה אבל ע"ד רשות לא וגם דעת הרשב"א אם עבר אנדרו מתירין אפי' עד"ר והביאו המשל"מ פ"ו משבועות ה"ח ובענין ע"ד חבירו מבואר ביו"ד דהיינו דוקא בעשה לו טובה ובנד"ד לא קבל ממנו טובה לכן מועיל ההיתר אף בלא דעת הרב וכו' וכהדר"ג ימחול לברר הדבר ולהשיב לי דעתו עכ"ד בקצרה:

תשובה טרם יצמח כל שיח עיניו יביטו לנכח דברי תשו' הר"ן סי' כ"ז בענין אשה שאסרה על נפשה בנדר עד"ר וע"ד ראובן שלא תנשא לשום אדם בלתי ברצון ראובן אחר שהעלה צדדי, היתר מכח שהיא דבר מצוה כתב לפיכך יש לדון בנידן זה שיהא לו הפרה אבל מפני שעניני נדרים חמור מאוד לזאת יעצתי שיתיישבו בדבר היטב וישלחו חכמי העיר בעד אותו ראובן וכו' עיי"ש ועתה אנן מה נענה בתרי' ומה אנו להתיר נדר עד"ר במהירות ובשגם שיש לי להשיב על כל דבריו מ"ש שהיא דבר מצוה לצורך פרנסתו הרי תברא בצידו שהרי כ' ז' הרמ"א ז"ל שם דדוקא אם אי אפשר לקיים המצוה בלא התרת הנדר ועי' ש"ך ס"ק נ"ד וא"כ מזה איכא למילף כ"כ לענין פרנסה אם אפשר למצוא פרנסתו בלא התרת הנדר אין זה צורך דבר מצוה ועכצ"ל מ"ש התשב"ץ הביאו ב"י שכ' בא' שנשבע עד"ר שלא למכור יין ונתחרט שמתירין לו לדבר מצוה כיון שהוא לצורך פרנסתו כמו במו"ק דף י"ד דכל למזונות כ"ע לא פליגו דשרי עכ"ד [שממנו העתיק הרמ"א] ודאי איירי שאומנתו רק למכור יין ואינו בקי בטוב מו"מ זולתו. דומיא דהא דמו"ק שאין לו מזונות במקומו ומדינתו רק במדיה"י ע"כ מקרי דבר מצוה ולכן נקט תחי' דברי הגמ' דאמר במזונות כ"ע לא פליגו דשרי ומזה למד לנידן דידי' ולא הביא הא דמסיק דאפי' להרויח שרי התם ועי' או"ח סי' רמ"ח ומג"א סי' תקל"א דהכי קיי"ל דהכא בנדר ע"ד רבים לא מקרי להרוחה מצוה שנאמר דדעת רבים להתיר בשבילו ולפי"ז בנידן דידן שאפשר לו לאותו שו"ב למצוא פרנסתו באיזה מקומן של זבחים בעיר אחרת לא מקרי דבר מצוה להתיר בשביל מקום זה דוקא אף שהוא דר שם ונוח לו יותר במקום הזה דזה לא מקרי רק להרוחה. ועי' בתוס' קדושין ר"פ האומר דף נ"ט שכ' לענין עני המהפך בחררה במו"מ ושכירות דמקרי רשע דלמה מחזיר אחר מקום זה ילך וישתכר במקום אחר וכ"כ בסוה"ד ילך המלמד להשתכר במקום אחר משמע אפי' אינו מוצא בעה"ב במקום זה ואפי' דר שם מדכתבו סתם. ומני' ה"ה לנד"ד כיון שאפשר למצוא מקו"א לפרנסתו במלאכתו אף שנוח לו שם יותר לא הוי דבר מצוה ודמי להרוחה:

והא דבעה"ב יכול לשכור מלמד אחר היינו מטעם שכ' התוס' דנימא לי' אין רצוני אלא בזה שכמדומה לי שזה ילמוד יפה ממלמד אחר ואין לדמות נד"ד למ"ש בתשו' משאת בנימן סי' כ"ז על אחד שקנה אוראנדע של יי"ש ובא אחר והקדימו ושניהם הי' דרי' באותו מקום שאינו נקרא רשע דדמי למציאה שא"י למצוא עוד אוראנדע באותו מקום ולא נימא לי' שיחפש לו מקו"א למחייתו מאחר שמצא מקום מחייתו במקומו ומדמה לי' להא דתוס' לבעה"ב שיכול לשכור מלמד אחר דניחא לי' יותר בזה שמלמד יפה ה"ה ניחא לי' יותר במחייתו במקום מושבו התם שאני דטעמא רבא איכא בהא דנוח לו יותר במקומו שדר שיכול ליתן עיניו ולבו כל הימים על העסק הזה שלא יביאו יי"ש ממקו"א ובל יעלימו בו ממנו להפסידו משא"כ כשדר במקום זה וישכור אוראנדע במקו"א אינו יכול להשגיח עליו כראוי לבל יעלימו בו ממנו ואם תאמר ילך לדור במקום האחר שישכור האוראנדע זה אינו שיכול להיות שבמקומו יש לו עוד עסקים אחרים בל יעזוב אותם כי האוראנדע אינו נשכרת לעולם כ"א לזמן ואולי ככלות זמנו יבאו אחרים ויכנסו בו כי כמה בריוני איכא שאין משגיחי' על ענין החזקה ואז יצטרך בכל פעם לעקור סיכי' ומשכני' מהתם להכא למקום מחיותו. משא"כ בשו"ב הדרך לקבלו לכל ימיו בעוד שיכול לעשות מלאכתו וגם אם כותבין לזמן אין מורידין אותו ככלות זמנו אם אין מוצאין בו איזה קילקול כמבואר בתשו' האחרונים ע"כ שוב מה לו הכא מה לו התם במקו"א ואף שזה המקום שדר בו יותר נוח לו לא מקרי זה צורך פרנסתו רק הרוחה בעלמא שבשביל זה לא נימא שניחא לי' לרבים להתיר לו וכמ"ש:

וזאת שנית י"ל הרי זה גלוי וידוע דאין דעת חכמים נוחה, משו"ב שהוא במקום שיש רב ושוחט ובודק בלא רשות ורצון הרב ההוא כי אז אין שום מורא על ראשו ולפני מי יסיר סכינו ומי יבחננו ויורנו מענין דינים ואת מי ישאל שאלה וכמה מכשולת יוצאת מזה כידוע לי ברור א"כ הא דמתירין נד"ר לדבר מצוה היינו אם לא יצמח ריעותא ומכשול מההיתר אבל כאן להתיר לו לשחוט ולבדוק במקום הרב שלא מדעתו ורצונו אולי אין דעת הרבים נוחה מזה כיון שיש ריעותא ומכשולות מזה ולא אכחד כי אני לעצמי אין דעתי נוחה להתיר בזה להיות שם שו"ב מבלעדי רצון הרב ובפרט שאפשר שיקפח קצת פרנסת השו"ב שמכבר ושל הרב דשם מכח מחלוקת ואולי כמוני כן הרבי' אין מסכימים להתיר מה"ט דאמרן וכש"כ שאין דעת הרב מסכים להתיר מה"ט:

ב' מ"ש לצרף דעת הר"א דבדיעבד מותר ודעת רש"י במכות ורשב"א הנ"ל הנה דעת רש"י במכות יחידאי הוא ועיי"ש בתוס' ולא הובאו דבריו בש"ע כלל. ולעומת הר"א וסייעתו [ורשב"א] המתירין בדיעבד רבו החולקים ואוסרים אפי' בדיעבד וכן מסיק הש"ך להלכה דלא כהר"א והרמ"א עצמו שהביא דעת הר"א מסיים ואין לסמוך ע"ז כ"א בשעת הדחק ויש צורך בדבר וא"כ אף אם תאמר דלהשו"ב הנ"ל הוא שעת הדחק וצורך פרנסתו אבל מה שעת הדחק וצורך להציבור במקום ההוא לקבלו לשו"ב שם אשר כל ימיו עומד ועובר על איסור חרם ונדר להחולקים על הר"א ואם כי ודאי שחיטתו כשרה בדיעבד אפי' להאוסרין ביו"ד סי' א' מטעם דהוי חשוד לאותו דבר דבשוגג שרי כמ"ש הט"ז וכאן ודאי אומר מותר הוא ואינו חשוד מיהו היינו אם שחט כבר אבל לקבל שו"ב לקביעות שהוא ענין תמידי שלכ"ע שחיטתו עומד בספק איסור ודאי מכוער הדבר לא נאה ולא יאה לרבים עשות ככה [ובפרט לטעם של החוו"ד על היש אוסרין משום אי עבד לא מהני א"כ גם בשוגג לא מהני עי' נו"ב בתרא יו"ד סי' ט' וכ"כ בשושנת העמקים כלל י"ט ועי' תשו' חתם סופר ביו"ד סי' ו'] והכי לא ימצאו שו"ב מבלעדו. ועי' ב"י באו"ח סי' תרצ"א לענין קריאת המגילה בלשון לעז הביאו תשו' הריב"ש וז"ל רואה אני שדבריך טובים ונכוחי' שאפי' בעסקי העולם כל משכיל בוחר לנפשו הדרך היותר בטוח עאכו"כ שיש לנו לעשות כך בתורה ומצות ואיך נניח הדרך שדרכו בה אבותינו ונכניס עצמינו במקום צר ובמשעול הכרמי' עכ"ל. ואם כך על פעם א' כש"כ על ענין קביעות ותמידי ומה"ט אני תמה על השו"ב עצמו אם הוא ירא וחרד לדבר ה' כראוי לשו"ב מדוע שם יעמד במקום צר ובמשעל החרמי"ם ונדר מזה ומזה כל ימיו והתירו פורח באויר הלא כל הארץ לפניו וריוח והצלה יעמוד לו במקו"א. וז"ל תשו' חת"ס או"ח סו"ס נ"ט וע"ז אנו מתפללי' שתהי' פרנסיתנו בהיתר ולא באיסור ואין הכוונה בלא גניבה וגזילה שזו אינו בידי שמים. אבל הכוונה דברים האסורים ונצטרך להתירם משום הפסד פרנסתינו לשזבן רחמנא מאלו וכיוצא באלו עכ"ל ואם כך אמר לאיש פשוט כש"כ לשו"ב שצריך לדקדק ביותר ולהרחיק מזה. לכן אני אומר בלשון שכ' מהרי"ק בשורש קנ"ב בסופו בסוד המתירין אל תבא נפשי ואל תחד כבודי ולו ישמעוני השו"ב איש יהוד"י יעלה ויבא ויגיע למקו"א ואז הקולות יחדלון וביקר ילין אכן נודע כי הרב ההוא הוא רבי במחוז ההוא לא חכם העיר שצריך לשאול ממנו שאלות וגם שיש אומדנא דמוכח כי על אופן שלא למדו אז לא נתן הכתב א"כ נשתנה הענין למעליותא אבל לברוח ממחלוקת לא אמרתי בו דבר.

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה