אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק חו"מ › סימן כ

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק חו"מ · סימן כ

סימן יט

סוגי' דמחתרת סנהדרין דף ע"ב.

תוס' ד"ה אפי' נטל תימה הא תנן במרובה אין הגונב אחר הגנב משלם כפל פירוש כדדרשינן מוגונב מבית האיש ולא מבית הגנב וא' רב ל"ש אלא לפני יאוש וכו' אלמא לפני יאוש לא קני לכאורה מ"ש פי' כדדרשינן מוגונב מבית האיש וכו' שפת יתר היא דמה נפקא לן מאיזה קרא יליף לי'. ונראה דודאי הא דלא תירצו דאיירי ביום משום דס"ל כשיטת הרמב"ם סוף ה' גניבה הבא במחתרת בין ביום ובין בלילה אין לו דמים ודלא כהראב"ד. אבל אכתי הי' מקום לתרץ דאיירי בגינה ושדה דיש לו דמי' דאין הבעלים מצוי' שם וכמ"ש שם הרמב"ם וכן הסמ"ג לכן הקדימו דהך דתנן אין הגונב מהגנב משלם כפל ודרשי' מוגונב מבי"ת האיש וכו' משמע שהגנב גנב מבית האיש דבעה"ב מצוי בבית ואין להגנב דמי' ועז"א ולא מבית הגנב ועז"א רב דלפני יאוש לא קנהו והא קנהו בדמי' לכן תירצו דאיירי בגגו וחצרו דהיא בכלל בית ולפי"ז שפיר הקשה מהרש"א וסרה מעליו תלונות מהר"י אסאד בתשו' סי' כ"ח:

שם ד"ה לא קבלינהו תימה הא מחויב לצאת ידי שמים כדאמר גבי החוסם פרה ודש בה אתנן אסרה תורה ואפי' בא על אמו לכאורה הי' להם לומר כדא' אתנן אסרה תורה וכו' ולמה נקטו כדא' גבי חוסם פרה וכו' והלא דבר היא. ונראה דכוונתם למ"ש בחדושי הר"ן לתרץ דהתם אתני עמה וצריך לעמוד בדיבורא דאיהו קא מחייב נפשי' אף שאינו מתחייב בדין משא"כ הכא וכן תי' בשיט"מ ב"מ אלא שהקשה ע"ז דהא בחוסם פרה וחמור לא אתני בהדי' כלום וקא מחייבי לי' לצאת יד"ש ומפני כך כ' תוס' כדא' גבי חוסם פרה דהתם לא אתני ואפי"ה משלם לצאת יד"ש וקשי' אדהכא ודעת הר"ן נראה דהתם איירי בשוכר פרה וכדאי' בחו"מ סי' של"ח ומסתמא שוכר מחייב עצמו במזונותי' וה"ז כמו באתנן. אבל השיט"מ סובר דהך דחוסם סתמא קתני אפי' בגזלן שלא חייב עצמו מידי ואפי"ה חייב שפיר הקשה מהא דחוסם וזה דעת התוס' שכ' כדא' גבי חוסם אתנן וכמ"ש. והנה בש"מ תי' שם דהתם גרס רבא והכא גרס רבה ואיהו סובר אפי' לצאת יד"ש נמי פטור ובהכי ניחא דאביי לא א' התם כרבא דאביי תלמידי' דרבה ועי' תשו' רשב"א סי' ש"ב דגם ר"פ לא ס"ל כרבא] ומיהו זה אינו מוכרח די"ל דאינהו לא ניחא להו לומר כרבא דלשון משלם משמע להו מהדין כמו ישלם [עיי"ש בתוס'] אבל בגוף הדין מודו דחייב לצאת יד"ש:

ונ"ל ראי' דרבה ס"ל לצאת יד"ש נמי פטור בקלבד"מ מהא דאית' בכתובות ל"ד דאמר רבה גנב וטבח בשבת פטור אף בקנס לר"מ מקטיל ומשלם משום שאם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה וכן גנב וטבח במחתרת פטור עיי"ש משמע פטור של קרן ושל טו"מ אבל בקנס פטור אפי' דבקלבד"מ מחויב לצאת יד"ש היינו דוקא בקרן תוס' שם לעיל ל"ג ע"ב וא"כ פטור של קרן אינו כפטור של טו"מ דקרן פטור מידי ב"ד אבל לצאת יד"ש חייב וקנס של טו"מ פטור אפי' לצאת יד"ש ואיך אמר סתם פטור על שניהם אקרן ואקנס א"ו אקרן וקנס פטור אפי' מיד"ש. ולפי"ז מתורץ הסוגי' דהתם דקא' וצריכא וקנס פטור אפי' מיד"ש. ולפי"ז מתורץ הסוגי' דהתם דקא' וצריכא דאי אשמועינן שבת משום דאיסורו איסור עולם אבל מחתרת דאיסור שעה אימא לא ואי אשמעינן מחתרת משום דמחתרתו זו התראתו אבל שבת דבעי התראה אימא לא קמ"ל ותמהו התוס' הא עיקר קלבד"מ ברציחה כתי' דבעי' התראה ועוד דשבת ומחתרת תרווייהו תנינהו וכו'. ולא נמצא במפו' מעלה יפה ע"ז לפירש"י ולדידי ניחא דרבה קמ"ל הא גופי' דכמו דפטור מקנס מלצאת יד"ש כ"כ בקרן ואהא אמר צריכותא דאי תני שבת הו"א משום דאיסורא איסור עולם ופירש הלכך חמורה מיתה דילי' לפוטרו מממון כלו' אפי' מלצאת יד"ש אבל מחתרת דאיסור שעה קיל ואינו פטור רק מידי אדם אבל די שמים חייב ואי אשמעינן מחתרת הו"א משום דזו התראתו משו"ה פטור אפי' בידי שמים אבל שבת דבעי' התראה אימא חייב ביד"ש קמ"ל דפטור אפי' מלצאת יד"ש. ותו לא קשי' מרציחה ומשבת ומחתרת דתנן דפטור דסד"א כרבא דפטור בדיני אדם וחייב ביד"ש קמ"ל רבה דפטור אפי' מיד"ש וזה נכון. אמנם לשיטת תוס' דהכא דפטור איירי בידי אדם אבל ביד"ש חייב בקרן ותו דהתם גרסו רבא הדקו"ל אמאי לא קבלינהו. ואי לאו דמסתפינא מלתא חדתא אמינא לחלק ביניהם אף דבכ"מ חייב ביד"ש במחתרת פטור והוא דכל חילי' דרבא דחייב בידי שמים מהא דאתנן אבל לולי הך קרא לא הוי ידעינן דחייב ביד"ש וא"כ י"ל ע"כ לא קא' קרא דאתנן דחייב ביד"ש אלא במקום מיתה דקי"ל דבעי התראה משו"ה חייב ביד"ש אבל מחתרת דחמור מיתה דידי' דלא בעי התראה פטור אפי' ביד"ש וא"ש. אמנם התלמידי' פקפקו ע"ז דהרי לכאורה למה דקא' אי תני שבת הו"א דאיסור עולם אבל מחתרת דאיסור שעה לא קמ"ל א"כ קשה באמת מנ"ל למילף במחתרת מכדי רשעתו או מרציחה דפטור בקלבד"מ דלמא היינו באיסור עולם אבל באיסור שעה לא ועכצ"ל דנגד זה יש במחתרת מעליותא וחומרא דלא בעי התראה וא"כ שניהן שקולין משו"ה ילפינן דפטור וא"כ ממילא לכולא מלתא ילפינן דחייב ביד"ש כמו באתנן וא"ל מחתרת חמור דל"ב התראה דנגד זה קיל שאינו אלא לפי שעה. ונ"ל דאדרבא משום דהוא איסור שעה ולא איסור עולם פטור ביד"ש והיא דע"מ שפירשו איסור עולם דכ"ז שיעידו עליו ימיתוהו ב"ד הלכך חמורה מיתה דילי' לפוטרו מממון הקשו תוס' ושט"מ דהא לא הוי חומרא דאיכא נמי קולא בצ"א שאם חלל שבת אינו נהרג בו ביום אלא לאחר שיעידו עליו ומחתרת מתחייב בנפשו בו ביום ונלחצו בזה לכן הי' נ"ל לפרש לפי דאם אמנם שחייב מיתה תיכף בשבת ורציחה אפי"ה כ"ז שלא העידו בב"ד סד"א כיון דלא מקרי מחויב מיתה והטעם י"ל עפ"י דאי' סופ"ק דמכות סנהדרין ההורגת א' בשבוע נקרא חבלנית ר"ט ור"ע אמרו אלו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם פי' תוס' דעל רוב קא' דע"י שהי' מרבה בבדיקות הי' נמצא שהוכחשו זא"ז נמצא בעת שמחלל שבת או הורג אדם וכדומה אין כאן חיוב מיתה וכדאי' בגמרא מכות דף ה' ובתוס' שם וכ"כ אין כאן חיוב ממון שהרי יכול להכחיש ואלו לא יתקיים עדותן אך אם אח"ז באי' עדי' ונמצאו כדת אז בא חיוב מיתה וממון ע"כ פטור בקלבד"מ הגם שכ' תוס' מכות דף ה' דגבי ממון בר חיובא הוא תיכף דקרוב לודאי שיבאו ויעידו אף דבעדות נפשות דבעי דרישה וחקירה קודם גמ"ד לאו בר חיובא דשמא לא יהא עדותן קיימת היינו בממון לבד דא"צ דרישה וחקירה הוי תיכף בר חיובא אבל בנידון דקלבד"מ דלענין מיתה לאו בר חיובא דצריך דוח"ק ושמא לא יתקיים עדותן א"כ שוב ממילא גם לגבי ממון לאו בר חיובא הוא דאולי אחר הדרישה וחקירה לא יתקיים עדותן ויהא פטור גם מממון אבל מחתרת חייב מיתה לבעה"ב תיכף שמיד מותר להרגו ואם הגנב תקיף וגנב במחתרת אז אין כאן חיוב ממון שהרי יכול להכחיש אך אח"ז כשבאו עדים שגנב חייב לשלם ואז אין כאן מיתה לפוטרו שאינו אלא לשעה וסד"א דחייב קמ"ל דאפי"ה פטור מכח שהי' פטור מממון באותו שעה מכח חיוב מיתה שוב אין כאן חיוב ממון כלל אפי' באו עדים אח"ז להכי נפטר מממון בשעת מעשה שהי' עליו חיוב מיתה ובזה יש להטעים יותר מה דקלבד"מ כמו באתנן חייב לצאת יד"ש דה"ט דבשלמא בד"א בשעת מעשה אין כאן לא חיוב מיתה ולא ממון שהי' יכול להכחיש ועוד לא העידו העדים ואולי ימצאו מכחישי' ויפטר משניהם ואח"ז שבאו עדים והעידו יש עליו חיוב מיתה וממון ע"כ אמרה תורה דקלבד"מ ופטור מממון שבד"א אבל לענין לצאת יד"ש שלזה א"צ עדים ולא ב"ד לחייבו דכלפי שמיא גלי א"כ נתחייב תיכף לשלם לצאת יד"ש וחיוב מיתה ביד"א בא אח"ז כשבאו העדים א"כ כיון שכבר נתחייב ביד"ש אין המיתה שאח"ז פוטרו לכן חייב לצאת יד"ש. ואפשר לאיצטרופי למ"ש רש"י שאין כח לעונשו בשמים [היינו מפני שבאו כאחד] אבל לצאת יד"ש ישלם שזה מחויב מאליו משעת המעשה בלא ב"ד ובלא עדים ובהיות כך י"ל היינו בקלבד"מ במיתה של ב"ד שהוא אינו אלא לשעה כ"א איסור עולם שכ"ז שיעידו נהרג שפיר חייב לצאת יד"ש אבל במחתרת שאינו לעולם רק לשעה ובאותו שעה שחייב מיתה מבעה"ב יש חיוב ממון בידי שמי' וא"כ שניהם ראי' כא' פטור אפי' מלצאת יד"ש וא"כ בין לטעם שמחתרת איסור שעה ובין לטעם שהוא בלא התראה שפיר פטור אפי' לצאת ידי שמים:

ובזה מדויק מה שא' רבה הבא במחתרת ונטל כלי' פטור מ"ט בדמי קנהו היל"ל דקלבד"מ ומה זה שא' בדמי קנהו ופירש"י בדמי נפשו קנאו וכו' אלא היינו טעמא דאי משום קלבד"מ דנפקא לן מאסון לא מצינו דפוטרו תורה אלא מתשלומין אבל מנ"ל שא"צ להחזיר גוף הכלי שנטל ע"כ קא' רב דזה מסברא משום בדמי קנהו ר"ל משום שמסר דמיו לחבירו להורגו הרי כאלו קנה ממנו גוף הכלי בדמיו ע"כ קנינהו שלו ממש להכי פטור להחזירו אפי' ביד"ש וע"ז א' רבה מסתברא מלתא דרב כששובר דפטור מלשלם ר"ל אפי' ביד"ש כמו דא' רב בנטל כ"כ לרבה בשובר אף דבכ"מ חייב לצאת יד"ש משום דלא הי' חייב מיתה בפועל ממש בשעת מעשה וביד"ש חייב תיכף משא"כ כאן במחתרת בדמים שחייב מיתה תיכף קנינהו לענין לפטור מתשלומין אפי' מיד"ש. ובזה סרה מהר קושי' תוס' מה קמ"ל רבה מתני' הוא ותירצו דקמ"ל אפי' שיבר אח"כ פטור וכשיטת בעהמ"א ולהרמב"ן דשיבר אח"כ חייב הדקו"ל. ולדידי ניחא דאי ממתני' הו"א בשיבר פטור מד"א וחייב ביד"ש כמו בכ"מ קמ"ל דהכא בשיבר פטור אפי' מדי"ש ומשו"ה לא קבלינהו רבה משום דנפק מפומי' דרב דמדבריו שא' בדמי' קנינהו משמע אפי' מידי שמים פטור וזה נכון:

אמר המסדר הא לכם תשובה אחת נעתקה מכתי"ק של מרן ז' הגה"ק מוהר"מ ט"ב אבד"ק אוהל בעהמ"ח סי"מ ושו"ת השיב משה זצללה"ה אשר נשמטה בעת אשר סדר אאמ"ו הרהגה"ח מוה' ישראל יעקב יוקל ט"ב אבד"ק בעדבעשט להוציא לאור הס' שו"ת השיב משה ומסרה כעת לידי לספחה פה אל תשובת מוזללה"ה להוציאה לאורה.

תשובה לאשה ששכבה על בנה ומת [א] תתענה שס"ה ימים. רצופים ולא תאכל בשר בערב ולא. תשתה יין לבד משבתות ויו"ט ור"ח וחנוכה ופורים. ושאר ימים שאין אומרים בהם תחנון לא תתענה כלל ותאכל בשר ותשתה יין אבל תמנה ימים אחרים כנגד מספר הימים של השבתות וי"ט עד שתתענה שס"ה ימים והברירה בידה או שתתענה או שתתן בעד כל יום שלשה גדולים דהיינו ט' צ"ל [שהוא במטבע היוצאת כעת ששה וחצי צ"ל חדש] ליד הגבאי של ר' מאיר בעל הנס בפירוש שיהי' על עניי ארצינו רק שיהי' בהסכמת בעלה ורצונו. ואם כבד על בעלה הדבר הזה שיתן בכל יום שלשה גדולים דהיינו בכל שבוע ח"י גדולים דהיינו זה"ב אחד פחות שני גדולים [שהוא במטבע היוצאת כעת שלשים ותשעה צ"ח] ראיתי להקל שישלם לאחדים שלשה פעמים שס"ה ימים בכל יום גדול אחד לצדקה כנ"ל [שהוא יותר מעט משני צ"ל חדש] דהיינו משך מאה ושמנים ושני שבועות רצופים יתן בכל שבוע ששה גדולים לצדקה כנ"ל ועוד שלשה ימים בכל יום גדול אחד לצדקה כנ"ל. ומ"מ לא תאכל בשר ולא תשתה יין רק בימים שאין אומרים בהם תחנה עד כלות שס"ה ימים כנ"ל רק אם תרגיש ח"ו איזה חולה תאכל בשר ותשתה יין וגם לא תתענה וגם בימי עיבורה ומניקתה לא תתענה ותאכל בשר ותשתה יין [ב] כל ימי חיי' תתענה בכל ער"ח או תתן ט' צ"ל לצדקה כנ"ל. [ג] בכל שנה ושנה כשיגיע אותו היום שנעשה בו המעשה תתן זהב א' רייניש לצדקה [שהוא במטבע שיוצאת כעת ארבעים ושני צ"ח]. [ד] משך שנה תמימה לא תשים עלי' שום כסף וזהב ותכשיטין גם תרחיק עצמה משך שנה תמימה מכל מיני שמחות ומזמטוטי חתן וכלה. [ה] תשמור כל ימי חיי' מאוד את השבת הן בענין הווירצהויז הן בכל הענינים. [ו] משך שלשה שנים תתודה בכל יום ותכניע את לבה כי אבדה נפש מישראל שהוא כעולם מלא ותבקש מחילה וסליחה מאת מלך מוחל וסולח ית"ש רק בימים שאין אומרים בהם תחנון לא תתודה. [ז] תקבל על עצמה ותזהר מאוד מאוד כל ימי חיי' שלא תשכב ילד אצלה ותשוב בתשובה שלימה ורפא לה עכד"ק:

תושלב"ע

אברך את ה' על המגומר בקול תודה. שעזרנו לסדר ולהוציא לאורה. אב"ן יקר"ה. הס' שו"ת אבני צדק למוזללה"ה אור תורה. על ד' חלקי ש"ע. כן יהי' עמדי לתמכי ולסעדי ולקיים פקודת הורי והודי. להאיר על פני תבל בספר רב טוב על התורה בעודי. ואביע תודה לידידיי ואנ"ש אשר הי' בעזרי לחלק הספרים בין אנ"ש זכות ז' המחבר יגן עליהם שיתברכו ממעון הברכות. בשפע הצלחות. ונס יגון ואנחות. עד אשר יקבץ הנדחות. אל עיר קדשינו. במהרה בימינו. כאשר קותה נפשינו. המצפים לישועה. כו"ח פה מאדיאר לאפאש א' לסדר ואגדלה שמך. תרו"ם קרנינו לפ"ק.

משה דוד טייטלבוים חופ"ק הנ"ל. נכד הגה"ק המחבר זללה"ה זי"ע.

סוף הספר

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה