אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק חו"מ › סימן יט

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק חו"מ · סימן יט

סימן יח

שלום לאהובי תלמידי ידידי חביבי הרב הגדול החריף ובקי זקן ונשיא פנים הנגיד מוה' יחזקאל ברוין נ"י מביטקא.

שאלת חכם הגיעני ע"ד אשה מעוברת בחדש הששי וכמו שני ירחי' מוטלת על ערש דוי בחולי אפצערונג וכמעט נתייאשו הרופאי' ממנה אך עתה נועדו שלשה רופאי' מומחי' אינם יהודים והמתיקו סוד ואמרו אם יקבלו ממנה העיבור ע"י סמים ידועים יש תקוה שתוכל לחיות עוד זמן זמני' טובא אך אם חלילה לא יצליחו בזה יוכל להיות שח"ו תמות מהרה אם מותר לעשות כך. ועיניו שפיר חזו בדברי הרמב"ם בפ"א מה' רוצח ובחו"מ סי' תכ"ה סעי' ב' והאריך בזה בקצת פילפול וסברא ועיקר ספיקו בסוף דבריו אם הא דמבואר התם במקשה לילד דמותר לחתוך העיבור במעי' כו' היינו אם יוכל להצילה בודאי אבל גבי ספק הצלה אם הוי מצו' גבי ישראל ונימא גם גבי עכו"ם מותר אף דחייב על העוברין מיתה וכמו"ש תוס' בסנהדרין נ"ט א' ד"ה ליכא מודעם וכו'] עכ"ד בקצרה:

תשובה לפי עומק הדין נראה דיש לצדד להקל וממקומו הוא מוכרע מדכתב שם וז"ל לפיכך העוברת שהיא מקשה לילד מותר. לחתוך העיבור במעי' בין בסם ובין ביד מפני שהוא כרודף אחרי' להורגה ואם הוציא ראשו אין נוגעי' בו שאין דוחין נפש מפני נפש וכ' הסמ"ע סק"ח אעפי"כ בעודו במעי' מותר לחתכו אע"פ שהיא חי שכל שלא יצא לאויר העולם אין שם נפש עליו והראי' דהנוגף אשה הרה ויצאו ילדי' משלם דמי ולדות ואין שם רוצח ומיתה עליו כמש"ל סי' תכ"ג עכ"ל ולכאורה קשה מני' ובי' א"כ ל"ל לעיל הטעם דמותר לחתוך העיבור במעי' מפני שהוא כרודף תיפוק לי' מטעם דאין שם נפש עלי' אבל הדבר פשוט ומבואר בתשו' חו"י סי' ל"א ונו"ב בתרא חו"מ סי' נ"ט ובמשנה אהלות פ"ו בתוס' דרעק"א ז"ל דאל"ה הי' אסור דנהי דאינו חייב מיתה על העוברין אבל איסורא איכא להרגו וב"נ חייב מיתה על העוברין אבל מפני הצלת נפש האשה דיינינן אותו כמו רודף אף דלא הוי רודף ממש דמשמי' רדפו לה אפי"ה מפני הצלת האם דיינינן לי' כמו רודף וכ"ה מדויק בלשון רש"י בסנהדרין ע"ב ב' יצא ראשו באשה המקשה לילד ומסוכנת וקתני רישא החי' פושטת את ידה וחתכתו ומוציאתו דכ"ז לא יצא לאויר העולם לאו נפש היא וניתן להרגו ולהציל את אמו וכו' הרי אף דלאו נפש היא בעי' נמי טעם משום להציל אמו דאל"ה הי' אסור וזה שכ' מפני שהוא כרודף ולא כ' שהוא רודף דבאמת אינו רודף כמו דא' ביצא ראשו אלא מפני שאינו נפש ואיכא הצלת האם דינו כרודף ומותר בין ע"י ישראל ובין ע"י עכו"ם עכ"ד וקיימתיו מסבראי. אבל קשה לי על לשון הרמב"ם וש"ע שכ' מותר לחתוך העיבור ולמה שינה מלשון המשנה מחתכין משמע שמצו' וחיובא הוא וכמבואר בתוס' סנהדרין נ"ט למען הצלה וצ"ע. ואולי יש לומר דבלא"ה יש לדקדק דבמשנה תני מחתכין והרמב"ם הוסיף בין בסם ובין ביד לכן נראה דחדא מתורצת באידך דהנה גם בתשו' גאוני בתראי עמד ע"ז למה נקטו בעיבור הטעם כרודף תיפוק לי' דלאו נפש הוא [הביא בתוס' רעק"א] ותירץ דצריכי לזה למה שרו חכמי' להמיתו במיתה חמורה לחותכו בעודו חי ביד למה לא ע"י סם הקל ולזה כתבו דהו"ל כמו רודף ולכן מותר להרגו בכל מיתה שירצה כדין רודף ולכן דקדק הרמב"ם וכתב בתחי' הקדמה אף זו מל"ת שלא לחוס על הרודף ר"ל שלא לחוס לברור לו מיתה יפה דוקא או להרגו בסם וע"ז כתב לפיכך המקשה וכו' מותר לחתכו בין בסם ובין ביד אף במיתה חמירה עכ"ד ויש לתמוה עליו מדוע לא ניחא לי' לומר כדברי הפוסקי' הנ"ל דאי לאו ה"ט אסור וב"נ נהרג עליו אבל עכ"פ מתוך דבריו אנו מרויחים לתרץ משכ' הרמב"ם והש"ע מותר דאלו במשנה דקתני מחתכין יש מקום לומר דאיירי באי אפשר בסם משו"ה מחתכין ומצו' וחיובא איכא ולזה הוסיפו הם לומר מות"ר בין בסם ובין ביד להורות דבר חדש אף דאפשר בסם מותר ביד דה"ה כרודף כנ"ל נכון. וממילא כיון דבסם הוא היתר גמור ומצו' נמי איכא מפני הצלת האם ידונו כרודף ומותר גם ע"י גוי א"כ ממנו ניקח ונלמד כמו ברודף מותר להרוג הרודף אף במקום ספק שאפשר שהנרדף יציל א"ע ממנו בלא זה דכללא הוא דכל הנדחה מפני פקוח נפש נדחה גם מפני הספק. וכן בא במחתרת שהוא כרודף על עסקי נפשות מפני שאין אדם עומד על ממונו ומתחי' בא אדעתא דהכי שאם יעמוד בעה"ב למחות בידו יעמוד עליו ויהרגנו והרי כתי' וכל אשר לו יתן בעד נפשו ואמרו יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו ואולי הבעה"ב הזה יתן לו כל אשר לו להציל נפשו ואז לא יהרגנו ומדוע נהרוג אותו אע"כ אפי' במקום ספק ניתן להרגו וכדקי"ל לענין שבת דספק פקוח נפש דוחה שבת ודאי ה"ה הכא ממילא כ"כ בנידן דידן לפי מאמר הרופאי' אם יקחו הולד תחי' ואם לאו וכו' הרי היא העיבור כרודף אחרי' א"כ נהי דאין כאן ודאי הצלה אלא ספק אפי"ה משום ספק פקוח נפש של האם מותר להרוג העובר הן ישראל והן ע"י רופאי' א"י מטעם דהו"ל כרודף כאמור. ותו דבתשו' פנים מאירות ח"ג סי' ח' מבואר לענין יצא ראשו או רובו דרך מרגלותיו אין נוגעין בו כ' וז"ל וצריך להתיישב אם ידוע כשיצא דרך מרגלותיו ששניהן ימותו אם מותר להציל האשה כמעשה דשבע בן בכרי בסנהדרין דף ע"ג ברש"י וצ"ע להתיישב בדין זה והרי כאן כך הוא ויפה כיון לזה מעלתו מסברא דנפשי'. ולענין ספק הב' אם מותר לסכן החולנית שתוכל לחיות עוד איזה זמן ואם תסתכן בקבלת העיבור ממנה ח"ו תמות תיכף עיניו שפיר חזו דדין זה מבואר בתשו' שבו"י ח"ג סעי' ע"ה דאין לחוש לחיי שעה ומותר ליתן סמי רפואות על אופן הספק הנאמר למעלה באם לא יצליחו חלילה דס' חיי שעה מקמי' דאפשר דחיי טובא לא חיישי' וראי' מע"ז דף כ"ז וביו"ד קנ"ו עיי"ש לכן אפשר להקל:

אבל כ"ז להלכה אבל לא למעשה ומזקנים נתבונן כי הפ"מ מסיים וצ"ע להתישב וכו' וכן השבו"י מסיים צריך להיות מתון בדבר עם רופאין מומחין וכו' ואנכי תולעת ולא איש מה אומר בענין די"נ כזה ע"כ שוא"ת עדיף וחלילה לעשות מעשה האמור במכתבו בזה ואל תאמינו ברופאי' שנתייאשו ממנה, כי לה' הישועה ישלח עזרה מקודש לרפאותה מהרה:

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה