אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חלק חו"מ · סימן יח
שלום לכבוד אהו' ידיד נפשי הרב החריף הגביר המפו' מוה' אברהם אבלי הכהן נ"י ראפאפארט בק"ק אוהעל.
ע"ד השאלה ראובן מחזיק ברענדא והוא הווערצהייזער בכפר א' מאדון בעל הכפר משני' קדמונים עוד מחזקת אבותיו והנה זה רבות בשני' אדון אחר אשר שייך לו כפר שני וסוף הגבול מהשדות שלו המיצר שלו סמוך ממש לכפר הראשון והנה האדון הנ"ל בנה בסוף המיצר הנ"ל בית ווערצהויז ושכר הוו"ה לשמעון וממילא הערלים מהכפר אשר ראובן מחזיק כל מי שירצה ילך גם לוו"ה של שמעון ושמעון מחזיק ג"כ הוו"ה רבות בשני' ג"כ מחזקת אבותיו והנה הוו"ה של ראובן היא ממש בתוך הכפר בתוך שורת הבתים אשר הערלים דרים בהם והוו"ה של שמעון עומד אחר הגנות של הבתים אשר בני הכפר דרים בו וראובן משלם לאדון שלו עם ההוצאות לערך שלש מאות ז"כ ועוד איזה ז"כ יותר ושמעון שילם מאה ועשרים ז"כ לאדון שלו וזה ערך עשרה שנים אשר קנה האדון בעל הכפר אשר ראובן מחזיק הוו"ה הבית והוו"ה אשר דר בו שמעון כי היא סמוך לו ובפרט לחצר והבית אשר דר בו האדון היא ממש שכן זה מול זה והנה גם אח"כ שקנה האדון הוו"ה הניח לשמעון לדור בו בעד התשלומין דהיינו בעד מאה ועשרים ז"כ וכעת אמר האדון כי הבית אשר דר בו שמעון נצרך לו לבית דירה עבור המשרתים כי קרוב היא לביתו וחצירו ואין רוצה להשכיר עוד הבית לשמעון ורק אעפי"כ אמר האדון לראובן שאינו רוצה להפסיד התשלומין אשר שילם לו שמעון המאה ועשרים זה' ורק שראובן ישלם גם זאת מחמת שנעשה לו טובה שנתבטל הוו"ה השני' וראובן מוכרח לזה לעשות כמו שהאדון מצוה ואפשר באמת שוה לו שישלם גם המאה ועשרים ז"ה וישלם ברצון גם זאת כמובן ואחר הפרצות של שמעון להאדון נכמרו רחמיו עליו כי הוא איש עני והוא דר בתוך הבית שנים רבות הוא ואבותיו ועבור זה אמר האדון אליו כי להניחו לדור בתוך הבית הזה אי אפשר לו כי נצרך לו מאוד ורק זאת נעשה עמו כי גם בהכפר בתוך השור' של הבתים אשר הערלים דרים בהם יש לו בית א' והיא מכיוון נגד הבית הוו"ה אשר דר בו ראובן יותן לו הבית לדור בו ובאם יסכים ראובן לא איכפת לי' שימכור גם משקאות שם ואמר שראובן ושמעון יפשרו בניהם אם ירצה ראובן ורק שהתשלומי' שלו לא יחסרו מאשר קיבל מקודם מוו"ה השני והנה ראובן טוען שרק לו החזקה מהכפר הנ"ל ולא אשחית הוו"ה שלי שימכור שמעון ממש בהכפר משקאות מול ונוכח הוו"ה שלי ושמעון טוען הלא גם לי החזקה בכפר הזה כי אני מכרתי משקאות להערלים מכפר זה אם שהי' עומד הוו"ה בסוף הכפר הדין עם מי:
תשובה תחיל' יש לחקור בענין חזקת שמעון במקומו למכור להביא לכפר זולתו עי' בתשו' פנים מאירות ח"א סי' ע"ח ובית אפרים חו"מ ומאמר מרדכי למהרמז"ל מלבוב וחת"ס חו"מ סי' קע"ה העלו להלכה דאסור מכח דדינא דמלכותא והשר על הדרים תחת ממשלתו שלא יקנו שום משקה רק מהיהודי ששכר האורנדע מאתו והעובר ע"ז הו"ל גונב את שוכר העומד עפ"י השר וא"כ המוכר לנכרי שמכפר שני הו"ל כמושט אבמה"ח לב"נ בתרי עברי דנהרא דאסור עיי"ש והיכי דעביד איסורא אין לו חזקה דלא עבדינן תקנה לעבריין וראי' מהא דחו"מ סי' רל"ה ס"א בהג"ה לענין קטני' שמכרו שאם עשו שלא כהוגן אין מכירתן כלום מה"ט כמבואר כ"ז בפוס' אבל אכתי רשאי שמעון למכור לנכרי' שמכפר זולתו הבאי' לשתות שם כנהוג ולזה יש לו חזקה במקומו גם לענין למכור להביא ממקומו לכפר זולתו נ"ל דהכא שאני שהרי ראובן ידע זה רבות בשנים ששמעון מוכר לכפר שלו ושתוק ולא מיחה בו הרי מחל לו ותו דטעם הנ"ל של החת"ס אינו רק בשני כפרים של שני אדונים אבל כאן בנידן דידן זה עשר שנים אשר האדון של כפר ראובן קנה הבית והוו"ה שדר בו שמעון והוא השכירו לו אדעתא למכור לתוך הכפר של ראובן וראובן אדעתא דהכי שוכרו שיהא הערלים רשאי' לילך חוץ לכפר לקנות משמעון כי אדון א' השכיר הוו"ה שבכפר לראובן והוו"ה שבחוץ לכפר לשמעון ובהיתר עשה שמעון וא"כ שפיר יש לו חזקה אך כ"ז במקומו חוץ לכפר ואפי' אם הי' בנאו שם במקום אחר תחת הגינות יש לו חזקה למכור להבאי' אליו החוצה אבל אין לשמעון טענות בשביל זה לדור בתוך הכפר עצמו להזיק לראובן כי לענין זה לא הוחזק מעולם לכבוש את יושבי הכפר עם ראובן בבית סמוך לו וכדמות ראי' לזה ממ"ש בס' זכור לאברהם חו"מ אות ח' דהיושב במקצת החנות אין לו זכות חזקה בכל החנות וה"ז דומה למי שיש לו בית א' בחצר הנכרי דאין לו זכי' בשאר הבתי' והביא שם בשם שארית יהוד' בענין החזקות אין לנו אלא מה שאמרו והבו דלא להוסיף עיי"ש והכי נמי נאמר אין לשמעון חזקה רק לענין הערלי' הפרטי' הבאים החוצה אבל לא לגרוע לראובן למכור בתוך הכפר להכלל כולו היושבים בתוכו ע"כ הדין עם ראובן והרשות ביד ראובן למנעו מלהעמיד לו שם וו"ה. ואם יאמר שמעון לראובן אם אתה תשאר לבד תמכור גם להערלי' אשר בחזקתי למכור בעת צאתם ובאי' אצלי החוצה ותשלם לי בעד חזקתי בזה ובכה"ג מבואר בס' משפט שלום שער תיקון עולם אות י"ט שצריך לשלם לו אבל הדבר צ"ע כיון דע"כ נדחה שמעון ע"י השר זכה ראובן מהפקר עכ"פ וה"ז כחצר דלא קיימא לאגרי וכמ"ש בחו"מ סי' שמ"ג סעי' י' בהג"ה דישראל שברח מהעיר ולקח השר ביתו והשאילו לאחר א"צ להעלות שכר לבעלים וכיוצא בזה בחוות דעת ה' רבית סי' קע"ב בבאורים ס"ק ב' במשכנתא של בית לא הוי רבית דאורי' כיון שא"א ללוה להשכיר לאחרי' דהמלוה מעכב גם להסגירו המלוה מעכב א"כ הנאה ממילא אתי' עיי"ש וה"נ כיון ששמעון ע"כ נדחה מהשר א"כ הנאה ממילא אתי' לראובן ולמה ישלם לשמעון עכ"פ עפ"י היושר ראוי לפשר אותם בזה עפ"י ראות העין וכיון שאין לשמעון טענות חזקה תוך הכפר ממילא הדין עם ראובן בטענותיו שאינו רוצה ששמעון יעמיד שם ווערצהויז רק באופן שהברירה יהי' בידו לחזור בו אם יראה שיזיק לו או ע"י מחלוקת וכדומה גם מה שטוען שאינו רוצה בשותפות הדין עמו כי יוכל לומר את לא מהימנת לי גם אינו רוצה לחשוב חשבונות כי בדבר הסמוי מהעין שורה בו ברכה. אך בזה אפשר טענות שמעון נכונה שהשכל גוזר שראובן ימכור הרבה יותר לאשר הוא איש אמוד ובעל מו"מ עם הנכרי' ע"כ אם מסכים ראובן שיהי' לשמעון וו"ה נגדו ראוי לפשר אותם בענין התשלומין לפי ראות עיני' היושבי' בשער המשפט כמה ישלם ראובן וכמה שמעון למען יהי' שלום בחילם ונשאתי ונתתי בזה עם א' מהדיני' וזה יצא מאתנו דברי הדו"ש באהבה. יקותיאל יהוד' טייטלבוים