אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק חו"מ › סימן יג

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק חו"מ · סימן יג

סימן יב

סוגי' דמעות קונות ב"מ מ"ז ע"ב.

אר"י ד"ת מעות קונות וכו' ר"ל א' משיכה מפורשת מהתורה מ"ט דר"ל וכו' ור"ל תרתי גמר מיני' הא דלא קאמר טעמי' דר"י כלל מבואר בש"מ דר"י מסברא אמר דרוב קנינים בכסף וממילא ניחא דלא קאמר לר"ל מנה"מ אלא מ"ט [שעמד ע"ז השט"מ] דסובר הי' דגם ר"ל מסברא אמר ולא מקרא גם למ"ש תוס' בכורות רפ"ב טעמי' דר"י מגופי' דקרא דסתם קנין דקרא במעות כדכתיב שדות בכסף יקנו מכסף מקנתו ר"ל מדכתיב קנה יליף דמצו' קנין בכסף לכן לא בעי מ"ט דר"י אלא מ"ט דר"ל ולא קא' מנה"מ דכבר ידע דר"י מגופי' דקרא יליף וכ"כ ר"ל ולכן בעי מ"ט דר"ל. ומשני מדכתי' מיד עמיתך אבל אי קשי' הא קשי' דשפיר אמר דר"ל תרתי גמר מיני' ולר"י קשה אמאי לא כתיב וכי תמכרו ממכר ליד עמיתך.

לכן נ"ל לתרץ כ"ז בחדא מחתא עפ"י דאי' בקדושין פ"ק דף ט' התם מענינא דקרא דכתיב ומכר מאחוזתו במוכר תלי רחמנא הכא כתיב כי יקח בבעל תלה רחמנא ופריך והא כתיב שדות בכסף יקנו ומשני קרי בי' יקנו ולפי"ז י"ל דה"ט דר"י דסובר כיון דכתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתך במוכר תלוי רחמנא שהוא מוכר ומקנה קח ע"י מעות שמקבל וכן מדכתיב או קנה מיד עמיתך ולא כתיב תקנה דהלוקח יקנה במשיכה אלא כתיב קנה מיד עמיתך משמעו שהקנין היא מיד עמיתך המוכר שהוא מקנה החפץ לך במה שמקבל המעות ר"ל א' משיכה מפורשת מהתורה סובר שהקנין מצד הלוקח במשיכתו החפץ לרשותו נמצא טעמו של ר"י פשוט ממשמעותי' של קרא וכי תמכרו כמ"ש ולכן לא שאל מ"ט דר"י אלא מ"ט דר"ל דא משיכה קונה שזה אינו במשמעות עז"א דיליף מדכתיב מיד עמיתך דמשמע לי' שהקנין ע"י משיכה מיד ליד. וקא' ר"י דבעי' מיד לענין אונאה למעוטי קרקע וקא' ר"ל תרתי שמעית מני' מדלא כתי' וכי תמכרו ממכר ליד עמיתך והשתא לא קשי' על ר"י למה לא כתיב וכי תמכרו ממכר ליד עמיתך די"ל דאולי הי' כתב ליד עמיתך הו"א דבא להורות דמשיכה קונה והקנין ע"י משיכה שנותן ליד לוקח לכן כתיב ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך משמע שהקנין מיד המוכר שהוא מקניהו במעות ומיד לענין אונאה ולכן סמך לי' לאל תונו ולא למעלה דהי' צריך לכתוב ממכר ליד עמיתך והי' משמעו משיכה ובאמת מעות קונה:

אבל עוד דברים בגו הא דלר"י לא כתיב ממכר ליד עמיתך. עפמ"ש הרמב"ן פ' בהר עה"פ אל תונו איש את אחיו באונאת ממון הכתוב מדבר במספר שני' אחר היובל פשוטו של מקרא על האונאה בא להזהיר דע כמה שנים יש עד היובל וכו' לשון רש"י אבל רבותינו אמרו אין אונאה לקרקעות שנא' או קנה מיד עמיתך. ואני חושב עוד סברא שודאי המאנה את חבירו לדעת עובר בלאו בין במטלטלי' בין בקרקעות שבהן דבר הכתוב אל תונו וגו' במספר שני' אבל רבותינו דברו לענין אונאת תשלומין בשתות וביטול מקח ביותר משתות ומזה מלבד מיעטו קרקעות ולכן אמר וכי תמכרו לשון רבים למוכר קרקעות ומטלטלין או קנה מיד עמיתך היחיד בהן המוכר מטלטלין שהוא מיד ליד ואמר לכולן אל תונו וכיון שיוחד ומפריש מטלטלין ריבה בהן דין אונאה והיא בחזרת תשלומין וגם יתכן לומר שהכתוב יזהיר שידעו מספר שנים עד יובל לבל יטעו זא"ז במספר השנים או שמוכר לחלוטין שגם בקרקע יש אונאה במספר במדה במשקל ובמנין עכ"ד. וסברא ראשונה כ' הרא"ה בס' החינוך ובשט"מ ב"ב דף ע"ז ועי' במשל"מ פ"ד מה' מלוה ובמנחת חינוך כתב דפליגו בסברא זו הרמב"ם והתוס' הרמב"ם סובר כרמב"ן ותוס' ר"פ א"נ סוברים דקרקעות ואינך אמעוטי גם מלאו דלא תונו. ולפי"ז אומר אני דבהא פליגו ר"י ור"ל ר"ל סובר דקרקעות ואינך אמעוטי גם מלאו וכי תמכרו דרישא איירי רק במטלטלי ולכן קא' הי' לו לכתוב ממכר ליד עמיתך אבל ר"י סובר דרק מדין אונאה לחזרת תשלומין אימעט קרקע אבל הלאו דאל תונו קאי במטלטלי ואקרקע ויליף לי' מדכתיב וכי תמכרו לשון רבי' משמע מטלטלי וקרקע ולכן לא הוי מצי למיכתב ממכר ליד עמיתך דאז הוי משמע רק מטלטלי ואימעט גם בלאו דאל תונו ובאמת אמרה תורה וכי תמכרו לשון רבים להורות דאיירי במטלטלי וקרקע ואית בי' לאו. ואח"ז פרט ואמר או קנה מיד עמיתך הנותן מיד ליד למעט קרקע מדין חזרת תשלומין או ביטול מקח למאי דקי"ל כר"נ דף נ"ז] והשתא הא בהא תלי' דלר"י דסובר וכי תמכרו לשון רבים קאי אמטלטלי וקרקע ועבדי' שהקשו לקרקע ועל הקדש דהיא בכלל ממכר לעמיתך הוא הגזבר שקונה בשביל הקדש ולא ממעט מעמיתך אלא נכרי אבל הקדש מאל תונו איש את אחיו שאינו מאנה לאחיו הגזבר אלא להקדש כדאית' בבכורות רפ"ב וב"מ דף נ"ו [ובתוס' רע"ק פ"ד דב"מ מ"ג כתב קשה לו הא לא תונו איש את אחיו מוקמי' באונאת דברי' ואמאי לא אמר לעמיתך ולא הקדש וצ"ע ודבריו תמוהין דלא תונו איש את אחיו איירי בממון כדאי' בב"מ דף נ"ו וברש"י ורמב"ן בחומש ול"ת איש את עמיתו בדברי' דכתיב ויראת ותו מדכתיב לעמיתך לא הוי ממעוטי אלא נכרי וצריך אחיו למעט הקדש כדאי' בפ"ב דבכורות להדי' ודברי הרמב"ם בה' מכירה ה"ד שכ' לעמיתך למעט הקדש תמוהים עיי"ש בלח"מ] וכיון דקרקע ועבדים והקדש בכלל וכי תמכרו הרי הם נקנים בכסף כדכתיב בהקדש ונתן הכסף כרש"י ובשדות בכסף יקנו ובעבדים מכסף מקנתו ממילא משמע דגם מטלטלי נקנין בכסף דממכר וקנין א' לכולהו זהו טעמא של ר"י. אבל ר"ל סובר וכי תמכרו ממכר איירי רק מטלטלי דבקרקע ליכא לאו דלא תונו משו"ה קשי' לי' לכתוב ממכר ליד עמיתך ומדסמך ממכר לאו קנה משמע לי' דמשיכה קונה. ולפי"ז למה דקי"ל כר"י דמעות קונות קיי"ל כרמב"ן דאיכא בקרקעות ואינך לאו דל"ת והא דהתוס' דפסקו כר"י דמעות קונות וסוברי' דליכא לאו דל"ת בקרקע ועבדים ואילך היינו משום דאינהו פירשו טעמי' דר"י מגז"ש דקנה דקנין בכסף ולא כמו שפירשתי אבל למה דפרישית טעמי' דר"י מהכא הדין עם הרמב"ן וכיון דפלוגתא דרבוותא היא ראוי להחמיר בדבר ולחוש דיש לאו דל"ת בקרקעות ואינך ודו"ק:

ובדברים מי קאי באבל והתני' ר"ש אומר וכו' וא"ר אנו אין לנו אלא וכו' והקשו תוס' מה קמ"ל רבא וכ"כ קשה על הגמ' למה הוצרך להביאו כלל ותירוצם דחוק ונ"ל דאי לאו דברי רבא הי' אפשר לומר דוקא ר"ש דסובר מעות קונות משו"ה קאי באבל אבל בדברים ומעות לא קאי באבל וכש"כ בדברי' לבד לא קחי באבל אבל לר"ל דסובר כרבנן דמעות אינו קונות ואפי"ה קאי באבל ה"ה דס"ל גם בדברי' לבד נמי קאי באבל לס' המקשה דמדמה לר"ל דאין מעות קונות לרבנן לדברים בלא מעות וא"כ כמו שעם מעות אף דאינו קונות קאי באבל כ"כ בלא מעות ולזה קמ"ל דאינו כן ולכן א"ר אנו אין לנו כו' כלומר אפי' אנו שסוברים כר"ל כדקא' קרא ומתניתא מסייע לר"ל דאין מעות קונות משמע דרבא סובר כוותי' דר"ל ואפי"ה אין לנו בדברי' אלא אין רוח חכמי' נוחה הימנו ולפי"ז אי לאו דברי רבא לא הוי קשי' מידי מהך ברייתא די"ל דדוקא ר"ש דסובר מעות קונות דברי' לית בהו מי שפרע אבל רבנן דסוברי' מעות אינו קונות ואפי"ה קאי במי שפרע כ"כ בדברי' ולזה הביא הא דא"ר אנו אין לנו וכו' בדברי' ליכא מי שפרע וא"כ קשי' למה עם מעות איכא מי שפרע לר"ל דאינו קונות דהמקשה לא ידע לחלק ולזה משני דברי' ומעות קאי באבל כפרש"י הטעם שבא לכלל מעשה וא"ש והתוס' שלא פירשו כך אזלו לטעמי' שכתבו ברפ"ב דבכורות דרבא סובר כר"י אף דאמר קרא ומתניתא מסייע לי' עיי"ש אבל לרש"י דפוסק דמשיכה כר"ל קא"ה דר"ל משום דרבא סובר כוותי' שפיר יש לפרש דברי רבא כדפרישית ונכון:

שם דף מ"ח דברי' ואיכא בהדי' מעות קאי באבל פירש"י משום דברים שבאו לכלל מעשה אבל מעות לא קנו מדאורי' ונ"ל לענין אם קידש בו את האשה לר"י הוי קדושין כיון דמדאורי' קני' וכו' מדלא כתב רש"י נ"מ במקום שאינו קונה כגון בדשלב"ל לר"י לא קאי באבל ולר"ל קאי באבל מכלל דס"ל דלר"י נמי אפי' במקום דלא קנה קאי באבל משום דברי' ומעות כמו לר"ל וכדעת הר"י מגא"ש בשט"מ. אבל אפשר לומר דאין זה מוכרח די"ל איפכא דרש"י סובר דלר"י בדברי' ומעות בדשלב"ל שלא קנה לא קאי באבל והא דלא כתב נ"מ זו דממילא מדכתב דא"מ לר"י במעות מוכח דדוקא במקום דמעות קונה מדאורי' קאי באבל אבל בליכא קנין כלל לא. והוא דבלא"ה הקשה הפ"י על דברי רש"י אמאי הוי קדושין לר"י כיון דתקנו חכמים דלא ליקנו והלה יכול לחזור בו א"כ תו לא הוי כדידי' דאפקעינהו רבנן לכספא מני' והפקר ב"ד הפקר ואם נאמר כיון דקני' לי' מיהת לענין מי שפרע שפיר הו"ל כדידי' כ"ז שלא חזר בו א"כ לר"ל נמי ליהוי קדושין כיון דלדידי' נמי קאי במי שפרע ותירץ דלר"י דמעות קונות מדאורי' נהי דמדרבנן אינו קונה עכ"פ מותר להשתמש במעות משו"ה מצי לקדש בו משא"כ לר"ל עכ"ד ובזה תו לא קשי' מרש"י דכאן ארש"י דגיטין פ' התקבל ס"ד ע"ב דמשמע התם דסובר כיון דתקינו רבנן הו"ל כדאוריי' והחת"ס האריך בזה בתשו' סי' שי"ד ונעלם ממנו דברי פ"י הללו. מיהו לתירץ הראשון שבתוס' לעיל מ"ג דאפי' לר"י אסור להשתמש במעות הדקו"ל ואני אומר דרש"י מצי סובר כתי' הראשון והא דמקודשת היינו משום דר"י סובר דוקא בדברים ומעות דקונה מדאורי' משו"ה קאי באבל אבל בדברים ומעות דלא קני כלל לא קאי באבל נמצא מה דקאי באבל היא בשביל קנין דאורי' הרי לא הפקיעו חכמים לגמרי קנין דאורי' דעדיין נשאר קנינו לענין לקבל מי שפרע וכל היכי דלא הפקיעו לא מהני לענין דאורי' כמ"ש הפוס' לכך לר"י מקודשת אבל לר"ל לא קנה כלל אפי' מדאורי' והא דקאי במי שפרע היינו משום מעשה ודברים וכ"כ הפ"י עצמו להלן לכן לר"ל אינה מקודשת וא"כ מוכח מדמקודשת לר"י מכלל דסובר בדשלב"ל דלא קאי באבל דאי ס"ד דר"י מודה לר"ל דבדברים ומעות קאי באבל אפי' בלא קנה הדקו"ל אמאי מקודשת הרי הפקיעו חכמים קנין המעות ומה דקאי באבל לא משום דקנה מדאורי' אלא אפי' בלא קנין כלל קאי באבל והיכי דהפקיעו לגמרי מהני אפי' לדאורי' כדמשמע מדברי' בגיטין אלא ודאי דר"י סובר בדברים ומעות במקום שלא קנה לא קאי באבל רק משום דמעות קונה מדאורי' קאי באבל משו"ה מקודשת לר"י ועי' בחו"מ בסי' ד"ר ס"ה ובסי' ר"ט סעי' ס"ו בסמ"ע וש"ך וקצוה"ח:

שם מתני' מנ"ל דתני' נתנה לבלן מעל בלן הוא דלא מחסר משיכה וכו' והקשו תוס' וכו' אתותב ר"י ממתני' וי"ל דר"י מוקי לי' בבלן נכרי ור"ל ורבא סבירי לי' דאיירי בישראל דומי' דרישא דקתני נתנה לחבירו וכו' ולכאורה שפיר קאמר רבא דדוחק לומר דרישא בישראל וסיפא בנכרי וקשי' לר"י ולהלן בד"ה נתנה לסיטין וכו' אך קשה וא"כ תקשו להו הך דסיטין וכו'. ולולי דבריהם הי' נ"ל לומר דרב אמר לרב ולר"ל דסובר כוותי' שפיר יש סייעתא מהך דבלן דמעות א"ק אבל לר"י לטעמי' ליכא סייעתא לר"ל ולא תיובתא לר"י והוא דהפ"י הקשה מה סייעתא מהכא לר"ל דלמא כר"י מעות קונה מדאורי' ואפי"ה לא מעל עד שמשך כיון דתקנו חכמים דאינו קונה הפקר ב"ד הפקר וכדאי' בפ' השואל דאר"א המשאיל קרדום לחבירו מעל מכח שתקנו חכמי' משיכה בשומרי' ותירץ דהכא שאני כיון דמעות קונות מותר להשתמש במעות המכירה ותו דבעי לקבל מי שפרע משו"ה מעל עיי"ש. והניחא לתי' בתרא דתוס' לעיל מ"ג אבל לתי' קמא אף דמעות קונות אסור להשתמש במעות הדק"ל. וגם תי' השני מכח מי שפרע הניחא להרי"ף דסובר ר"י במקום דל"ק לא בעי מי שפרע אבל להר"י מיגא"ש דר"י נמי סובר אפי' בלא קנה מקבל מי שפרע הדק"ל. ותו דהרי התוס' כתבו להדי' בע"ז דף מ"ג בד"ה והא קמחסרא משיכה לר"י נמי פריך כיון שהפקיעו חכמי' אין כאן קנין ולא דמי להא דאי' נתנה לסיטון מעל כיון דמעל מהתורה מי פקיע המעילה ממעות הקדש ועי' פי' דבריהם במהרמ"ל ובלח"מ פ"ג מה' מכירה הרי דפשיטא להו כיון שהפקיעו חכמים פקע קנין מעות מדאורי' אלא שתירצו מהא דסיטין בד"א. אבל גם בדבריהם יש לי דיקדוק עצום למה בס"ד בקושי' אמאי לא קשי' להו מהא דא' רבא תחילה דמתני' מסייע לי' לר"ל מה סייעתא הא לר"י נמי ניחא דלא מעל עד שימשך משום שהפקיעו קנין מעות והנ"ל בכ"ז דמקור הדבר דתק"ח מועיל לענין דאורי' לאיסורא ולחיובא נובע מהא דאי' בגיטין פרק הנזקין דף נ"ה ע"ב דמתיב רבא מהא דגנב מהקדש וטבח ומכר וכו' דבחוץ חייב כרת ואי יאוש לא קני כרת מה עבידתי' ומסיק רבא כרת שע"י דבריהן באות לו אוקמו רבנן ברשותו דלחייב עלי' הרי דקנין דרבנן מועיל לענין דאורי' וכ"ז מוכרח אי יאוש לא קני אבל למ"ד יאוש קני לא קשי' כלל ושפיר חייב כרת. א"כ הדרינן לסברא קמייתא דרבנן לא תקנו רק לענין ממון ולא לענין דאורי' לאיסור' וחיובא וכן מבואר בהג"ה שעה"מ פ"ג ממכירה דהא בהא תלי' וא"כ ניחא דאי' בב"ק פ' מרובה דף כ"ז ע"ב דרב סובר יאוש קני' בגניבה וגזילה ושם בדף ס"ח פליגי ר"י ור"ל בזה ר"י סובר יאוש לא קני' ור"ל סובר יאוש קונה וא"כ לרב ולר"ל לטעמי' דסוברים יאוש קונה וא"כ תקנות חכמי' לא מהני לדאורי' שפיר איכא סייעתא מדלא מעל במקום דמחסרא משיכה ע"כ מעות א"ק דאי קונה למעול דתק"ח אינו מוציאו מידי דאורי' אבל לר"י דסובר יאוש לא קני' מדאורי' והכי קיי"ל ע"כ צ"ל משום תק"ח דיאוש קונה חייב כרת ומה"ט המשאיל קרדום מעל משום דמשיכה קונה מדרבנן ומועיל לדאורי' א"כ תו ליכא סייעתא מהא דבלן כלל דבמקום דמחסרא משיכה לא מעל מכח תק"ח דאין מעות קונות ושפיר מצי איירי בלן ישראל ולק"מ אר' יוחנן ובזה יובנו דברי תוס' בע"ז שלא הקשו מהא דמייתי סייעתא לר"ל די"ל כמ"ש דהיינו לפי שיטתי' דר"ל אבל ר"י באמת סובר כיון דהפקיעו חכמי' לא מעל ולכן לח הוכרחו להקשות מהא דסיטין מעל איך יפרש ר"י הך הא הפקיעו חכמי' קנין מעות ומועיל לדידי' לדאורי' והוכרחו לתרץ אף דבכ"מ הפקיעו מ"מ מיד הקדש לא הפקיעו וא"כ הדר איכא סייעתא מהא דבלן לר"ל ותיובתא לר"י ע"כ הוצרכו לתרץ דר"י מוקי לי' בנכרי כנ"ל טעמייהו ולכן הקשו להלן בד"ה נתנה לסיטין אך קשה דא"כ תקשה להו מתני' דנתנה לבלן אבל למ"ש ניחא דהך דבלן איירי גם בישראל מכח דהפקיעו קנין כסף והך דספר ודסיטין מעל י"ל כמ"ש במפו' כר"ל דסובר דלוקח לא מצי הדר בי' א"כ לא הפקיעו דאורי' לגמרי לכך מעל אבל לדידן דקי"ל לוקח נמי חוזר בו והפקיעו לגמרי שפיר לא מעל במקום דמחסר משיכה כיון דקי"ל יאוש לא קני' ע"כ דרבנן מהני לדאורי' וע"כ י"ל כמ"ש תוס' דרבא אף דמביא סייעתא היינו לר"ל דסובר יאוש קני' אבל רבא לעצמו דסובר יאוש לא קני כמ"ש במרובה דף ס"ז ע"ב שפיר סובר כר"י וליכא סייעתא וכמ"ש אבל עוד חובה עלינו לבאר דברי רבינו הגדול ז"ל בה' מעילה פ"ו ה"ט נטל פרוטה של הקדש ונתנה לבלן מעל וכו' וכן אם נתנה לא' מבעל אומניות מעל ושם בה' יו"ד קנה בה חפץ ולא משך אם מן העכו"ם מעל ואם מישראל לא מעל ותמה הכס"מ דזה אליבא דר"ל ואנן קיי"ל כר"י דמעות קונות בישראל עוד תמה הלח"מ פ"ג ממכירה על מ"ש רבינו בה"ט נתנה לבלן או לא' מבעל אומניות מעל ולא חילוק בין נכרי לישראל דהרי לכאורה בגמ' מבואר דהך דספר לא מעל עד דמשך איירי לר"י בנכרי אבל בישראל לא בעי' משיכה וא"כ אמאי סתם הא בנכרי בעי' משיכה ותירץ עפימ"ש הה"מ דרבינו סובר דנכרי קונה ומקנה לישראל בדמים ובמשיכה משו"ה שפיר פוסק קנה חפץ מנכרי ולא משך מעל דבנכרי אוקמא אד"ת דמעות קונות דלא חשו משום שיאמר נשרפו חיטך וכו' אבל בקנה חפץ מישראל ולא משך דאפקעינהו חכמים למעות דלא קני בישראל. אמנם זהו שייך בחפץ אבל בנתן לבלן או לשאר בעלי אומניות דל"ש לומר נשרפו וכו' שהרי את שלו יציל לכך אוקמא אד"ת דמעות קונות ומעל וחזר והקשה מסיטין שהוא מוכר פירות אמאי מעל לר"י עיי"ש מ"ש בזה וגם אני אענה חלקי לתרץ כ"ז היטב בחדא מחתא והיא דהתוס' הקשו לעיל אר"י אמאי הפקיעו חכמי לגמרי קנין מעות שהוא מדאורי' לתקנו דלבעי שניהם מעות ומשיכה כלומר דהשתא אינו קונה אלא בקנין דרבנן ובמעות ומשיכה איכא קנין דאורי' מעות וקנין דרבנן משיכה גם יש לדקדק בלשון ר"ל משיכה מפורשת מהתו' הי' לו לומר משיכה קונה מהתו' לכן נ"ל עפימ"ש התוס' בע"ז במציאה ומתנה דליכא מעות משיכה קונה ה"נ לבתר דתקנו חכמי' דאין מעות קונות והפקר ב"ד אין כאן קנין מעות והו"ל כמתנה דתו משיכה קונה בו מהתו' ולכן מותר לקדש בו אשה לכ"ע ודבר זה מבואר בס' טיב גיטין דף נ"ב עיי"ש ובזה מדויק לשון ר"ל דא' משיכה מפורשת מהתורה דאלו לענין קונה מהתורה גם לר"י אחר שהפקיעו ק"כ משיכה מהתורה אלא דלר"י קנין משיכה במכירה אינו מפורש דמהתו' מעות קונות אך לבתר שהפקיעו מעות משיכה מהתורה אבל רל"א משיכה מפורשת לקנין מהתו' ולהלן דף צ"ט איתא אר"ה השואל קרדום בקע בו קנאו לא בקע בו לא קנאו ופליגו דר"א אומר המשאיל קרדום של הקדש מעל בו וכו' וחבירו מותר לבקע בו לכתחי' ופליגי דר' אליעזר דא' כדרך שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים ומבואר בתוס' ב"ק דף ע"ט ע"א ד"ה תקנו ר"ג מחלוקת בדבר דלר"ה אין משיכה קונה בשומרי' לא מדאורי' ולא מתק"ח ולר"א מדאוריי' יכול לחזור בו אלא שחכמים תקנו דאינו חוזר משעת משיכה אמי סובר דקונה משיכה בשומרים מדאורי' מדקא' וחברו מותר לבקע בו לכתחי' וכ"כ בשט"מ ב"מ במקומו ובאמת זה אינו ראי' שהרי רבינו הגדול בה' שכירות פ"ג פסק כר"א שתקנו משיכה בשומרי' ולא קנין דאורי' הוא ואפי"ה כתב בה' מעילה פ"ו ה"ד המשאיל קרדום לחבירו מעל וחבירו מותר לבקע לכתחי' ועכצ"ל דהפקר ב"ד הפקר ויצא מידי הקדש ע"י המשאיל ע"כ חבירו מותר לבקע בו לכתחיל' אבל מלשון ר"א שא' סתם המשאיל קרדום של הקדש מעל ולא פי' שהוא מתק"ח משמע דהוא מדאורי' ותו דאי ר"א נמי מכח תק"ח מה זה דקא' בכפל ופליגא אר"א ופליגא אר' אליעזר אלא ודאי מלשון ר' אמי שא' התם משמע דסובר דמשיכה קונה בשומרים מדאורי' ור"א סובר דאינו אלא מדרבנן ולכן אמר דר"ה פליג אר"א דא' משיכה קונה בשומרים מדאורי' ופליג אר' אליעזר דא' דקונה בשומרים מתק"ח דר"ה סובר דאינו קונה כלל וז"ב. ויש להבין במה פליגו ונ"ל עפימ"ש מהרי"ט אלגזי בס' קהלת יעקב אות משיכה אמאי קא' ר"א שתקנו משיכה בשומרים הא בשאלה ליכא מעות ותקנה משיכה מדאורי' ותי' עפ"י סברת הריטב"א בקדושין דף מ"ז דדוקא מכר שקונה גוף הכלי נקנה במשיכה אבל בשאלה שאינו קונה אלא הכלי לתשמישו זה אינו נקנה במשיכה לר"ה לא מדאורי' ולא מתק"ח ולר"א רק מתק"ח עכ"ד. ולפי"ז י"ל דבהא פליגו דר"א סובר כר' יוחנן שק"פ כקנין הגוף דמי וקונה במשיכה מדאורי' ולתשמישו שהן פירות הכלי וכקנין הגוף הוא ובמשוך הכלי או הבהמה קנאו לתשמישו ור' אליעזר סובר כר"ל דק"פ לאו כקנין הגוף משו"ה אינו קונה כלי לתשמישו במשיכה אלא מתק"ח [כמו בקע בו לר"ה דאינו קנין דאורי' אלא דרבנן] וכיון דקיי"ל כר"ל דק"פ לאו כקנין הגוף כדפסק רבינו הגדול ז"ל משו"ה קיי"ל כר"א שתקנו משיכה בשומרים ולא מדאורי'. ולכאורה קשה אר"ה מהא דא' רב בשמעתין במידי דמחסרא משיכה לא מעל עד דמשך הא לר"ה תלמידו אין משיכה קונה כלל במה דאין גוף החפץ נקנה לו רק לתשמיש וצ"ל דתרי רב הונא הוי כמ"ש תוס' פ"ק דגיטין ואותו ר"ה דקרדום לאו תלמידו דרב ולפי"ז ניחא דהרי קשה מה סייעתא לר"ל הא גם לר"י לא מעל עד דמשך אחר שהפקיעו חכמים קנין מעות וכמש"ל עכנ"ל דרבא קאמר לר"ל לטעמי' דאיהו סובר ק"פ לאו כקנין הגוף וממילא סובר כר"א דבדבר שאין גוף נקנה לו אלא לתשמיש ליכא משיכה מדאורי' אלא מדרבנן ולפי"ז הא דא' רב עד דמשך היינו קנין תק"ח אכ"ק אי ס"ד מעות קונות הי' לו למעול מיד כשנתן מעות ול"ל שהפקיעו חכמים ק"כ ותקנו משיכה דז"א מתרי טעמא חדא דע"כ לא תקנו חכמים משיכה קונה אלא במקום דקונה גוף החפץ דמשיכה בו היא קנין דאורי' במציאה ומתנה אלא בדאיכא מעות אינו קונה במשיכה ולזה הפקיעו ק"כ וממילא הדר קונה במשיכה מהתורה אבל בשוכר לרחוץ או כלי תספורת לספר דלית בי' משיכה דאורי' שאינו קונה החפץ רק לתשמיש לא הפקיעו חכמים ק"כ דאורי' ולתקן משיכה שהוא קנין מדרבנן ותו דהא קיי"ל בפ"ק דמציאה בההוא רעיא תקנתא לתקנתא לא עבדי' וה"נ במקום מעות אין מועיל שום משיכה מדאורי' ואפי' אין כאן מעות לא מהני משיכה מדאורי' במקום שאינו קונה אלא לתשמיש א"כ הכא אי יתקנו דאין מעות קונות הרי תקנה א' תקנה שני' אף שאינו קונה אלא לתשמיש וא"ק מדאורי' אפי"ה קונה מדרבנן הו"ל תקנתא לתקנתא דלא עבדי' ואין משיכה קונה בו כלל כיון שיש מעות ממילא אוקמא אד"ת דמעות קונות ולמה לא מעל עד דמשך אלא ודאי מוכח מזה דמעות אינו קונות כלל מדאורי' אלא משיכה משו"ה לא מעל עד דמשך דמשיכה קונה בו מדרבנן ושוב מעל מכח הפקר ב"ד כמש"ל. וכ"ז לר"ל לשיטתו אבל לר"י לטעמי' דק"פ כקה"ג וסובר כר' אמי דמשיכה לתשמיש קונה מדאורי' שפיר במחוסר משיכה לא מעל עד דמשך אחר שהפקיעו חכמי' דאין מעות קונות שוב קונה המשיכה מדאורי' גם לתשמיש דכקה"ג דמי, וא"כ לא קשי' על ר' יוחנן מהך מתני' כלל ושפיר כ' תוס' דרבא אף דקא מסייע לי' לר"ל סובר כר"י וכדא' התם בגיטין קרא ומתני' מסייע לי' לר"ל וסובר כר"י דכקה"ג דמי וכמ"ש תוס' שם בגיטין בסוגי' דק"פ סוף השולח עיי"ש ה"ה כאן דסובר כר"י דק"פ כקה"ג תו ליכא סייעתא מהך מתני' לר"ל ולא תיובתא לר"י ולהכי לא מקשה התוס' בע"ז מזה אלא מהא דלקמן אמאי בסיטין מעל לר' שהוא מוכר פירות או שמן והוא קנין הגוף ממש דמשיכתו דאורי' וא"כ הפקיעו חכמי' והוכרחו לחלק אבל כבר תירצו זה המפו' לפי המסקנא דהך מתני' כר"ש ולק"מ ולפי"ז י"ל לר"י הא דקתני נתנה לספר מעל אף דמחוסר משיכה אתי' כמ"ד ק"פ לאו כקה"ג ומשיכתו תק"ח והך דקתני נתנה לספר וכו' לא מעל כמ"ד ק"כ כקה"ג כר"י ואפקעו לק"כ דהרי פליגי בי' תנאי בב"ק דף צ' וב"ב דף נ' ושניהן בישראל:

ולפי"ז רבינו הגדול י"ל לטעמי' דפסק כר"ל דק"פ לאו כקה"ג וכר"א דא' במקום שאינו קונה אלא לתשמיש אינו קונה במשיכה מדאורי' אף בליכא מעות אלא מתק"ח כר' אלעזר לכן שפיר פסק בין בבלן ובין בשאר אומניות מיד שנתן מעות מעל כיון דלית בי' משיכה דאורי' אוקמא אד"ת דמעות קונות והא דקתני נתנה לספר לא מעל אתי' כמ"ד ק"פ כקה"ג וכר"א דמשיכה קונס מדאורי' בשומרי' ולא קיי"ל כוותי' אלא דאינו קונה רק מתק"ח אבל בה' יו"ד בקונה חפץ שפיר פסק בנתן מעות לנכרי מעל דבי' מעות קונות וליכא חשש נשרפו וכו' כמ"ש הלח"מ ובנתן מעות על חפץ לישראל לא מעל דאיכא כאן משיכה דאורי' ממילא הפקיעו לק"כ ולא מעל עד דמשך והכל נכון ומתוקן כפתור ופרח בס"ד:

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה