אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק חו"מ › סימן יב

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק חו"מ · סימן יב

סימן יא

שלום לה"ה הרב המופלג ובקי מוה' אברהם עביר עדילשטיין מו"צ דק"ק פוסטין.

מכתבו שנית הגיעני ואען ואומר ע"ד השאלה ראובן ושמעון קנו יער בשותפות לחטוב ממנו ד' מאות שאחיס עצים ולא הי' נתתם על הקאנטראקט רק ראובן וזמן המכירה של העצים הוא בימות החורף וקדם ראובן ומכר כל העץ בימי הקיץ והלוקח ידע שזה המכירה הוא בלא ידיעת השותף השני אבל מפני שזה הי' נחתם על הקאנטראקט לבדו לא השגיח על השותף השני אם יתרצה או לא ועמד השותף השני וצווח שאינו רוצה במכירה הנ"ל ועמדו לדין ראובן עם לוי הלוקח וטען ראובן שקבל ממנו ערבון שמוני' ז"כ אבל מת"כ אינו זוכר ובודאי לא הי' והלוקח טוען שהי' גם תק"כ עם הערבון וא' חכם א' שאפי' לא הי' תק"כ רק ערבון לבד ג"כ קונה דהמנהג לקנות בהערבון לבד ומעלתו אמר שיש לעיין בזה אם קונה דמנהג לא הוי אלא במידי דשכיח ורגיל כמבואר בסי' של"א וא"כ אפי' אם ראינו בפי' שנתקיים המקח על ערבון גדול הוא מפני שלא נתייקר ולא הוזל הדבר יותר מכפי הערבון וכו' ועוד אמר מעלתו אפי' אם הי' תק"כ ג"כ זה מצי לחזור בו דהא שותפין כשלוחין עי' סמ"ע סי' קפ"ג ס"ק י"ז ומבואר בסי' קפ"ב סעי' ב' עבר השליח ע"ד משלחו דאפי' משך או המשיך המקח בטל ובכאן אין הלוקח יכול לטעון שהתנה עמו שליח בין לתקן ובין לעוות דהתם המוכר הוא מוחזק אבל כאן זה הוא מוחזק בפרט שיודע שעשאו שותף לכן המקח בטל ועוד ראי' מאה"ע סי' פ"ז באשה הנו"נ בתוך הבית מכרה דבר שלא ברצון בעלה שאין הלוקח צריך להחזיר המקח לימא רבותא טפי שהבעל מחויב ליתן מתח"י אם הי' מקח גמור אלא ודאי כ"ז שהוא תח"י אין אנו יכולי' להוציא מידו אבל הואיל שלא מצאנו זה בפירוש ע"כ אמרתי לעשות שאלת חכם עכ"ד:

תשובה ע"ד הערבון אם הוא מנהג תגרי' כפי הנראה הדין עם מעלתו כי בכאן ובמקומות שאני יודע מפולין המנהג שאין ערבון קונה רק עם תק"כ ובמקומו אין אתני יודע אבל כל עוד שלא נתברר בפירוש שהוא מנהג קבוע אין להוציא מהמוחזק. אולם אם ראובן מוכר העצי' ללוקח בעודם מחוברין לקרקע ואח"כ משתבחין כשעומדין בקרקע א"כ נקנין בכסף כקרקע ועי' באו"ת סי' צ"ה ס"ק י"ג. הגם דיש לדון דבמקום שכותבין שטר אינו נקנה בכסף אכתי י"ל דקרקע עצמו הנקנה לחלוטין אילנות הגם שדינו דרכו שאין קונין אלא בשטר אבל לקצוץ ממנו לענין קנין בכסף כקרקע אבל אין דרך לכתוב ע"ז שטר ונקנה בכסף לחוד והעירנו ע"ז חכם א' מכאן ואמנם אם הי' תק"כ עם הערבון נ"ל דהוי קנין גמור ואתפלא על מעלתו שרצה לומר דשותפין דומה לשליח שאם שינה המקח בטל הדבר מאה"ע סי' פ"ו ולא ראה שם דברי ב"ש ס' מ"ט בשם בי"ה שכ' שני שותפין בסחורה א' ומכר א' בלא ידיעת חבירו א"צ הלוקח להחדר הסחורה הואיל הוא דרכו למכור רק זה השותף חייב לשלם לחבירו מה שהפסיד לו במכרו קודם זמן כמ"ש בחו"מ סי' קע"ז ועיי"ש בבי"ה ובבית מאיר מבאר הדבר היטב דאין ראי' בי"ה מכאן דדרכה בכך אבל למכור קודם הזמן דאין דרכו וא"כ אולי אם שינה המקח בטל כמו בשליח אם שינה המקח בטל אבל ראי' של בי"ה מהא דאי' בחו"מ סי' קע"ו אם מכרו קודם זמנו חייב לשלם לחבירו מזה נראה שהלוקח אינו חייב להחזיר המקח אף שהשותף שינה בכוונה הגם די"ל דאיירי שמכר למקום דא"א למיהדר אבל הרי גם הש"ך בחו"מ סי' ע"ו מחלק בין שותף לשליח וז"ל דע"כ בלא"ה יש חילוק בין שותף לשליח דשליח **(חסר בטקסט)** בטל ובשותף ל"ש לתקוני שדרתיך ולא לעוות כדלקמן סי' קע"ו ומסיק א"נ נהי דבידו למחול היינו דהוי כאלו התנה כך שכל א' יכול לעשות מה שירצה ואם יעוות ישלם חלקו דאל"כ אין מי שיהי' לו עסק עם שותף עד שיתרצה השני אלא ודאי לגבי אחרים כ"מ ששותף עושה כאלו שניהם עושים וכו' אבל לגבי נפשי' צריך לשלם עיי"ש וע"כ כוונתו נמי מראי' של בי"ה מדהמקח מתקיים במוכר מקודם זמנו ודוחק לי' להעמידו בא"א למיהדר ולענ"ד מוכח חילוק זה גם ממה דאי' שם סי' קע"ו שותף שנתן מעות לקנות חיטי' וכו' אם פיחתו פיחתו לו ואמאי אם פיחתו נימא דהמקח בטל אלא לגבי אחרינא חשוב כהתנה בין לעוות וכו' ועיי"ש בסוף דבריו שלענין מחילה מסיק כהרמ"א אבל במכירה מודה להש"ך וכן מסיק בשערי משפט סי' ע"ז לחלק בין מחילה למכירה דמהני אפי' בשינה דע"ז מסתמא א' שנתן לשותף כח למכור בין לתקן ובין לעוות דאל"כ אין שום אדם יעסוק עם שותף א' לבדו וא"כ כיון דא' מסתמא נתן לשותף הב' כח למכור מה שמכר מכור אף שעתה אחר המכירה צווח לא מהני ואף שעדיין לא נתן השותף הדבר להמוכר מ"מ המכירה קיימת וראי' לזה דעיקר ראי' של בי"ה והש"ך מהא דסי"ו קע"ז מדלא חלקו בין איכא למיהדר אז המקח בטל ובין ליכא למיהדר דאז צריך לשלם הפחת מכלל בכ"ע המקח קיים ה"נ אני אומר לענין זה מדכ' סתם במכר קודם זמן שהשותף צריך לשלם ולא חילק בין אם הוציא המקח מתח"י צריך לשלם ובין אם הלוקח קנהו בק"ס או בקנין תגרי' ועדיין המקח בידו המקח בטל וא"צ ליתנו ללוקח אלא ודאי שכל מה שמכר מכור אף שעדיין לא נתנו והוא צריך ליתנו ללוקח ולשלם מביתו והוא מכח סברת הש"ך הנ"ל. ועוד ראי' ממה דמסיים בבי"ה א"כ נראה שהלוקח אינו חייב להחזיר המכירה להמוכר אף שנתייקר אח"כ ואין חבירו שותפו מעכב על הלוקח הואיל שדרכו בכך למכור סחורות שותפות (כוונתו אפי' אם שינה מכח ס' הש"ך) כמו שהדין כאן גבי אשה שמוכרה מה שעשתה עשתה אם דרכה בכך עכ"ל וכאן משמע מה שעשתה עשתה אף שעדיין לא נתנה להלוקח מכירתה קיימת שהרי כאן לא מיירי בשינתה ה"ה התם בשותפי' נמי ומטעם הנ"ל. ומה שהביא מעלתו ראי' מסי' פ"ו הנה טעות נזדקר לפניו שכ' בנו"נ ומוכרה שלא ברצון בעלה שאין הלוקח צריך להחזיר לבעל וזה שגגה גדולה דשם מבואר להדי' בנו"נ צריך להחזיר לבעל דמסתמא משל בעל הוא ואם כוונתו על הרישא באינה נו"נ דאז א"צ הלוקח להחזיר משום שאומר הלוקח דמסתמא שלה הוא א"כ מזה ודאי ליכא ראי' לדידן דבעודו בידו הבעל נאמן לומר ששלו הוא ואין הלוקח ממנה יכול להוציא מתח"י הבעל משא"כ בנידן דידן דא' מסתמא נתן לשותף כח לתקן ולעוות המכירה קיימת ולא דמי לשליח כמ"ש הש"ך ואף שבי"ה וב"ש כתבו ג"כ אין הלוקח חייב להחזיר ע"כ לאו דוקא אלא אפי' הוא ביד השותף מחויב ליתן מכח הראיות שהבאתי וכש"כ שהשותף הניח לשותף המוכר שזה לבדו יהא נחתם על הקאנטראקט ודאי מתברר כאן סברת הש"ך שנתן לו כח למכור בכ"ע בין לתקן ובין לעוות ובלבד שישלם לו לכן נ"ל ברור דאם הי' כאן תק"כ עם ערבון צריך ראובן ליתן כל העצי' ללוקח ולשלם לחבירו השותף חלקו ואם יש הכחשה ע"ד תק"כ הרי דין שבועה ביניהם דברי ידידו הדו"ש יקותיאל יהוד' טייטעלבוים:

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה