אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק חו"מ › סימן ז

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק חו"מ · סימן ז

סימן ו

שלום לכבוד אהו' הרב הגדול חריף ובקי המפו' מוה' שלמה מעהר נ"י אבד"ק בראילאב.

ע"ד השאלה בראובן ששכר בית משמעון וביקש השוכר מהמשכיר לתת דמי סיקיראציא פן תשרף ולא אבה המשכיר שמוע בקולו והלך השוכר ונתן דמי הסיקיראציע וכתב לו תעודה ע"ז כנהוג ואח"ז נשרף הבית ושאלו אותו דמי הסיקיראציע למי לשוכר שמשלם או למשכיר כי לולי ביתו בעד מה הי' נותנין לו שכר הסיקיראציא ופשיט לי' מהא דקי"ל בנדרים דף ל"ו התורם משלו על של חבירו טובת הנאה שלו וה"ה שכר סיקיראציא של השוכר עוד ראי' מהא דחו"מ ס"ס ע"ב סעי' מ"ד בראובן שהי' לו משכון אצל עכו"ם והרשה לשמעון שילוה הוא על המשכון ונשרף המשכון ביד עכו"ם פטור לשלם לראובן דמי המשכון ועיי"ש בש"ך שהביא לשון המרדכי וה"ה הכא הסיקיראציא של השוכר עכ"ד. ויפה אמר והדין עמו וכן השכל גוזר כי מה להם לנותנים סיקיראציאן עם המשכיר שהוא לא שילם להם כלל והם לא נתחייבו לשלם אלא למי שנכנס לשלם להם על הספק והוא השוכר. ועי' תשו' שואל ומשיב תנינא ח"ג סי' קכ"ח שם ימצא שאלה כזה אך בשינוי ששה הי' המעשה שהשוכר ביקש מהמשכיר לשלם סיקיראציא ולא רצה והלך השוכר ושילם אח"ז תבע מבעה"ב שיחזור לו וא' לו שיתן לו אלא שדחוהו מיום ליום ובתוך כך נשרף הבית ומספקא לי' מכח שהבטיח המשכיר להחזיר אף שעדיין לא החזיר אולי מכח זה קנה הוא שכר סיקיראציא דדמי להא דהמפקיר כשתרצה ותשלמינו וכו' ודחי לי' שכאן לא הי' שום קנין עיי"ש באורך אבל באם המשכיר לא אמר לו מעולם שיחזיר לו ליכא ספיקא כלל ודאי הדבר ברור שתשלומי סיקיראציא למי שמשלם ולית דין צריך בושש כלל וכלל ושוב הקשה על הפוס' דבאיסור דרבנן ג"כ אי עבד לא מהני מהא דאמרי' בנדרים דף מ"ז קונם פירות אלו על פלוני מהו בחלופיהן ת"ש האומר לאשתו קונם שאת נהנה לי לוה ואוכלת ובע"ח באין ונפרעי' הימנו מ"ט לאו משום דחלופין לאו כגדולין אמר רבא דלמא לכתחלה הוא דלא ואי עבד עבד הרי מבואר דלרבא עצמו בדרבנן מהני אף כי להר"ן שם יש לדחוק אבל לפרש"י מבואר כן וגם להר"ן בת"ש השני מהא דמקדש בערלה א"מ מכרן וקידש בדמיהן מקודשת ה"נ לכתחי' הוא דלא הא ואי עבד עבד מבואר כן להדי' דבדרבנן מהני עכ"ד:

ואני אומר ע"מ שהקשה מהא דקונם י"ל דאותן הפוס' סוברי' דבאיסור קונם או שבועה שאפשר לבטל אפי' לרבא מהני אפי' בדאורי' וכדעת תוס' ריש פ"ק דתמורה ותשו' הרא"ש שהביא בש"ך סי' ר"ל ולענין מה שהקשה מהא דמכרן וקידש בדמיהן נעלם ממנו דברי הר"ן ורמב"ן ריש פ"ק דחולין ובסוף פרק האיש מקדש אהא דמכרן וקידש בדמיהן מקודשת לרש"י אף דהדמי' אסורי' למקדש כיון שהיא מותרת להנות ממנו וקנאתן מחמתו מקודשת ולרמב"ן ה"ט דמותרין אף לו כדאית' בירושלמי זאת אומרת המקדש בגזל מקודשת לפי שאין דמיהן אלא גזל הוא בידו ולדידן דקי"ל קדשה בגזל לפני יאוש א"מ כי תנן מכרן וקידש בדמיהן מקודשת איירי בידע הלוקח דהמעות מתנה או במוכר לנכרי או אפי' לישראל דאותן מעות הלואה הוא בידו ומקדש בהן עיי"ש ולפי"ז לק"מ. אבל עוד נראה לתרץ הכולל לשניהן עפי"מ דחדית לן בתשו' פני' מאירות ח"א סי' ל"ד דהא דא' אי עבד לא מהני היינו בנגמר ע"י עצמו כיון שעבר אמימרא דרחמנא קנסי' רחמנא דלא מהני אבל במה שנגמר עם זולתו דלדידי' איכא איסורא ולאחרינא ליכא איסורא מעשיו קיימי' ומשו"ה בנשבע שלא למכור ועבר ומכר דהלוקח לא עבד איסורא [וליכא למקנסי'] בודאי מהני ומשו"ה לא הקשו תוס' בתמורה אלא בנשבע שלא לגרש דבידו לגרש בע"כ [נ"ל כוונתו דאיירי התם בגירשה בע"כ] ולכן לא מהני דקנסי' לי' אבל בנשבע שלא למכור ומכר מהני דלא קנסי' ללוקח הרוצה לקנות והוא לא עבד איסורא עכ"ד ביתר ביאור ולכאורה הוי קשי' לי' א"כ מה פריך בתמורה והרי תמורה דרחמנא א' ולא יחליפנו ולא ימיר ואם המיר מומר וממקדיש בע"מ למזבח ותמימי' לבד"ה אף שהוא בל"ת מה שעשה עשוי אימא דהתם שאני דזה נוגע להקדש ולא קנסי' להקדש משו"ה מהני. שבתי וראיתי דלק"מ מהתם דהרי התורה גילתה דעתה שאין רצונה בהקדש זה שהרי הזהיר לא יחליפנו ולא להקדיש בע"מ למזבח ותמימי' לבד"ה וא"כ אין זה קנס להקדש אבל בנשבע שלא למכור שהלוקח רוצה המקח לא קנסי' לי' משו"ה מהני ולפי"ז י"ל דאותו הפוס' סוברי' סברא הנ"ל ע"כ ניחא בקונם דלא קנסי' להמלוה דלא עביד איסורא וכ"כ לאשה דאין מקודשת אלא מדעתה והיא רצונה להתקדש משו"ה מהני. ידידו יקותיאל יהוד' ט"ב

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה