אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חלק חו"מ · סימן ה
לכבוד הרב החריף ובקי מוה' מרדכי הלוי איש הורוויץ אבד"ק שאמלויא:
מכתבו הגיעני וכו' וע"ד מה שהקשה עמ"ש תוס' כתובות ח"י ד"ה ואאמע"ר כיון דקיום שטרות דרבנן לא פלגינן דיבורי' כדי לפסול השטר הא בסנהדרין דף כ"ה בעובדא דבר בניתס אמר רבא פלגינן דיבורי' של הלוה דאמר לדידי אוזפן ברבית והרי התוס' כתבו במתני' דגם מלוה ברבית אינו פסול אלא דרבנן וא"כ בר בניתס מדאורי' כשר היא ובכ"ז א' רבא פלגינן דיבורי' של העד לפוסלו ואין סברא לחלק בין פ"ד דע"א ובין פ"ד דב' עדים ולכאורה יפה הקשה. אבל שתי תשובות בדבר חדא דז"ל תוס' שם במתני' ומלוה ברבית מיירי ברבית שאינה קציצה ואפי' מיירי ברבית שקציצה לא משמע לי' איסור כיון דמדעתי' יהיב ואינו פסול לעדות אלא מדרבנן ואי ס"ד דזה סברא פשיטא אצלם למה כתבו תחי' דאיירי ברבית שאינה קציצה הא גם ברבית קציצה אינו אלא דרבנן אע"כ דשני תירוצין הן תחי' כתבו דאיירי ברבית שאינה קציצה אבל ברבית קציצה פסול מדאורי' הן המלוה והן הלוה וכמ"ש בחו"מ סי' ל"ד סעיף יו"ד ואח"ז חדשו לומר דאפי' ברבית קציצה אינו פסול אלא מדרבנן וכפי הנראה ספוקי מספקא להו בהך, סברא. ולפי"ז ניחא דתי' הראשון כיון דקיום שטרות דרבנן לא פלגינן דיבורי' סובר כתי' הראשון בסנהדרין דברבית קציצה א' המלוה וא' הלוה פסול מדאוריי' ותו לא קשי' מהא דא' הלוה לדידי אוזפן ברביתא דהתם איירי ברבית דאוריי' דס"ל כמ"ש הנמ"י דבאבק רבית אין הלוה נפסל ואינו עושה איסור אלא המלוה ועי' בהג"ה וביו"ד בסי' ק"ס וכיון דאיירי ברבית דאורי' ה"ה פסול מדאוריי' לכן פ"ד. אבל אכתי זה לא ניחא לתי' השני דאפי' ברבית דאורי' נמי אינו פסול אלא מדרבנן א"כ אי ס"ד כתי' זה קשה אמאי אמרי' התם ברבית דאינו פסול רק מדרבנן פלגי' דיבורי' לפוסלו ולכן הוצרכו באמת לתירוצים האחרונים הא חדא. ועוד קאמינא דאפי' לתי' השני דברבית דאורי' נמי אינו אלא דרבנן אכתי יש לחלק בדבר דהכא שאני כיון דקיום שטרות דרבנן מדאורי' כנחקרה עדותן בב"ד דמי ותו מדאוריי' לא מהימני כלל לומר על המלוה שלא הלוה אלא שאנוסי' היינו מחמת נפשות דכיון שהגיד וכו' ובדין הוא שיטול המלוה מעותיו מהתורה אלא שחכמי' אמרו שצריך קיום ומדרבנן היא דחיישי' בלא קיום שמא הוא מזויף וכיון דמדרבנן בעי קיום מהימני לומר אנוסי' מחמת נפשות אבל אם אמרי' אנוסי' מחמת ממון לא פלגינן דיבורי' לפסול השטר כיון דמדאורי' לא מהימני כלל על המלוה משו"ה בכה"ג אוקמי' אדאורי' משא"כ באומר דידי אוזפן ברבית הגם דאינו פסול אלא מדרבנן אם הי' אומר קמי' דידי' אוזיף ברבית הי' מהימן מדאורי' לומר שעבר עבירה דרבנן ופסול מדרבנן א"כ השתא נמי שאומר לדידי אוזפן וכו' פלגינן דיבורי' לפוסלו כיון שנאמן מהתורה למי שעבר על איסור דרבנן וז"ב ונכון. והיום בפתחי ספרים מצאתי ראיתי כדברי בשט"מ שכתב בשם הר"י הלוי וקשי' לן וכו' מהא דא"ר בפ' כיצד ובפ' אד"מ קמא פלגי דיבורי' ותשובתה דה"ט דלא מהימני הכא דהא חתם שטרא וקי"ל דעדים החתומים על השטר כנחקר עדותן בב"ד וגלוי' מלתא בעלמא הוא דבעי לאסהודי אחת"י הילכך כי אמרו מחמת ממון לא מהימני וכיון שכן מוקמי' לשטר אחזקתו בחותמיו ושאני התם בהא דרבא דהא ליכא שטרא בח"י דמכחיש בהא סהדותי' משו"ה מהימן אחברי' עכ"ד ולדעתי זה כוונת תוס' ות"ל כוונתי לדעתו הגדולה שבזה מתורץ הכל: