אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חלק חו"מ · סימן ד
בדין שנחלקו הפוס' בחו"מ סי' ל' שהסמ"ע סובר אם א' אמר חביות יין הלוהו והשני א' שמן עדותן בטלה דאפי' לא אמר לא כי מקרי הכחשה דכשמעידין סתמא אמרי' אזמן א' העידו וכמ"ש בס' ג' גבי אומר ק' וא' אומר ק"ק וא' ריש וכו' אם העידו סתם דנין כמכחישין להקל והט"ז חולק ואומר דהתם בס"ג דאיירי בבדיקות דלא נפסלא בהכחשות תולין במוכחשין אבל לעיל ביין ושמן דאיירי בהכחישו בחקירות דנפסלו העדים בהכחשתן מהני חזקה דכשרות שלהם לומר דכוונתם לזמן אחר דלא להוי כמוכחשים והתומי' דעתו כהסמ"ע מהא דפריך רבא אי דייקינן בהנך סהדי וא"ל דשאני דיני נפשות מדכתי' ושפטו העדה דהא הר"ן יליף ד"מ מד"נ שמתרצי' דברי העדים והנתיבות כתב דכך האמת דדוקא בד"נ דייקינן ולא מתרצינן וכדמסיק להדי' ורחמנ' אמר ושפטו העדה וכו' וקרא זה לא נאמר אלא בד"נ ולא בד"מ. ולענ"ד אין מזה הכרע בשנשים לב להבין אהא דא"ר אלו דייקינן אלישנא בתרא דאביי לר"י למה לא הקשה כך גם לר"מ וכן ללישנא קמא לר"מ ולר"י ולהלן אהא דמשני רבא לדברי ר"מ אדם טועה ב' שעות חסר משהו והקשו תוס' א"כ לר"מ א' אומר בג' וא' בה' עדותן בטלה נימא דעובדא בד' הוי וי"ל דסובר רבא דאין לתלות הטעות בשניהם והקשה ז' מהרש"א למה לא הקשו לאביי לל"ב דקא' לר"י קטעו שעה ומשהו אכ"ק לר"י אפי' א' אומר בשתים וא' בחמש נמי יהא עידותן קיים ותירוצו דחוק מאוד. גם יש להבין באיזה סברא פליגו בהא דאביי סובר דתלינין הטעות בשניהן ורבא חולק ע"ז. ולתרץ כ"ז נ"ל דאפישי פלוגתא לא מפיישינין אלא שניהן מודין דהחילוק בין א' לב' דמה דתלינן בא' בטעות בעיבור' דירח' או בשעות לכל חד כדאית לי' היינו מטעם רוב כדאי' בסנהדרין דרובא דאינשי טעי בהכי אבל שני עדים שיטעו כל או"א מהם זה אינו מצוי כ"כ ואינו רוב אלא ספק דשמא אתרמי הכי דכל או"א טעה ומשו"ה אביי לטעמי' דסובר דתלינן לומר זה בסוף השעה וזה בתחי' שעה לקרב עדותן והיינו מצד חזקת כשרות של העדים כדעת הט"ז כ"כ תולין מספק בטעות שני העדי' דכל או"א טעה. אבל רבא לטעמי' דסובר דמספיקא לא קטלינן וא' אלו דייקינן ע"כ דסובר דלא אזלינן בתר חזקת כשרותו ע"כ גם לענין טעות אין תולין בשניהם מספק וביו"ד סי' ק"י פליגו הפוס' בס"ס במקום חזקה אי חזקה עדיף או ס"ס עדיף. וי"ל דבהא פליגו תרי לישנא דאביי דבלישנא קמא קא' לר"י דמקרבין עדותן דהאי אמר בסוף שלש והאי בתחי' חמש ותו תלינן דהאי קא טעה בפלגי דשעה והאי קא טעה וכו' וכ"ז מחמת חזקת כשרות דלא להוי מוכחשין הגם דיש ס"ס להקל ולבטל עדותן שמא זה א' בתחי' שלש וזה א' בתחי' חמש ואת"ל דמקרבין עדותן אכתי שמא רק א' מהן טעה ואכתי הו"ל מוכחשין דלענין טעות שניהן אינו אלא ספק אכתי סובר דחזקה עדיף מס"ס ובלישנא בתרא סובר לר"י אדם טועה שעה ומשהו מעשה הי' בסוף שלש או בתחי' חמש וחד מינייהו טעה ותלינן לקרב עדותן מחמת חזקה הנ"ל אבל בא' אומר בשתים וא' בחמש עדותן בטלה דיש ס"ס לבטל עדותן שמא רחקו עדותן זמ"ז ושמא א' מהן לא טעה וס"ס עדיף מחזקה ומתורץ קושי' מהרש"א אמנם רבא פשיטא לי' דכל היכי דאיכא חזקה טובה וגמורה חזקה עדיף מס"ס ולכן על לישנא קמא לא קשי' לי' אלו דייקת וכ' די"ל מחמת חזקת כשרות אבל אלישנא בתרא לר"י קשי' לי' מדלא אמר ר"י אפי' זה בשתי' ובזה בחמש עדותן קיימת מכלל דלא תלינן בטעות שניהן דמספק לא קטלינן א"כ תו קשי' אי דייקינן כו' דאיהו לא ס"ל לחלק בין ס' א' נגד חזקה או ב' ספיקות דחזקה טובה מסלק ב' הספיקות אע"כ דהא לאו חזקה היא כלל כיון דאתרע מחמת הכחשה א"כ נגד חד ספק נמי לא אלא דאכתי לא נסתר מחמת קושי' זו רק לישנא בתרא אבל לעולם שפיר אמר אביי בלישנ' קמא דמספיק' קטלינן מכח חזקה זו ואפי' בס"ס ועז"א עוד ורחמנא אמר ושפטו העדה:
ויש לפרש זה בתרי אופנים א' דהורה לנו התורה בד"נ דלא נסמוך ארוב וחזקה היכי דאיכא לברורי ועי' צל"ח ולפי"ז היינו לענין ספק אי לקרב עדותן דיש לשאול פיהם של כל או"א משו"ה לא מצי רבא למימר כלישנא קמא ובתרא אבל לענין לתלות הטעות בשניהן אכתי י"ל דתלינן מספק גם לרבא דזה אי אפשר לברר ע"י שאלת פיהם וזה הי' ס"ד דתוס' בקושי' דגם רבא סובר דתולין הטעות בשניהן מספק משו"ה הקשו לר"י א' אומר בג' וא' בה' נימא דשניהן טעו ותירצו דרבא סובר דאין תולין הטעות בשניהן וא"כ בהא ליכא למימר מכח קרא ושפטו דכאן א"א לברר אלא דקא' רבא מצד הסברא סובר דמספק לא קטלינן דלא אזלי' בתר חזקת כשרות אלא דקא' ורחמנא א' ושפטו לאלומי הקושי' על אביי לענין דדייקינן מה כוונתם על תחי' או על סוף אבל לענין טעות של שניהן דא"א לברר ליכא ראי' מקרא אלא ע"כ מסברא סובר רבא דלא תלינן וכיון דמסברא היא אין חילוק בין ד"מ לר"נ וה"ז כדברי הסמ"ע והתומים אבל הנתיבות מפרש באופן אחר דתחי' מקשה רבא מכח סברא והדר קאמר ורחמנא לאלומי' קושי' אתרווייהו דבין לענין דדייקינן ובין לענין דאין תולין טעות בשניהן אף דא"א לברר כ"ז נפקא לן מקרא ושפטו דהתורה הורה דבד"נ לא ניזול בתר חזקת כשרות אפי' במקום שא"א לברר א"כ תו א' דכ"ז בד"נ אבל בד"מ שפיר אזלינן בתר חזקת כשרות אפי' באפשר לברר שהרי באיכא רובא וחזקה א"צ לברר מדאורי' כלל וא"כ לכל או"א מהדעות הללו יש לו פנים בהלכה שמורה וערוכה ונ"מ דמצי המוחזק לומר קים לי כהסמ"ע הנ"ל: