אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חלק חו"מ · סימן ג
ישאו הרים שלום וברכה לכבוד אהובי חתן חתני ידי"נ הרב החריף ובקי החסיד בנש"ק מוה' משה יהוד' ליב שפירא נ"י האבד"ק בייטש יצ"ו:
הדרשה שה הגיעני קריתי ושניתי הן מילי דשמעתא והן אגדת' ובמה דסיים אפתח ואומר מה שאמר בענין דוד ויהונתן הם דברי' עתיקי' מתוקי' מיוסדים על מבועי החכמה אמירה נעימה כתיבה יהיבה כן יפרוץ וכן ירבה ועל דבר הלכה השיב לו נכדי הרב החריף מוה' משה דוד שי' תחזינה עיניו אמנם לענין חיבה יתירה אודיע לו כי שמתי עיני עליו ושפתי לא אכלא מלהודיע אשר עלה בלבי. ע"ד מה שהקשה בסנהדרין י"ט מלכי ישראל מ"ט משום מעשה שהי' וכו' באותו שעה אמרו מלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו לא מעיד ל"ל הא מדאורי' אינו מעיד ואפי' מלכי בית דוד כדאי' בשבועות דף ל"א דמלך מדאורי' לא חזי' עיי"ש פרש"י מדכתי' שום תשי' שתהא אימתו עליך וכ"כ הריטב"א שם עכ"ד ואפשר מכאן יצא לו להרא"ה ז"ל בס' החינוך מצו' קכ"ג שכ' אבל מלכי בית דוד מעידי"ן ומעידין עליהם אבל לשון הרמב"ם בפ"ג מה' מלכי' אינו כך שכ' שמלכי בית דוד מעידין עליהם וכ' הכס"מ אבל הם אין מעידין מפני כבודן דלא גרע מכה"ג עיי"ש. ועמד ע"ז במנחת חינוך ולמ"ש איכא קצת סייעת' מהכא להרא"ה ז"ל אבל דעת הרמב"ם וכל הפוסקי' אינו כך והדקו"ל שוב ראיתי שכן הקשה בתוס' יוה"כ יומא דף ע"ד על מ"ש הרמב"ם פ"ג מה' מלכים מלכי ישראל גזרו חכמים לא מעיד והרי דאורי' היא ותירץ דלא מעיד נקט אגב אינך וה"ז כמו שתי' נכדי הרב הנ"ל שיחי' והוסיף מדלי' ראי' מתוס' סנהדרין ר"פ כה"ג שכ' ועוד אגב דתני כו' ומה שאמרת בזה עי' במרכבת המשנה פ"י משגגות תמצא מעין דבריך עיי"ש ויפה כוונת:
ולי הי' נראה לומר בזה דבר חדש והוא דדעת התוס' סנהדרין דף ח' ושבועות ל' ע"ב דכה"ג ומלך דאינם מעידים מפני כבודם היינו בעדות ממון אבל לאפרושי מאיסור' מעידין משום אין חכמה וגו' ורבינו הגדול הרמב"ם ז"ל כ' בה' עדות פ"א לענין חכם גדול דאינו מעיד היינו בעדות ממון אבל בעדות שמפריש מהאיסור וכן בעדות נפשות הולך ומעיד שנא' אין חכמה וגו' ובה"ג כתב כה"ג אינו חייב להעיד אלא למלך ישראל בלבד וכ' הכ"מ מדמחלק בת"ח בין ממון לאיסור' וסתם דבריו בכה"ג מכלל דבכה"ג לא שני לן בין ממון לאפרושי מאיסור' עיי"ש ובה' מלכים פ"ג כתב דמדברי רבינו פ"א מה' עדות משמע בכה"ג לא שני לן בין עדות ממון לשאר עדות אפי' לאפרושי מאיסור דבכולהו אינו מעיד אלא למלך וא"כ כש"כ למלך עכ"ל. אבל דעת הלח"מ ומשל"מ בה' עדות דדעת רבינו כהתוס' דבין כה"ג ובין מלך מעידין לאפרושי מאיסור' וה"ה לדיני נפשות כמ"ש רבינו בת"ח וסמך על מ"ש למעלה בת"ח עיי"ש:
ולי הי' נראה להכריע בדעת רבינו ז"ל דבכה"ג ומלך ממלכי ב"ד שאינו מעיד מפני הכבוד א"כ לאפרושי מאיסור' או לדיני נפשות חייב להעיד משום אין חכמה וכן מלך ממלכי ישראל מדינא דאורי' לא חזי' להעיד בד"מ מפני הכבוד אבל לאפרושי מאיסור' ולד"נ מעיד. אבל משום מעשה שהי' שנהרגו כמה נפשות באותו שעה תקנו דמלך ממלכי ישראל אינו מעיד כלל אפי' לאפרושי מאיסור או לד"נ משום חשש תקלה וז"ש הגמ' בדיוק באותה שעה אמרו מלך לא מעיד וכו' היינו בעדות ממון ועדות נפשות יחד דומי' דמעשה שהי' גוף הדבר דיני נפשות על העבד ופתיך בי' ממון לינאי מלכא ואפי"ה תקנו שלא יעיד מלך ישראל הן לממון והן לד"נ דהיינו על ישראל שהרג נפש דהוי פתיך בי' דיני ממונות ג"כ וזה החילוק בין מלכי בית דוד למלך ישראל דמלך ישראל מצד התקנה אינו מעיד כלל אפי' לאפרושי מאיסור' ולד"נ וא"ש דברי הגמ'. אמנם כ"ז לפי רעתי דמלך ממלכי ישראל אינו מעיד אפי' לאפרושי מאיסורא ובדי"נ מכח התקנה אבל כה"ג ומלך ממלכי בי"ד מעידין באלו אבל להתוס' דאין חילוק אל כה"ג ומלך ישראל ומלך בי"ד כולן מעידין לאפרושי מאיסור' ולדי"נ וכן להכס"מ דכה"ג ומלך בין ממלכי בי"ד ומ"י כולן אין מעידין אפי' לאפרושי מאיסורא ולדי"נ א"כ ליכא למימר הכי והדו"ל ע"מ שא' באותה שעה אמרו אינו מעיד וכן ע"מ שכ' הרמב"ם מלכי ישראל גזרו חכמי' לא מעיד וכו' והא מדאורי' הוא ואפי' במלכי בי"ד. מיהו עוד יש לי לומר דבר השוה לכל נפש והיא עפ"י המבואר ברמב"ם פ"א מעדות ופ"ה מכלי המקדש דכה"ג מעיד למלך ישראל וכתב שם הכס"מ דהיינו למלכי בי"ד ולא למלך ישראל שהרי אין דנין אותו ובה' מלכים פ"ג מבואר מתוך דברי הכס"מ דה"ה מלך מעיד למלך וכ"כ להדי' התוס' יוה"כ שם דהא דאין המלך מעיד היינו משום כבודו היינו לצורך הדיוט אבל לצורך מלך אחר ליכא זילזול וחייב להעיד. ובזה מתורץ דברי הרמב"ם הנ"ל דבפ"י דשבועות איירי לצורך הדיוט ובפ"י משגגות איירי במלך לגבי מלך עיי"ש. אמנם לי נראה דבמלך לא משכחת האי דינא כלל אלא לדינא דאורי' דאלו תרי מלכות בי"ד ליכא ולענין להעיד מלך בי"ד על מלכי ישראל נמי ליכא כיון שמלך ישראל אין דנין אותו עדות ל"ל. ומלך ישראל על מלכי בי"ד שדנין אותן נהי דמדאורי' ראוי להעיד דאין זה זלזול אבל נ"ל דאחר מעשה שהי' שבא תקלה במלכי ישראל באותו שעה אמרו מלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד כלו' אפי' למלך בי"ד שדנין אותו דנהי דמשום כבודו ליכא זלזול לגבי מלך אחר אבל משום תקלה מיהו איכא למיחוש. לכן מכח אותו מעשה שהי' אמרו דלא מעיד כלל אפי' לגבי מלך ואגב נקט נמי ולא מעידין. ומתורץ לשון הגמ' והרמב"ם היטב ודו"ק כך נ"ל ברור ונכון דברי ח"ז דו"ש ושלום תורתו אחוז באהבתו מחכה לגדולתו:
יקותיאל יהוד' טייטלבוים: