אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חלק חו"מ · סימן ב
נשאלתי א' עשה קרעדע ועזב לאחרי' חילו על שמם והתפשר עם נושיו לתת למחצה לשליש ולרביע והחזירו לו הוועקסלין שבידם אח"ז הי' מעשה שהוא הפקיד ביד א' מנושיו מהונו ורכושו ועתה תופס זה מה שבידו ע"מ שנ"ח לו מאז באמרו שלא מחל לו וזה אומר שכבר נתייאש מהחוב אחר שהתפשר עמו ומחל לו ורצה א' לומר דא"י לתפוס מכח מ"ש בתשו' מהרמ"ל סי' מ"ז דפשרה שנעשה מתובע לנתבע הוי מחילה וא"צ קנין הביאו הש"ך ואחרוני' סי' י"ב ותו כיון שהחזיר לו הוועקסיל מוכח שמחל לו. ולי נראה דזה לא הוי מחילה אם כי מלשון האחרוני' משמע דוקא פשרות שעשו הב"ד צריך קנין שיכול לומר שהב"ד הטעו אותי אבל אם נתפשר התובע עם הנתבע ומחל לו א"צ קנין אבל לי נראה מדברי מהרמ"ל דאפי' אם מחל התובע להנתבע ע"י שידע שהנתבע בידו לטעון תביעות וטענות לפטור ומכח כן נתפשר עמו נמי לא מהני כי זה לשון תשו' מהרמ"ל ראובן יש לו פנקס הדייני' על שמעון ולוי שחייבים לו סך ידוע לשלם לו לזמני' כל יריד ג' זהו' והנה שמעון ולוי הפצירו בו מחמת שאין להם לשלם כ"כ לזמנים הנ"ל עד שנתרצה ראובן ליקח מהם עשרה זהו' והמותר ישלמו לו זהב א' בכל שבוע והעידו שני העדי' שראובן נתרצה בכך וכו' ועתה ראובן רוצה לחזור מהפשרה הנ"ל כי אמר שלא קנה ק"ס על זה וכו' תשובה פשרה כזו שנעשית מרצון הטוב של המלוה בלי שום, הכרח כלל נראה בעיני שיש לה דין מחילה ואין צריכה ק"ס ולא מקרי פשרה שצריכה קנין אלא כשנעשית ע"י תביע' וטענות שכל א' ירא שמא יפסיד הכל מן הדין אבל בנ"ד מקרי מחילה עכ"ל הצריך לענינינו ומדלא קאמר ולא מקרי פשרה הצריך קנין אלא כשנעשית מב"ד ע"י תביעה וטענות אלא א' סתם כשנעשית ע"י תביעה וטענות משמע לי דר"ל אפי' נעשית הפשרה מתובע לנתבע בילב"ע בהיות ביניהם תביעה וטענות שכל א' ירא שמא יפסיד אז הוי מחילה מכח הכרח ואונס ממה שירא מהפסד הכל ודוקא בנידון דהתם שהנתבעים לא הי' להם שום טענה לגרוע מזמן פנקס הדייני' אלא שהפצירו בו להמתין מחמת שאין להם לשלם כ"כ ולזמני' הנ"ל ואם לא רצה התובע ראובן להתרצות להם אז הי' מוכרחי' בודאי לשלם לזמני' הנ"ל ובכ"ז נתרצה בעצמו על הפשר האמור שם לכן הוי מחילה כמו שאמר מהרמ"ל בריש דבריו בדקדוק פשרה כזו שנעשית מרצון טוב של המלוה בלי שום הכרח כלל נראה שיש לה דין מחילה וא"צ קנין משמע אבל אם נעשה מכח הכרח שהי' ירא התובע שמא יפסיד הכל שידע שיש לזה טענות נגדו ואולי יזכה בטענותיו בדין והוא יפסיד כל החוב ומכח זה נתפשר עמו בילב"ע לא מהני וכמו שפשרה שעשו ב"ד לא מהני מטעם שכ' הפוס' מפני שיכול לומר שהב"ד הטעו אותו ר"ל שהבין מדבריהם שיכול להיות שחבירו יזכה בדינו ויפסיד הכל א"כ הו"ל מחילה בהכרח כ"כ אפי' אם התפשר התובע עם הנתבע ומחל מכח שירא מטענות של הנתבע אולי כי יקרבו משפטן לב"ד יפסיד הכל תו לא הוי מחילה ולא מהני בלא קנין וזה דבר חדש שלא נתבאר מדברי האחרוני' ז"ל וממנו נקח בק"ו לנידון דידן שזה הלוה שכל מה שיש לו נתן ביד אחרי' על שמם ולא נשאר כל מאומה בידו בודאי הבע"ח כל א' הי' ירא שמא יפסיד חובו לגמרי אם לא יתפשר לכן נתרצה כל או"א ליקח מהבא בידו מחציתו מה וכיון שהי' בהכרח לא הוי מחילה וצריכה קנין וממילא הגם שהחזירו הוועקסיל לא הוי מחילה כי כ"ז הוכרחו לעשות להחזיר הוועקסלין דאל"כ לא קבלו מאומה מהחוב וגדולה מזה מבואר בתשו' דרכי נועם חו"מ סי' ג' אם הדברים מוכיחי' שלא מחל לו ברצונו אינו מחילה ואפשר אפי' קנו מידו לא מהני עיי"ש וא"כ בנידן דידן הכל יודעי' שנתפשר מכח אונס דא דאל"ה לא הוי נותני' לו כלום ומחילה זו לא מהני כלום אפי' בהחזרת השטר ובודאי התופס יכול לומר קים לי שלא מחלתי כי אם עלה בדעתי אולי ירחיב ה' את גבולו של הלוה יפרע לי בעצמו או אתפס מידו על חובי שנ"ח ואטעון שלא מחלתי וכל כה"ג לא מייאש כמ"ש הרא"ש פא"מ גבי ראה סלע שנפל משני חייב להחזיר דההוא דנפל מני' לא מייאש דמימר אמר שיתפוס משלו וכו' וה"ה הכא לא מייאש ולא מחל ובדין הוא תופס לקבל על חובו וא"צ להחזירו עד שיפרע לו כל המגיע לו כנ"ל ברור: