אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק חו"מ › סימן א

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק חו"מ · סימן א

חלק חו"מ

שלום לאהובי הרב החריף הנגיד המפורסם מוה' שמואל פעזינגער נ"י

מכתבו הגיעני והוא מהפך בזכותו של ידידינו הישיש הגביר שאין צריך. לעמוד עוד למשפט עם ר' משה מאנהעל אחר שפטרו. ואני על משמרתי אעמודה כי צריך לעמוד שנית ואבא על סדר דבריו להשיב עליהן כדרכה של תורה זה בונה וזה סותר. [א'] כתב וז"ל לרוב הפצרתו של ר"מ על הב"ד פטרו אותו בדבר הלכה שרשאי לילך לב"ד אחר והדייני' מתנצלים שהם לא החליטו שר"צ מחויב לילך עמו שנית לדין רק אם ירצה עכ"ד. לא כן אחי כי הב"ד לא דברו כלל בפי כתבם מרצ"פ רק כתבו שהרשות ביד ב"ד להזדקק להם וכו' והרצון בזה שבודאי אין בידו לכוף לב"ד אחר להזדקק לזה וממילא אם לא ירצו להזדקק אין על ר"צ חיוב לעמוד למשפט בלא הזמנה אבל אם מזמיני' אותו ודאי מחויב לעמוד והרי אני הזמנתיו וכבר יש לר"מ מי שישב לדין מצידו וכ"כ יברר ר"צ מצידו ויקחו להם שליש המרוצה ולתוקף ועוז כתבתי שאם לא יעמוד וכו' למען יעלה מורא על ראשו של ר"צ וישמע לקולי כי אני אוהבו וטובתו אני דורש בזה להסיר ממנו לזות שפתי' וצעקת לגומא של עני כי גדלה צעקתו. ועי' גיטין פ"ק דף ז' בזה וידון אותי לכף זכות כי כיונתי לטובה וד"ל. [ב'] מה שהעלה דתובע אינו סותר הדין אף שמצא זכותיו דהרי הב"ח הקשה אגוף הדין מ"ש בנתבע אפי' אם פרע מנ"ל והוא הקשה עוד למה נקטו הפוס' דין זה בנתבע פי' כבר פרע ויש לתובע חזקה דהשתא שתפס ברשות ולא נקטו דין זה בתובע שהוא רבותא יותר שיש להנתבע חזקת מ"ק וחזקה דהשתא אלא ודאי האמת כך הוא דרק בנתבע סותר ולא בתובע מה"ט שיש לנתבע ב' חזקות אלים טפי ואינו סותר עכ"ד. אען ואומר הנה הב"ח מסיק להדי' לדינא אפי' אם פרע ודקדק כן מדברי הרמב"ם וכן מבואר להדי' בכהמ"א ואפי' אם פרע חוזר ומסיים והכי נקטינין ואשר הקשה למה לא נקטו רק בנתבע ולא בתובע לק"מ דבנתבע רבותא יותר דאפי' אחר שפרע ועשה מעשה בידים לא א' שמחל אלא חוזר כש"כ בתובע שהב"ד פוטרין לנתבע והם נותני' בידו כתב פטור אבל התובע לא עשה מעשה בידי' ולפוטרו כש"כ שחוזר דהם לא איירי בסי' כ' רק בדינא כמ"ש מי שנתחייב בב"ד וכו' ולא בפשר שהדרך שהתובע נותן כתב פטור להנתבע וגם סברא שכ' ולחלק מכח חד חזקה או ב' חזקות אתפלא מה ענין חזקה לכאן אטו מספיק' פסקינן לנתבע דסותר דינו ומוציא מהתובע הלא מספיק' לא מפקינן ממונ' אלא מכח ודאי כיון שמצא זכיותיו ודאי הוי נתינה בטעות מה שפרע וכ"כ בתובע מה שמחל הוי מחילה בטעות ולא הוי מחילה ולא מלבי אני אומר כך כי אם הרי הדין זה מפורש בסי' י"ב סעי' י"ד ט"ו הכופר בפקדון ונתפשר עמו ומחל לו ואח"ז מצא עדים יכול לחזור בו וה"ה למי שנתפשר מפני שלא הי' לו ראי' או שטר ואח"ז מצא ולא ידעתי למה כתב המחבר הכופר בפקדון דגם בחוב כך היא שהרי מקורו מתשו' הרשב"א שהביא ב"י ושם מבואר בשמעון שחייב לראובן מנה וכופר בכל וא"ל עשה לי מחילות שמי' ובריות ואתן לך חמשים זוז ועשה לו אם אח"כ מצא עדים או ראי' היא פשרה באונס מכח החמשי' זוז שלא רצה לתת לו באופן אחר ובטעות ואינו כלום. וכ"ה בתשו' מהרי"ט חו"מ סי' ק"ב שהביא הש"ך שם ועי' בסמ"ע וש"ך ונתיבות סו"ס כ"ח [ואני תמה תמה אקרא איך נעלם כ"ז מעיניו] וזה ממש נידון שלפנינו שר"צ הכחיש בענין החזקה נתחייב שבועה לר"מ ולכן עשה הב"ד פשר ביניהם ור"צ נתן הכסף כפי הפשר ונתן לו ר"מ כתב פטורין מפני שלא ידע שיש בבית עוד זכיותיו שיכחשו טענותיו של ר"צ ועתה מוצאם הרי היא פשרה באונס ומחילה בטעות ולא הוי לא פשרה ולא מחילה וכיון שכן נסתר מחמתו כל מה שמעל' מוסיף והולך ואומר שר"מ הודה ומחל דכ"ז ליתא אף דאז מחל הו"ל בטעות ולא הוי מחילה גם מה שמחלק ואומר בשלמא אם מצא עדי' שייך לומר הך דרשב"ג מה יעשה זה שלא הי' יודע שיש לו עדי' אבל על הכתבי' שתח"י סברא שכל מי שהלך אצל ב"ד מלקט הכתבי' שבידו וכו' תמה אני הלא מבואר בסי' י"ב הנ"ל דכמו במצא עדים יכול לחזור ה"ה למי שנתפשר מפני שלא הי' לו ראי או שטר ואח"כ מצא ולא תימא אולי התם לא הי' לפני ב"ד כי אם בילב"ע שהרי בסי' כ' מבואר בזה"ל מי שנתחייב בב"ד והביא עדים או ראי' לזכותו סותר הדין ומקור הדבר ממשנה סנהדרין כ"ז שמביא ראי' סותר הדין פרש"י הבא לב"ד ולא הי' שטר זכותו בידו ויצא מב"ד חייב ולאח"ז מצא שטר זכיותיו והביאו לשם א' רשב"ג מה יעשה זה שלא מצא בתוך שלשים כו' ועל ראי' של שטר קאי ופליאה נשגבה בעיני איך לא שם עיניו ולבו לכל זה המפורש באר היטב דאין חילוק בין עדי' לשטר וכתבים של זכיותיו בכ"ע סותר בעוד שלא אמר אין לי עדים ולא ראי' ושטר וכאן לא אמר ר"מ אין לי כתבי זכיות ומה שטען עבור ר"צ שהב"ד התנו בפירוש עם ר"מ שאינם עושין הפס"ד כ"א באופן שיבטל כל זכיותיו והוא קבל עליו כאן וכו' תמה אני הכי הי' מעל' אצל הב"ד באותו שעה ואיך מאמין לדברי בע"ד אחד בעוד שאינו שומע לטענת חבירו אולי ר"מ מכחיש זה ואם שהדבר יכול להתברר מפי ב"ד הראשון עכ"פ מי יחקור מב"ד הראשון אם לא ב"ד אשר ישבו ע"ז למשפט א"כ צריך להושיב ב"ד ולשמוע טענות שניהם ומי יתן והי' שיצדיקו את ר"צ ויצא זכאי בהשפטו מה לי בזה כל עיקר כוונתו שהקולות יחדלון ולהסיר עקשות פה מר"צ ולא יהא עליו שום פ"פ בעולם. לכן אני במקומי עומד ומזהיר את ר"צ לדון שנית עם ר"מ הנ"ל כי כך היא ע"פ הדין ואם קשה עליו לצאת החוצה מקור העיר יושיבו ב"ד בעירו ו נו שר"מ יביא לק' ליק דיין או שני דייני' מצידו ור"צ יביא ג"כ כשם דיינים מצידו והשליש או החמש יהי' המרוצה לב' הצדדי' והם ישמעו שנית כל טענותיהם ומענותיהם וראיות והזכיות של שניהם ואח"ז כאשר יצא מפיהם לד"ת או לפשר כן יקום לעד לעולם אקוה אם ר"צ ישמע לקולי ישתנה הכל למעליותא ובכל אשר יפנה יצליח:

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה