אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חלק אה"ע · סימן נט
בדין סמוך מיעוטא לחזקה.
גרסינן ביבמות ר"פ האשה בתרא דף קי"ט האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י ובאו וא"ל מת בעלך לא תנשא ולא תתייבם תנשא אמאי הלך אחר רוב נשים מתעברות ויולדת ומשני מתני' ר"מ היא דחייש למיעוטי ופריך אימא סיפא תמות אינה חוששת אמאי ומשני דלמא כיון דאחזקה לשוק לא חייש ופריך רישא דאחזיק ליבום תייבם וכ' תוס' דס"ד השתא כמו דחזקה לשוק מהני בהדי רוב ה"נ מהני חזקה ליבום בהדי מיעוט ותתייבם ויש להבין מה ס"ד לדמות מיעוט לרוב לענין סמוך למה לא עלה ע"ד לחלק דסמכינן חזקה לרוב ולא למיעוט:
ונראה לתרץ ולפרש דהרי מסיק רבא רישא חזקה ליבום ורובא לשוק ואתי' מיעוט מפילות סמוך לחזקה והו"ל פלגא ופלגא וכ' תוס' ד"ה וחזקה לא עדיף מרובא לא הוי צ"ל לא עדיף דאפי' עדיף וכו' והיינו לטעמי' דלעיל דמוקי רבא מתני' כר"מ וע"ז הקשו להלן וא"ת בפ' בתרא דקדושין גבי תינוק שנמצא בצד העיסה אמרי' דר"מ סובר סמוך מיעוטא דאין מטפחין לחזקת טהרה ואיתרע לי' רובא ומטהרין לעיסה וכו' ואמנם הפ"י בקדושין מתרץ לי' דדוקא הכא סובר ר"מ דא' סמוך מיעוט לחזקה ליבום והו"ל פלגא ופלגא דהך חזקה ליבום לא הו"ל חזקה מעלי' מכח רוב נשים מתעברות ויולדת המנגד לחזקה זו והו"ל חזקה העשוי' להשתנות משו"ה אי אמרי' סמוך הו"ל פו"פ ואסור משא"כ התם העיסה בחזקת טהרה עומדת והו"ל חזקה מעלי'. א"כ כי סמכית מיעוט להאי חזקה עדיפ' טפי מרובא ואיתרע לי' רובא לגמרי והו"ל כמו מיעוט דמיעוט דל"ח ר"מ עכ"ד. ביאור דבריו דאיהו לטעמי' אזיל שכ' בקו"א בכתובות פ"ק דף י"ב דהא, דקי"ל רובא וחזקה רובא עדיף היינו דוקא היכי ששניהם בענין א' מנגדי' זל"ז שהרוב שבא אחר החזקה מבטל החזקה מכאן ולהבא דחזקה עשוי' להשתנות מכח הרוב משא"כ בעלמא היכי שהרוב בפ"ע והחזקא בפ"ע ולעולם איכא למימר דחזקה דקים לן מקרא דאזלינן בתר חזקה אפי"ה איצטרך קרא דאזלי' בתר רובא עכ"ד:
וז"ש בקדושין דהתם החזקה טובה א"כ היא בעצמותה עדיף מרוב וכד סמכי' לי' מיעוט דאין מטפחין הו"ל רוב מטפחי' מיעוט דמיעוט נגד החזקה ומיעוט ומשו"ה סובר ר"מ דמטהרין העיסה אבל הכא ביבמות החזקה עשוי' להשתנות ולא עדיף כרובא אלא פחות מרוב וא"כ כד סמכי' לי' מיעוט הו"ל פלגא ופלגא ואסור. ובזה ניחא דהמקשן לא אסיק אדעת' הך סברא וסבר הי' כמו דא' דר"מ סובר דמהני חזקה בהדי רוב ה"ה בהדי מיעוט ויצא לו כך מהא דמטהר ר"מ בתינוק שנמצא בצד העיסה דא' סמוך מיעוטא לחזקה וא"כ שפיר פריך ה"נ תתייבם וע"ז משני רבא רישא חזקה ליבום ורובא לשוק וחזקה לא עדיף כרובא ר"ל חזקה זו של יבום לא עדיף כרובא מכח דעשוי' להשתנות. ולגירסת התוס' וחזקה לא עדיף מרובא יש לפרש דה"ק וחזקה זו לא. עדיף [אלא גרוע] מרובא ר"ל מכח רובא דמתעברות ויולדת לכך הוא חזקה גרוע כפי' הפ"י דעשוי' להשתנות וא"כ כי סמכת לי' מיעוט הו"ל פו"פ ואסור ובדיוק נקט וחזקה לא עדיף ר"ל משא"כ התם בקדושין דחזקת טהרה חזקה גמורה הוא עדיף ר"ל משא"כ התם בקדושין דחזקת טהרה חזקה גמורה הוא ועדיף מרוב משו"ה כד אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה איתרע לי' רובא לגמרי וא"ש. ואמנם כ"ז ניחא לשיטת רש"י דסובר דהא דתינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו פרש"י בידוע שנטל מן העיסה ר"ק מטהר וחכמים מטמאין שדרכו של תינוק לטפח פרש"י בשרצים היינו בשרצים וכו' אבל אין דרכו של תינוק כלל ליגע בעיסה דמה לו לעיסה וא"כ חזקת טהרה חזקה גמורה היא ואינה עומדת להשתנות ושפיר יש לחלק בין הכא להתם כמ"ש הפ"י. אבל התוס' לטעמי' דר"ת התם חולק על רש"י ופי' דאיירי שהתינוק ודאי טמא ולכן נקט שנמצא בצד העיסה ובצק בידו היינו שיש ספק אם נטלה מן העיסה וטמאו או שמא אדם טהור נטלה מהעיסה ונתן לו ובזה פליגו דר"מ מטהר דתלינן באדם טהור דרוב תינוקות מטפחין היינו בעיסה וסמוך מיעוט דאין מטפחין לחזקת טהרה ורבנן מטמאין שדרכו של תינוק לטפח היינו בעיסה עיי"ש. וא"כ לפי"ז גם התם בקדושין חזקת טהרה לאו חזקה גמורה היא דכיון דהתינוק הטמא נמצא בצד העיסה תו איתרע חזקת טהרה דידי' מכח רוב תינוקות מטפחין ונוגעי' בעיסה והו"ל חזקה עשוי' להשתנות ואינו אלא פו"פ כמו הכא ואפי"ה מטהר ר"מ משו"ה שפיר הקשו מהכא להתם מ"ש דהכא אוסר והתם מטהר העיסה ובזה מדייק לשון התוס' בקושי' שנקטו גבי תינוק שנמצא בצד העיסה ולא נקטו גבי בציקו בידו אלא דעיקר הקושי' ממה דקא' תינוק שנמצא בצד העיסה ר"ל דמאז איתרע חזקת טהרה של עיסה דרוב תינוקות מטפחין ונוגעי' בעיסה ואפי"ה אם אח"ז בציקו בידו ויש ספק אם נגע מטהר ר"מ ותו אין לחלק בין הכא להתם כלל וכמ"ש] ותו אפי' לשיטת רש"י דרוב מטפחין היינו בשרצים אבל אין דרכו ליגע בעיסה והיא חזקה גמורה הלא התוס' סברו בפ"ק דחולין דאפי' חזקה גמורה לא עדיף מרוב אלא אפי' ליכא רוב המנגדו אלא רובא עדיף מני' ומשו"ה הקשו שם כיון דידעי' דאזלי' בתר חזקה כ"ש בתר רוב וא"כ לו יהא דחזקת טהרה חזקה גמורה היא אפי"ה רוב עדיף מני' וכד סמכי' מיעוט לחזקה לא הו"ל אלא פלגא ופלגא ושפיר קשי' להו אמאי מטהר ר"מ והוכרחו לתרוצם כאן ובקדושין ומשו"ה כ' השתא ס"ר וכו' ולא נתנו טעם ע"ז וגם כתבו לא הוי צ"ל לא עדיף וכו' אבל לרש"י דסובר רוב מטפחין היינו בשרצים ולא בעיסה שפיר י"ל כדברי הפ"י וא"ש מה דס"ד לדמות לר"מ מיעוט לרוב לענין לסמוך לחזקה ויצא לו כך מהא דתינוק שנמצא בצד העיסה ומטהר ר"מ וע"ז משני רבא דהכא חזקה לא עדיף כרובא ר"ל משום דעשוי' להשתנות ומשו"ה חייש ר"מ [ודנקט דהו"ל פלגא ופלגא ודאי לאו דוקא אלא האמת כך הוא] ותו לא קשי' מקדושין גבי תינוק דהתם חזקה גמורה הוא ועדיף מרוב ובהצטרף מיעוט דאין מטפחין הו"ל רוב מטפחין מיעוט דמיעוט ומשו"ה ר"מ מטהר כ"ז לשיטת תוס' דרבא מוקי מתני' כר"מ אבל הרי"ף ורמב"ם פסקי' למתני' וכ' הרשב"א ונמ"י שהם מפרשים דרבא מוקי לי' אפי' כרבנן דא' סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא ואסור לכ"ע ודעת ר"ת לענין בכור דחלב אינו פוטר מה"ט דסמכינן מיעוט חולבת לחזקה שלא ילדה והו"ל פו"פ והקשו הראשונים הרא"ש בשמעתין ובחולין י"ב והרשב"א והרא"ה מהא דקי"ל רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן ואמאי נימא סמוך מיעוט שאין מומחין לחזקת איסור שלא נשחט כראוי ותי' דהו"ל אין מומחין מיעוט דלא שכיח כלל והרא"ה תירץ דלאו דוקא רוב אלא כל המצוין וכו' והרשב"א תי' דאפי' אין מומחין לפעמים שוחטין שפיר והקשה מוזלה"ה דאכתי קשה מהא דא' בחולין י"א מי שאבדו לו גדיין ותרנגולין ומצאן שחוטין דמותרין דרוב גנבי ישראל אמאי נימא סמוך מיעוטא שחיטת גנבי עכו"ם דהו"ל נבילה ודאי לחזקת איסור שאינו שחוט עי' תשו' השיב משה חלק חו"מ סי' פ"א ויתר בעלי תשובות שעמדו ע"ז ונראה לתרץ עיקר קושית הראשונים דלענין שחיטה לא אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה והטעם בזה עפימ"ש תוס' בביצה דף כ"ה דהא דאמרי' בהמה בחי' בחזקת איסור עומדת לאו איסור אבר מן החי כפרש"י דהרי כבר נסתלק איסור זה אלא בחזקת איסור שאינו זבוח דכתי' וזבחת ואכלת ואי' בתוס' שבועות דף כ"ד וחולין דף ל"ז ד"ה והשתא ופרמ"ג בפתיחה ע"ש והנה לעיל אר"נ רישא דאיסור כרת חששו סיפא דאיסור לאו לא חששו א' רבא מה לי איסור כרת ומה לי איסור לאו ומבואר במשל"מ סוף פ"א מה' יו"ט ובנו"ב קמא או"ח סי' פ"א דאפי' לרבא לא א' הכי רק דאין לחלק בין איסור כרת או לאו דאית בי' מלקות אבל באיסור עשה ודאי לא מחמרי' בי' כמו בכרת ולאו עיי"ש ולפי"ז י"ל דע"כ לא אמרו רבנן סמוך מיעוט לחזקה ואסור מדרבנן רק בכרת או בלאו אבל לענין חזקת איסור שאינו זבוח דליכא לאו אלא עשה לא אמרי' בי' סמוך וא"ש:
שם ע"ב לא תנשא ולא תתייבם א' זעירא לחברתה תשעה וחולצת ממ"נ רח"א לחברתה לעולם גזירה וכו' תנן ניתן לי בן במדינת הים וכו' אר"פ בגרושה וכו' וכ' הרי"ף והרא"ש דהילכתא כר"ח דהכי אתוקמי' בפ' החולץ כוותי' ובעהמ"א חולק עליו דהא אביי אסיק התם מידי לא תחלוץ ולא תתייבם קתני לא תנשא ולא תתייבם קתני וכו' והרמב"ן מקיים שיטת הרי"ף דאנן אלישנא דסתם גמרא קא סמכי' וכו' ואכתי צריך לפי"ז לתרץ דקדוקו של אביי למ"ד אינו חולצת אמאי לא קתני לא תחלוץ ועמ"ש הרמב"ן ע"ז עוד תימא שהשמיטו הך דמקשה מניתן לי בן ומתרץ בגרושה או באמרה וכו' משמע דס"ל דאפי' בגרושה ובאמרה נמי אינה חולצת משום לא פלוג ואכ"ק קושי' הגמ' אמאי התם בניתן לי בן במדה"י וא' מת בעלה ואח"כ בנה חולצת וליחוש וכו' ועי' מ"ש ע"ז הב"ח וט"ז וב"ש ונראה לתרץ בדרך, נכון והיא למה דקא' לעיל מחוורתא מתני' כר"מ וכו' אלא א' רבא רישא חזקה ליבום ורובא לשוק וחזקה לא עדיף כי רובא ואייתי מיעוט מפילות וסמוך חזקה והו"ל פו"פ וכ' תוס' לא הוי צריך דלא עדיף דאפי' עדיף מ"מ יש לחוש דר"מ חייש למיעוט אלא האמת אומר וכו' ונראה דדבריהם אלו למה דמספקא להו לעיל בתוס' ד"ה מחוורתא אולי לא חייש ר"מ למיעוט מהתורה אפי' באיכא חזקה בהדי' אלא מדרבנן [ולפי"ז נצטרך לומר דהא דר"מ מטהר בעיסה היינו משום דרוב מטפחין אינו רוב גמור וכמ"ש תוס' בקידושין] או דדבריהם למה דס"ל בחולין דף פ"ו ע"ב ד"ה סמוך בתי' קמא דר"מ חייש למיעוט מהתורה אפי' בלא חזקה אצ"ל לא עדיף וכו' אבל למה דמסיק התוס' התם דר"מ דחייש למיעוט אינו אלא דרבנן אבל בסמוך מיעוט לחזקה חייש מהתורה משו"ה מטהר בעיסה דהו"ל אין בו דעת לשאול וכדתירצו להלן. א"כ ניחא דקא' דלא עדיף כו' דאי עדיף אף דר"מ חייש למיעוט אינו אלא דרבנן ואמאי מטהר התם בעיסה עכצ"ל דלא עדיף וכו' והו"ל פלגא ופלגא והכא לא תתייבם מדאורי' ומשו"ה בעיסה מטהר וז"ב - כ"ז להתוס' דמוקי רבא מתני' כר"מ אבל רבנן לא ס"ל כלל הא דסמוך מיעוט לחזקה ותנשא ועי' שעה"מ פ"ג מה' יבום מה שתמה על דברי תוס' דלעיל ד"ה מחוורת' ולפי"ז הא דפליגו זעירא ור"ח היא הכל לר"מ דחייש למיעוט בהדי' חזקה ולא קי"ל כוותי' וזה דוחק ומזה ראי' ברורה לשיטת הרי"ף ורא"ש ורמב"ם דרבא מוקי מתני' ככ"ע בין לר"מ ובין לרבנן דהכא מודו רבנן דלא תנשא וכו' משום סמוך מיעוט לחזקה ולפי"ז למ"ש תוס' בחולין הנ"ל דר"מ חייש למיעוט בהדי' חזקה מדאוריית' ורבנן דמטהרין התם ע"כ דלא חיישו למיעוט בהדי חזקה רק מדרבנן להחמיר ולא להקל כמ"ש הרא"ש שמעתין ובחולין וכל הפוס' א"כ הא דקתני במתני' לא תנשא ולא תתייבם משום סמוך מיעוטא לחזקה לר"מ מדאורייתא דס' דאורי' לחומרא מדאורייתא לרוב הפוס' אבל לרבנן דסברו מדאורי' לא א' סמוך רק מדרבנן הא דלא תנשא ולא תתייבם אינו אלא דרבנן:
ובכן נבא אל הביאור בשמעתין להסביר מה דפליגו זעירא ור"ח דטעמי' דזעירא משום דאסיק לעיל מתני' כר"מ וכרבנן ולר"מ לא תנשא ולא תתייבם מדאורייתא מכח סמוך א"כ אי לאחר ט' האשה רוצית להנשא ותובעת לחלוץ לה מספק אי ילדה צרתה כדי להתירה מחויב היבם לתת לה חליצה מדאורייתא מכח ספק חיוב עשה לחומרא כמבואר בפוס' ויותר מזה מבואר באלגזי שעל הרי"ף ה' בכורות פ"ג דף כ"ז ע"ב ד"ה גרסי' בפ' הזרוע דאפי' להרמב"ם דספק דאוריי' לקולא מדאוריי' בס' חיוב מ"ע מחויב מדאוריי' לקיימו כמו דעשה עדיף דדוחה לל"ת כ"כ עדיף לענין ספק דחייב ע"ש. וא"כ לר"מ דצריך לחלוץ לה מדאורי' לא מסתבר לי' לזעירא לומר דחכמים גזרו שלא לחלוץ משום שאתה מצריכה כרוז לכהונה ואיכא דהוי בחליצה ולא בהכרזה בהא וכו' ויאמרו קשרי רבנן חליצה לכהן ר"ל ספק חליצה דהרי כאן אינו ודאי חליצה רק ספק דאפי' יאמרו כך ויתירו ספק חליצה לכהן הרי חליצה אינו אסור לכהן אלא מדרבנן ואם כנסו אפי' כהנים און מוציאין מידם כדלעיל דף כ"ד דס' חליצה לא גזרו בי' רבנן רק לכתחיל' אסור עי' ברמב"ם ה' יבום פ"ח בדברי הה"מ הטעם וא"כ אין לבטל בשביל זה חיוב מצו' חליצה שעל היבם לקיים אף דבשוא"ת יש לחכמים כח לעקור דבר מהתורה היינו במקום שיש לחוש שיעבור על איסור תורה גמור אבל לעקור דבר מהתורה אפי' חיוב מספק בשביל איסור דרבנן שאינו רק לכתחיל' הא לא מצינו וא"כ לר"מ ודאי חולצת לאחר מ' ומזה סובר זעירא דאפי' לרבנן דסברו מדאורי' לא חיישי' למיעוט אפי' באיכא חזקה בהדי' ומותרת להנשא מדאורייתא] ותו אין עליו חיוב חליצה מספק דאורי' דהרי מדאורי' איכא רוב דמתעברות לפוטרו ואיכא מקום לגזור שלא לחלוץ מכח שמא יאמרו אפי"ה לא גזרו בי' דלא ניחא לי' לומר דפליגו בזה ר"מ ורבנן אלא תרווייהו סברו דאינה חולצת ור"ח סובר להיפך דלרבנן דאינו אלא מדרבנן ה"א דלא תנשא וכו' ואין עליו חיוב חליצה מדאורייתא משו"ה לדידהו מסתבר לומר דגזרו שלא לחלוץ ממילא גם לר"מ סובר ר"ח דאינה חולצת ויש לחכמים לגזור בשוא"ת אפי' במה דחייב מדאורייתא באיכא למיחש שאפשר לבא עי"ז לאיסור קל ולפי"ז שפיר פריך על ר"ח מהא דתנן ניתן לי בן וכו' ואמרה מת בעלי ואח"כ בני א"נ וחולצת דהרי לדידי' גם לר"מ דחולצת כאן מדאורייתא ואפי"ה גזרו א"כ גם התם הי' להם לגזור שלא לחלוץ ומוכרח לדחוק לתרץ דאיירי בגרושה או באמרה וכו' ולא א' דגזרו גם בגרושה וכו' משום לא פלוג דהרי צריכה חליצה מדאוריי' וא"כ די לגזור במקום שיש לחוש ולא במקום שאין לחוש אבל באמת שנויי דחוקא היא ולכן אנן בדידן נוכל להכריע בין זעירא ור"ח די"ל דבאמת במתני' דידן לר"מ דחולצת מדאורייתא לא גזרו שלא לחלוץ משום איסור קל שאינו אלא לכתחיל' אבל לרבנן דאין עליו חיוב מהתורה לחלוץ מכח רוב מתעברות ולא א' סמוך רק מדרבנן א"כ כיון דאינו אלא חיוב דרבנן לחלוץ אי תובעת להנשא תו הם אמרו והם אמרו גזרו שלא לחלון משום איסור קל ג"כ. ובהיות כן תו לא קשי' מהך מתני' דלעיל דהאשה שהלכה היא ובעלה למדה"י בלא בן וא' ניתן לי בן ומת בעלה ואח"כ בנה דאינה נאמנת היינו מדאורייתא אינה נאמנת וצריכה חליצה מכח חזקה ליבום דהתוס' הקשו לעיל למה א"נ הא יש לה מיגו דאי בעי א' ניתן לי בן ועדיין קיים ונאמנת מכח רוב מתעברות ונלחצו בזה. אבל ברמב"ן וברשב"א מצינו תירוץ לזה דהתם שאני כיון שיצתה זו בלא בנים ובאתה בלא בנים לא יצאה מחזקתה הראשונה וכיון דאיכא חזקה ורובא ליכא א"נ מדאורי' וצריכה חליצה מדאוריי' מכח ספק שע"י אמירתה וכיון דעליו לחלוץ מדאוריי' תו לא גזרי' שלא לחלוץ כמו דלדידן לא גזרי' לר"מ מה"ט אלא משום דר"ח סובר אפי' לר"מ במתני' דידן דחייב לחלוץ מדאורי' נמי גזרי' משו"ה קשי' לי' מניתן לי בן וכו' אבל אנן שנויי דחוקא לא משנינן וסברי' דלר"מ דהוא חייב מדאוריי' לא גזרי' רק לרבנן דאינו צריכה חליצה מדאוריי' כלל רק מדרבנן משו"ה גזרי' וכיון דאינו רק מדרבנן ומסתבר לגזור תו גזרי' בכ"מ אפי' בגרושה משום לא פלוג משא"כ במתני' דניתן לי בן דצריכה חליצה מדאורי' לא גזרי' ובזה ניחא שיטת הרי"ף והרא"ש דלר"מ הוא דבעי' למימר דמתני' דלעיל בגרושה אבל לדידן דקי"ל כרבנן דלא תנשא רק מדרבנן ואיכא למיגזר שפיר גזרנו בכ"מ אפי' בגרושה ומשו"ה השמיטו להך קושי' ופריקא:
ולפי"ז שפיר קאמר הרי"ף והרא"ש והילכתא כר"ח דהא אתוקמי' בפ' החולץ כוותי' היינו לענין דינא קי"ל כוותי' למה דקי"ל כמתני' וכרבנן דסמוך אינו אלא מדרבנן ושפיר גזרו ואפי' בגרושה אבל לר"מ סבירא לן דאיהו סובר דחולצת דבמקום חיוב דאוריי' לא גזרי' ויצא להם כך מהך קושי' דאביי מידי לא תחלוץ קתני וכו' והיינו משום דאיהו אינו מחלק בין ר"מ ורבנן ואי כר"ח דגזרי' לכ"ע גזרי' וא"כ הו"ל למיתני לא תחלוץ ומדלא קתני מכלל דחולצת לכ"ע כזעירא אבל אנן קי"ל כר"ח דאינו חולצת אבל לא כוותי' לר"מ אלא רק לרבנן אינה חולצת אבל לר"מ חולצת ותו לא קשי' אמאי לא קתני אינה חולצת די"ל דנקט לא תנשא ולא תתייבם דזה לכ"ע בין לר"מ ובין לרבנן אבל מחליצה דתלי' בפלוגתא של ר"מ ורבנן אי אמרי' סמוך מדאוריי' לא איירי ושפיר קאמר סתם גמרא בר מני' דההוא כו' דא' תרווייהו שמא יהא בן קיימא וכו' וא"כ לרבנן אינה חולצת מה"ט ולר"מ דחולצת ומשו"ה לא קתני לא תחלוץ דלדידי' חולצת לאחר ט' א"כ לדידי' י"ל דחולצת גם בתוך שלשה וממ"נ לא קשי' לר' יוחנן:
עוד י"ל דאפי' לר"מ תוך ג' אינה חולצת דאינו מחויב לחלוץ תיכף דאפשר להמתין עד אחר ג' ושפיר מצינו למיגזר בי' משום כרוז לכהונה ור"י דיעבד אי חלצה אמר דכשר וכן משמע להדי' לקמן דף מ"א ע"ב דקא' אמתני' דתוך שלשה אינה חולצת אליבא דר"י הוא מתוך טעמא דאתה מצריכה כרוז לכהונה והרי ת"ק דמתני' ר"מ היא כדלקמן דף מ"ב ע"ב א"ו בהא מודה ר"מ דגזרי' שלא לחלוץ לכתחיל' משום דאפשר להמתין ור"י דיעבד קאמר וכה"ג כ' רש"י ד"ה אלא משום דר"י עיי"ש. וא"כ מכח דסתם גמ' לא מדייק דיוקא דרבא ע"כ משום דתלי' בפלוגתא דר"מ ורבנן דלר"מ דמדאוריי' לא גזרו ולרבנן דאינו אלא דרבנן גזרו א"כ תו לא קשי' מהא דניתן לי בן דהתם מדאוריי' לכ"ע אפי' לרבנן משו"ה לא גזרו וממילא איכא סייעתא מהא דסתם גמ' דלעיל כר"ח לרבנן ולדידהו א"צ להך שנויי בגרושה וממילא אמרי' כיון דאינו אלא מדרבנן גזרו גם בגרושה משום לא פלוג וא"ש וזה ענין עמוק:
עוד יש לי להסביר פלוגתא דזעירא ור"ח כי יש לי לדקדק על מה דא' זעירא לעצמה שלשה פרש"י ואפי' בעלה במדה"י דהא זקוקה ואילנות נמי צריכה להמתין וכו' ולחברתה תשעה רח"א לעצמה שלשה וכו' האי לעצמה שלשה למה נקט לי' הכא הא כבר אמר לעיל והילכתא כולהו צריכות להמתין לכן נראה דהא פריך על ר"ח ממתני' דניתן לי בן ומשני בגרושה וכו' ופליגו בזה הרי"ף ורא"ש ורמב"ם דהרי"ף ורא"ש השמיטו זה מכלל דסברו לחלק בין מתני' דידן למתני' דניתן לי בן מטעם שכ' הפוס' ולכן במתני' דידן אף בגרושה דליכא טעמא דכהונה נמי אינה חולצת משום לא פלוג וכ' הט"ז ראי' לזה מהא דכולהו צריכין להמתין ג"ח וכן לענין מניקת וכו' וכפרש"י כאן ולעיל יבמות דף ל"ו ד"ה בשלמא משום לא פלוג והרמב"ם ובש"ע סי' קנ"ו פסקו כתי' דגמ' דבגרושה אינה חולצת ולא אמרי' לא פלוג צ"ל דהתם גבי ג"ח ומניקת אין כאן עיגון אם תמתין ג"ח או כ"ד חדש משו"ה אף במקום דליכא חשש א' לא פלוג משא"כ הכא מקום עיגון אולי לא יודע ממדה"י איך היא ודי לגזור במקום שיש חשש לכהונה ולא בגרושה ומשו"ה לא אמרי' בי' לא פלוג ולפי"ז י"ל לפי שיטת הגמ' שלפנינו דאינו מחלק בין מתני' דידן להא דמתני' דלעיל א"כ בהא עצמו פליגו זעירא ור"ח והק' זעירא לעצמה שלשה אף דבעלה במדה"י וכו' משום לא פלוג א"כ כ"כ לחברתה ט' וחולצת ור"ל כדמוכח ממתני' דלעיל דחולצת דאין לומר בגרושה דאי א"ח אף בגרושה אינה חולצת דלא פליג ורח"א לחברתה שלשה משום לא פלוג דאינו עיגון ואעפי"כ לחברתה לעולם וא"ת גזירה כו' מתני' דלעיל בגרושה דבמקום עיגון לא א' לא פליג וכס' הרמב"ם.
ויש לי ראי' לסברא זו דיש חילוק בין מקום עיגון או לא מהא דאי' לעיל דף מ"א אמתני' דלא תחלוץ עד ג"ח נימא תהוי תיובתא דר"י דא' חליצת מעוברת כשרה ולאו מי אותיבתא חדא זימנא מא מהא נמי תהוי תיובתא פרש"י ונ"מ דאי מתרצא קמייתא תיקום הך לא הכא ה"ט שמא יהא ולד בן קיימא ואתה מצריכה כרוז לכהונה ולכאורה קשה הא דא' ולא מי אותבי' וכו' היינו מהך מתני' דידן דקתני לא תנשא ולא תחייבי ולר"י תחלוץ וכו' ומשני לעיל בר מני' דההוא משום דאתה מצריכה כרוז לכהונה וא"כ ממילא מתורץ גם כאן בה"ט וע"כ דקאי הגמ' לאביי דסובר כזעירא וא' מידי לא תחלוץ קתני וכו' וא"כ אינו סובר טעם דכרוז וכו' וא"כ מה משני כאן משום שאתה מצריכה כרוז לכהונה ולפי גירסא בגמ' שלפנינו לעיל מ"א משום דאיכא דהוי בחליצה ולא בהכרזה ואיפסלא מכהונה ולא א' האי טעמא בשמעתין דודאי משום חשש דמיפסלא לכהונה שם לטובתה אין לעגנה לומר לא תנשא וכו' ולזה צ"ל משום חשש שיאמרו קא שרי חליצה לכהונה וא"כ אביי וזעירא ל"ל ה"ט דסברו חליצה איסור קל ובדיעבד שרי לכן סוברי' דאין לגזור משום הכי שלא תחלוץ אבל כאן טובתה הוא שתמתין לחלוץ ג"ח דבתוך ג"ח יש חשש שיצטרך הכרזה ואיכא דהוי וכו' ותפסלי מכהונה וא"ש. אבל הרשב"א כ' דהך גירסא ליתא אלא ה"נ גרסי' ויאמרו שרי חליצה לכהן. וכן נראה דגרס רש"י בעירובין דף מ"ז ע"א והדקו"ל מ"ש דהתם חולצת והכא בג"ח לא תחלוץ. ועכצ"ל דאביי וזעירי מחלקי' דהתם במתני' דידן דבמקום עיגון לא גזרו וחולצת אבל בג"ח דאינה מקום עיגון לא תחלוץ דשפיר גזרו וז"ש בדיוק לא הכ"א היינו טעמא וכו' וכ"ת א"כ האיך יליף זעירא מהא דלעצמה שלשה חדשים וא' לא פליג כ"כ לאחר ט' חולצת ממתני' דלעיל דאין לומר בגרושה דלא פלוג הא יש לחלק דכאן במתני' דידן שאני דהוא מקום עיגון ר"ל דלענין לא פליג לא מחלק זעירא בזה דאיהו סובר דכל היכי דגזרו חכמים הישוו מדותיהן אפי' במקום עיגון כמו בלא עיגון משא"כ לענין התחלת הגזירה אם לגזור שפיר יש לחלק דבמקום עיגון לא גזרו משום חשש כרוז ושלא במקום עיגון גזרו וז"ב:
ובהכי ניחא נמי הא דפריך תינח אלמנה גרושה מה איכא למימר והקשו תוס' ריש החולץ לישני בגרושה אה"נ דתחלוץ ונלחצו בזה ומזה הוכיח הט"ז דהעיקר כדעת הרי"ף דא' לא פליג דלא כדמשני כאן והא דלא משני לעיל בגרושה נמי משום לא פליג דא"כ די דפליג בסיפא וא' האריסות ינשאו וכו' ולא ס"ל לומר לא פליג לפלוג נמי ברישא ויאמר בגרושה נשואה תחלוץ ולזה צריך לשנויי כדמשני שם עכ"ד והניחא לרי"ף אבל לפי שיטת שמעתין והרמב"ם וש"ע דפסקו כך דלא א' לא פליג א"כ הדקו"ל לישני דלא תחלוץ באלמנה אבל בגרושה שרי. ולמ"ש ניחא ושפיר פריך לכ"ע דלזעירא ואביי בכ"מ א' לא פליג ולר"ח דסובר בשמעתין אינה חולצת רק בגרושה חולצת ולא א' לא פליג היינו במקום עיגון אבל בענין ג"ח לת"ק דכל הנשים אסורות להנשא משום לא פליג ע"כ דשלא במקום עיגון א' לא פליג ואכ"ק תינח אלמנה גרושה מה איכא למימר וכ"ת משום לא פלוג הניחא לת"ק אבל ר' יהוד' דלית לי' לא פלוג לפלוג נמי ברישא וכדברי הט"ז ולכן מוכרח לתרץ דמפסיד לה מזוני ואמנם לדעת דברי הט"ז לכאורה תמוהין דנהי דעל קושי' הגמ' דפריך תינח אלמנה גרושה מה איכא למימר שפיר קאמר הט"ז דאין לשנוי' משום לא פלוג דאכ"ק ר"י דא' בסיפא האריסות ינשאו לפלוג נמי ברישא דגרושה נשואה תחלוץ הרי ע"ז תירצו דמפסיד לה מזוני והדר פריך תינח נשואה גרושה ארוסה מה איכא למימר וכ' תוס' הך קושי' לר"י דלר"ל י"ל דגזרו ארוסה אטו נשואה אבל לר"י דנשואה גופי' משום כרוז בעלמא ליכא למיגזר עכ"ד והניחא לשיטתם דבגרושה לא חיישי' לכרוז בשמעתין ולא א' לא פלוג אבל לט"ז דא' לא פליג [וכש"כ למ"ש דהכא בלא מקום עיגון כ"ע מודו לזה] א"כ הדר קשה לישני בגרושה ארוסה אסור לת"ק לחלוץ משום לא פלוג אטו אלמנה ארוסה וליכא למיפרך ע"ז ליפלוג ר"י ברישא דהא לדידי' ארוסות יתארסו וכש"כ שיתייבמו ויחלצו ולא משכחת האי דינא דגרושה ארוסה שלא תחלוץ רק לת"ק ואיהו סובר לא פליג לענין שלא תנשא תוך ג"ח וכ"כ לענין שלא תחלוץ ועכצ"ל הא דלא משני לעיל דלא איירי בגרושה כתי' התוס' דלעיל. מיהו גברא רבא אמר מילתא יש לנו לקיים דבריו לכן אני אומר לא מיבעי' דתיובת' ליכא כ"א סייעתא נמי איכא לדבריו דהרי התוס' הקשו תימא דאמאי נקט הגמ' גרושה ארוסה מארוסה גרידא הו"ל למיפרך ולדברי הט"ז ניחא הכל דמארוסה לחודא לא מצי למיפרך לר"י דאף דאלמנה נשואה דאינה חולצת היא מדרבנן משום כרוז מ"מ כיון, שגזרו בארוסה אלמנה שלא תנשא תוך ג' אטו נשואה דלא פליג תו אית בי' טעם שלא תחלוץ משום כרוז דבזה אין חילוק בין נשואה לארוסה וחדא לא פליג אמרינן לת"ק אבל בגרושה ארוסה נצטרך לומר תרי לא פליג אלמנה ארוסה אטו נשואה וטעם כרוז שייך בי' שלא תחלוץ אבל בגרושה ארוסה לא שייך טעם כרוז ונצטרך לומר דענין שלא תחלוץ עוד לא פליג גרושה ארוסה אטו אלמנת ארוסה ותרי לא פליג לא אמרינן ודוגמא לסברא זו תמצא במשל"מ ה' גרושין פי"ב הט"ז עיי"ש ומשו"ה בדיוק פריך גרושה ארוסה מה איכא למימר ונכון היא: