אור ברסלב

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק אה"ע

חלק יו"ד

סימן א

יכתב ויחתם לאלתר לחיים טובים ומתוקים אהו' הרב המאה"ג חריף ובקי המופ' מוה' שלמה מער נ"י אבד"ק בראילאב:

נידון אשה שלא ילדה והיא חולנית עד שהתשמיש קשה עלי' וא"י לסובלה בשום אופן והרופאים פקדו ובקרו אותה ואמרו שמהנמנע שתחזור לבריאתה עוד כל ימי חי'. והנה רוצה למצא לבעלה היתר לישא אשה ע"י השלשת כתובה והתרת מאה רבנים מטעם דשני רופאי ישראל ודאי נאמנים א"כ מהדין לכופה לקבל גט אלא שבזה"ז נהגו שלא לכוף והיכי שמהדין לגרשה והיא אינה רוצה לקבל גט כ' הרמ"א בסי' א' דדמי לנשתטית ובנשתטית פשטה הוראה להתיר ע"י מאה רבנים ובהשלשת כתובה וכו' עכ"ד ואני אומר הס מלהזכיר מלסמוך על רופאי ישראל שבזמנינו כי לא כימים הראשונים שהי' רופאי ישראל מחזיקים בדת משה וישראל שבכתב ושבע"פ בוודאי הי' להם נאמנות לענין נדה וכיוצא כו לנידון דידן אבל רופאי ישראל שבזמנינו הדבר גלוי וידוע לכל שהם אוכלים נבילות וטריפות ומחללי שבת בפרהסי' בנסיעה ובכתיבה ומעלה עשן של ציגארען בשאט נפש וכופרים בכל התורה שבכתב ושבע"פ ודינם כגוים גמורים ואין להם שום נאמנות כלל לענין הנוגע לאו"ה ולא לענין דידן. ולא עוד אלא אפילו הי' רופאי ישראל מוחזקים בכשרות שהם נאמנים אין זה מעלה ארוכה לנידן דידן להתיר לבעלה לגרש מכח זה דהתם לענין נדה שהרופאים אומרים שיודעי' בבירור שמצאו להאשה רפואה ונתרפאות א"כ אם נאמנים בעידותן ה"ה מותרת אבל בנידן דידן אפי' אם אנו מאמינים להם שהם לא מצאו לאותו האשה רפואה ומשוער בדעתם שמהנמנע שתחזור לבריאתה אפי"ה אין בדבריהם ממשות כלל דאכתי אפשר שהמצא תמצא רופאים הגדולים מהם וימצאו לה רפואה ותחזור לבריאתה ומעשים בכ"י תמיד שרופאי העיר אומרים על איזה חולה שאין לו רפואה אח"כ יבא רופא אחר או שנוסע למקומות הגדולות כמו עיר וויען או ברלין וכדומה להם ומצאו רפואה וזה דבר גלוי וידוע לכל. וה"ז דומה לס' חסרון ידיעה דלא הוי ספק אולי ימצא מי שיודע ה"נ יכול להיות שימצא רופא בקי ויודע יותר מהם והדבר מפורש בירושלמי וביו"ד סי' של"ו שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות ועיין בתשו' חתם סופר ביו"ד סי' קנ"ג דנאמנות רופאים בשבת רק מטעם ספק פקו"נ וכן בתשו' חסד לאברהם סי' ל"ב שם מאריך בענין נאמנות הרופאים דאינו ודאי עיי"ש וכיון שמפשר שתמצא רפואה בדין הוא שאינה רוצה לקבל גט ואין לכופה. ע"כ אין דעתינו נוחה להתיר לבעלה לישא אשה אחרת עלי' ואיננו נמנה עמו בענין זה. אחת דברתי ולא אשנה ונשאתי ונתתי מכל אלו עם הלומדים דפה וכך יצא מאתנו ואקוה כי גם מעלתו בשומו על לבו כדברים האלה יחזור מדעתו הראשונה:

דברי הדו"ש כ"ה יקותיאל יהוד' ט"ב:

סימן ב

שלום להרב המאה"ג החריף ובקי מוה' כלב פייבל וויעזעל נ"י אבד"ק טארדא.

מכתבו הגיעני ע"ד איש ואשה שהי' קטטה ביניהם וזה כמה שנים שעזבה אותו וישבה בדד לבדה בכפר אחר ובקשה את בעלה שיגרשנה ולא רצה ולקחה נכרי א"י לביתה וישבה עמו ובכ"ז לא רצה הבעל לגרשה ונסעה עם בעלה הנכרי לבאקארעשט אח"ז נסע בעלה לשם לגרשה והבריחה עצמה ממנו ונתרחקה משם לא ידע מקומה והבעל רוצה לזכות לה גט ולישא אשה אחרת ותורף השאלה לאשר קשה להשיג רשיון במדינה זו לגרש וגם מחמת שהבריחה עכשיו מפניו וא"ר לקבל גט א"כ ל"ש כאן ענין זיכוי גט אם מותר לבעלה לישא אשה בלא ק' רבנים

תשובה זה הדבר מבואר בתשו' מהרי"ק סי' קמ"א דבנאסרת בזנות ובמומרת במקום שאין מנהג לזכות לה גט מותר לו לישא אשה אחרת בלא ק' רבנים ואין בו חדר"ג כיון שאסור' עליו עולמית מדאורי' וכ"כ בתשו' דברי חיים ח"א אה"ע סי' ה' ובפתחי תשובה אה"ע סי' א' ס"ק כ"ב בשם חמדת שלמה דדוקא בעוברת ע"ד שאם תחזור מדרכה מותרת לו בעי' ק' רבנים אבל באינה ראוי' לו לעולם מותר מיד ולא כהח"ס שהביא שם בנאסרת אבל כבר כ' ז' הרמ"א בסי' א' דהמנהג דהמומרת מזכה לה גט ונושא אחרת ועי' סי' ק"מ ס"ה וב"ש שם ס"ק ז' שמחלק בזה בין מומרת לנאסרת עיי"ש. אמנם באמת כי בכאן אין לזכות לה גט כיון שעתה הבריחה עצמה מפניו ואינה רוצה בגט א"כ חזינן דלאו זכות הוא לה ואין אדם נעשה שליחה בע"כ ודין זה מבואר להדי' בתשו' פנים מאירות ח"ב סי' י"א י"ב ובדברי חיים הנ"ל והוא מסיים בזה"ל הגם דמשמע במקצת הפוס' דבדבר שיש בו זכות גמור לא מהני מחאה לא קי"ל כותי' ועי' בסוגי' דגר קטן ונ"ל דאפי' איסורא נמי איכא לזכות לה גט דיוכל לבא לידי תקלה דיש לחוש לב"ד טועה שישיאו אותה בגט זה וכן דעת מהרי"ק שלא לזכות למומרת הגט פן תבא לידי תקלה עכ"ל. וכ"כ הפ"ת שם בשם חמדת שלמה שאינה רשאי להחמיר לזכות לה גט במקום שאין נוהגין עיי"ש. ואת מקור מחלוקת הפוס' הללו לא הערה הד"ח ואני מראה מקומו שהיא ברשב"א קדושין דף כ"ג דהרי"ף ותוס' ורמב"ן סוברים דאינו נעשה שלית לגרש עבד בע"כ הרשב"א סובר דנעשה שליחו בע"כ כיון דזכות גמור היא אפי' עומד וצווח לפנינו בטלה דעתו אף שבגר שהטבילוהו אין זכי' בע"כ כדא' הגדילו יכולי' למחות הכא שאני דאלו איתא לעבד כאן משחררין אותו בע"כ כי ליכא לפנינו נמי מזכין לי' בע"כ עיי"ש הרי שדחה הראי' מגר קטן ולפי דבריו בנד"ד נמי אלו איתה קמן מגרשה בע"כ דלית בזה חדר"ג עי' סי' קט"ו ממילא מהני נמי לזכות לה גט בע"כ ע"י שליח ואמנם אחרי רבים להטות והם אומרים דלא מהני שליח בע"כ. ויפה הביא בשם הגאון מדעעש ראי' דלא מהני לזכות לה בע"כ מדכתב הרמ"א בסי' א' היכי שמן הדין לגרשה ואינה רוצה ליקח גט יש לחלק להתיר לו לישא אשה אחרת ולא כתב שיזכה לה גט כמ"ש הסי' ק"מ וה"ה לאשה הנאסרת על בעלה מזכה לה גט אלא ודאי דהתם איירי בסתם אבל הכא דאיירי שאינה רוצית לא מהני בתורת זיכוי והוא נכון ומה שכתב מעלתו שמה שברחה היינו להקניטו ולעגנו כמו שהזהירה אותו אבל אולי יודעת שיתירו לו לישא אחרת בלא זה היתה נתרצית לקבל גט שלא תזנה באיסור א"א כל ימי' הא ליתא דבכ"מ שאינה רוצית לקבל גט יש לומר כך ואפי"ה כתבו דלא מהני כיון שאינה רוצית בגט ועכצ"ל משום דתולין הקלקלה במקולקלת כיון שמזנית באיסור א"א נעשה לה כהיתר ולא איכפת לה בהאיסור כלל ואפי' אם נרצה לחלק דאינהו איירי שמעולם לא בקשה המרשעת גט מבעלה והוא לא מלא רצונה מה"ת נימא שרצונה לעגנו א"ו בלא"ה אין רצונה בגט אבל בנד"ד היא בקשה מבעלה גט כ"פ גם כשהלכה מביתו וישבה בכפר א"כ יש לתלות יותר מה שהבריחה עתה ממנו הוא להקניטו ולעגנו שסוברת שלא יתירו לו לישא אחרת אבל אלו היתה יודעת שיתירו לו נתרצית בגט אכתי עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא אולי כבר נשרשה באיסור עד שבאמת לא איכפת לה וא"ר בגט כלל וכיון שכן תו הוי ס"ס לאיסורא שלא לזכות לה כלל שמא כמהרי"ק שחושש לדעת הרי"ף דאינה מגורשת מיד ואת"ל כדעת רוב הפוס' שמגורשת מיד או מטעם שכ' הט"ז דבמומרת גם הרי"ף מודה דודאי זכות היא אכתי כאן בנד"ד יש ספק שמא באמת אינה רוצית בגט ולא זכות היא ויש לחוש לתקלה אולי תשיב לדת יהודית ותנשא בגט זה ואף אם יעשה כמ"ש הב"מ בסי' ק"מ שאחר הזיכוי ישוב הבעל ויקבלנו מיד השליח ויעשנו שליח להולכה בפירוש כדי שימסרנו בהגיע הגט הזה לידה בלי ספק עכ"ד אכתי לא פלטינן מידי תקלה אולי ימות השליח או יאבד הגט ויתקלקל ויתטשטש ותצטרך להנשא ע"י זיכוי וכאשר אירע עובדא כזו כעת בגלילותינו בא"א שנשתמדה והלכה והיתה לא"י כמה זמן וגירשה בעלה ע"י זיכוי גט וחזר ועשהו שליח להולכה כדברי הב"מ והן היום חזרה לדת ישראל ורצונה להנשא והשליח מת והבעל אינו רוצה להתירה שנית בלא רצוי כסף ושאלת האשה אם להנשא ע"י זיכוי ובנד"ד אם יקרה כך חשש גדול יותר מסתם כמ"ש לכן נ"ל דכאן שוא"ת עדיף ואין לזכות לה גט כלל והבעל מותר לישא אשה בלא ק' רבנים כ"א שיתירו לו ב"ד של שלשה מומחים [וגם יקח רשיון מחוקי נימוסיהם וכמדומני שגם הם יתירו בקל לישא אשה כיון שראשונה ברחה ואיננה] ואין להחמיר עליו לקנסו בזה שהוא הגורם כמ"ש החת"ס סימן ד' ד"ה וא"כ עיי"ש ייט"ב:

סימן ג

שלום לאהובי ידידי ש"ב הרב החריף ובקי החסיד מוה' יעקב רייך נ"י ראבד"ק ראפשיטן.

ע"ד השאלה אודות מוה' שמעון ב"ר אייזיק מראפשיטץ ע"ד אשתו שיש עלי' עד כיעור וקלא דלא פסיק שהיא מופקרת לזנות והאשה אינה לפנינו להכחיש העד אם מותר לו לישא אשה אחרת ועי' אה"ע סי' י"א בח"מ ס"ק ח' והב"ש אינו חולק בעד כיעור וקלא דלא פסיק דאסורה וראיתי הגב"ע של הב"ד מגארליץ וגם מכתבם ובו נאמר בזה"ל איך שאחר החקירה נודע להם מפי השמיעה מכל יודעה ומכירה כי נתנה עיני' בערל אשר נראה ממנה עמו דברים מכוערים ומעשי' מקולקלים ומדוברת היתה עמו שתלך כאשר ילך וכו' ושוב נפגשו בדרך והלכו שניהם למקום הידוע להם וכפי הדברים אשר שמענו בינותינ'ו כן הו"א ועדות גמור אי אפשר להשיג בזה גם ראיתי מכתב של הדיין ר' מרדכי מה שאמרה האשה דברי כיעור עלי' והמכתב שנא' שם בשם ערלי' מסלפ"ת וגם אני שמעתי מפי בני הרב המאה"ג נ"י אבד"ק סטראפקוב שהי' בק"ק זבאריב גם מפי נכדי הרב המאה"ג נ"י אבד"ק בארדיוב שהי' כאן כעת שאותן מקומות סמוכים למקום האשה ההיא ואמרו שגלוי וידוע להם בבירור וכן מפורסם לכל בכל גבולם מסביב שכל הנאמר בפי הגב"ע והמכתבי' הנזכרי' הכל ברור ואמת ושגם מקודם החתונה היתה מופקרת ודבקה נפשה בערל ההוא ועתה ברחה והלכה עמו למקום שא"י וכיון שהדבר גלוי ומפורסם לכל כמעט יש לדמותו למ"ש הנמוקי יוסף ביבמות ר"פ האשה וז"ל ואנן סהדי במילתא ופירסום כזה נחשב בכ"מ כעדות גמורה ואפי' מדאורי' וכו' ונהי דאנן לא חשבינן לי' לעדות גמורה להתיר בלא ק' רבנים אבל ממנו נקח דעם העד כיעור חזו לאיצטרופי לאסרה עליו ולהתירו עפ"י ק' רבנים. ע"כ דעתי מסכמת מאוד עם הגאון המובהק מפרעמישלא שהתיר לר' שמעון הנ"ל לישא אשה עפ"י היתר מאה רבנים ולומדים היינו מג' מדינות וגם שיזכה לה גט ע"י אחר דשמא המרה ודרה עם הנכרי והבית מאיר בסי' ק"מ הוסיף שם שראוי לנהוג שאחר הזיכוי גט יחזור הבעל ויקבלנו מיד השליח ויעשנו שליח להולכה בפירוש כדי שיתירנה בהגיע גט לידה כשתבא ותרצה לקבל גט עכ"ד. מזה נשמע אף דאכתי יש חשש שמא ימות השליח ויצטרך הבעל לגרשה שנית ואולי לא ירצה [כאשר זה לא כבר אירע בגבולותינו כזה ממש] לא חיישי' לזה לפקח בתקנתה לחייבו שבועה ולהשליש טראטע לגרשה שנית דגם זה שמזכה לה גט לאו משום תקנתא דידה עבדי' הכי אלא משום דידי' שלא יעבור על חדר"ג או מטעם שכ' הד"מ אלא כיון שכבר מזכין גט ויש מחמירין וסוברי' שאסורה להנשא בגט זה ע"כ כתב הב"מ לנהוג לחזור לעשותו שליח להולכה וכן מ"ש הנו"ב קמא סי' כ"ז שגם בעוברת ע"ד צריכין לפקח בתקנתה שתוכל להנשא כשתרצה היינו נמי כיון שבלא"ה מגרשה בע"כ טוב לגרשה בע"כ ע"י מושל העיר באופן שיגיע לידה למען תוכל להנשא אבל כשמזכה לה גט ומשלישו להולכה אין לחוש לתקנתה לחייבו שבועה וטראטע ודוקא בנשתטית שלא פשעה מידי חשש הנו"ב בסי' ג' לישבע ולהשליש טראטע אבל במומרת או נאסרת לא עבדינן תקנתא לרשיעי ועי' חת"ס אה"ע לענין גרושה שנשאת לכהן וברחה שמתיר לבעלה לינשא ע"י ק' רבנים והשלשת גט אבל לא הוצרך לישבע ולהשליש טראטע ועי' בדברי חיים ח"א אה"ע סי' ה"א בנאסרת עליו עפ"י עדים ואינה רוצית לקבל גט מיקל יותר דא"צ מאה רבנים ולא לזכות לה גט כיון שאינה רוצית ומתיר לו לישא אשה ולא קאמר להשליש גט אולי תחזור ותתרצה וכן מעשים בכ"י במקום שמתירין מאה רבנים לבעל לישא אשה או לגרשה בע"כ שהיא אסורה להנשא בגט זה שלא הגיע לידה ממש כמבואר בתשו' שבות יעקב סי' ק"כ ונ"ב בתרא סי' כ"ו עד שיגרשנה שנית שיגיע לידה ממש ואין הרבנים מצריכים להשליש לה גט אחר ביד שליח אולי תתרצה לקבל ויתנו לה וכש"כ שאין מצריכי' להשליש טראטע ולישבע אלא ודאי שכיון בגרמתה בא לה שאינה רוצית לקבל גט לא חיישי' לתקנתה והארכתי בזה בתשו' במקו"א וכש"כ במומרת ונאסרת שגרמה לעצמה דלא חיישי' לתקנתה דרשיעי. וממנו נקח לנד"ד למה שכתבנו שיש עד כיעור וכפי הגלוי ומפורסם לכל שעשתה נבלה והלכה והיתה לנכרי שנאסרה על בעלה ממילא אין לחוש לתקנתה ודי בזה שמזכה לה גט ועשהו שליח להולכה דמה איכפת לי' בזה אבל א"צ לישבע ולהשליש טראטע לגרשה שנית והגאון מפרעמישלא לאשר איננו בקי בטוב הענין כמוני כתב שישבע וישליש טראטע לגרשה שנית שחש אולי ברחה מכח דוחק ולא הלכה עם הע' כלל אבל לדידן דבקיאין אנו בטוב הענין שכך הוא כפי הגלוי ומפורסם ודאי א"צ זה כלל וגם א"צ להמתין עד הפסח רק תיכף כשיגיע לידו היתר ממאה רבנים מותר לו לישא אשה בלי פיקפוק כלל כנ"ל ברור להלכה ולמעשה. ייט"ב:

סימן ד

נשאלתי מאיש א' מפה מי שאמו נקראת פיצא אם ישא ששמה פיגא כי מבואר בצוואת מהרי"ח ז"ל בראשיתו שיש קפידא בדבר אם שמה כשם חמותה הנה בתשו' השיב משה למוזלה"ה בא"ע סי' ס"ט נשאל לענין מחותני' שא' שמו נפתלי ורוצה לשדך עם אחד שנקרא הירץ ושם הקודש שלו ג"כ נפתלי והביא בשם גאון א' כל שיש שינוי ממה שנא' בהצוואה הולכין להקל והבו דלא לוסיף עלה ומוזלה"ה הביא ראי' ע"ז מהא דאי' בגמ' ברכות דף מ"ב ע"א ר' יהודא הוי אעסק לי' לברי' ב"ר יהודא בר חביבי איך חשש מהרי"ח לדבר המבואר בגמ' דלא חששו לזה אלא ודאי דהתם הי' שם הקודש יהודא והשם לעז הי' לו שם אחר לכך נתחתנו ובפרט דדבר המסתבר היא דלא אמרה רק מחמת חשש עינא בישא ח"ו א"כ כיון שאינו נקרא כן בפי ההמון לית לן בה עכ"ד. ואני אביא עוד לדבריו ממ"ש בס' חסידים שם לא ישא אדם אשה ששמה כשם חמותה או שמו כשם חמיו ובתשו' אמרי אש יו"ד סי' ס' הקשה ע"ז מסוטה דף י' ע"ב שא' ר' שמואל סבא חמו' דר' שמואל הרי שלא חשש ע"ז ומזה הוכיח שזה לא נאמר רק לזרעו עיי"ש אמנם מס' חסירים משמע שזה נאמר לכל העולם ולמ"ש מוזלה"ה ניחא דהתם נמי אפשר שהי' א' שמו בלה"ק שמואל ובפי כל מכונה זיינוויל וכדומה איזה כנוי כמבואר בפוסקים ולכך לא הקפידו דאין קפידא רק בשוין ממש. א"כ בנ"ד דשם אמו מעריסה פיגא ומילדותה נקראת בפי העולם פיצא הרי יש איזה שינוי וליכא חשש עינא בישא ושרי. הן אמת די"ל דהתם בנידון נפתלי המכונה הירץ דהו"ל כנוי ושם אחר בלע"ז אבל פיצא אינו אלא קיצור השם לא הוי שינוי ואיכא פלוגתא בזה בפוסקים דעת הט"ג שצריך לכתוב פיגא דאינו אלא קיצור השם אמנם דעת הדברי חיים דיש לו דין שרה סאי' דצריך לכתוב שרה המכונה סאי' כיון שאין בשם סאי' רק אות א' משם שרה כ"כ כאן בפיצא אין כאן רק אות א' מפיגא צריך לכתוב פיגא המכונה פיצא א"כ דמי ממש לנידון דמוזלה"ה וליכא קפידא הגם שראיתי בתשו' אמרי אש שם כתוב לאמר בזה"ל אחרי כי המחותן נקרא יעקב יוסף והחתן נקרא יוסף מרדכי נראה דאין לחוש דהרי אם הי' כתוב בגט שינוי כזה ודאי הי' גט בטל מן התורה וכו' לא מקרי שמותיהן שוין ולכאורה משמע מזה דאם אינו שינוי בגט תו מקרי שמותיהן שוין וא"כ זה כחולק על דברי מוזלה"ה דהתם בנפתלי המכונה הירץ ודאי צריך לכתוב שניהם ואם נכתב שם נפתלי לבד ג"כ סגי וכשר בדיעבד כמבואר בהג"ה בסי' קכ"ט אפי"ה אם נקרא בפי כל העולם הירץ מקרי אין שמותיהן שוין לענין זה אבל כללא היא אפישא פלוגתא לא מפיישינין ויכול להיות דמפני ששם הי' המעשה כך שהי' שינוי ממש לענין גט ולרווחא דמלתא כתב כן אבל מודה לדברי מוזלה"ה דאפי' אם לא הי' שינוי ממש לענין גט רק שאינו נקרא זה כזה בפי העולם תו לא הוי שמותיהן שוין ואין קפידא וא"כ בנידן דידן אין קפידא.

אמנם כ"ז כתבתי לרווחא דמילתא להקל אפי' לדעת העולם המחמירין בזה למה שראו בס' חסידים בראשיתו אמנם הרי תברא בצידו ששם נאמר ועי' סי' תע"ז והמעיין בפנים בסי' תע"ז ימצא מפורש דאין קפידא בשמות שוין רק במשולשין וכבר הרגיש בזה בס' חכמת אדם כלל קכ"ג שכ' ודע דיש בצוואת ר"י חסיד שלא ישא אשה ששמה כשם אמו היינו במשולשין כמבואר בסי' תע"ז כגון מי ששמה רבקה ובנה לקח אשה ששמה רבקה ובן בנה לקח אשה ששמה רבקה והעולם טועין בזה עכ"ל. וגם הפתחי תשובה יו"ד סי' קט"ז הביאו וזכורני כי גם מוזלה"ה מעצמו פסק כך עפימ"ש בס' חסידים בפנים דאין קפידין רק במשולשין וראי' לזה מגמ' סוטה שמואל חמי' דשמואל וא"צ למ"ש לעיל דהי' לו שם אחר בלעז אלא דלא הי' משולש לכן אם כי העולם עודם יש מקפידים גם באין משולשים אבל מכח דאין שמותיהן שוין לפי הקריאה בפי העולם ואיכא תרתי לטיבותא ע"כ לא מצאה הקפידא מקום בזה ורשאים לבא בקשרות כנ"ל. נאום יקותיאל יהוד' טייטלבוים:

סימן ה

שלום לאהובי וכו'.

ע"ד אשר שאל כהוגן אם רשאי לישא בת כהן מכח הגמרא פסחים דף מ"ט. נ"ל דרשאי לישאנה דהכי איתא התם אר"י בת כהן לישראל אין זיווגן עולה יפה מה היא דתניא וכו' עד ומביאתו לידי עניות ופריך והא אר"י הרוצה שיתעשר ידבק בזרעו של אהרן כש"כ שהתורה וכהונה מעשרתן ומשני ל"ק הא בת"ח הא בעם הארץ פרש"י ת"ח שבח הוא לו אבל עם הארץ גנאי הוא לאהרן ונענשי' ולכאורה הדיוקים סתרו אהדדי דמדקאמר הא בת"ח משמע מי שאינו ת"ח וכגון אותן אנשים שהם במקרא וכו' ובד"א שהם אמצעים בין ת"ח לע"ה לא ישא בת כהן ואח"ז אמר הא בע"ה שבזמן הש"ס וכו' שעליו אמרו מותר לנחרו ביוה"כ וששה דברים נאמרו בו הוא אסור לישא ב"כ משמע מי שהוא אינו ע"ה אף שאינו ת"ח מותר. עכצ"ל דג' מדריגות יש בזה והוא דקאמר ב"כ לע"ה מביאתו לידי עניות ע"ז פריך מהא דא' הרוצה שיתעשר ידבק בזרעו של אהרן והוי ס"ד דאיירי אפי' בע"ה ומה דקאמר כש"כ שתורה וכהונה מעשרתן היינו כש"כ אם הוא ת"ח כפי' ז' מהרש"א או כש"כ אם חותנו הכהן ת"ח כפי' מהרש"ל הרי חזינן דאפי' ע"ה הנושא בת כהן מתעשר והוא היפך מהא דלעיל דאדרבא מתעשר ע"ז משני הא בת"ח כלו' הך ידבק בזרעו של אהרן, דוקא בת"ח ממש דהא דקתני כש"כ שתורה וכהונה מעשרתן להורות נתן דזה איירי בת"ח הנושא דכש"כ דתורה של זה הנושא שהוא ת"ח וכהונה של חותנו מעשרתן. וע"ז פרש"י שבח הוא לו לאהרן שזרעו נישאת לת"ח לכן ראוי לו בדי שיטול שכרו ויתעשר לכך ידבק וכו' כלו' יתאמץ לדבק בזרעו של אהרן כי אז יתעשר והא דקתני ישראל שנושא ב"כ מביאתו לידי עניות היינו דוקא בע"ה ממש שגנאי לו לאהרן לכך מיענש ומפני ואין זיווגו עולה יפה אבל בחי' אמצעות שאינו ת"ח גמור ולא ע"ה שהי' בימי' הש"ס מזה אינו מדבר ר"י כלל שזה אינו שבח לאהרן אם לוקח ב"כ ואינו גנאי לאהרן להכי א"צ לרדוף לדבק בזרעו של אהרן כי אינו שבח אבל אם מזדמן לפניו ב"כ ודאי רשאי ליקחנה כי אינו גנאי וה"ה בכל הזיווגים אשר אם חברם היוצר עולה יפה. וראי' ברורה לזה דהרי קי"ל דאין ת"ח בזמנינו עי' יו"ד סי' רמ"ג סעי' ז' וסו"ס של"ד וסמ"ע סי' מ"ו ס"ק י' ובסו"ס רס"ב א"כ אם ב"כ שאין כהן נושא אותו תעגן אתמהה ותו הלא עינינו רואות דליכא מאן דקפיד האידנא ויקח מן הבא בידו בין בת ישראל או בת כהן וזוויגן עולה יפה א"ו ה"ט כדאמרן דעכשיו אין ת"ח בזמנינו ע"כ אין קפידא. שוב אח"ז ראיתי בפתחי תשובה אה"ע סי' ב' ס"ח הביא בשם חו"י סי' ע' שכתב דעכשיו אין לנו שדברו חכמים פה כמו שאין ע"ה שאמרו ששה דברים עיי"ש ובפתחי תשובה יו"ד סי' רי"ז ות"ל כוונתי לדעתו:

עוד נראה טעם אחרינא להתיר והוא דהגמ' איירי במי שהוא ודאי כהן דקאי על הקרא דכתיב ובת איש כהן וכו' כפרש"י דהיינו ודאי כהן אבל לא כן בכהנים זמנינו והטעם בזה עפימ"ש בתשו' מהרשד"ם בענין שבוי' לכהן וז"ל אני סומך בזה על מ"ש הריב"ש סי' צ"ד כ"ש הכהנים שבדורותינו שאין להם כתב היוחס אלא מפני חזקתן נהגו היום לקרא ראשון בתורה הרי שהכהנים שבזמנינו אינם כהנים ודאי רק ספק וכיון שאיסור שבוי' אינו אלא מדרבנן ראוי לומר ספיקא דרבנן לקולא עכ"ל מהרשד"ם והאריכו בענין זה הרבה תשו' הביאם בתשו' בית אפרים ח' או"ח הלכות נשיאות כפים סי' ו' ועי' שאילת יעב"ץ ח"א סי' קנ"ה העלה בזה לענין פדיון הבן מה שנהגו הרבה כהנים להחזיר הפדיון שנכון הוא מכח שאינם ודאי כהנים ואולי ספק גזל הוא בידם עיי"ש והובא בפתחי תשוב' יו"ד סי' ש"ה. ואם לענין שבוי' הקילו מכח זה ולענין ממון מחזירין מכח זה כש"כ שאין לחוש לישא ב"כ בזמה"ז דספק להקל וכי תימא דהכא שאני דספיקא לחומרא אפי' בדרבנן דחמירא סכנתא מאיסורא דהרי באיסורא אזלינן בתר רובא ואין חוששין שמא במקום נקב נקב ובסכנתא חיישי' כדאיתא פ"ק דחולין דף ט' ע"ב כש"כ דמחמרינן בספיקו. זה אינו דהא רש"י פי' הטעם דמ"ה לא ישא ב"כ דגנאי הוא לאהרן ומיענש ונ"ל הכוונה בזה ע"ד דאי' בגיטין פ' הנזקין דף נ"ה העיד וכו' ועל חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים שהוא מכפרת וכו' ופי' רש"י וא"צ להביא אחרת ובגמ' א' עולא וכו' ור"י אמר ד"ת בין נודעה ובין לא נודעה מכפרת דיאוש קונה ומ"ט אמרו נודעה אינה מכפרת פרש"י כלו' אינה קריבה שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות וכלו' וגנאי הוא למזבח וכוותי' דר"י פסק רבינו הרמב"ם פ"ה מה' אסורי מזבח ה' זיין ומשמע אפי' נודעה לרבים שהוא גזולה ושנתייאשו הבעלים אפי"ה אינה מכפרת אף דיאוש קונה כיון שנודע שבא מכח גזילה גנאי הוא דאלת"ה הי' לו למשנה ולרבינו לבאר דאם נודעה לרבים שנתייאש מכפרת א"ו כדאמרן אפי' נודעה שנתייאש אינה מכפרת כיון שמכח גזילה בא גנאי הוא אפילו ביאוש. וקשה בלא נודע לרבים אמאי מכפרת הא הגזלן המביא יודע שהקרבן בא לידו מכח גזילה וגם כלפי שמי' גלי' שהוא גזילה ונהי שנודע שם שנתייאש אכתי מכח גזילה בא וגנאי הוא למזבח למי שגלוי וידוע לפניו הדבר הזה אלא ע"כ אין גנאי למזבח אלא אם הדבר ידוע לרבים אנשי הארץ הזה שהוא גזולה ויאמרו מזבח אוכל גזילות אבל בלא נודע לרבים אלא לגזלן וכלפי שמיא שהוא גזילה לית לן בה וה"נ נאמר כאן בע"ה הנושא בת כהן דעיקר גנאי לאהרן שיאמרו העולם בת מזרע אהרן נושאת לע"ה והיינו בנודע שהוא ודאי כהן אבל בכהני זמנינו דספיקי נינהו אף דכלפי שמי' גלי' הרי לא נודע לשום אדם שהוא כהן ודאי א"כ לא יאמרו בת מזרע אהרן נשאת לע"ה דיתלו לקולא לומר מדהקרה ה' לפניו שיקחנה ע"ה מסתמא אינה מזרע אהרן דאבי' לאו כהן הוא וא"כ לו יהא שכפי האמת אביו הוא כהן מעלי' וכלפי שמי' גלי' ליכא גנאי לאהרן ולא מיענש וליכא סכנתא וזה עצה עמוקה ע"ד פלפלת כ"ש אבל אליבא דאמת אינו דומה להתם שהרי אבי' עומד ומברך בחזקת שהוא כהן וכ"ת א"כ למה הובא דין זה בש"ע בשלמא הרמב"ם מביאו בסוף פ' כ"א מה' איסורי ביאה משום דהוא הביא אפי' הנוהג לימות המשיח שאז יודע מי ומי כהן ודאי אבל למה הובא בש"ע שאינו מביא רק הנהוג בזמנינו. ע"ז אען ואומר הלא כבר יצא גם מפי החו"י דאין ע"ה בזמנינו לענין זה וגם עליו קשה א"כ למה מביא דין זה בש"ע וע"כ צ"ל שמביאו לענין אם המצא תמצא ע"ה בזמנינו ובאשר שמענו שבא"י עוד נמצא כזה כ"כ נאמר לדידן שמביאו לענין אם המצא תמצא בא"י איזה כהן שיש בידו כתב יחוס ונודע לרבים שהוא מזרע אהרן אבל בארצות הללו שאין בנמצא לא ע"ה ולא כהן ודאי ע"כ מותר לישראל לישא ב"כ וכש"כ מי שהוא בן תורה ודאי דמותר בב"כ כנ"ל עפ"י הלכה. אשר ע"כ אני אומר אם יראה לך הקשר בענין זה יה"ר שיהא קשר של קיימא וחפץ ד' בידך יצלח. דברי ידידך יקותיאל יהוד' טייטעלבום

סימן ו

שלום לידידי הרב המאוה"ג מוה' שמואל פרענקיל נ"י אבד"ק דארג:

ע"ד השותפים הנקובים בשמותם ימלא ה' כל משאלותם וכו' וע"ד ר' צבי ור' שמואל מנאפקער שמדובר נכבדות זע"ז ושניהם מרוצים אבל יש שאלה לאשר אשת ר' צבי שמה רחל פראדל ואשת ר' שמואל חי' פראדל אבל בפי העולם כל אחת נקראת בשם פראדל עכ"ד [עיין בטוב גיטין שם נאמר שפ פריידל בשני יודין או פרידל עיי"ש]:

תשובה עי' בתשו' השיב משה בסי' ס"ט באהע"ז וז"ל א' דכך קבלתי מחכם א' בק"ק קראקא בעסק שידוך א' והי' א' ממחותנים נקרא בשני שמות וכו' עד וכל שיש שינוי מה שנאמר בהצוואה הולכין להקל ועי' עוד באמרי א"ש יו"ד סי' ס' אמנם כאן נקראים ב' המחותנות בשם א' פראדל זו כזו אבל הואיל ולמדינו רבותינו דכל שיש איזה שינוי ממה שנאמר בהצוואה הולכין להקל מעתה יש לנו ג"כ לומר דהרי ז"ל סי' חסידים ב' בני אדם ששמותיהן שוין לא בילדיהן [ס"א לא יעשו נשואין לשני ילדיהן יחד] וזה ספק אם לזרעו או לכל אדם נמצא לס' אחרי' לא נאמר הדין לא יזדווגו וכו' כלל ואפילו לגרסא לא יזדווגו יש ספק אם לזרעו וכו' והרי כאן כעין ס"ס ספק אם כגרסא שלפנינו ס' אם לכל אדם ומעתה אפשר לומר דכאן יש שינוי מהתם אפי' לגירסא דידן דשם נאמר ב' בני אדם ששמותיהן שוין לא יזדווגו יחד בילדיהן הנה לא נאמר האזהרה לא יקח אדם אשה ממי ששם המחותנים או המחותנות שוים כמו שכתב להלן לא ישאו וכו' כ"א אותן ששמותיהן שוין לא יזדווגו יחד בילדיהן א"כ לא הזהיר רק על המחותנים כי הם העושים השידוך יחד היינו אבי הבן והבת הם לא יזדווגו יחד בילדיהן אבל המחותנות שאין הדבר תלוי בם ולא הם כתובים בהתנאים בשם התחייבות כ"א הכל על בעליהן וגם לא נזכר שם המחותנות בהכתובה רק שם אבי הבן ואבי הבת ששמותיהן אינם שוים בזה ליכא קפידא ובפרט דבשם של עצמותם יש שינוי שזאת נקראת רחל פראדל וזאת חי' פראדל אך בשם שנקראים שוין המה א"כ מה"ט דאמרן הרוצה לסמוך להקל בכה"ג אין למחות בידו:

סימן ז

שלום לכבוד אהובי ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי כש"ת מוה' אברהם יעקב נ"י אבד"ק באלקאן יצ"ו:

ע"ד איש אחד מעסטרייך ובידו מכתב עדות מפרעדיגער מעיר פלוני שעל ידו נכנס בבריתו של אאע"ה אם הוא מותר בבת ישראל כי דעת כל הפוסקים דבעצמו נאמן אדם לומר נתגיירתי כו' במגו שהי' יכול לומר ישראל אני שהרי לא הוחזק לנכרי מעולם זולת ע"פ והפה שאסר וכו' רק שהרמב"ם ז"ל מחלק דבחו"ל א"כ ואלו העיד עד אחד כשר וודאי הי' נאמן דאפילו להרמב"ם א"צ כאן עדות גמור רק משום מעלה עשו ביוחסין וא"כ ע"א נאמן הואיל שהיא מלתא דעבידא לגלוי כמ"ש רש"י ביבמות דף פ"ז גבי יתרא הישראלי והנו"ב קמא באע"ז סי' כ"ז הקשה מזה על הרמב"ם והרא"ש בנכרי שבא וא' נתגיירתי בב"ד של פלוני לא מהמנינן לי' הא א' בב"ד של פלוני והו"ל מדעל"ג ותי' דגבי יתרא בלא"ה הי' הלכה זו רופפת בידם ולא הוי אתחזיק איסורא אבל במי שמוחזק לנכרי ואמר נתגיירתי דהו"ל אתחזיק איסורא שהי' נכרי משו"ה אינו נאמן. ותמה מעלתו ל"ל לומר ביתרא דלא אתחזיק איסורא לימא אפילו באתחזיק איסורא נמי מהימן יתרא הישראלי דעד כשר ונאמן אפי' באתחזיק איסורא נאמן כמש"כ הר"א ממיץ עכ"ד מעלתו:

ולא דק בזה בתרתי חדא דדברי הרא"ם שמחלק בין אדם כשר דנאמן באתחזיק לאיש ריק ופוחז יחידאה הוא והרבה פוסקי' חולקים על זה וסוברים דאפילו אדם כשר ונאמן נמי אינו נאמן באתחזיק ותלי' בגריסת הגמ' ריש גיטין דאית מאן דגרס אתחזיק איסורא והוי דבר שבערוה ומפרשי' דהוא וא"ו המחלקת חדא משום דאתחזק אסורא לא מהימן אפילו בשאר איסורים ותו דהוי דבר שבערוה ואפילו לא אתחזיק נמי לא מהימן. ועיין ביבמות ריש האשה רבה ובחדושי רשב"א שם ובקדושין בסוגי' דעד אחד נאמן באיסורין והרי ביו"ד סי' קכ"ז קיי"ל להלכה באתחזיק איסורא ע"א לא מהימן להתיר רק בדבר שבידו עיי"ש. והוכרח הנו"ב לומר דהתם ביתרא לא אתחזיק. תו הרי הנו"ב מקשה על הרמב"ם ומקור דבריו בפי' י"ג מה' איסורי ביאה ה"ט שכתב בזה"ל גיורת שראינו נוהגת בדת ישראל תמיד שתטבול לנדתה ותפרוש תרומה וכן גר צדק שנוהג בדרכי ישראל שטובל לקריו ועושה כל המצות הרי אלו בחזקת גרי צדק ואע"פ שאין שם עדים שמעידים לפני מי שנתייגרו ואעפ"כ אין משיאין אותם עד שיבואו עדים או עד שיטבלו בפנינו הואיל והחזקו עכו"ם עכ"ל. והנה מ"ש הנו"ב בזה"ל וכתבו הרמב"ם והרא"ש שאפילו אמר נתגיירתי בב"ד של פלוני לא מהמנינן לי' זה הוא שלא בדיקדוק דרק הרא"ש כתב כך והיכא דאתי נכרי ואמר נתגיירתי בב"ד ש"פ לא מהמנינן לי' והוכחתו של הרא"ש הוא מהא דת"ר מי שבא ואמר גר אני יכול יקבלנו ת"ל אתך במוחזק לך בא ועדיו עמו מנין ת"ל וכי יגור וגו' בא ועדיו עמו קרא ל"ל אר"ש דאמרו שמענו שנתגייר בב"ד ש"פ אבל הוא עצמו אפי' אמר נתגיירתי בב"ד ש"פ אינו נאמן אבל ברמב"ם לא נזכר כלל לשון ב"ד של פלוני ואמנם כוונת הנו"ב דגם הרמב"ם ודאי סובר כהרא"ש דאפילו אומר נתגיירתי בב"ד ש"פ אינו נאמן מדכתב אין משיאין אותו עד שיבואו עדים או שיטבלו בפנינו משמע דבלא עדים אינו נאמן להשיאו ישראלית אפילו אומר נתגיירתי בב"ד ש"פ וז"ב. וא"כ הרי מבואר ברמב"ם שהגר והגיורת מתנהגים עתה בדת ישראל ועושים כל המצות והם בחזקת גירי צדק ואי ס"ד דיתרא נאמן אי הי' אתחזיק משום דעבידא לגלוי גם הגר והגיורת להימני מה"ט אף דאחזקו לנכרים דהם כעת בכלל אדם כשר א"ו באתחזיק אפי' עבידא לגלוי לא מהימן ויתרא שאני דלא אתחזיק ודברי הנוב"י יצאו כנים:

ולכאורה הוי קשי' לי אגוף הדין שמבואר בגמרא ורמב"ם וש"ע דבמוחזק נכרי בעינן שני עדים אבל ע"א אינו מועיל וכן מבואר בנוב"י שם ואמאי לסגי בע"א דהא כתב הר"ן והפ"י בקדושין פ' האומר דף ס"ג ע"ב בקדשתי את בתי וכו' דנאמן לומר אני קדשתי אף שהוא נגד הרוב משום דגם ב' עדים ספק הוא ואינו רק מברר המיעוט מהרוב וכ"כ הא דאמרינן באתחזיק איסורא אין ע"א נאמן להתיר היינו היכי שבלא דברי העד איכא חזקה גמורה ולא איתרע כלל משא"כ היכא שגם בלא דברי העד איתרע החזקה ויש ספק לפנינו אז נאמן ע"א לברר הספק וכ"כ הפ"י רפ"ק דחולין דמה"ט סומכין נערים שהולכין לשחוט ואומרים שנשחט כהוגן אף דאתחזיק איסורא כיון דבלא דבריהם איתרע החזקה דהרי הוא שחוט לפנינו אלא שיש ספק אם נשחט כהוגן תו אפילו אינהו מהימני עכ"ד. ודבריו הללו נעלמו מהפרמ"ג ז"ל דלפי"ז סרה מהר קושי' הפרמ"ג בסי' א' למה בחש"ו ששחטו ואחד רואה סגי ליבעי שנים דהא אתחזיק איסורא ולדברי הפ"י הנ"ל ניחא דבלא דברי א' הרואה ואומר ששחטו כהוגן איתרע החזקה ואף דחש"ו רוב מעשיהן מקולקלין אכתי ע"א נאמן נגד הרוב לברר שזה מהמיעוט ששחטו כהוגן וז"ב וכ"כ הפוסקים. ולפי"ז גם במוחזק שהי' נכרי ובא וא' נתגיירתי בב"ד אפילו לא אמר בב"ד ש"פ ולא הוי עבידא לגלוי אכתי יאומן דהרי הוא מהול לפנינו ונכרים אינם נמולים ויש ספק אם הוא נולד מהול או נימול בגיותו או נמול להתגייר ועכ"פ איתרע חזקת נכרי דידי' דרוב נכרים אינם נמולים א"כ יאומן ע"א בדבריו שנתגייר כד"ת. שבתי וראיתי דלק"מ דהא קיי"ל אינו גר עד שיקבל עליו עול מצות וימול ויטבול א"כ ניהו דלענין המילה נולד לנו ספק אבל מאן יימר שקבל עליו עול מצות וטבל ולענין זה עודו בחזקתו הראשונה שלא קבל עול מצות ולא טבל לכן צריך שני עדים כשרים ככל עדות וע"א לא מהימן ובזה עמדתי על מה שכ' כל פוס' אין משיאין אותן עד שיבואו עדים או שיטבלו בפנינו ולמה לא כתבו שום אחד מהם עד שיטיפו ממנו דם ברית דהרי אם נימול בהיותו נכרי צריך להטיף דם ברית וכמבואר ברמב"ם ה' מילה ובש"ע סי' רס"ח ובשלמא למאי דקי"ל בש"ע דאין מברכין על שמטיפין ממנו ד"ב דמספקא לן אם צריך להטיף או לא ניחא דכאן הוא ס"ס ספק שמא נימול להתגייר כד"ת ואת"ל נימול כשהוא נכרי דלמא א"צ להטיף וכו' אבל להר"ן בשם הרמב"ן הביאו הב"י שם ושאר פוס' שסוברים דאם נימול כשהוא נכרי צריך להטיף ממנו דם ברית בוודאי ומברכין עליו וצונו להטיף ד"ב א"כ ראוי לומר דבמוחזק לנכרי ואין עדים אלא שאומר שנתגייר צריך להטיף וכו' מספיקא אולי נימול כשהוא נכרי וליכא רק ספק אחד ולפי מ"ש ניחא דלענין המילה גם בלא דבריו יש ס' אם נימול כשהוא נכרי או לשם גירות ואיתרע בזה חזקתו הראשונה לכן הוא נאמן במאמרו לבד שנימול להתגייר דכל היכא דע"א נאמן גם אשה וקרוב נאמנים וגם הוא נאמן ע"ע רק דלענין קבלת מצות וטבילה הוא בחזקתו הראשונה ולזה צריך להטבילו בפנינו ולא להטיף כלל וזה ברור.

הדרן לנידן דידן שלא הי' מוחזק לנכרי מקודם אלו הי' בידו כתב מאיש נאמן סגי בהכי להשיא ישראלית. אבל ספיקא דידי' הואיל והמעיד הוא ממעשיו ניכר שהוא מין ואפיקורס א"כ אינו נאמן ויותר מספקא לי על מעשה המילה שנעשה על ידו אם כשר אלא שבזה יש לסמוך על המבואר בשער המלך ה' עכו"ם פי"ב בהג"ה דלדעת הרמב"ם בני קטורה אף בזה"ז חייבין במילה וכשרים למול והם בכלל המול מול וא"כ אף אם הוא כופר הלא במצות מילה אחזיק בי' ולא גרע מבני קטורה עכ"ל. ואתפלא מאד על שגגתו בזה מה ענין מין ואפיקורס ומומר לבני קטורה הלא בני קטורה גוים גמורים הם אלא שמפני שהם חייבים במילה הו"ל בכלל המול ימול וכשרים למול לישראל אפילו לכתחילה כמבואר שם בהג"ה הנ"ל אבל מין ואפיקורס ומומר שאני דהרי מבואר ביו"ד סי' רס"ח בהגהת זקני הרמ"א ז"ל דמומר לכל התורה אף שאינו מומר לערלה הרי הוא כעכו"ם ובעכו"ם שמל קי"ל כיש אומרים דצריך להטיף ממנו דם ברית וא"כ לסברתו שחישב המעיד למין ואפיקורס הרי עוד צריך להטיף מאתו גם ד"ב וא"כ לפי"ז מ"ש מעלתו אבל מה נעשה על גוף הגירות הטבילה והקבלת מצות שצריך ב"ד והמינים והאפיקורסים פסולים לעדות ולדין ולא הוי גירות כלל שלא הי' בפני ב"ד ע"כ ראוי לו שיקבל עול מצות ויטבול שנית בפני ג' עכ"ד ולפי"ז ראוי גם להטיף ממנו דם ברית דהרי אם נימול ע"י מין ואפיקורס י"א שצריך להטיף ד"ב וכדלעיל ה' מילה וכן הילדים הנמולים ע"י צריכים להטיף וכו' וכן נ"ל עיקר הגם שבמקום אחר כתבתי וצדדתי לסמוך להאמין לאדם שלא העידו עליו בב"ד ולא הכריז עליו שפסול הגם שאנו יודעים שהוא פסול וכן נראה מדברי חת"ס יו"ד סי' י"א אפילו במידי דאורי' אבל מה שכתבתי כמדומני דהיינו לענין יין נס בזהמ"ז שהוא דרבנן אבל באיסור והיתר במידי דאורי' ראוי להחמיר שלא להאמינו ועין בספר שבילי דוד האריך בענין זה ודבריו נראין עיקר לכן צריך גם להטיף ממנו דם ברית בפני ב"ד של ג' ואם מצא תמצא בתשובתי' במקום אחר לסמוך להאמין אפילו באיסור דאורי' בעוד שלא הועד עלי' בב"ד ולא הכריז הדרנא בי והעיקר כמ"ש כאן:

סימן ח

ישאו הרים שלום לכבוד אהובי הרב החריף ובקי מוה' יעקב מענדל נ"י ראבד"ק נאדבורנא:

מאפס הפנאי אשיב בקצירת אומר אם אמנם מה דפשיטא לי' ולמחו' הגאון מהארידענקא שאם עידי הרשאה הם עידי הגט פסול עפ"י דברי הדרכי משה בסי' קמ"א. לא כן אנכי עמדי שהרי בס' ברכות מים מהגאון ר' מיכל בר' יוזפס זצ"ל בסידר גט שני הנותן ליד שליח ע"מ שנאמר שם יזמין הרב ד' עדים ב' על הגט וב' על הרשאה כתב הוא שם דגט ע"י שליח ועידי הגט הם עידי הרשאה הסכימו כמה גדולים להכשיר וכן בפתחי תשובה בסדר גט שני במקומו הביא בשם גט מקושר דאם ניתן לה כשר ובשעת הדחק שאינו מוציא עדים כשרים רק עידי הגט יכולי' להיות גם עידי הרשאה ויכתוב בהרשאה ועדי' החתומי' בו הם החתומים כאן למטה עכ"ד. מ"מ בנד"ד שהגט ניתן לה בע"כ ע"י שליח שהנוב"י פוסל מטעם דאשלד"ע והשליחות בטל ודאי אסור לבעל ליקח אשה אחרת עד שיגרשנה מרצונה. ועי' בתשו' חת"ס אה"ע ח"ר סי' ק"ג וח"ב סי' מ"ה כי העובר עכשיו על חדר"ג ומגרש בע"כ של האשה אפי' נתנו לה בעצמו בפני עידי מסירה הו"ל כמזויף מתוכו דעדי' חתמו שלא ברצון המתחייב והו"ל מפי כתבם.

סימן ט

שלום לאהובי ידידי הרב המאה"ג חריף ובקי מוה' שמחה גינצבורג נ"י אבד"ק סטראזינץ:

מכתבו הגיעני ע"ד אשה שנשתטית להתיר לבעלה עפ"י מאה רבנים מג' מדינות לישא אשה אחרת וראיתי שהביא דברי הנוב"ק סי' ג' שלא רצה לכתוב לישבע עד"ר שיגרש את אשתו אחר התראת ב"ד מטעם שלא יהא נחשב אונס מחמת השבועה כמבואר באע"ז סי' קל"ד וע"ז תמה הא לדעת הנוב"י כשתשתפה צריך ליתן גט מחדש דאל"כ עובר על חדרגמ"ה איסור ב' נשים ומבואר ברמ"א שם דכופין בא' ונדוין ע"ז וא"כ כיון שכופין אותו מהדין לגרש לא איכפת באונס עפ"י השבועה כמבואר שם בב"ש ס"ק ו' עכ"ד. ולק"מ כי זה לשון הנו"ב ולא תקענו עצמינו כעת בדבר הלכה זו להתיר לאשתו שתצא לשוק ע"י גט זה שמוסר עתה הבעל ביד השליח בעת שטותה מטעם שכתב המגי' במל"מ דכ"מ דלא מצי עביד לא משוי שליח ואף שבתשובה הארכתי בזה מ"מ וכי מפני שאנו מדמי' נעשה מעשה להתיר א"א במקום ריעותא וכו' מזה נראה שלא רצה לעשות מעשה להתיר האשה להנשא בגט שנתן ע"י שליח בעת שטותה משום חומר דא"א אבל לענין חדר"ג בודאי הבעל יכול לסמוך על המתירים ואמרי' שאותו גט הראשון שע"י שליח מהני וא"כ אם יתן השליח אותו גט שבידו להראשונה שנתפקחה כבר הוסר מעליו חדר"ג כי כבר נתגרשה הראשונה והרמ"א לא כתב רק שאם יש לו ב' נשים כופין אותו לגרש א' מהם וכאן הרי יצא ידי חובתו שנשא ב' נשים בהיתר ע"י שנתן אז גט ביד שליח ועכשיו השליח עושה שליחותו ומגרשה ומ"ש הב"ש שחייב לגרשה מיד משום ב' נשים היינו ע"י השליח שבידו הגט ובאמת גם האשה מדינא מותרת להנשא ע"י גט הנ"ל כנראה ממ"ש הנוב"י אף שבתשובה הארכתי בזה היינו להתיר ועי' במרכבת המשנה ח"א ה' גירושין פ"ו ובית מאיר סי' קי"ט וחת"ס אהע"ז ח"א סי' י"א כולם הסכימו להיתר באותו הגט ע"י שליח מטעם דהוא יכול לגרשה והאשה ידה היא דכאיב לה וכמ"ש מעלתו אח"ז וכבר הקדימו אותו בזה ובפרט אם יקח הוא בעצמו אותו הגט מיד השליח ויתננו לה מידו בודאי מהני אלא שעוד פקפקו ע"ז אם הוי הכתיבה לשמה ואם שמסכימים לדינא דמקרי לשמה עכ"ז יותר טוב שיתן הבעל גט אחר מחדש וכ"ז תמצא מבואר היטב בחת"ס הנ"ל בסו"ס י"א עיי"ש והנו"ב כתב שם שישבע ע"ד ב"ד וכו' אם לא ימסור גט מחדש ביד שליח להולכה על הוצאתו וכו' והנה מעיקר הדין מצי לגרשה ע"י השליח בגט שנתן לו כבר וכש"כ אם רוצה ליתן מידו הגט שנתן כבר ביד השליח בודאי אין בידינו לכופו ליתן גט מחדש כמבואר שם בחת"ס שאם הזמן בהול יתן לה הבעל אותו הגט בעצמו שנכתב בעת שטותה או ימנה עתה אותו שליח הראשון כי העיקר הוא שהוא מקרי לשם גרושין עיי"ש והנוב"י רצה שיתן גט חדש אפשר מחשש לשמה. וע"ז בודאי אין בידינו לכופו אלא שהנוב"י לא רצה לכנוס למקום פלוגתא לכתחי' כיון שבידו לכתוב גט חדש וכיון שאין בידינו לכופו מהדין לכתוב גט חדש שוב אם ישבע עד"ר לכתוב גט חדש וליתן הו"ל אונס וצדקו דברי הנוב"י ובגוף הדבר אם המעשה כפי הנאמר במכתבו יכולים להתיר לר' אברהם דוד לישא אשה אחרת על אשתו שנשתטית עפ"י מאה רבנים מג' מדינות ועפ"י האופנים המבוארי' בפי כתבו באופן אשר בענין טראטע על תוס' כתובה יעשה בחכמה להשליש טראטע בצנעה ביד הרב לשלם בעת אשר תשיג ידו. דברי ידידו דו"ש כ"ה יקותיאל יהוד' ט"ב:

סימן י

שלום לכבוד הרב החריף ובקי המאה"ג אבד"ק מיהאלעוויץ נ"י.

ע"ד ב' מחותני' ששמותיהן שוין גלוי וידוע לו דברי ס' חסידים ועי' מ"ש בתשו' דברי חיים אה"ע סי' ח' ויעי' בתשו' השיב משה אהע"ז סי' ס"ט שכ' והבו דלא לוסיף עלה וכל שיש איזה שינוי ממה שנאמר בהצוואה הולכין להקל ועפי"ז אמרתי דז"ל ספר חסידים ב' בני אדם ששמותיהן שוין לא יזדווגו יחד בילדיהן היינו בילדים קטנים שאביהם של הילדים הם מתחתנים זע"ז. אבל במדינה זו שהחתן וכלה גדולי' ובעלי דעה והם לבדם יכולים להתחתן זע"ז לא איכפת לן במה ששמות אביהן שוין ובפרט ששם כתב שזה ספק אם לזרעו או לכל אדם וכל כה"ג בספיקא אפשר להקל עפ"י שינו הנ"ל ומאן דלא קפיד לא קפדי' בהדי' ועפ"י אופן הנ"ל צריך לכתוב ואם יסכים אתי כבודו ועוד רב א' רשאי לסמוך להקל כי כך מקובלני בענינים אלו לעשות בהסכמת שלשה רבנים ייט"ב:

סימן יא

שלום לאהובי הרב החריף ובקי החסיד מוה' נפתלי שרייבר נ"י דימו"צ בקוו"ד יע"א:

מכתבו הגיעני ע"ד ר"א שו"ב שבא בקשרות עבור בנו יוסף בן שרה רבקה ונקראת בפי כל רק בשם שרה והבתולה שמה רבקה לאה בת שרה. ועיניו ראו תשו' האחרוני' בזה ומציע כי לדעתו יש כאן כעין משולשין:

תשובה לדעתי משולשי' אין כאן מתרי טעמי' חדא כי שם אמו של החתן שרה רבקה ושם הכלה רבקה לאה ויש שינוי בזה כמבואר בהש"מ ואמרי א"ש. שנית כי מאם החתן נשתקע שם רבקה ולא נקראת אלא שרה ואם כי אם הכלה שרה ושם אם החתן שרה הרי יש הפסק שם הכלה וכללא הוא כל שאינו ממש כמו האמור בס"ח אין כאן קפידא ובפרט אחר שכבר נעשה מעשה השידוק ומקובלני בענינים כאלו אם יסכימו דעת ג' רבנים להתיר אין להקפיד אשר ע"כ אני מסכים להתיר ואם יסכימו לדעתי הרב מקוו"ד והרב הג' מדארגיאין לחוש כלל יעשו נשואין בכי טוב ובשעה מוצלחת. דברי ידידו הדו"ש באהבה.

סימן יב

כבוד הרב המאה"ג וכו' האבד"ק נ' אידא:

ע"ד שאלתו ששם אם הבחור שרה ונקראת סארטשע ושם הכלה המדוברת לו שרה ובפי המון נקראת זאלי אם יתקשרו בשידוכין זא"ז:

תשובה בס' חסידים בפני' סי' תע"ז מבואר דאין קפידא רק במשולשי' כגון מי שלקח אשה ששמה רבקה ובנו לקח אשה ששמה רבקה ובן בנו לקח אשה ששמה רבקה לא תצלח וכן מבואר בס' חכמת אדם ה' אישות כי העולם טועין בזה הגם שבמשנת חסידים מבואר בשם כלה וחמותה שוין יש קפידא בלא משולשי' עכ"ז יש כאן טעם שני משום שיש בזה שינוי שהכלה נקראת בפי המון זאלי וראי' לזה מתשו' השיב משה אה"ע סי' ס"ט בשם המחותני' ששמותיהן שוין בלשון הקודש נפתלי אלא שא' נקרא שמו הערץ בין המון עם ע"כ אמר שאין קפידא בזה והביא ראיות וה"ה בנד"ד וכיון ששני הצדדים מרוצים זל"ז יבאו בקשרות ברצונם. ייט"ב:

סימן יג

שלום לאהובי ידידי הרב המאה"ג חריף ובקי מוה' פנחס חיים נ"י אבד"ק סעליש:

ע"ד השאלה נערה היתה משודכת לכהן וזמן נשואין הוגבל על יום ב' אדר העבר וקודם לזה נשמע קול שהיא מעוברת ממנו וחקר ומצא שהקול יצא מאשה א' שאמרה שהיתה אתה אצל רופא ע"ד כאב שבמעי' ואמר שהיא מעוברת ושפטה שמסתמא היא מהחתן כי הי' דר ולן שם בבית א' עם הכלה ולא דיומא מעלמא והנערה אמרה כי תחילה הרופא אמר כך ואח"כ הודה לדברי' שאינו אלא מכח עצירות דם הווסת ונתן לה רפואות וצוה לבודקה ע"י חיות פקחות ורופא העיר ויצא מפיהם שאי אפשר להחליט לא כך ולא כך והיא בספק מעוברת אצלם ורצה לדחות הנשואין אך אם החתן והכלה נפלו ע"פ בקול בכי' מגודל הבושה ע"כ מכח הדחק התירה להנשא לאותו כהן וטעמו כי ע"א בהכחשה לאו כלום וכאן איכא חזקת הגוף שלא נבעלה וחזקת כשרות לכהונה דאונס לא שכיח וגם איכא ס"ס שמא לא נבעלה כלל ואת"ל נבעלה שמא לכשר לה. וזה ג' שבועות ילדה ילד שאינו של קיימא אמנם נתברר שזינתה ודאי קודם הנשואין ושלח אחר איש פלוני כהן ואמר צדקה ממני היתה מעוברת שבא עלי' קודם הנשואין כ"פ ועל מה שהכחיש נתן אמתלא יען פעם א' היתה חולה על עצירות דמים ע"כ הי' בעצמו מסופק אם מעוברת היא ושאל אותה ואמרה שאינה מעוברת ע"כ למה הי' לו להודות לבייש א"ע ולכן מפני הבושה הכחיש ועתה מודה על האמת שממנו ואינה חושדה מזולתו כי כמעט הי' תמיד עמה והיא ג"כ אמרה שממנו הוא כדבריו ולא בא עלי' שום זולתו ומה שאמרה תחילה היא מפני שבאמת סברה שאינה מעוברת וע"ז הורה שבדיעבד מותרת לאותו כהן שנשאה שהאמתלא מפני בושה הוא אמתלא טובה כמבואר בצ"צ סי' ק"ד ובפוס' ונאמן באומרו ממנו וכיון ששניהם מודים שממנו מותרת בדיעבד אף להנו"ב בתרא סי' כ"ז. ותו אפי' הי' עומד ומכחיש גם עתה דלאו מני' מבואר בחת"ס ח"א סי' כ"ט היכי דהיא אמרה מני' והוא מכחישה אך רוצה לקיימה אין לכופו להוציא דל"ש הכא דשוי' אנפשי' חד"א כיון דאין כאן אלא משום חומרת יוחסין ומדינא כשירה אפי' לא נבדקה והכא דשרי לעלמא ובנה חד' להיות כהן גדול שוב לא שייך לגבי דידי' חומרת יוחסין עכ"ד:

תשובה אני לא הייתי מתירה להנשא לאותו כהן לכתחילה אף דאיכא חזקות וס"ס כיון שהדבר עומד להתברר בוודאי במשך הזמן אם היא מעוברת בכה"ג דעת גדולי חקרי לב דלא סמכי' אס"ס ורובא לענין בהמה שנמצא בה ריעותא דאיכא ס"ס להתיר אוסרי' החלב משום שעתיד התברר לאח"ש בבדיקה עי' במאמר מרדכי הישן מהגאון מהר"מ מדילסדארף סי' ל"ה ל"ו ל"ז ובבינת אדם שער קבוע סי' נ"ד אוסר ובשער או"ה סי' כ"ה צידד להתיר ועי' תשו' גבעת שאול סי' ו' וטור האבן מ"א ושאר תשו' יש להאוסרין מהא דגיטין פ"ב הלוקח יין מבין הכותים וכו' ר"י ור"ש אוסרין ומסיק כדקתני א"ל לר"מ שמא יבקע הנוד ונמצא זה שותה טבלים למפרע א' להם לכשיבקע פירש"י אבל אין לחוש לכך דלא שכיח מיחל דכותי' ודאי לא מעשרי ולוקח חייב מדאוריי' הו"ל ס' דאורייתא ולחומרא אלא לרש"י שם שפי' ומיחל מחלל על המעות ופי' הפ"י שיטתו דשל כותי' אינו טבל מדאורי' אלא מדרבנן כדמאי דמסתמא יפרוש לצורך עצמו ולוקח פטור ממעשר מדאורי' ואמאי חיישי שמא יבקע הא הו"ל ס"ס כדאורי' שמא כותי' עשרוהו ושמא לא יבקע הנוד ואף את"ל שלא נולדו ב' הספיקות ביחד כי ס' האחד נולד תחילה אח"כ הב' ולא מהני עי' ביו"ד סי' ק"י ומג"א סי' תל"ט אכתי כיון דעיקר דבעי לעשורי אינו אלא מדרבנן הו"ל ס' דרבנן לקולא א"ו ה"ט כיון דעומד לברר אם יבקע לא אמרי' בי' ס' דרבנן או ס"ס דכהדדי נינהו כנודע לכמה פוס' וזה דייק ואמר ונמצא זה שותה טבלים למפרע כלומר גנאי הוא על למפרע. ואין לומר דזה דומה לגבינה דהו"ל כודאי דאורי' וכמ"ש הש"ך בסי' ק"י בכללי ס"ס סי' י"ז י"ח ק"ז דז"א דהפ"י כתב להדי' לרש"י דדמי לדמאי ובדמאי מהני ס"ס כמבואר בפ"א דדמאי הפקר ס' מעושר ועי' שעה"מ ה' יו"ט פ"ב ואפי' להרמב"ם דלא מהני ס"ס בדמאי דמתחי' נתקן על הספק אכתי כיון דלוקח פטור מדאורי' ואינו אלא מדרבנן תו שמא יבקע הו"ל ס' דרבנן א"ו כדאמרן כיון דעתיד להתברר אסור ומני' ה"ה לס"ס ורובא מסתבר דעתיד להתברר ממילא בודאי אין סומכין עליהן. ועלה בלבי לומר התם שאני שאם יבקע יתברר לגמרי שאסור למפרע בודאי וכן גבי בהמה שאחר שחיטה כשיבדוק יתברר לגמרי בודאי אם כשר אם טריפה היתה ע"כ צריך להמתין לברר. אבל כאן לא יתברר הספיקות לגמרי דאף אם יתברר שהיתה מעוברת אכתי שמא מני' או מכשר וכיון שלא יתברר לגמרי א"צ לברר כלל כמ"ש הנוב"י יו"ד לענין ס"ס בסי' נ"ז וכ"כ מוזלה"ה בהשיב משה סי' י"ו לענין דאם לבדוק אחר ח"י טריפות שלא יתברר לגמרי משו"ה סמכי' ארוב וכ"כ הישוע"י בה' ציצי' סי' ח'. אמנם מלבד שיש חילוקים ע"ז ומחמירים לברר כל מה דאפשר עי' בפוס' ותמצא גם זאת נ"ל אפי' לנוב"י וסייעתו דאם לא יתברר לגמרי א"צ לברר כלל ה"ט דאם אינו מברר שוב לא נודע איך הוא וסמכי' אס"ס או רובא שמותר. אבל בנ"ד ספק מעוברת אם שאנחנו א"צ לברר הלא בודאי יברר ממילא במשך הזמן אם היא מעוברת וכאשר באמת נתברר שכך הוא א"כ בודאי אין להתירה לכתחילה ויש לחוש דאחר שיתברר האמת גנאי הוא על מה שהתירו אותה מכח חזקת בתולה וחזקת כשרות לכהונה דאונס ל"ש ומכח ס"ס ועתה נתברר שנבעלה אזלו החזקות וגם ליכא אלא ספק אחד שאין להתיר לכתחי' בעת שכחשו ולא הודו ובכ"ז מה שעשה עשה ולא יצא מכשול מתח"י חלילה כי גם עתה בדיעבד מאחר ששניהם מודי' זל"ז שממנו ה"ה מותרת לו מפני טעמים האמורים ומכח דברי החת"ס ולי יש להוסיף סניף ליתר שאת עפ"י דעת הרש"ל ב"ק פ' שור שנגח את הפרה סי' ל"ה וסייעתו דהני כהני דידן לאו ודאי הן אלא ספק הביאו הט"ז יו"ד סי' שכ"ב ומג"א סי' ר"א וסי' תנ"ז [ועי' תשו' בית אפרים או"ח ה' נשיאות כפים האריך בזה דכהני חו"ל יותר ברור דספיקא הן] ועי' בתשו' מהרשד"ם לענין שבוי מצדד להתיר אפי' לכתחילה מטעם זה דאיכא ס"ס ובשבות יעקב ח"א סי' צ"ג בחליצה לכהן בדיעבד שנשאה מטעם ס' דרבנן לקולא אף שרוב הפוס' חולקים ע"ז וחלילה לנו לסמוך ע"ז לכתחי' בספק או בודאי איסור דרבנן אפי' בדיעבד עכ"פ בנד"ד דספיקא הוא מני' או מזולתו הכשר מדאורי' והיא נאמנת דמני' רק מדרבנן בעי בדיקה תו גם לגבי עצמו דשוי' אנפשי' ח"ד יש לצרף דבריהם להתירא ואין זה דומה למה שהשבו"י כתב שם נהי דאין כופין אותו בשוטי' לגרשה אבל כופין אותו בדברי' וגוערין בו כיון שעכ"פ בניו נדחים מן הכהונה ממ"נ אם הוא כהן כשר הרי בניו חללי' מדרבנן ואם אינו כהן הרי בניו ודאי אינם כהנים עיי"ש זה לא שייך הכא דבניו לא נדחו מן הכהונה בשום אופן דהרי היא אמרה מני' ונאמנת לה ולבנה כמ"ש החת"ס ולכן כאן אין כופין בדברים ואין גוערין בו. ולכאורה קשה לי על השבו"י איך התיר מטעם שמא אינו כהן וסד"ר לקולא א"כ איך עולה לדוכן אח"ז למ"ד זר נושא כפיו עובר בעשה הגם שהביא שם בשבו"י בשם חכם א' שהעיר אי כהנים ספיקא הן האיך נושאין כפיהן ותירץ הוא דכהן ספק מותר לישא כפיו דאם הוא כהן ואינו נושא כפיו עובר בשלש עשה לכן א' חכמים שישא כפיו מספק עכ"ל אכתי הא קיי"ל בשני ס"ס הכותרת אהדדי הולכין בשניהן להחמיר ומקורו מתוס' נדה וב"ק פ"ק ע' מנח"י ופר"מ בדיני ס"ס ומנה ה"ה לס' דרבנן שיש בו להקל ולהחמיר וסותרין אהדדי הולכין להחמיר בשניהן וכאן איך אנו מתירין לו לדור עמה מטעם שמא אינו כהן וראין אותו עולה לדוכן מטעם שמא כהן ה"ז סותר א"ז:

שבתי וראיתי בפר"מ שמחלק דבדרבנן לא בעי' שלא יהא א' סותר חבירו וא"ש אבל מדברי מנ"י נראה דאינו מחלק בזה עיי"ש. אמנם בנידן דמהרשד"ם בשקורין אותו לדוכן אינו סותר רק לספק השני אבל ס' הראשון שמא לא נבעלה נשאר וכן בנידן דהחת"ס דהוא אמר לאו מני' אכתי גם לדבריו אין כאן סתירה רק לספק אחד ואכתי נשאר ספק הב' שמא מכשר ואי דרוב נכרים שפסולי' אצלה כבר העלה החת"ס ח"ד בסי' ט' ובהשמטות סי' קכ"ב דמה דא' כי היכי דאפקרה נפשה כו' היינו לגבי ישראלי' אבל לנכרים מסתמא לא אפקרה נפשה דמאוס הוא בעיני' וחרפה הוא לנו ואין חוששי' רק מקרובי ישראלי' א"כ תו לא הוי רוב פסולי' עיי"ש וא"כ אפי' לדבריו הראשונים דלאו מני' ובנידן החת"ס אכתי אי מתירין לו משום שמא אינו כהן ושמא מכשר אם קורין אותו לדוכן אינו סותר רק הספק השני והספק הראשון שמא מכשר נשאר ובכה"ג יותר יש להקל עי' בגו"ו כלל כ' ופר"מ בסי' ק"י בזה. וכ"ז להעדפה בעלמא בנידן החת"ס אבל בנד"ד העיקר שבלא"ה מותרת לו מטעם שהאמתלא שלו טובה ונאמן במאמרו האחרון דמני' ובפרט שרגלים לדבר שכך הוא שהוא הי' רגיל אצלה תמיד וכך יצא הקול קול אמת יורה דרכו שצדקה ממנו ויפה הורה מעלתו ה' במעגלי צדק ינחנו. ויחזקנו:

וירפאנו. ידידו ייט"ב:

סימן יד

סוגי' דמדברת

בכתובות דף י"ג בתוס' ד"ה מעלה וא"ת והא אמרי' גבי ההוא נואף וכו' וא"ל נואף לא תכלין וכו' א' רבא איתתא שרי' דאי איתא עביד איסורא ניחא לי' דלימות משמע אי לאו ה"ט היתה אסורה ע"י יחוד וכו' והקשו התלמידים מדוע לא הקשה ממעשה הקודם שם ההוא גברא וכו' אתא מרא דביתא פרטי' נואף להוציא וערק א"ר איתתא שרי' אי איתא דעביד איסורא הוה מירכס משמע בלא ה"ט היתה נאסרת על יחוד והתם לא שייך כ"כ תי' התוס' שלא אמר ההוא נואף אלא ההוא גברא והגם דקאמר פרטי' נואף היינו מכח שנייחד אדעתא דניאוף קרי לי' כן. שוב ראיתי שהרגיש בזה בתשו' מוזלה"ה באה"ע סי' ס' דתי' התוס' לא שייך אההוא גברא וי"ל דאמעשה ראשונה מעיקרא לק"מ דאיכא למימר הא דאין אוסרין על היחוד היינו באם האיש ההוא נשאר שם ולא ברח שאין פחד נגד עיניו כלל אבל התם עשה מעשה ופרטי' להוציא וערק זה מורה דעביד איסורא ויחרד האיש פן הכרת פניו יענה בו שעבד עובדא ולכן ברח א"כ רגלי' לדבר לאסור לזה חידש רבא דאדרבא אלו ירא לנפשו לא הי' ברח כי ידעו מזה שהוא עשה אם שלא ידעו מי הוא ואיזהו הוא ויותר הי' להיות מרכס עד אין רואה ואז יברח א"ו לא עשה. וכ"ז במעשה ראשונה בפרטי' להוציא וערק הי' רגלי' לדבר בשביל כך לאוסרה אבל במעשה שני' שעמד על עמדו ואין פחד לנגד עיניו גם בלאו ה"ט שא' לא תיכלון לא הי' לו לאסור על יחוד ושפיר הקשו מזה דוקא וע"ז תירצו דהכא דא' ההוא נואף שאני:

שם ע"ב בתוס' ד"ה מסייע לי' ול"ל ממדברת דליכא אלא רוב איכא למימר סמוך מיעוטא לחזקה וכו' הקשה הפ"י א"כ גם בשבוי' נהי דרוב פרוצי' נימא סמוך מיעוט לחזקה עיי"ש. ונ"ל דלק"מ עפימ"ש בחוו"ד דהא דבדבר שבידו נאמן אפי' באתחזיק איסור או היתר היינו משום שבידו לשנות החזקה והו"ל חזקה העשוי' להשתנות ולא הוי חזקה כלל והביא ראי' לזה הטעם מתוס' קדושין עיי"ש. ולפי"ז ניחא במדברת הוי חזקת היתר דידה לכהונה חזקה מעלי' דאין ביד הרוב פסולי' לפוסלה לשנות החזקה דשמא לא תתרצה להם וגם אין בידם להחטיאה באונס כי תצעק ויהי' מושיע לו לכן י"ל סמוך אבל בשבוי' מיד שנשבית לידם נתקלקל החזקה שהרי ביד הרוב לבא עלי' באונס ומי יאמר להם מה תעשו וכיון שבידם לשנות החזקה הו"ל עשוי' להשתנות ולא הוי חזקה כלל וזה נכון:

ההוא ארוס וארוסתו וכו' רמי לי' אביי לרבה ומי אמר ר"י הכי וכו' הא דלא הקשה אביי דר"ג אדר"ג י"ל כיון דלפי הפשוט איירי באלמנת עיסה שאינה יודעת ממילא התירץ פשוט דהתם ברי והכא שמא אבל לרבה דא' אשה נשאת בודקת ונשאת ע"כ איירי בטוענת ברי לזה פריך רבא דר"ג אדר"ג אבל לרבה קשי' לתירוצו מה עלתה ע"ד דר"ג אדר"ג לא קשי' וזאת שנית מה ענין הך רמי' דר"י אדר"י בתר ההוא ארוס וארוסתו ולא רמי' בלא"ה אמתני' ועי' שט"מ ובדרכו אלך [אך לא מטעמו במה שמחלק לפי הס"ד בין מתני' להא דעיסה שדבריו דחוקי' בזה] ואומר דבלא"ה הו"א דחזקת היתר דידה חזקה אלימתא היא ור"י נמי סובר מדאורי' שרי' מכח הך חזקה ולהכי בדיעבד שרי אלא לכתחי' הוא דמחמיר מדרבנן ולפי"ז לא קשי' דר"י אדר"י לפמ"ש תוס' בגיטין פ"ב ובכתובות ריש פ"ק דאפי' לר"ל דא' זנות לא שכיח היינו זנות דאתי לידי מיתה בהתראה ובעדי' אבל בלא"ה שכיח והשט"מ תירץ זנות דנשואה לא שכיח דבעלה משמרה אבל זנות דארוסה שכיח וכש"כ דפנוי' דשכיח משו"ה בזנות דשכיח גזרו בי' רבנן לכתחי' שלא להנשא לכהן אבל באלמנת עיסה דס' חלל היינו כפירש"י שזרק לה גט ס' קרוב לה וכו' ונשאת לכהן באיסור שכ"ז לא שכיח משו"ה לא גזרו בי' רבנן וכשרה לכהונה אפי' לכתחי' אבל השתא דקא' דהכא דיעבד כשר כר"ג מכלל דר"י סובר אפי' בדיעבד פסולה ע"כ משום דלא אזיל בתר חזקת היתר דידה ואסור מדינא מכח ספק דאורי' לחומרא א"כ תו אין לחלק בין שכיח או לא וקשי' דר"י אדר"י והטעם דר"י לית לי' חזקה זו נ"ל דחזקה לפי' מנגע דהספק היא בנגע עצמו מוקמי' אחזקה אבל הכא היא בודאי נבעלה ואיתרע חזקתה אלא שהספק על הבועל לא מהני חזקה דידה להכריע על הבועל שהוא כשר וכה"ג כתב הר"ן ריש נדה אהא דא' מ"ט דשמאי העמד אשה על חזקתה ותמהני א"כ ס' טומאה ברה"י ספיקו טמא נימא העמד טהרות על חזקתן וניחא לי דכיון דמסוטה גמרי דוקא דומי' דסוטה שהספק נולד באשה שהיא מקבלת הטומאה אבל באיש שהוא המטמא ליכא ספק כלל שאם בא עלי' ודאי שטמאה אבל הכא שנולד הספק באשה שהיא נותנת הטומאה לאו דומי' דסוטה היא עכ"ל וה"נ אין הספק רק עליו אע"ג דהכא אין אנו דנין על הבועל שאינו לפנינו רק עלי' אנו דנין אם כשרה לכהונה והרי יש לה חזקה להתירה. מ"מ אין זה מוכרח וי"ל כיון דסו"ס בודאי נבעלה אלא שהספק שלה תלי' בענין הבועל לא מצי חזקה דידה להכריע שהבועל הי' כשר ולא דמי לנגע דהספק בנגע עצמו וכענין שכ' הפוס' דבספיקא דדינא לא מהני חזקה דמשום חזקה לא ישתנה הדין ה"נ משום חזקה דידה לא ישתנה הבועל ממהותו שנולד והבן שזו סברא נכונה והשתא דאתינא להכא שפיר מתרץ רבה דאשה בודקת ונשאת ואיירי בטוענת ברי ואפי"ה לא קשי' דר"ג אדר"ג די"ל דגם ר"ג דמתיר לאו משום חזקת היתר דידה לחוד דלא מהני להכריע לספק שעל הבועל אלא טעמו משום דאיכא נמי ברי דידה אלא שאנו מסופקי' אם אמת בפי' ולכן מהני חזקת היתר לדידה להכריע לענין שאומרת אמת ע"כ נאמנת ורבה דא' לעיל טעמא דר"א איהי אית לה חזקת היתר ומינה ל"ל חזקת היתר ר"ל כמו דלא מהני חזקה דידה לבת כ"כ לא מהני ברי דידה לבת וכדא' אביי ב"ב דף קל"ה וכמ"ש תוס' לקמן דף ע"ו דברי דידה לא מהני לאב לממון וה"ה הכא לא מהני ברי דידה לבת להתיר וכיון שההיתר רק ע"י שטוענת ברי תו לא קשי' דר"ג אדר"ג די"ל דמתני' שאני דברי דידה גמורה היא שאומרת שהיא בעצמותה מכרת אותו שפלוני וכשר הוא או שא' בברור שפלוני הוא שמכרת אותו שזה הוא ואנחנו יודעי' שכשר הוא עי' בשט"מ בשם ריב"ש סי' רל"א משו"ה מהני אבל באלמנת עיסה אינה יודעת בעצמה אלא שאומרת שהוגד לה כפרש"י אין זה ברי גמורה ועי' בחו"מ סו"ס ע"ה דיש פלוגתא באומר הוגד לי מפי אחרים שאתה ח"ל אם מחשבינן זה לטענת ברי לחייב שבועה או לא וא"כ י"ל דבהכי פליגי אביי ורבא אביי סובר דהוגד לי לאו ברי היא אבל רבא סובר גם הוגד לי הוי ברי משו"ה א' דקשי' דר"ג אדר"ג ומזה סייעתא לרמ"א דבהוגד לי חייב שבועה דבכ"מ קי"ל כרבא לגבי אביי. עוד נ"ל דר"ג אדר"ג לא קשי' לאביי דלמ"ש דר"י לית לי' חזקת היתר דידה להבועל גם ר"ג ס"ל הכי אלא דעיקר טעמו דר"ג כמ"ש תוס' לעיל ד"ה השבתיו דר"ג סובר אשה מזנה בודקת ומזנה ובזה חולק על ר"י. אלא דלכאורה קשה ע"ז מהא דא' רבה לעיל איהי אית לה חזקת היתר וכו' דמשמע דטעם דר"ג משום חזקת היתר דלפי טעם בודקת ומזנה גם הבת מותרת דחזקה מסברא הוא ובהפלאה כתב דרבה לית לי' לר"ג הטעם בודקת ומזנה עיי"ש:

ולי נראה דגם רבה ס"ל בודקת ומזנה אלא משום דלכ"ע בעי' תרוויהו חזקת היתר ובודקת וכו' משו"ה מהני ברי דחזקת היתר דידה לחוד לא מהני להכריע על הבועל שכשר הי' גם חזקת בודקת ומזנה לחוד לא מהני דודאי לא יאמר ר"ג דכל אשה בודקת ומזנה דלא מפליגו ר"ג ור"י בסברות הפוכות לגמרי דלר"י ליכא אשה בודקת דקא' בתמי' אלא ודאי גם לר"ג דבודקת ומזנה אכתי ודאי יש מיעוט המצוי דלא בודקת ויש לחוש שמא הוא מאותן דלא בודקת ומיהו לזה מועיל חזקת היתר דידה לעצמה לומר שהיא מאותן דבודקת ומזנה וחזקת היתר ובודקת דהנך תרתי חזו לאצטרופי בהדדי מסייע לברי דידה וכבר כתב הנו"ב קמא סי' א' דברי מהני משום דמסייע לה חזקה בודקת ומזנה ולי נראה דלענין בודקת וכו' בעי' נמי חזקת היתר ובהכי פליגו ר"י ור"א דר"י ס"ל דחזקת היתר דידה מהני לבת ממילא איכא נמי חזקת בודקת וברי משו"ה מכשיר בבתה ור"א ס"ל איהו אית לי' חזקה וכו' ולא מהני חזקת היתר דידה לבת א"כ כיון דלענין בתה לא מהני חזקת היתר ממילא אזדא לה חזקת בודקת ותו לא מהני ברי דידה לבת ולפי"ז דלאו משום חזקת היתר לחוד מתיר ר"ג אלא דעי"ז יש חזקת בודקת ומזנה המסייע לברי א"כ תו אפי' איירי באלמנת עיסה בטענת ברי נמי לא קשי' דר"ג אדר"ג די"ל דר"ג סובר איפכא דוקא בזנות שייך בודקת ומזנה שלא לפסול מכהונה שהרי בדעתה להנשא לאיש אבל הכא לא שייך לומר בודקת ונשאת דלמה הי' לה לבדוק קודם הנשואין ה"ה בת ישראל ומותרת לחלל ואי משום שלא לפסול מכהונה כשימות זה לא אסיקה אדעתה כלל לחוש לשמא ימות ותצטרך לכהן. וא"כ לא מהני לה לא חזקת היתר ולא ברי ושפיר אוסר ר"ג שם. ור"י סובר דאין בודקת ומזנה משו"ה לא מהני במתני' לא חזקת היתר ולא ברי אבל התם בודקת ונשאת מספק שמא ימות משו"ה מהני. וכ"ז סובר אביי אבל רבא סובר דגם ר"ג ל"ל חזקת בודקת ומזנה רק משום חזקת היתר וברי מכשיר משו"ה קשי' לי' דר"ג אדר"ג לכן תירץ דאיירי בשמא ור"ג אלים לי' ברי וקיל לי' שמא וכו' ור"י דמתיר היינו מטעם ס"ס והפ"י הקשה הא הו"ל ספק א' בגוף וא' בתערובות דלא מהני אמנם למש"ל ניחא דכבר כ' הפר"מ סי' ק"י דס"ס א' בגוף וכו' דלא מהני אינו אלא חומרא דרבנן א"כ י"ל באיסורין דשכיח ספק ונתערב החמירו אבל בספק חלל ע"י גירושין ס' קרוב לה ונשאה לכהן באיסור כפירש"י לא שכיח משו"ה אם נתערב לא גזרו בי' ומהני גם ס"ס זו כנ"ל:

סימן טו

שלום לאהובי הרבני החסיד הנגיד מוה' משה ליב קעסטענבוים נ"י ממונקאטש:

הגיעני שאלתו ע"ד אשה שבעלה הראשון מת במיתת חולי רע ר"ל והשני בהיותו זקן בן שבעים שנה דזה נקרא זקן כמ"ש החת"ס אה"ע סי' כ"ג אם מותר לו לישא אותה:

תשובה בש"ע אה"ע סי' ט' בהג"ה ובב"ש בשם תה"ד מבואר אם מת בדבר או במכות מדינה או זקן אין כאן חשש קטלנות והחת"ס שם הקשה מהא דאביי מבית עלי קאתי ואפי"ה אמרה דביתהו דרבא לאלמנת אביי קטלת תלת משמע שתלתה מיתת אביי בה והרי בית עלי הו"ל כמכת מדינה ויש לתלות בזה א"ו דלא כתה"ד ולענ"ד יש ליישב עפימ"ש תוס' בר"ה י"ח ד"ה רבה ואביי וכו' וא"ת מנ"ל דמשום מזלא הוה דלמא משום דרבה מדבית עלי קאתי וי"ל דאפי"ה אי לאו מזלא הוי מגין עליו זכות התורה עכ"ל ונ"ל ביאור דבריהם ע"ד דאי' בגיטין פ"ג דף כ"ח הא דהמביא גט והניחו זקן נותן לה בחזקת שהוא קיים בלא הגיע לגבורות אבל הגיע לגבורות לא איתיבי' אביי המביא גט והניחו זקן אפי' בן מאה שנה נותן לה בחזקת שהוא קיים ומסיק ואיבע"א כיון דאיפלג פירש"י משאר דרך כל הארץ איפלג ואינו כשאר כל אדם להיות קרוב למות וכו' וה"נ כיון דרבה בזכות התורה איפלג וחי ארבעין שנין ואינו כשאר בני עלי שמתי' בקיצור שני' ר"ל איפלג לחיות יותר אלא שמזל גרם וא"כ כש"כ אביי שעסק בתורה וגמ"ח וחי שתין שנין ודאי אמרי' בי' כיון דאיפלג איפלג לחיות יותר א"ו מזל גרם ולכן שפיר תלתה דביתהו דרבא מיתת אביי בה דמזל דידה גרם למ"ד מזל גרם או מעיין דידה למ"ד מעיין גרם וא"ש וא"כ בנידן דידי' אין כאן חשש לא מבעל הראשון דיש לתלות שמת מחולי רע ר"ל דהיינו דבר ומכת מדינה ולא מבע השני שמת בהיותו זקן ולכן מותר לו לישא אותה ידידו ייט"ב:

סימן טז

שלום לכבוד אהו' אחי ומחו' הרב המאה"ג החריף ובקי מוה' שמואל טייטלבוים נ"י האבד"ק גארליץ:

ע"ד השאלה נער אחד שנשא פנוי' שהיתה בחזקת בתולה לעיני הבריות והנשואין הי' בארבעה עשר לחדש כסלו ובכ"ט אייר בע"ש המליטה זכר והבעל בהיותו בביהכנ"ס לעת תפיל' ערבית ציוה להכריז שנולד לו בן זכר כנהוג ואח"כ כאשר צחקו ממנו לומר הלא הילד אינו ממך שוב לא בא לביתו אף לא ביום המול הילד והי' מריבה וקטטה ביניהם באמרו כי הילד אינו ממנו וזוגתו גם היא אומרת כי הילד הוא מבחור זר ובעת המול הילד אמרה כי שם הבחור ישראל ואח"כ כאשר חמותו נתנה לו חצי הבית אשר לה נעשה שלום ביניהם ושלח אליו הב"ד ופקדו עליו לפרוש מאשתו כ"ד חדש כדין מניקת חבירו בשמעו זאת בא לפני ב"ד ואמר בפה מלא כי הילד הוא ממנו כי בא עלי' עוד קודם ר"ה העבר ומה שצווח מקודם בכדי להכריח את חמותו שתתן לו חצי הבית הנ"ל גם זוגתו יודעת מזה כי כן נדבר ביניהם למען תת להם הבית כה דברו וכאשר שאלו הב"ד את זוגתו אודות זה מענה בפי' כי הילד הוא מבעלה ולא הכירה את הב' ישראל ומה שלא אמרה כן מקודם נתנה אמתלא לדברי' כי כן ציוה עלי' בעלה אשר לא תגיד שממנו הוא באמרו כי קלונה נראה בעליל ולמה תבייש גם אותו הלא טוב לך שעכ"פ חף אנכי מפשע כה דברי'. והנה ספרי תשובות מלאים מזה בצ"צ סי' ק"ד ובנו"ב מהדו"ת סי' ט"ל ושאר תשובות אמנם אנחנו לא נוכל לעמוד על דעתינו אם להתיר אותה מיד או להפרישם כ"ד חדש ע"כ אמרנו בצילו נחי' וכאשר תחוה דעתך כן יקום ע"כ לשון השאלה ובקצה היריעה נאמר מיד אחר המילה נתנה הילד למניקת מחוץ לביתה:

תשובה הנה מזה שציוה להכריז שבן ניתן לו אין ראי' כלל דנראה בעליל שבטעות הי' שסבור שהי' מאחר חתונתו דאל"ה לא הי' לו להודיע חטאו ובושתו ברבים ואין זה דומה להא דתשו' חכ"צ סי' מ"ד שילדה לששה וא' הבעל שהיא ממנו ולא מקודם החתונה והחזיק בשטותו שרצה לחשוב שבועות ואח"ז הודה שהוא מקודם הנשואין אי נאמן באמתלא והאמינו החכ"צ למאמרו הראשון שממנו הוא עד שאין צריכין למאמרו שלא בא עלי' קודם החופה ושומעין לו שהוא בנו ופלגינן דיבורו עיי"ש דהתם הוחזק בשטותו הראשון כמה זמן שבנו הוא אבל כאן נראה לעין כל שלפום ריהטא טעה בחשבונו וחשב בדמיונו שהוא. מאחר הנשואין ותיכף שצחקו עליו חזר בו ולא הלך לביתו ע"כ אין זה הודאה כלל. ומעתה אין לנו להשען רק ע"מ שאמר עתה אמתלא להרויח חצי הבית אמר כך. ולפי"ז יש ע"ז איזה פיקפוקים לאסור. [א] מחמת שנעשה מעשה שבעת המול הילד קראו לו שם בן ישראל עפ"י דיבורה של אמו [וכפי הנראה ממכתבו שם בעלה אינו כך] והנה הוחזק ברבי' בעת המילה בשם בן ישראל והו"ל כמו הוחזקה נדה בשכינותי' דלא מהני אמתלא דדיבורה קאמרה אבל לא לעשות מעשה כמבואר בסי' קפ"ה והא דמהני אמתלא בטבח שעשה סימן בראש הכבש מחלק הש"ך דהתם אי אפשר בע"א כו' עיי"ש ולדידי' י"ל דה"נ לפי האמתלא לא הי' אפשר לבצע הדבר בע"א ומהני. ואמנם דעת הט"ז בסי' א' והמנח"י שם סי' קפ"ה בשם מהרי"ק דאפי' אי אפשר בע"א נמי לא מהני אמלתא בעשה העשה ואין לך מעשה גדולה מזה שקבעה שם הילד בשם בן ישראל ולא בשם בעלה מכח מאמרה והי' מדעתו לפי מה שהוא אומר וא"כ לדידהו לא מהני כאן אמתלא [ב] הנה הנוב"י הנוב"י סי' ט"ל חקר דיש להחמיר לענין האשה אם יכולה למשוי נפשה רשעה שהוציאה ש"ר על פלוני שבא עלי' בנדתה שכל פנויות בזה"ז נדות הן וסיים ואעפי"כ יש להקל ולא פי' טעמו ועליו לא חקר מכח שמשים ע"ר שבעל נדה נראה הטעם מפני שאיירי שם שזלגו עיניו דמעות והתודה על עון ואמר צדקה ממנו וא"כ שנראה שרוצה לעשות תשובה על חטא ולומר על בנו שהוא בנו וא"כ לא שייך אאמע"ר עי' תוס' ב"מ פ"ק דף ג' ע"ב גבי אם ירצה לומר מזיד הייתי אבל כאן לא אמר בבכי ובדרך שהתודה הרי עושה ע"ר שבא על נדה ועוד עושה ע"ר במה שלא עסק במילתו אם הוא בנו ולא עמד שם ולא ברך להכניסו ועי' ביו"ד סי' קע"ז ס"ב ובש"ך סי' קס"ט ס"ק ע"ט ותמצא סתירה ומחלוקת הפוס' בזה אי מהימן לפטור עצמו במקום שמשים עצמו רשע ועי' בזה בס' משפט שלום על חו"מ סי' קפ"ג. וממילא נשמע שיש מחלוקת אי מהימן להתיר באמתלא במקום שמשים ע"ר ועיין בפ"ת סי' ו' כתב בפירוש במקום שמשים ע"ר א"נ באמתלא עיי"ש בק"א בשם חוט השני מיהו מהתוס' הנ"ל משמע אפי' לא בדרך וידוי אמרי' שרוצה לעשות תשובה וה"נ י"ל שרוצה כו' להודות על בנו שהוא בנו ולא שייך אאמע"ר [ג] עפ"י המבואר שם בפ"ת בשם תשו' הנ"ל דהא דמהני אמתלא היינו במקום שהאמתלא הוא שאמר בשביל לסלק ההיזק דהו"ל כאונס אבל אם אומר שעשה כן רק בשביל להרויח לא מהני אמתלא ובס' ברית אברהם מפקפק עליו עיי"ש [וס' זה איננו בידי לעיין בו] וא"כ כאן שאמר אמתלא שכיחש תחילה בשביל להרויח חצי בית זה לא מהני וא"ל לטעון עבורו דמשום כסיפא עביד הכי ואנוס הי' בדבר ובשביל זה לא בא למילתו וכמ"ש הרא"ש בתשו' בסי' פ"ב דכיון דאיהו לא טעין כן אלא אמר אמתלא להרויח אנן לא טענינן בעדו ועי' בזה בחו"מ סי' פ"א סעי' כ"א לענין שלא להשביע אי טענינן עבורו יש בזה ב' דעות ועיי"ש בש"ך ובתומים ולא דמי להא דצ"צ שחולקי' עליו להכשיר דהתם איירי כולן שא' בפירוש גם משום כסיפא וזה בעצמו אמתלא טובה כמבואר בשב יעקב והביאו החת"ס סי' ל"ב הגם דאפי"ה יש לצדד להקל עפימ"ש בתשו' חת"ס סי' ל"ב דבמקום ששכרה מניקת תו לית בי' משום בשדה יתומים אל תבא רק משום לא פלוג אסרו רבנן וכה"ג אם יש ספק י"ל ספיקא דרבנן לקולא עיי"ש וה"ה הכא שכבר שכרה מניקת וכיון דיש מחלוקת הפוס' בכל הנך שפקפקנו אי מהני אמתלא וכן בענין מחלוקת הצ"צ המחמיר והנוב"י סי' ט"ל ותשו' רע"ק איגר סי' ק"י המקילין בזה ובפרט למ"ש הנובי"ק סי' ט"ז דגם הצ"צ לא אמר רק בעובדא דידי' שהי' קודם נשואין אבל אחר שכבר נשאת אפשר מודה וא"כ כיון שכל איסור מניקת מדרבנן תו ס' דרבנן לקולא וכש"כ במזנה שיש מחלוקת הפוס' אי אסורה והו"ל ס"ס לקולא וא"צ לפרוש ממנה:

האמנם בתשו' רע"ק איגר ז"ל סי' פ"ה העיר בדבר חדש על הצ"צ דמבואר מדבריו אמתלא טובה מהני במניקת והסכימו לזה כל הפוס'] דיש לדון עפ"י דברי תוס' ומהרש"א ביבמות קי"ח דאמתלא מהני רק לדונו בשתיקה מתחי' ועד סוף אבל לא להתיר ע"י דיבור השני א"כ הכא דבעי' דיבורו והודאתו להתירו לא מהני אמתלא ותירץ דהתם ביבמות שאני דא"א לדון דיבורו השני לעד כהא דמת בעלי דהמנוהו רבנן בדין עד מטעם חומר שהחמרת עלי' בסופו אבל הכא דאתינן עלה רק מכח ברי וברי דאפי' בגזלן דאורי' מהני הודאתו י"ל דמהני אמתלא עיי"ש. והביאו פ"ת אה"ע סי' מ"ז ס"ק ב' כדבריו משמע מלשון בית מאיר סי' י"ז סעיף מ"ו. אמנם בתשו' חכ"צ סי' ק"ן כתב, וז"ל ואפי' לרמב"ן ורשב"א דבטוענת מוכ"ע אני נאמנת מ"מ לא דמי לנידון זה דהתם איכא ריעותא שהרי בשותקת אסורה ואין דיבורה אוסרה דממילא נמי אסורה הי' צריך דיבור להתירה ולהכי איכ"ל דלא מהני אמתלא לאפוקי טמאה אני לך דכל עיקר אינו אוסרה אלא דיבורה ובהא אפשר דמהני אמתלא עכ"ל. ומשם מבואר אפי' בא"צ עדות רק ברי מ"מ לא מהני אמתלא במקום שאלו שתוק הי' אסור והדקו"ל והעירני לזה חכם א' לכן נ"ל דמה דמשמע מצ"צ ומבואר בפוס' דאמתלא טובה מהני היינו אמתלא דכסיפא בליכא חשש חימוד ממון שזה עדיף מכל האמתלאות כמבואר בחכ"צ עצמו בסי' מ"ד ובתשו' שב יעקב סי' ג' ובחת"ס סי' ל"ב זה כדאי להאמינו בדיבור האחרון יותר משתיקה וא"כ כ"ז באמתלא טובה אבל באמתלא גרוע כדידן משום להרויח ממון ונעשה מעשה בשביל זה בעת המולו בקראם הילד בשם בן ישראל לא שם הבעל דבלא"ה דעת הט"ז דנגד מעשה לא מהני אמתלא ואפי' הש"ך דסובר גם במעשה דא"א בע"א מהני אמתלא י"ל היינו לדונו בשתיקה ובמקום שאלו שתק מהימן כהא דטבח שעשה סימן בראש הכבש מדהוצרך לסימן שהוא טריפה מכלל דלולי כן הי' מחזיקים אותו בחזקת כשרות לכן מהני אמתלא נגדו לדונו כאלו שתק והוא בחזקת כשרות אבל בניד"ד דבשתיקה אסורי' זב"ז ובעי דיבור להתיר וא"כ נהי אלו הי' רק דיבור בעלמא הי' מהני האמתלא מ"מ כיון שנעשה מעשה המורה לאיסור אף שא"א בע"א לפי מאמרם מנ"ל שהאמתלא נגד מעשה מועיל לעקור הדיבור והמעשה להאמינו עפ"י דיבור האחרון והמעשה יותר מאלו שתקו דהי' אסור הא לא שמענו מדברי הש"ך להתיר. אשר ע"כ לחומר איסור מניקת אשר רבים נמנעי' מענין זה כמבואר בתשו' הפוס' לא אשא לבדי דעי למרחוק להתיר בזה אך זאת אומר שהדבר תלי' בראות עיני הב"ד במקומו אם בלבבם יבינו ורגלי' לדבר שהאמת אתם שממנו הוא אם שאין להעמיד יסוד ע"ז לבד תו חזי לאצטרופי למש"ל להקל או אם גם מבלעדי יתירו שני גדולי הדור:

סימן יז

נתתי אל לבי לבאר דין מעוברת ומניקת של זנות מגוי דפליגי בי' בתראי הנו"ב בתרא סי' ל"ח סובר דמעוברת חבירו של ישראל משמע אבל של נכרי לא גזרו בי' עיי"ש טעמו ובתשו' רע"ק איגר סי' צ"ה סובר דנכרי בכלל חבירו והביא ראי' מהא דלא יאמר אדם לחבירו דמוקי דלא יאמר לנכרי. ונ"ל להכריע דגם בשל נכרי גזרו והיא דהקדמוני' הקשו ל"ל טעם דהבחנה על המתנת ג' חדשי' נימא הטעם שמא היא מעוברת ולמניקה קיימא ועיי"ש מה שתירצו ותמה הנוב"י הא הביא ברייתא דגר וגיורת צריכין להמתין ובהו ליכא האי טעמא דהנקה דהא אשתו היא ולא מצא מענה.

ונראה לתרץ דהנה ביבמות דף מ"ב ע"א פירש"י בד"ה ויפטור יבמתו לשוק וכו' וסתם כותי' זונה היא ואיכא למימר שאינו בנו של זה ועי' ז' מהרש"א שהקשה דא"כ מה פריך רבא לשמואל מגר וגיורת הא איכא שפיר הבחנה בין ב' זרעים של ב' בני אדם דלמא וזינתה בגיותה ונתעברה או נתעברה בקדושה מהגר ותו דמשום סתם גוי' זונה איכא למימר דאין לחוש הכא כיון דבעי לאגיורי אם היא מזנה מתהפכת לבד מזרע אישה שאינה מתהפכת ממנו כמ"ש התוס' לעיל עכ"ד ותו הקשה בס' ישרש יעקב אמ"ש רש"י סתם גוי' זונה הא פלוגתא דתנאי היא ולחד מ"ד גוי' לא מפקרי נשייהו עי' חולין דף י"ג וסנהדרין דף פ"ב וקי"ל הכי עי' אה"ע סי' ז' סי"א עכ"ד. וכל אלו באחת יבוארו דנ"ל דדוקא בנכרי ונכרית שאין דעתם להתגייר אז מנטרו לנשייהו אבל אם דעתו להתגייר אז לא מנטרה דממ"נ אם גם בדעתה להתגייר אתו אז סובר הוא דבעצמה מנטרה נפשה כדלעיל בס"פ ד' אחין לר' יוסי ואם אין בדעתה להתגייר כיון דהוא בדעתו להתגייר מה לו ולה למנטרה הא יעזוב אותה. וזה שלא כתב רש"י סתם גוי' מזנית היא דליתא דגוי' מנטרן לנשייהו אלא כתב סתם גוי' זונה הוא כלו' היא בעצמותה זונה היא דדרכה לזנות אלא דבכ"מ לא חיישי' בה לזנות דבעלה מנטרה אבל בגר ל"ל דמנטרה ויש לחוש לזינתה עם גוי. ולא קשי' קושי' מהרש"א דמתהפכת דרש"י סובר כמ"ש תוס' לעיל בס' פד"א דהך דגר וגיורת צריכין להמתין אתי' כר"י דחייש שמא לא נתהפכה יפה ואע"ג דאכתי קשה לרבא אמאי גר וגיורת צריכי' להמתין הא איכא ס"ס שמא אינה מעוברת כלל ואת"ל מעוברת אכתי שמא ממנו ול"ל דהוי ס"ס משם אחד דשמא אינו מעוברת חבירו דז"א דהיכי דמספקי' תחילה שמא אין כאן רעותא כלל הו"ל ס"ס מב' שמות כמ"ש החוו"ד בסי' ק"י ובפרט דיש יותר סברא לתלות בו דמבעלה בודאי אינו מתהפכת כלל כמ"ש מהרש"א י"ל דמשו"ה כתב רש"י לעיל בד"ה ומייבם אשת אחיו וחייב כרת דהא ל"ל אלא בא להורות דמשו"ה חייש רבא אפי' בגר וגיורת דאיכא ס"ס דבכרת חיישינן טפי אפי' במקום ס"ס ועי' משל"מ ה' בכורי' פי"ב ה' ט' ופר"מ בפתיחה לה' טריפות. ובזה ניחא קושי' מהרש"א ושפיר פריך רבא לשמואל מגר וגיורת אמאי צריכות להמתין ואי משום דשמא נתעברה מגוי י"ל דלא אמרי' דצריך ג"ח אלא במקום דליכא רק חד ספק שמא היא מעוברת מחבירו או לא אבל בגר וגיורת דאיכא ס"ס לענין הבחנה שמא אינה מעוברת כלל ואת"ל מעוברת שמא ממנו היא ול"ל ג"ח ואין לומר משום דאחר ג"ח מותרת והו"ל דשיל"מ וס"ס אסור ביל"מ זה אינו שהרי כ' הנו"ב דבזה דיכול לבעל תיכף ולאח"ז לא שייך יל"מ ולכן א' רבא משום גזירה דאיכא בי' חשש כרת חיישי' טפי כנ"ל:

ולפי"ז שפיר הקשו הקדמוני' דגם בגיורת נימא טעם ג"ח שמא מעוברת היא מגוי ואי דאיכא ס"ס שמא אינה מעוברת ושמא ממנו זה אינו דהא מסקינן טעם דמעוברת דלמניקה קיימא והא פשיטא דאיכא במעוברת ספק שמא תתן בנה למניקת וכמ"ש הט"ז בסי' י"ג ובאחרוני' ואע"ג דקי"ל אפי' נתנה בנה להניק אסור משום חשש שמא תחזור בה כ"ז כשכבר ילדה ושם מניקת עלה אבל בעודה מעוברת לא הי' להם לחכמי' לחוש לזה דאיכא ס"ס שמא תתן למניקת ולא תחזור בה המניקת ואת"ל תחזור בה ותניק בעצמה שמא לא תתעבר ולא תעכר חלבה כלל. וממילא כיון שנשאת בהיתר בעודה מעוברת תו מותרת אח"כ אפי' לא תניק בעצמה (כך אמרתי מסבראי ושוב ראיתי שכ' סברא כזו באב"מ] אע"כ בעינן למימר דמניקת דחמור משום סכנות הולד וכמ"ש המ"מ פי"א מגירושין] אפי' במקום ס"ס חיישי' וכענין שאמרו אין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב ואכ"ק ניחוש גם בגר וגיורת שמא מעוברת ומנוי. ואמנם הנוב"י לטעמי' דמעוברת מנכרי לא גזרו א"כ שפיר כתב בגר וגיורת ליתא להאי טעמא דמניקת חבירו דאי מגוי לאו בכלל חבירו היא ואי ממנו הרי אשתו היא אבל הקדמוני' הנ"ל סוברי' דגם מעוברת מנכרי בכלל חבירו לכן שפיר הקשו הרי מוכח מדעת הקדמוני' דמעוברת נכרי אסור לכן הכרחו לתרץ משום דחששא דחוקתא היא לא גזרו בס' מעוברת:

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה