אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חלק אה"ע · סימן נח
החיים והשלום וכ"ט לכבוד אהובי גיסי ומחו' עזי ומעזי ונסי ידי"ע ודי"נ הרב הגאון הגדול מעוז ומגדול דולה מים מבארות עמוקי' משדד עמקי' המפו' מוה' יואל אשכנזי נ"י אבד"ק זלאטשוב:
תשובתו הרמתה האיר מול עבר פני ברא מזכה אבא להעמיד דבריו מכח דברי תוס' מכות דף ט"ו שהכוונה מחמת שעבר סמוך להתראה שוב לא ישאל. ואני אומר ידעתי מזה ידעתי כי מו"ח הגאון ז"ל סמך עצמו על דברי תוס' דמכות שכן מבואר בדבריו להדי' אבל לא כן אנכי עמדי בהבנת דבריהם אלא כוונתם כמשמעו שיש לנו לומר שלעולם יעמוד כמו שהיא עכשיו וכן כוונתם בד"ה ועבר היום וכו' דהתם אינו מתחיל לעבור אחר התראה וי"ל איפכא כמו שאינו עובר עתה כן לא יעבור כ"א יאכלנו בו ביום אבל בנזיר עובר מיד ואינו שואל כ"כ לא ישאל א"כ גם בתרומה א' שבעל התרומה לא ישאל דלאו בהתראה תלי' מלתא ומה שהקשה בתוס' גיטין למה להו להביא ראי' מנזיר לא"א דנדונה במיתה מפורש בקרא מות יומת הנואף והנואפת ונזיר משנה ואיך הביא ראי' ממשנה לקרא ואתפלא מה ראה לומר כך הכי אקרא קשי' להו לתוס' דהוי ה"ס הא לפי דין תורה דבטלו מבוטל לא משכחת הפקעת קדושין וליכא ה"ס אלא הכי קשי' לי' להר"ש איך מחייבין מיתה [ר"ל הב"ד שאחר תקנות ר"ג] בא"א שזינתה הא הוי ה"ס ותירצו דלא הוי ה"ס וע"ז הביאו ראי' ממשנה אולם עוד קשי' לי' ל"ל להביא ראי' מנזיר דמוקמי' אחזקה וכי אנחנו לא נדע דאזלי' בתר חזקה מנגע ועוד הקשה ע"מ שכ' דמוקמי' אחזקה כמו שהיא עתה כן יקום ולא ישתנה הא קי"ל שמא מת ל"ח שמא ימות חיישינן ופירש"י דלא מרעא לחזקה בהכי וכן שמא תראה חיישי' מדאורי' לדעת הרא"ה בבז"ה ונו"ב ביו"ד סי' נ"ה וממילא ראוי לחוש בנזיר שמא ישאל ובא"א שזינתה שמא ישלח גט ויבטל ידוע ידע שגם אני בלמדי בישובה סוגי' זו עמדתי ע"ז ואמרתי עפ"י דברי הנו"ב ביו"ד סי' נ"ו שמצד הסברא לא הוי ידעי' דאזלי' בתר חזקה שהרי אמר מנא הא מילתא דאזלי' בתר חזקה אלא מקרא ילפי' ושם לא אשכחן אלא לשעתא דאוקי אחזקה אבל להבא לא אשכחן א"כ י"ל זהו בדבר שאפשר שישתנה הדבר מאליו ממה שהי' קודם אז ליכא ע"ז ילפותא מקרא אבל בנזיר וא"א חזקה זו תלי' בדעת אדם אם ישנה דעתו או יעמוד כמו שהיא עתה חזקה זו אמרי' מכח סברא כמו שהוא עומד עתה כן יעמוד לעולם ולא ישנה דעתו ולא ישאל ולא ישלח גט ויבטל וחזקה זו מסברא עדיפא דאמרי' אפי' על להבא כי השכל גוזר שלא ישנה אדם דעתו ממה שעומד עתה ואשכחן דחזקה דאתי' מסברא עדיפא מחזקה דממילא דבחזקה דאתי' מכח סברא מוציאין ממון ע"י כדאשכחן בחזקה דאא"פ תו"ז כמבואר בתשו' מהרי"ק אלא דלכאורה קשה לפי"ז אמאי כ' תוס' בקדושין חיישי' שמא יקדש כמו דחיישי' שמא ימות וי"ל דהתם שאני דודאי אדם דרכו לקדש בתו ולכך עמדת וסופה להתקדש ולהנשא לכך מדמי לי' תוס' לשמא וכו' דסוף אדם וכו' אבל הכא שפיר א' שלא ישנה דעתו מאשר הוא עתה וממילא חדא מתורצת באידך דמשו"ה הוצרכו להביא ראי' מנזיר דאי מנגע הו"א שמא ישאל חיישי' דהוי להבא כדהתם בנגע דלא מוקמי' אחזקה רק על של עתה כמו שהי' מקודם ולא על להבא ולזה הביאו ראי' מנזיר דל"ח שמא ישאל משום דתלי' בדעת אדם כ"כ בא"א תלי' בדעת אדם ואשה לאו לגירושין קיימא לא חיישי' שמא ישלח גט ויבטל כך אמרתי לפרש דברי תוס' גיטין לפי הנראה מדברי תוס' מכות למען יהי'. לאחדים בידינו. אמנם בדברי תוס' גיטין שכ' בזה"ל דמוקמינן אחזקתה שהיא עכשיו נשואה ולפי לשון התוס' במכות הי' להם לומר דמוקמי' אחזקה כמו שהיא עכשיו נשואה כ"כ תהי' לעולם ולכן אמרתי בזה כוונה אחרת דהך חזקה היא כמו בנגע דלא אמרי' אדנפק ואתי בצר לי' שיעורא אלא מוקמי' אחזקה כמו שהי' מקודם כן היא עתה כן ה"נ בנזיק וא"א א' כמו שהי' מקודם כן היא עתה ולא ישאל ולא ישלח גט ויבטל אלא הא דבנגע על להבא לא מוקמי' אחזקה הטעם כפירש"י דלא מרעא לחזקה בהכי דאם שעד עתה וגם עתה כך היא אפשר שישתנה ואף שאח"ז נראה שנשתנה מ"מ עתה היא כמקדם להכי לא אמרי' חזקה על להבא משא"כ בנזיר בשעה שעובר ושותה יין אנו מסופקי' אם הוא עתה נזיר או שמא ישאל ויעקר נזירותו למפרע ולאו נזיר הוא אנו אומרי' כמו דעד עתה הי' מחזקינן לי' בנזיר שהרי לא שאל כ"כ גם עתה נזיר הוא ועובר עבירה ע"מ ששותה ולא חיישי' שמא ישאל ויעקר נזירותו דזה נגד חזקה דמעיקרא שהי' נזיר וחזקה זו מועיל לנו גם על העתיד שלא יעקר נזירותו ופריך לא וכן בא"א אנו מסופקי' על אותה שעה שמזנית אם היא א"א כמו שהי' מחזקי' לה עד עתה שהרי לא שלח גט ולא בטל או שמא אינה א"א בעת שמזנית שישלח גט ויבטל לכן מכח חזקה דמעיקר' שהי' מחזקי' לה בא"א אנו אומרי' שגם עתה היא א"א כדמעיקר' דהיינו שלא ישלח גט ויבטל ולא יפקיע הקדושין וכל כה"ג דחזקה דמעיקרא מכריע על להבא ואם ניחוש על להבא הרי יתרע חזקה דמעיקרא שהי' מחזיקים אותה בא"א כל כה"ג אזלי' בתר חזקה דמעיקרא גם נגד חשש דלהבא וזה שכתבו דמוקמי' אחזקתה [היינו חזקתה קמיית' שהיתה נשואה] שהיא עכשיו נשואה כדמעיקרא ולזה לא הוי מצי למייתי ראי' מנגע דמהתם לא ילפינן אלא על של עתה ולא על להבא והכא החשש על להבא ושמא כה"ג לא אזלי' בתר חזקה דמעיקרא ולכן הביאו ראי' מנזיר דלא הוי ה"ס ולא חיישי' שמא ישאל ע"כ משום שגם בכה"ג אזלי' בתר חזקה דמעיקרא על של עתה שהוא נזיר דחזקה קמייתא על של עתה מכריע גם על לעתיד דהא בהא תלי' וכ"כ בא"א מה"ט נמי לא הוי ה"ס ול"ח שישלח גט ויבטל דמוקמי' אחזקתה דמעיקר' וכדאמרן וזה קלורין לעינים וממילא ה"ה בתרומה דבעת שאוכלי' אנו מוקמי' לה אחזקתה ראשונה שהיתה מוחזקת בתרומה שכן הוא עתה ולא תשתנה שלא ישאל. אבל למה שפי' מר גיסי הגאון נ"י דברי תוס' בגיטין העיקר חסר מן הספר ויש קיצור בדבריהם. אמנם לו יהא כדבריו בהבנת דברי תוס' דרק בהתראה תלי' מלתא וכוונת תוס' בגיטין ג"כ לזה דהוי ס"ד דמסתמ' ישאל הבעל כדי שלא יתעביד עבירה כס' הרשב"א בנודר עד"ר ועבר ולהצילה ממיתה ולזה תירצו דמסתמא לא יעשה כן מעצמו אלא ע"י שאלתה ובקשתה ממנו מיראת חטא ועונש אבל לא כן אחר שקבלה התראה ועברה חזקה שלא תבקש תחבולה להנצל וע"ז הביא ראי' מנזיר ועפי"ז העלה ארוכה לדברי אביו מו"ח הגאון זלה"ה שעולים יפה שהקשה דהאוכל תרומה של חבירו אמאי לוקה הא הוי ה"ס שמא ישאלו הבעלי' דיש סברא לחוש מתרי טעמא או כדי להציל חבירו מעבירה או כדי טובתו של בעל התרומה דאם האוכל יענש במלקות אין לוקה ומשלם ויפסיד התרומה שיש בו ט"ה וכשישאל צריך לשלם בעד אכילתו והוא יכול להפריש תרומה אחרת כ"ש דחטה א' פוטרת בכרי עכ"ד ככתבן. ואני שמעתי ולא אבין שהרי כתב לעיל תירוצם דהבעל לא יעשה כן מעצמו להצילה מעבירה או ממיתה [אם כי אשתו היא] אלא עפ"י שאלתה ובקשתה ממנו והוא אחר שקבלה התראה חזקה שלא תבקש תחבולה להנצל א"כ כ"כ בתרומה פשיטא דבעל התרומה עשה כן לישאל כ"א עפ"י שאלתו ובקשתו של האוכל והיא אחר שקבל התראה חזקה שלא יבקש תחבולה להנצל וכש"כ הטעם הב' שכ' שישאל בעל התרומה בשביל שיפסד התרומה שיש בו. ט"ה ובישאל יצטרך לשלם והוא יפריש חטה א' דפוטרת זה ודאי אילו כדאי להעמיד קושי' ע"ז דהרי הרמב"ם ורוב הפוס' סוברי' ט"ה ממון והכי קי"ל עי' ש"ך סי' ש"ן וגם לומר שאם דרכו לפרוש תרומה כדרך שנוהג עתה ישאל ויפריש חטה א' כ"ז פטימי מילי בעלמא בשגם הוא בעצמו אומר שמצא חבר ומנו הרב המגיד הגאון זלה"ה מבראד שאמר כדברי ובלי ספק לא אשתמיט מני' דברי תוס' במכות אלא שהבינם כמו"ש. ובחנם הרבה עליו דברים אשר לא כדת. וכן הבין מוח' הגאון דברי חיים ח"א או"ח סי' כ"ו שבנה יסודו ה"ס דאמרי' אוקי אחזקתו שלא ישתנה ולא ימחה עיי"ש. הרי שזה עובר וא' על הקטן חזקה שלא ימחה. עיי"ש הרי שזה שייך וא' על הקטן חזקה שלא ימחה. הגם שיש לפקפק ע"ז דאיך שייך חזקה בקטן על אחר שיתגדל שמא לא מחה מחמת קטנותו שאין בו דעת ולכשיגדל, ימחה ועי' תוס' קדושין דף ה' ד"ה שכן ישנן בע"כ מ"מ ממנו נשמע כדברי. וכן דעת הגאון מנחת חינוך מצו' תקנ"ב לענין אשה שאסרה על עצמה על כסף שיתן לה אדם לשם קדושין דכ"ז שלא נשאל היא בחזקת שלא תשאל כמ"ש התוס' בגיטין וממילא הוי מקדש בלא עדים עיי"ש ואף שלא התרו בה בעת שנתקדשה ושמא שכחה שאסרה על נפשה ולכשתזכור תשאל אפי"ה א' בה חזקה שלא תשאל ולא ישתנה מקדם. ואחר אשר שלשה עדים נאמנים לי אעידה אני על משמרתי אעמודה וכך היא המדה כי האמת אהוב וחביב ונחמד מכל חמדה ובראות כבודו הדברים האלה אקוה כי גם הוא על האמת יודה. ואודות מה שאמר בענין שתה"ל ועומד מותיב הוא על האמת יודה. ואודות מה שאמר בענין שתה"ל ועומד מותיב ומפרק שפיר קאמר: