אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חלק אה"ע · סימן נז
תשו' גיסי הגאון הנ"ל:
עוז תפארת גי"ק האירו לנגד עיני וכו' ועיקר מה שנתעררתי והרימותי עטי כי קנא קנאתי על שהפליא כת"ה בדברת קדשו דמר אבא אאמו"ר הגאון הקדוש זצוקל"ה בזה ספר תולדות אדם ושגם אנכי הערתי בזה והארכתי במקו"א שהי' בעיני כדבר פשוט וברור שכוונת תוס' בנזיר דלא הוי הת"ס שמא ישאל מפני שקבל התראה אחר שהתרו בו והוא לא חש ועבר תו לא ישאל משא"כ באוכל תרומה של חבירו ל"ה חזקה אלימתא והוי הת"ס ונתקשה בזה עד שהפליא הדבר בעיניו להסיב כך פשט דברי רבותינו ומנין לנו בזה וכת"ה לא הביט בדברי תוס' מלקות ט"ו ב' בד"ה במאי קא מפלגי ובד"ה ועבר ולא אכל התם מפורש יוצא מדבריהם מחמת שעבר מיד סמוך להתראה שוב לא יחזור וישאל ולזה תסוב גם דבריהם בגיטין אלא שקצרו בדבר ועכ"ל דלהכי הכוונה דאל"ה אין הבנה לסברתם דאם נימא כפשיט' וכמו שעלה לפום ריהטא בדעת כת"ה בדעת נוטה להעמיד הדבר כמו עתה כן יקום ולא ישתנה הנה לא זה הדרך מוציאה מיד ספיקא כדאי' פ' כל הגט כ"ח לשמא מת לא חיישי' ולשמא ימות חיישי' ופירש"י דלא מרעא בזה החזקה דקימ"ל דמוקמי' על חזקה קמיית' ולא נשתנה ע"ע אבל על להבא אין חזקה דמעיקר' מועלת וכמ"ש תוס' קדושין שמא קידש ל"ח ולשמא יקדש חיישינן וכן שמא ראתה ל"ח כיון דווסת דרבנן אבל לשמא תראה חיישי' והפרשת עונה מדאורי' ונמצא כמו דחיישי' שמא ימות מיד כן נמי ראוי לחוש שמא יתן לה גט ויבטל ושמא ישאל על נזירותו אמטי להכי במלקות שם דייקו בתוס' ועמד ועבר מיד בשעת התראה ע"ז שפיר יש חזקה כיון דעיקר הספק שמא ישאל על נזירות כדי להנצל מהאיסור ומהעונש ב"ד [ומהרש"א ז"ל הקשה שם דבודאי ישאל ועל תירוצו הקשה מרן א"ז הטז"ל ביו"ד סי' שכ"ז ומבואר אצלי במקו"א ואכמ"ל] ע"כ יש סברה טובה אחר שראינו שלא חש ליראת חטא ולא ליראת עונש יש חזקה שלא ישאל עוד. וכת"ה גיסי הגאון ני' הקשה לשאול דלפי דברינו מה ראי' מנזיר לא"א שהיא קבלה התראה והבעל יתן גט ויבטל. הנה אהובים עלי דברי קדשו כולם קדושי' כולם ברורי' אמנם האמת אהוב מן הכל לא כן הפשט בדברי תוס' להביא ראי' מנזיר לא"א כיהודא ועוד לקרא, ונידונה במיתה מקרא מלא דיבר הכתוב שניהם ימותו הנואף והנואפת ונזיר ששותה יין והתרו בי לוקה משנתינו הוא זו ואיך יביא ראי' ממשנה לקרא וגם אם כפשיט' למה להו להביא ראי' דמעמידין על חזקה דהשתא מהאי דנזיר וכי אנחנו לא נדע דאזלי' בתר שעת מציאותן וקרא דנגע יוכיח בריש חולין למא אדנפיק ואתא בצר לי' שיעורא אלא משום דאוקי אחזקה אלא ודאי צריך פי' לסברתם. ברוך שבחר בהם ובמשנתם. ולהכי דייקו בלשונתם באמרם עמד ועבר מיד וסמוך להתראה ולא נשאל שוב לא ישאל עוד. והיינו דיש סברא גדולה דודאי ישאל בא"א כדי להצילה ממיתה וכדי שלא יתעביד עבירה ע"י וכדאי' ברשב"א הובא במשל"מ בנדר עד"ר שאין לו התרה אבל באם שעבר יש לו התרה דהוי דבר מצוה לעקור מעיקרא שלא יתעביד עבירה ורבי' יסכימו ע"ז ולהכי יש סברא גדולה שיעשה כן ע"ז תירצו בתוס' כי יש סברא בהיפך והבעל לא יעשה כן מעצמו כ"א עפ"י שאלתה ובקשתה ממנו מיראת החטא או מיראת העונש אשר לא כן אחר שקבלה התראה ועמדה ועברה ולא שתה לבה שזה חזקה שלא תבקש עוד תחבולה להציל עצמה בכך לכן ל"ה התר"ס ובזה ניחא להו גם בנזיר דל"ה התר"ס אע"ג דיש סברא שישאל כמ"ש הרשב"א או כדי שינצל מעונש אבל אחר ששמע ויקבל התראה ולא חש תו לא יחוש ולא ישאל עוד זו העולה בסברת התוס' ושם במלקות הביאו ראי' מנזיר לספק שמא יאכל ג"כ כס' הזאת ובגיטין קצרו בלשונם. ולפי"ז הדרנא לקמייתא דברי מר"ן אאמו"ר הגאון זצוקלה"ה נהורין לעינים ועלה יפה יפה. מדבר בשפה כמשמרת ונפה. דהאוכל תרומה של חבירו תהי' ה"ס שמא ישאלו הבעלי' על התרומה ויש סברא לחוש מתרי טעמי או כדי להציל מעבירה שעבר חבירו כס' הרשב"א או כדי טובתו של בעל התרומה דאם ענוש יענש במלקות קימ"ל לוקה ומשלם ויפסיד התרומה שיש בו ט"ה וכשישאל יצטרך לשלם בעד אכילתו והוא יכול לפרוש תרומה אחרת כ"ש דחטה א' פוטרת את הכרי והדברים היוצאים מפה קדוש ה' נכונים ועתוקים. וזאת דע מעכת"ה מר גיסי שארי ופארי שיחי' שכבר הי' לי בזה פ"פ עם הגאון המנוח מהרש"ק מבראדי ז"ל בעודי בק"ק חאדרוב שהוצרך איש א' מליצה ממנו להגא' הנ"ל ולמען שלא לבא בידים ריקנות במכתב דבר חול אמרתי דרך אגב כתבתי לי איזו הערות שהי' לי בעת הזאת וא' מהם הי' גם זה הערה ליישב דברי רבינו ז"ל בה' תרומות והארכתי בזה להשיב לי תשובתו וגם הוא כ' כ"כ מי הגיד לו כוונת תוס' בשביל שקבל ההתראה ובאמת אשתמיטתי' מני' דידי' ג"כ דברי תוס' במלקות הנ"ל וכו':
גיסו יואל אשכנזי. וזה אשר השיבותי לו.