אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חלק אה"ע · סימן מב
שלום לכבוד אהובי הרב המאה"ג ובקי מוה' יעקב מענדל נ"י דומ"ץ בק' נאדבורנא.
מכתבו הגיעני ע"ד איש ישראל המורה הרעה וסידר גט לאיש שכל היום הולך בעיר ומדבר לעצמו אבל אם שואלין אותו משיב כהוגן ועי"ז ששאלו והשיב כהוגן סידר הגט ומעל' אומר שאינו גט עפ"י דברי הרמב"ם וחו"מ סי' ל"ה שוטה פסול להעיד וכו' ולא שהולך ערום וכו' אלא אף מי שנטרפה דעתו בא' מהדברי' אעפ"י שמדבר כענין בשאר דברים וכו' ובב"ש סי' קכ"א ס"ק ט' מבואר דה"ה לענין גט וכן כתב התבו"ש לענין שחיטה ותו מטעם דלאו בר שליחות הוא ולאו בר קנין הוא בנתנה האשה שכר הסופר והקלף וכו':
תשובה בודאי המורה עשה עול אבל בדיעבד אין להרעיש העולם ומה שעשה עשוי שהרי הראב"ד והרשב"א ורוב הפוסקי' חלקו על הרמב"ם וסברו דהנהו האמורי' בחגיגה דוקא הן סימנים לענין שוטה ולא זולת ומהרי"ט בא"ע סי' י"ז כ' שגם הרמב"ם לא אמר אלא לענין עדות שמעיד ע"מ שעבר אבל כשאנו באי' לקיים דבר כמו במקח וממכר או בגיטין וקדושין ומסברי לי' וסבר ואנו מכירין שהבין הדברי' זה לאו שוטה הוא וה"ה כפקח לכל מה שהוא עושה לפנינו וראי' מפרק מש"מ שמכר נכסיו ואלפיו דנוכל תמרי ושדי קשיותא בי רבא דמסיק כיון דמסברא לי' וסבר זביני' זביני וה"ה לענין גיטין וקדושין וחליצה עיי"ש. והתו"ג בסי' קכ"א מביאו ואם שסתר ראי' שלו עכ"ז סיים מי יבא אחר מהרי"ט ונ"ל ברור שזה דעת הטור והמחבר וז' הרמ"א שבחו"מ סי' ל"ה לענין עדות העתיק דעת הרמב"ם ז"ל ובטוש"ע יו"ד סי' א' לענין שחיטה כתבו איזה שוטה שיש לו סי' המפורשי' בחגיגה ולא זכרו דברי הרמב"ם דשוטה בדבר א' הו"ל כשוטה אם שהב"י שם זכרו אבל בש"ע השמיטו. ובטוש"ע אה"ע לענין גט סי' קכ"א לא נזכר כלל מדברי הרמב"ם אלא שהב"י מביא הפלוגתא בזה ועשה סמוכין קצת להרמב"ם ובכ"ז לא הכריע והי' לו להמחבר או להרמ"א להזכיר דעת הרמב"ם לענין גט ושחיטה וכבר עמד ע"ז הב"ש שם ונלחץ אע"כ דעתם כמהרי"ט דדוקא לענין עדות אמר הרמב"ם אבל לשחיטה ולגיטין ולענין שליחות וקנין הו"ל כפקח כאמור במהרי"ט ולא כהב"ש ותבו"ש ועי' בבית אפרים אה"ע סי' פ"ט ובדברי חיים ח"ב אה"ע סו"ס ע"ד וסי' ע"ה שכ' שנוהגי' להקל כהר"א והרשב"א וכאשר ראיתי ממורי הגאון בעל ים התלמוד שהיקל לסדר גט לאיש כזה עיי"ש ובפרט שגלוי וידוע שהדבר תלוי בראות עיני הדיין ומסתמא המורה ההוא אומר שאינו כדבריו ולכן ע"מ שלא ראיתי לא אוכל לדין ולהרעיש העולם בדיעבד. אבל זה ודאי שהמורה ההוא לא יפה הורה לכתחיל' בענין חמור כזה ולא הי' לו ליסמוך על דעתו לבד כ"א עפ"י ש"ח גדולים. דברי ידידו דו"ש באהבה יקותיאל יהוד' ט"ב: