אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חלק אה"ע · סימן לז
שלום לכבוד אהובי מחו' ידי"נ הרב הגאון הגדול בענקים. חריף ובקי חכו ממתקים משדד עמקים המפו' בחיבוריו
מוה' משה תאומים נ"י אבדק"ק האראדענקא:
מכתבו הגיעני ע"ד האיש אשר טוען מאוס עלי שעיני' אינם יפות ורגלי' לדבר שבעלה הראשון גירשה כמשלש חדשים ומצדד להתיר לו לגרשה בע"כ וראשית דבריו הביא דברי בני אהובה פי"ד מה' אישות הט"ו שהעיר אהא דא' מאוס עלי א"י לגרשה בע"כ הרי לדעת הרמב"ם גם באשה הטוענת מאוס עלי כופין אותו לגרש שלא תהיינה ב"י כשביות מכש"כ באיש הטוען כך אף דלא קי"ל כהרמב"ם היינו לגבי אשה דשמא נתנה עיני' באחר והוי ספק דאורי' דגט מעושה שלא כדין פסול אבל לגבי איש דלית בי' רק חדר"ג לישתרי. והנ"ל בזה דהנה התוס' והרא"ש הקשו על דעת הרמב"ם מ"ש מטמאה אני לך דאינה נאמנת ולכאורה מה קושי' אימא דטא"ל טענה גרוע דאונס לא שכיח להכי תלינן שעיני' נתנה באחר משא"כ מאוס עלי עכצ"ל דפשיט' להו דגם מאוס עלי לא שכיח למאוס האהוב לה. ועי' נו"ב קמא יו"ד סי' ס"ח אמנם בס' בני אהובה שם הל' א' נתן טעם לרבינו דנאמנת למ"ש הרא"ש סוף נדרים דנאמנת לומר גרשתני דחזקה שאינה מקלקלת עצמה להיות באיסור א"א כל ימי' ולפי"ז בטוענת מאוס עלי דכופין אותו לגרש ואם היא משקרת הגט מעושה שלא כדת ופסול וה"ה א"א כ"י וזה לא עבדה וצריך להוסיף ע"ד דא"כ דגם כשמקבלת גט בכפי' נמי שייך חזקה זו א"כ אמאי בטמא"ל אינה נאמנת וצ"ל כמ"ש כת"ר עפ"י הרדב"ז דבמקום שמורין שאסורה היא לו מגרשה ברצון. אמנם לפי"ז קשה מה הקשה הרא"ש על הרמב"ם וכתב המגי' שם דדעת הרא"ש לחלק דוקא באומרת גרשתני אם היא משקרת לא נתגרשה כלל יודעת שהיא באיסור א"א כ"י משא"כ בטא"ל שמגיע גט לידה אף שהי' ע"י כפי' של הב"ד וסוברת שכשר משו"ה א"נ. ועפ"י הדברים האלה קשה על הרא"ש ל"ל לר' המנונא לחלק דבמ"א בעלה לא ידע בה הא בלא"ה יש חילוק דבטא"ל שמקבלת גט ליכא חזקה דאינה מקלקלת משא"כ בגירשתני שלא קבלה גט יודעת שאסורה ואינה מקלקלת וכו' ותו קשה למה הוסיף הרא"ש מדילי' טעם אחר שלא הזכירו ר' המנונא כלל לכן הנ"ל בדעת הרא"ש לחלק בין גירשתני לטא"ל ומאוס עלי בד"א והיא דקשי' לי' להרא"ש קושי' הריטב"א איך מתירין אותה להנשא בדיבורה הק"ל ע"י חזקה דאא"מ לזה כתב דאיכא עוד חזקה דאינה מקלקלת א"ע ובודאי הרא"ש מודה לדעת הפוס' שלא הזכירו חזקה זו דנשי' דעתן קלות ואשה חשודה גם ע"ז. אבל זה דוקא במקום שבעלה לא ידע שיושבת באיסור כ"י כגון בטא"ל ובמאוס עלי שאם תנשא לאחר הוא יסבור דמסתמא האמת כדברי' אבל בגירשתני והוא מכחישה אם האמת כדבריו שלא נתגרשה הא ודאי לא עבדה להעיז בפניו לומר גירשתני ולישא אשה בעודו חי לישב באיסור א"א כ"י דזה העזה גדולה נגדו שהוא מכיר בשקרה לכן כדאי חזקה זו להתירה להנשא וזה דברי הגמ' אפי' למ"א דלא מהימנא אף דמקלקלת עצמה אם אמרה שקר בגט שהיא ע"י כפי' שלא כדת עז"א התם היא דמשקרת לישב באיסור כ"י דבעלה לא ידע בה אבל הכא גבי גירשתני דידעה דבעלה ידע בה מהימנא בדיבורה דאא"מ בפני בעלה להנשא בחייו ולישב באיסור כ"י וא"כ דברי הרא"ש הן דברי רה"מ ודברי הגמ' ובקנה אחד עולים ומשו"ה הן בטא"ל הן במאוס עלי א"נ להרא"ש כיון שהוא א"י אם משקרת אמנם הרמב"ם דסובר במאוס דכופין אותו אף דהוא טענה גרוע ע"כ סובר דגם בהוא א"י אם משקרת נמי שייך חזקה דאינה מקלקלת כיון שמותרת לו א"כ היינו דוקא באשה אבל באיש דליכא חזקה זו שאינו מקלקל א"ע רק לפי שעה א"כ גם הרמב"ם מודה דאינו נאמן ואסור לגרשה בע"כ דא' ששקר אומר דמאוסה לא שכיח אלא שעיניו נתן באחרת ואומר כך כדי שיהא רשאי לגרשה בע"כ וכמ"ש השואל בנו"ב סי' י"א גבי האומר שזינתה ומה שדחה הנו"ב דא"כ יעבור על חדר"ג ול"ל להוציא שקר מפיו יגרשה בלא"ה בע"כ נ"ל דהיינו דוקא התם שמוציא עלי' ש"ר שזינתה והיא שקר משא"כ שאומר מאוסה עלי לא מחזי כשקרא בעיניו מחמת שמצא א' נאה הימנה אומר עלי' שהיא מאוסה בעיניו. ותו דבתשו' ד"ח ח"א א"ע סי' י"ד בלא"ה דחה דברי הנו"ב דניחא לי' לומר כך להצדיק עצמו בפני הבריות שיסברו שא"ע על חדר"ג עיי"ש. והא דקיי"ל באה"ע סו"ס קי"ז דמשום שאר מומין א"י לגרשה בע"כ אף דאיכא רגלי' לדבר ואמתלא טובה שמסתבר שאומר אמת דמאוסה עליו אפי"ה אינו נאמן צ"ל משום דבסתם מאוס עלי א"י לגרשה בע"כ שוב לא פלוג רבנן בתקנתן אלא בכל זימנא אסור דלא נתנו דבריהן לשיעורין לתת תורת כל או"א בידו לשקול במאזני שכלו האמתלא הטובה היא וכו' וגדולה מזה מצינו דעת רשיי בבכורות מ"ט הא דתוך למ"ד יום אינו פדוי משום דנפל הוא והתוס' הקשו הא אפי' בכלו חדשיו נמי אין פודין וכן פירש"י ב"ק י"א והקשו תוס' מהא דתוך למ"ד אינו פדוי אף דאיגלאי מלתא למפרע דלאו נפל היא וכן בבהמה אפי' קים לן שכלו חדשיו הו"ל מחוסר זמן תוך שמונה ותירץ המשל"מ בפ"ג מאיסורי המזבח דודאי הטעם משום נפל אלא דאסור אפי' בידוע שאינו נפל משום לא פלוג סתמה התורה עלינו הדרך עיי"ש ובאלגזי בכורות מ"ט כש"כ שיש לומר כך בתק"ח ומשום דאפי' באמתלא טובה יש עכ"פ ספק שמא ענ"ב כמ"ש מהרי"ק א"כ אפי' אי נימא דאינו אלא ס' דרבנן ולקולא מ"מ אינו נאמן משום לא פלוג ובהכי ניחא דלא דמי להא דיו"ד סי' רכ"ח סעי' ב' בהג"ה בשני' שנשבעו זל"ז שישאו זא"ז ואח"ז אומרת ששנאה אותו נאמנת באמתלא טובה ומתירין לה בלא דעתו דהתם ענין מקרי היא שהם מד"ע נשבעו ע"ז משו"ה סמכינן על אמתלא טובה דאדעתא דהכי לא נשבעו כמ"ש הב"ש בסי' נ' ס"ק ט"ז משא"כ הכא תקנות חכמים היא אמרי' לא פלוג וגם דאיכא אומדנא איפכא דמסתמא תקנו חכמי' בכל ענין שלא ליתן תורת כל או"א בידו להקל ותבטל התקנה גם לא דמי להא דנו"ב יו"ד סי' ס"ח לענין ח' הקהילות בשדוכין דהתם אמרה מאוס עלי מתחילה אלא שלא יכלה להעיז נגד אבי' וזה שכיח משו"ה נאמנת ועל כה"ג מעולם לא תקנו חכמי' כלל להכי החוזרת בו א"צ התרה משא"כ היכי שכבר דרו יחד איזה זמן ונתרצו זל"ז א"נ לומר מאוס עלי עתה בשום אופן וסרה תלונתו גם מה שמצדד להיתר לדעת הפוס' דמניעות שכו"ע היא בכלל חדר"ג וא"כ בנד"ד איכא ממ"נ דאי גזר ר"ג גם במאוס עלי הלא ב"כ וב"כ עבר על חדר"ג בכל שעה וכו' מלבד דהרבה פוסקים חולקי' ע"ז וסוברי' דמניעות שכו"ע אינו בכלל חדר"ג כלל עי' סי' ע"ז בח"מ ס"ק ג' וב"ש ס"ק ו' ובסו"ס קי"ז אלא אפי' נימא כהפוס' דהיא בכלל חדר"ג אין כאן ממ"נ דבמניעות שכו"ע עובר רק בשוא"ת ואיך ניקום ונאמר לו לגרשה בע"כ לעבור בקום ועשה וכהא דאר"י בעירובין דף ק' כשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה וכשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה והכי פסק רבינו בה' פסהמ"ק לכן בנד"ד אין דעתי נוחה להתיר לגרשה בע"כ וידי מסולקת הימנו:
וע"ד מה שנשאל ממחו' הרה"צ הגאון משינאווע בא' שזרק גט בע"כ עפ"י התרת חכמים מחמת שהיתה מסרבת לשמוע לקול הורים ומורים ולאחר שכבר נשא רצונה לקבל גט והבעל לא רצה שאומר שזולתא הוא לו אחר שכבר נשא והשיב שמחויב לגרשה שנית מאחר שהיא אסורה להנשא בגט זה שזרק לחצירה או לבגדי' ולא הגיע לידה ממש כמ"ש בשבו"י ח"א סי' ק"כ ונו"ב בתרא אה"ע סי' כ"ז ומזה מספקא לי' אולי בכ"מ שמותר לו לגרש בע"כ צריך לעשות תקנה שישתעבד לגרשה כשתרצה ידוע ידע כי אני הוא שאמרתי שאינו מחויב שוב לגרשה שנית לידה אם שאסורה להנשא בגט הראשון מאחר שהתרו בה ולא שמעה לד"ת איהי דאפסדה אנפשה ואינו מחויב לשקוד בתקנתה להתירה וכה"ג מבואר ביש"ש פ"ק דגיטין סי' כ"א שכתב דאם לא הי' מרוצה לדין עד שהזקיקו בפני ערכאות הפסיד דינו ואין נזקקין לו. וקצת משמע כן מלשון שבו"י הנ"ל שכתב בסופו וצויתי לעשות לה התראה ע"י שלוחא דב"ד שאם לא תקבל הגט ברצונה לידה נתיר לו לישא אשה אחרת והיא תהי' אסורה לעולם עכ"ל ואי מחויב לגרשה כשתרצה מה זה לעולם א"ו ששוב אינו מחויב ועי' שם בתשו' סי' קי"ב והראוני בתשו' גאוני בתראי סי' ס"ב בנידון כיוצא בזה מביא ראי' מהא דאיתא בכתובות דף ק"ט אם האשה פסקה על עצמה ואירסה תשב עד שתלבין ראשה אף שאין ידה משגת הואיל והיא הגורמת לזה ושוב דחה משום שעומד ומצפה אולי תשיג ידה וזה דוחק:
עוד ראי' אמרתי ממה שכ' הפוס' בנשתטית ישליש גט ליד שליח לתת לה אחר שתתרפא ולא מצינו א' מהפוס' שיאמר כך בשאר מקום שמגרשה בע"כ על ידי התרת חכמים א"ו דאינו מחויב לגרשה ולא עבדינן תקנתא לרמאי והא דכתב הנו"ב הנ"ל אפי' בעוברת ע"ד שקדינן לתקנתא דידה לתת הגט לידה ע"י כפי' המושל למען להתירה לעלמא היינו בעת שמגרשה בע"כ בודאי כל מה דאפשר לאהדורי אהתירא להתירה מהדרינן אבל אם לא הי' אפשר לכופה לקבל גט לידה והי' מוכרח לגרשה בע"כ לחצירה ובגדי' אינו מחויב שוב שנית לגרשה. אבל רק להלכה אמרתי ולא למעשה כי אני בעצמי כתבתי להרב הנ"ל שלפני' משוה"ד ודאי מצוה לגרשה שלא לעגנה וכך הי' מעשה שהמגרש בע"כ גירשה שנית ע"י שליח ברצונה לידה. סוף דבר, ממה שלא דברו הפוס' לעשות תקנתא רק בנשתטית נראה דא"צ בשאר מקום לזה לא מיבעי' אי נימא שאינו מחויב לגרשה עוד אלא אפי' נימא שמחויב לגרשה שנית מהדין אכתי י"ל מסתמא ישמע לקול הורים ויגרשה ואם יתרשל מה בכך אבל בנשתטית חיישי' שמא יתרשל ויתעצל בדבר וישב באיסור שתי נשים כדמשמע מלשון ב"ש סי' א' ס"ק כ"ג וכ"כ הפוס' וכ"ז להתלמד במקום אחר ולא לנד"ד לפמ"ש לעיל.