אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק אה"ע › סימן לד

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק אה"ע · סימן לד

סימן לג

העתק הגב"ע במותב תלתא כחדא הוינא ואתא לקדמנא הב' מאיר במוה' פתחי' דוב הלוי ז"ל ודרשנו וחקרנו אותו על עסק קבלת קדושין של הבתולה דינה בת הר' יעקב ז"ל מהב' איציק ב"ה משה הכהן בשבת פ' וארא קודם מנחה ושאלנו מאתו להגיד בתורת עדות מהחל עד כלה ובאזהרה אם לא יגיד ואמר מזה הלשון. קודם מנחה בין איך דארט געוועזען אין הויז דעס קאהן שיסטער מיט הב' איציק. איזט איציק העריין געקיממען מיט איין גלעזל וויין אונד האט געטרינקען אונד האט הבתולה הנ"ל אויך גענעבען צו טרינקען דער נאך זאגט איציק צו הבתולה ווייל וויר האבען געטרינקען וויין וויא חתן אין כלה בייא חופה זא האלט דען פינגער איך ווערדע דיר אן טוהן דאס רינגעל האט זיא געזאגט אויף אונגאריש איך ברויך עס ניכט האלט עס פיר דיר נאך געגען איין מיניטה האט הבתולה הנ"ל געהאלטען אין דער האנד דיא צייטונג. וויא זיא דיא צייטונג האלט געהט הב' איציק אונד טוהט איהר אין דיא האנד העריין דאס רינגעל ווייל דיא האנד אביסעל אפפען וואר אונד איך האבע געהערט וויא איציק האט געזאגט בשעת העריין געבען דאס רינגעל אין איהר האנד הרי את מקודשת בטבעת אבער לי ווייס איך ניכט אב ער געזאגט האט אדער ניכט איך האבע גלייך אנגעפאנגען צו שרייען מזל טוב מזל טוב נאך דעם האט זיא איהם דאס רינגעל צוריק געגעבען עס האט געקאנט אנדוירען ביז מען רעדען קאן פאן זעקס ביז צעהן ווערטער אונד ווען זיא האט עס איהם צוריק געגעבען האט זיא געזאגט היר איזט דיין רילגעל צוריק איך ברויך עס ניכט וזה לשון הבתולה אחר דרישה וחקירה בעיון הדק היטב ובאיום גדול במותב הנ"ל הב' איציק כהן בר' משה הכהן איזט געקימען אן שבת קדש פ' וארא אבענד קודם מנחה אין דעם הויז דעס שטיפפאטערס פאן הבתולה הנ"ל אונד האט דארט וויין געטרינקען נאכדעם וויא דיא בתולה געטרינקען האט זאגט ער איך וויל אויך טרינקען אונד האט געטרינקען נון איך האבע יעצט געטרינקען נאך דיר וויא בייא דער חופה יעצט האלט דען פינגער וועל איך דיר מיין רינגעל אן טוהן וויא איך האבע וואללען האלטען דען פינגער האט מיינע מימע געזאגט האלט ניכט דען פינגער הין דיעזעס איזט קיין שפאז האבע איך מיר געדענקט איך ווערדע האלטען דען קליינעם פינגער דאס שאדעט ניכט האט מיינע מימע געזאגט האלט ניכט אויך דען קליינען פינגער זא האבע איך אויך דען קליינען פינגער איינגעצאגען זא האט ער מיר דאס טבעת אין דיא האנד העריין געטוהן אונד האט דאמאלס עטוואס געזאגט אויף לשון הקודש איך ווייס ניכט וואס ער געזאגט האט ווייל איך קיין לה"ק פערשטעהע דאך הרי את ווייס איך דאס ער געזאגט האט דאס אנדערע ווייס איך ניכט וויא ער דיא ווארטע אויסגעזאגט האט האט אן געפאנגען הב' מאיר במוה' פתחי' דוב הלוי הנ"ל צו קלאטשען מיט דיא הענד אונד האט געשריגען מז"ט מז"ט נאך איינע האלבע מינוטען בין איך אין דיא אנדערע שטיבען העריין געגאנגען אונד האבע איהם געזאגט דא האבען זיא איהר רינג איך ברויך ניכט איהר רינגעל אונד האבע עס איהם צוריק געגעבען איך האבע עס אויף דען טיש געלעגט ער האט אבער געזאגט איך האלטע מיך ביים מקח דער נאך האט ער דאך צוגענאמען דאס רינגעל הב' מאיר דער האט געזאגט איך זאל אזו לעבען אונד געזינד זיין וויא עהרליך ער האט זיא מקדש געוועזען וויא איך האב געזעהן דאס ער איזט בלאסס געווארדען האב איך הבתולה געזאגט דארויף פירכטען זיא ניכט איך ווערדע זיא וויא איממער במפרייען ווען היר ניכט זא ווירד עס זיין אין ק"ב ושאלנו את הבתולה הנ"ל וויא פאלסט דיא אויס איין רינגעל אויף זא ארט צו צו נעהמען. ואמרה הבתולה לנו בזה"ל איך האבע מיר געדענקט ווייל עס איזט איין רינגעל מיש איין שטיין זא ווירד עס ניכט גילטען ווייל מאן נור מיט איין רייפעל מקדש איזט. וזה"ל איציק הנ"ל שבת הנ"ל בין איך העריין געקאממען צו קאהן שיסטער דארט האבע איך וויין געטרונקען אונד האבע הבתולה דינה אויך גענעבען זיא זאל טרינקען נאכדעם האבע איך מיך אויס געטוהן מיין רינגעל פאן פינגער אונד האבע געזאגט אויף אונגאריש האלטע דען פינגער איך געבע עס איהנען האט זיא געאנטווארט איך ברויך ניכט וויא הבתולה הנ"ל האט דיא צייטונג אין דער האנד געהאלטען וואר דיא האנד אביסעל אפפען האבע איך איהר דאס רינגעל אין דיא האנד העריין געלאססען אונד האבע דאמאלס געזאגט הרי את מקודשת איך דענק ניכט אב איך האבע וויטער געזאגט לי בטבעת זו אדער ניכט דער נאך האט זיא מיר דאס רינגעל צוריק געבעבען אונד האט געזאגט נעם קעל איך ברויכע עס ניכט ושאלנו ממנו על שאר דברים ואמר לנו שאינו זוכר והנה אנחנו במותב ב"ד תלתא כחדא הוינא קבלנו דברי העד ודברי הבתולה ודברי הב' איציק בדרישה וחקירה ובאיום גדול ביום א' פ' יתרו תרל"ט לפ"ק באנפי האניאד:

הק' אברהם ישכר בער לייכטמאן חונה פק"ק הנ"ל הק' יוסף סג"ל לאנדא. הק' יהודא ליב במוה' יהושיע פריעד.

שלום לכבוד אהובי הרב המאה"ג חריף ובקי החסיד המפורסם מוה' אברהם ישכר בער לייכטמאן נ"י אבדק"ק האניאד.

ע"ד השאלה כפי האמור בגב"ע הרצוף במכתבו ראיתי מ"ש מעלתו בחריצות ובקיאות בונה וסותר ודעתו נראה להחמיר ולי הי' נראה דאפשר לצדד להקל מכמה טעמים וזה יצא ראשונה מחמת שהבתולה אמרה שאינה מבינה לה"ק דפליגו בי' הח"מ סי' כ"ז ס"ק א' והב"ש ס"ק ה' ונו"ב קמא הכריע בסי' נ"ט דנאמנת דבלא אתחזיק איסור ע"א נאמן וע"ז כתב מעלתו דזה תלי' בפלוגת' של הר"ן ורמב"ן בגיטין פ' התקבל אי ע"א נאמן בדבר שבערוה בלא אתחזיק או לא והנני מעתיק דבריהם שהרמב"ן כתב וז"ל דכל הנשים מותרת לינשא אפי' קטנות שמת אביהן לפי שבחזקת פנויות הן עומדת וכו' אבל הוא אסור בכל הנשים שבעולם לפי שאין חזקת קרובות שאין באות לדון לפנינו מועלת לו הא אלו באו קרובות לפנינו וא' לא נתקדשו לשליח ודאי מותר בהן דע"א נאמן באיסורין וכש"כ הכא דלא אתחזיק איסורא וחששא בעלמא הוא וכש"כ שמתוך שנאמנת על עצמן ונשאת לאחרים נאמנת הן והר"ן חולק שאינן מותרת בעדות ע"א דהו"ל דבר שבערוה ואינו פחות משנים, אע"ג דלא אתחזיק איסורא שהרי אפי' לאסור א' גבי אשתו שזינתה בע"א אינה נאסרת לרבא בפ' האומר בקדושין דף ס"ו ועי' בפ"ת סי' מ"ב ס"ק ג' העיר בזה על דברי הנוב"י דסי' נ"ט וכן דעתו בסי' ס"א והקשה שסותר ד"ע בסי' נ"ד דמספקא לי' בזה עיי"ש. ואני מוסיף ואומר דגם על הרמב"ן בעצמו יש להקשות שסותר דברי עצמו בחידושיו לגיטין רפ"ק שכ' וז"ל ודבר שבערוה אפי' לא אתחזיק איסורא נמי אין פחות משנים וכו'.

והנ"ל בזה ליישב דבריהם דהא דכ' הרמב"ן בריש גיטין דבדשב"ע אפי' לא אתחזיק איסור' אין פחות משנים היינו בלא אתחזיק לא איסור ולא היתר משא"כ התם דיש לקרובות חזקת פניות ולא אתרע חזקתי' כלל שפיר ע"א נאמן אפי' בדבר שבערוה וז"ש דלא אתחזיק איסורא וחששא בעלמא הוא היינו מכח דיש להן חזקת פנוי כשבאין לדון לפנינו וכש"כ שמתוך שנאמנת על עצמן ונשאת לאחרים נאמנת כוונתו בזה למ"ש בריש גיטין ע"א נאמן באיסורין שכל א' האמינתו תורה על הפרשת תרומה וניקור בשר וג"ה. וי"מ משום דכתי' וספרה לה וק"ל התם אתחזיק איסור' שאפי' פירסה נדה נאמנת על טבילתה ונגמר מני' דע"א נאמן אפי' באתחזיק אלא התם שאני שמתוך שנאמנת על עצמו נאמנת נמי לבעלה אבל בשאר עדיות לא עכ"ל. וכ"כ תוס' רי"ד בקדושין והפ"י שם בגיטין די"ל דוקא היא עצמה נאמנת שאינה חשודה לקלקל א"ע באיסור נדה ומעשה לא עבדה משא"כ בע"א דעלמא דל"ל, שייכות בגוה ודיבורא בעלמא קאמר אפשר לא סמכי' עליו עיי"ש וא"כ בהא דרמב"ן דקרובות נאמנת מב' טעמים מפני שיש להם חזקת פנוי' ועוד בלא"ה מתוך שנאמנת ע"ע וכו' ובזה מתורץ נמי דעת הנוב"י ז"ל דבסי' נ"ט כתב שעל תחיל' הקדושין אנו דנין אם המה קידושין או לא א"כ עדיין אין כאן חזקת א"א ואדרבא בחזקת פנוי' היא עומדת וכן בסי' ס"א בקטן שהשיאו אביו פחות מי"ב שנים שאין כאן חזקת איסור באשה זו שעל תחי' הקדושין אנו דנין ר"ל ואדרבה אז בחזקת פנוי' היתה עומדת משו"ה מצדד לומר דנאמנת מהנך תרי טעמים. אבל בסי' נ"ד באומר תנאי הי' בקדושין לא מקרי מעיד נגד החזקה שאף שיש בו כמה שנים בנשואין אפשר תנאי הי' בקדושין לא היתה מקודשת ר"ל ולא אתחזיק איסור' מקרי. אבל אין כאן מקום לומר דיש לה חזקת פנוי' דחזקת פנוי' ודאי אתרע טובא כיון שכבר ישבו כדרך כל הארץ והי' אפשר שבעלה יוליד זשק"י א"כ כבר אתרע החזקה טובא ודמי למ"ש התוס' בכתובות דף כ"ג ד"ה תרווייהו בפנוי' כשזרק לה הקדושין לא סמכי' אחזקה כיון דאתרע דהי' מקום שיפול קרוב לה. אבל התם בסי' נ"ט וסי' ס"א לא אתרע החזקה כלל וכמ"ש כת"ר [ואי משום שפשטה ידה וקבלה קדושין זה מקרי לא התחיל הטורף דכבר כ' הר"ן בנדרים דף ל' ע"א דעיקר הקדושין מצידו דכתי' כי יקח ולא כי תקח רק שהיא מבטלת רצונה א"כ בזורק קדושין התחיל מעשה קדושין מצידו אבל במה שפשטה וקבלה קדושין לא התחיל מעשה הקדושין מצידו ולא אתרע החזקה] לכן מוקמי' התם אחזקת פנוי' וגם מטעם מתוך דנאמנת פ"מ וכמ"ש:

ולפי"ז נ"ל ברור דאפי' אותן הסוברים דבדבר שבערוה אינו פחות משנים אפי' לא אתחזיק דתלי' בשני גירסת הגמ' בריש גיטין היינו בליכא חזקת פנוי' ובע"א דעלמא משא"כ בהא דרמב"ן ובנד"ד שהיא אמרה שלא הבינה דאיכא תרתי חזקת פנוי' דלא אתרע כלל וכש"כ בדידן שלא פשטה ידה כלל אלא שהוא נתן לידה כשקראה הצייטונג מוקמינן לה אחזקת פנוי'] וגם, מתוך שנאמנת ע"ע דודאי לא חשודה לקלקל עצמה לעולם באיסור א"א וכס' הרא"ש סוף נדרים נאמנת לגבי אחרי' וכדברי הנוב"י ומעתה לא מצינו מי שחולק ע"ז רק הר"ן בפ' התקבל הנ"ל שסובר שאין הקרובות נאמנת אף דיש לה חזקת פנוי' וגם אומרת על עצמה שהדבר ברור שהאמת אתה שאינה חשודה לקלקל א"ע לעולם כ"ז אינו מועיל להר"ן ז"ל. ולדידי' ודאי בנד"ד א"נ לומר שלא הבינה וכדברי הב"ש אבל יחידאי הוא בדבר דמשאר פוס' דסוברים דבדשב"ע א"נ אף בלא אתחזיק אינו ראי' לכאן דהכא י"ל דמודים לרמב"ן מטעמי' שכתבתי וגם הראי' שלו מזינתה בע"א אינו ראי' כלל לדבריו דהתם באשתו זינתה דאין ע"א נאמן י"ל משום שהוא נגד חזקת היתר ע"כ ע"א אינו נאמן לרבא וכבר עמד ע"ז בס' בינת אדם הביאו הפ"ת שם ותו י"ל דהתם עד דעלמא א"נ דדיבורא אמר אבל היא עצמה י"ל דנאמנת דמעשה לא עבדה וכמש"ל. וא"כ הראי' של הר"ן ז"ל ליתא תו מסתבר דקיי"ל כרמב"ן וממילא הדין עם הנו"ב דנאמנת לומר שלא הבינה לה"ק וכ"כ הישוע"י בריש סי' כ"ז להלכה כהח"מ דנאמנת לומר שלא הבינה מטעם ע"א נאמן בלא אתחזיק ולא דיבר מענין דשב"ע כלל ולמ"ש כ"ע מודים בזה לכן ודאי כן עיקר דנאמנת. וכ"ז אם צריכים לדינא בקדושין דעלמא בשני עדים במקום שהוא דבר ערוה. אבל בנד"ד נראה דא"צ לכ"ז דאין כאן דשב"ע כלל דאפי' למאן דחש לדעת הסמ"ג שפסק כמ"ד חוששין לקדושין כבר כתב מהרי"ט והנוב"י תנינא אה"ע סי' ע"ה דאינו אלא דרבנן שחכמים חששו לקדושי ע"א הואיל וקם לשבועה עיי"ש. אבל מדאורי' אין כאן קדושין לכ"ע א"כ אין הולד ממזר מדאורי' ותו לא הוי דבר שבערוה ונאמנת [ועי' נוב"י קמא בסי' נ"ד מ"ש על דברי המרדכי] [ב'] ועוד אפי' תימא דחוששין מדאורי' אינו אלא ספיקא א"כ באמרה שלא הבינה אפי' לב"ש דא"נ היינו דהוי ספק קדושין ולא קדשו ודאי א"כ במקדש בע"א ואמרה שלא הבינה יש כאן ס"ס להתיר במקום דלא אתחזיק איסורא ס' א' שמא קדושי ע"א לאו כלום הוא וס' השני שמא אמרה אמת שלא הבינה ואין כאן קדושין ותו דבאמת קי"ל להלכה כדעה ראשונה דע"א בקדושין לאו כלום אפי' שניהן מודים רק דרמ"א כתב ויש מחמירין אם שניהם מודים ובמקום עיגון ודוחק יש לסמוך אדברי המקילין וא"כ אם נשאת וילדה בדיעבד ודאי סומכין ע"ד המקילין ואין הולד ממזר כלל אפי' מדרבנן וכל השקלא וטרי' דידן רק לענין אם מותרת לכתחי' בע"א בשניהם מודים א"כ פשיטא שאין כאן דשב"ע ונאמנת לומר שלא הבינה ואין כאן קדושין כלל ומותרת להנשא לעלמא אפי' לכתחי'. שנית יש להקל מטעם שכ' כת"ר מפני דהעד אומר שא"י אם אמר, לי והמחבר כ' בסי' כ"ז בלא אמר לי הוי ידים שאינו מוכיחות אלא שהרמ"א כ' ויש מחמירין וכ' הב"ש ס"ק י"ד אם יש עוד ריעותא או ס"ק אפי' הי' אומר לי מקילין וא"כ הכא איכא תרי רובא להתירא רובא דל"ח לע"א ורובא דהו"ל ידים שא"מ לא הוי ידים וכ"כ החת"ס בסי' צ"ט. ושוב דחה זה דהא מבואר שם אם הי' מדבר עמה על עסקי קדושין ה"ז מקודשת אפי' לא אמר לי. והכא שהרי הי' שותין יין הוא והבתולה ואמר לה כיון שאנו שותין כדרך חתן וכלה בשעת החופה ע"כ תן אצבעך ואתן הטבעת על ידך א"כ ה"ז דבר עמה על עסקי קדושין וממילא נדחה נמי ההיתר הא' במה שאומרת שלא הבינה לשון קדושין שהרי מפורש בדברי המחבר בסי' כ"ז אם דבר עמה על עסקי קדושין ונתן לה אפי' בשתיקה הוי קדושין וכ"ש אם א"ל לשון קדושין אלא שלא הבינה עכ"ד. ואתפלא מה ראה לומר כך הא הב"ש כתב בשם הרמב"ם הי' מדבר עמה על עסקי קדושין ורצתה ועמד וקידש וכו' וכ' הכ"מ דוקא שאמרה הן אבל שתיקה לא מהני מיהו משאר פוס' משמע דבשתיקה סגי וכן משמע כשמדברים לפני' סגי עכ"ד ועכ"פ שתיקה בעי' וכאן העד המעיד אומר שהבתולה השיבה על דבריו אויף אונגאריש איך ברוין עס ניכט האלט עס פיר דיר וכן אמר הב' איציק האט זיא געאנטווארט איך ברויך ניכט הרי גילתה דעתה שלא נתרצתה לקדושין דאלו נתרצית לקדושין הרי צריכה אליו להתקדש בו א"ו לא נתרצית. וכה"ג כתב הנוב"י תנינא סי' ע"ה בד"ה הראש השלישי להתיר עיי"ש. עוד כתב אפי' לא דבר עמה על עסקי קדושין יש להסתפק אפי' לא אמר לי דהרי כ' המחבר אם אמר הריני נותן לך בתורת קדושין הוי כאומר לי והוא מתשו' הריב"ש סי' רס"ו ושם מבואר הטעם כיון שאמר הריני נותן הרי הזכיר שהוא הנותן לה בתורת קדושין באומר הריני מבואר שהממון שלו עיי"ש ובחת"ס כי' פ' וא"כ כאן שקדשה בטבעת שלו שהולך בו תמיד וידוע שהוא שלו לה ולהעד ולכל העיר וא"כ אין לנו לומר שמקדשה לאחר ואין לומר שמא מכרו לאחר ומקדשה עבורו דודאי מוקמי' על חזקתו אבל המעיין כתשו' חת"ס סי' ק"ז ד"ה והנה הריב"ש וכו' מחלק בדבר דבאומר הריני נותן לך וכו' הרי אומר בפי' שהוא שלו ונשאר רק להוכיח ס' דלא שביק וכו' משא"כ דהוא שלו אינו מוכח כ"כ וכו' ומני' לנד"ד דטבעת שהולך בו יש לחלק בהכי. ותו למ"ש שם בד"ה אמנם בסופו אבל היכא שאמרו לשחוק והיתול נתכוונו אין זה בכלל מחשבה מבטל דיבור שהרי דיבור אין כאן לולי המחשבה וכו' וא"כ כאן שאומרי' לשחוק נתכוונו נאמנים בלא אמר לי:

וע"ד מה שכתב מעלתו ובפרט כי חקרתי ודרשתי מפי העד וסיפר לי שהיו מדברי' על עסקי קדושין והושיטה מיד ידה רק מחמת דודתה שצעקה עלי' החזירה אצבעה רק בשעה שהי' עוסקי באותו ענין נתן הטבעת על ידה והיא שתקה ער לאח"כ והיא יותר מכ"ד בודאי יש לחוש שנתרצית ואח"כ חזרה בה דאפי' בתוך כ"ד אמרי' בנתרצית שא"י לחזור בה כמ"ש הרמ"א בסי' מ"ב בהג"ה אמרה קדשוני וזרק לה הקדושין לתוך חיקה וא"ל האמק"ל וניערה בגדי' תוך כ"ד להשליך הקדושין ואמרה שלא כיוונה מתחי' רק לשחוק בעלמא אפי"ה מקודשת וכו' עיי"ש:

שוב כ' כת"ר עוד לצדד להתיר מחמת שנתנה אמתלא שחשבה כי אינו תועיל הקדושין בטבעת שיש אבן בתוכו רק מיט איין רינגעל אבל דחה זה דהא חזינן דמשקרת היא דהא בעצמה תאמר דע"י שצעקה עלי' דודתה דאס איז קיין שפאס החזירה אצבעה תכ"ד והרי ראו שיש בו אבן ובזה רוצה לקדשה ואפי"ה הזהירה אותה לבלי לתת אצבעה והי' לה לזרקה מיד כשנתן לתוך ידה א"ו מתחי' נתרצית מחמת שהי' בן נגיד והיא עני' רק מחמת בושה מדודתה חזרה בה ואח"ז כשנתן לידה נתרצית. וכמ"ש החכ"צ שם סי' קט"ו לתרץ דברי הרמ"א וז"ל ולי אפשר לתרץ וכו' וה"נ בנד"ד כיון שסירבה מתחיל' לקבלם בעת שצעקה עלי' דודתה והוא נתנה לידה אח"כ הי' לה לזרקה ולצעוק שא"ר להתקדש עכ"ד. ואני אומר דכ"ז אינו ענינו לכאן דכאן י"ל שמעולם לא נתרצית לקדושין ומה שרצתה לקבלה ומה שקבלה ולא זרקה מיד הרי נותנת אמתלה שסוברה שבטבעת שבו אבן לא הוי קדושין וכיון שכן לא כיוונה מעולם לקדושין רק לשחוק והיתול עמה כדרכן בעו"ה. וזה שאמרה וויא איך האבע וואלען האלטען דען פינגער האט מיינע מימע געזאגט האלט ניכט דען פינגער דאס איז קיין שפאס הכוונה בזה שהיא רצתה להושיט אצבעה שני פעמים לא לקדושין שידעה היא שאינו קדושין כמו שאמרה אח"ז אלא לשחוק והיתול והיינו שאמרה דודתה האלט ניכט דאס אוז קיין שפאס מזה מוכח שדודתה הבינה שהיא רוצית בכך לשם שפאס ושחוק דאי הבינה שרצונה לשם קדושין למה מנעה אותה כיון ששניהם רוצים בכך הלא היא עני' והמקדש הוא בן נגיד ובודאי דודתה רוצית בתקנתה של הבתולה א"ו הבינה שאינו לקדושין וע"ז מנעה אותה שלא לעשות שחוק בזה שאינו שפאס ואולי כי דודתה חששה ביותר ממנה אולי יש בזה חשש קדושין. ומעתה אין ענין דברי הרמ"א ודברי הפוס' שהביא שם לכאן דהתם הם מדברי' בנתרצה תחיל' על קדושין כמ"ש ז' הרמ"א שא' תחיל' קדשוני וזרק לה וכו' אבל כאן י"ל שכיון שסברה שאינו מועיל לקדושין א"כ מתחיל' וע"ס רק לשחוק והיתול ואח"ז אמרה למה זה לה וזרקה אותו והיא נאמנת לומר אמתלא זו דהרי דעת הב"ח סי' מ"ב המקדש בע"א ואמר א' מהן שכוונתו הי' לשחוק נאמן ואף השני א"צ לחוש והב"ש סי' מ"ב ס"ק ו' הבין שזה מטעם מינו וחולק עליו והח"מ ס"ק ד' דעתו כשם שבב' עדים טענות השטאה לאו כלום אף בע"א נמי לא דדברי' שבלב לא הוי דברים ועי' חכ"צ בסי' קט"ו והב"מ מפרש דהב"ח לא מטעם מיגו קאתי עלה אלא דבכל מה שטוען אפי' משטה הו"ל כמכחיש עיי"ש בחת"ס סי' ק"ד מ"ש בזה להכריע. ואני אומר להסביר דברי הב"ח ע"ד שכ' הדו"פ בסי' ס' דיש חילוק כשקורא ק"ש עם הברכות לפני' א"צ כוונה דסתם לשמה קאי אבל כשקורא שלא כתיקונו היינו בלא ברכות כיון שדרך לקרות בברכות כל הקורא בלא ברכות מסתמא לא לשמה עד שיכוון בפי' לשמה עכ"ד. וממנו נקח לחלק דבמקדש בב' עדים כנהוג אמרי' מסתמא לשמה קאי וכיוון לקדושין ואי אמר שלא כיוון אלא להשטות הו"ל דברי' שבלב אבל במקדש בע"א שנעשה המעשה שלא כהוגן דכ"ע אפי' נשי ידעו שדרך ונהוג לקדש בב' עדי' א"כ מסתמא שלא לשמה משו"ה אי אמר א' שכיוון להשטות נאמן ולאו דברים שבלב נינהו כיון דהמעשה מורה ע"ז שכיוון להשטות ולא לקדושין בלתי כשאומרי' שם קדושין אז מהני. אבל אי אמר להשטות ל"ה קדושין כנ"ל טעם לדברי הב"ח וא"כ הגם דפליגו עלי' הפוס' ומחמירי' מסתבר לומר דבנ"ד כ"ע מודים כיון דאיכא הרבה ריעותא שלא הי' כתיקונו. א' שלא הי' המעשה רק בפני ע"א שלא כמנהג. ב' שלא אמר לי. ג' שהי' בשבת דאסור לקדש עי' חת"ס סי' ק"ד. וד' שקידשה בטבעת שיש בו אבן שלא כמנהג. דמכ"ז נראה בעליל לומר שלא כיוונו לקדושין אלא לשחוק והיתול [ומ"ש אח"ז איך האלט מיך ביים מקח אפשר גם זה לשחוק והיתול אמר כך ועניינו מוכיח לפ"מ שא' הבתולה בעת שאמר מאיר עהרליך האט ער זיא מקדש גיווען נעשה בלאס וכו' ולמה לא מקודם מכלל דמקודם הי' סובר שאינו אלא לשחוק]. מכל הלין טעמים נ"ל דחזי לאצטרופי להתירה בקדושי ע"א דלרוב הפוס' אין חשש רק דיש מחמירין והטעם להתיר מחמת שנאמנת לומר בזה שלא הבינה בלה"ק וגם מכח שלא אמר לי ומחמת ששניהן אמרו שלא כיוונו רק לשחוק ולהשטות ונאמני' בכה"ג. ע"כ נראה עיקר דלאו קדושין נינהו כלל ומותרת לכל אדם ועי' בתשו' אבן השוהם מסי' נ"ה ואילך ונו"ב בתרא סי' ע"ה]. ולענין אמתלא דידה שסברה שכיון שיש אבן בטבעת לא מהני לקדושין עי' ש"ך וסמ"ע בסי' מ"ב ס"ט ובתומי' ובנתיבות ופ"ת שחולקים על הש"ך וסוברי' דלאו כ"ע דינא גמירא ותלינן בטעות אף במה דלית ביי מחלוקת ומיהו כאן אף להש"ך איכא למיתלי בטעות דהרי באה"ע סי' ל"א יש מי שאומר אפי' אם קדשה באבן סתם וכו' צריך שומא ודעת כמה פוס' ולהב"ש גם הרמב"ם סובר כך היכא דצריך שומא א"מ כלל וז' הרמ"א מחמיר אבל י"א דלא הוי קדושין וא"כ אמתלא טובה היא. כ"ז להלכה אבל למעשה למה לנו לכנוס לדיר הספיקות ובפרט בדורות הללו ראוי לגדור גדר לבל ילכו רקם למען לא יוסיפו לעשות עוד כדבר הזה ע"כ יראה כבודו להתאמץ שהבחור ההוא ישאנה או יגרשנה דברי ידידו אחוז באהבתו יקותיאל יהוד' ט"ב:

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה