אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חלק אה"ע · סימן לג
שאלה מאת הרב המאוה"ג מוה' אלי' נ"י אבד"ק האלמין.
במותב תלתא הוינא בא לפנינו מעשה שהי' כך הי' בנער שייחד לעצמו שלשה עדים לקדש בתולה א' בשוק אצל שולחן שמכרה צלוחית והנה הנער הלז הביא לפנינו העדים א' כ"ה מנחם זאב והב' ר' זאב ב"ה ר' יעקב והג' זאב ב"ר משה צבי והעידו לפנינו. והנה העד העד הראשון שנער הלז פייס אותו לבוא עמו לשוק אצל בתולה אחת שמוכרת זכוכית לקדש אותה בפניו וסיפר לו הנער הלז שכבר דיבר עם הנערה שרצונה להתקדש לי ע"כ בא עם הנער הלז אצל הבתולה והנה ראה אותה שהי' על ידי' הענטשיך וקרא העד את הנער לצד אחד ואמר לו שנראה לי כי לא יועילו הקדושין יען כי יש לה על ידה הענטשיך אמר לו הנער אני מבטיחך שתסיר ההענטשיך שדברתי עמה אודת הענין הזה שלא יהי' על ידה הענטשיך בעת הקדושין ובוודאי לא יהי' תלי' ההענטשין וכן הי' בעת ששב העד והנער לא הי' על ידי' ההענטשיך והנה אמר העד שכך הי' המעשה שהנער הלך ועמד אצל הנערה ושאל לה על כמה זכוכית בכמה זכוכית הזה ומה תבקש בעד זכוכית הזה והיא פשטה את אצבעה הימין והראה לו על כל זכוכית וזכוכית באצבע הפשוטה בכל פעם ופעם סמוך לידו ואז נטל ידה והאצבע שלה פשוטה לפניו והי' באגרפו טבעת זהב אשר קנה לשם זה וישם על אצבעה ואז בשעת מעשה לא דיברה כלום ועוד ידו על אצבעה ואז אמר הרי את מקודשת לי ותו לא שמע העד אך תיכף אמרה להנער מה אתה רוצה לעשות הרף ממני ותיכף משכה בידה השמאלית את הטבעת ויד הנער לא נמשך מידה והטבעת נפל בידו והלך לו הנער ותיכף קראה לאחי' בעריל בעריל קום נאהר אהער זעה וואס יעקיל האט מיר גיטאהן. וגם אמר העד שיוכל להיות שמתחיל' בעת שרצה הנער לשום הטבעת לא ראה הבתולה הטבעת רק הי' בתוך האגרוף וכך שם הטבעת על ידה רק אח"כ הסיר קצת את ידו אבל לא לגמרי וראתה הנערה הטבעת והעד הנ"ל עמד כנגד הנער והבתולה והיא ראה אותם וגם הם ראו אותו פא"פ ע"כ לשון העד הראשון כ"ה מנחם זאב. העד הב' כ"ה זאב בה"ר יעקב העיד בפנינו שהנער הלז קנה ממנו טבעת זהב ואח"כ אמר לו העד מדוע לך הטבעת הזה אמר לו הנער אם תתן לי תקיעות כף שלא תאמר לאחר מדוע קניתי אומר לך ותקע לו הכף ואמר לו שקנה הטבעת הזאת לקדש בתולה א' ופעסיל שמה על השוק וביקש אותי שיהי' עד בדבר הזה לראות הקדושין והעד הלז הלך לשוק אצל הבתולה ועמד מצדה לאחורי' וגם הוא ראה שהראה אצבעה על כל זכוכית ואצבעה פשוטה תמיד ונטל ידה ואצבעה פשוטה והטבעת באצבעותיו ושם על אצבעה ואמר הרי את מקודשת לי ותו לא שמע ולא דברה שום דבר רק תיכף התחילה למשוך את הטבעת מאצבעה ונענע את ידה ואמרה עניא עניא יעקיל וואס טיען דיא מיר ולא יותר ויד הנער היתה על אצבעה עד הסירה את הטבעת מאצבעה והנער הלך ואח"כ קראה לאחי' בעריל בעריל קים נאר זעה וואס מיר יעקיל געטאהן. והנה העד אמר שיוכל להיות שהבתולה לא ראה אותו רק הוא ראה אותה בוודאי ע"כ לשון העד השני:
והנה העד השלישי זאב בר' משה צבי גם הנער הנ"ל אמר שייחד אותו אבל העד הזה אמר שהוא לא רצה להיות עד בדבר ולא ראה שום קדושין ולא טבעת רק הי' שם אצל הבתולה וראה שתפס בידה ע"כ פנה א"ע ולא רצה לראות שום קדושין ואח"כ ראה שמשכה טבעת מידה ויד הנער על אצבעה ואמרה עניא עניא יעקיל. והנה הבתולה הכחישה את כל העדים שלא ראתה אותם ולא הי' על אצבעה שום טבעת אפילו בראש האצבע כי עצמה את ידה שלא יוכל לשום את הטבעת על אצבעה והנער הלך ממנה. והמקדש אמר שדיבר עמה והסכימה אתו לעשות מה שעשה. הנה טרם כל באתי לדון אם יש כאן שלשה עדים או לא וזה החלי לכאורה נראה לי לדבר פשוט שבעדות עד השלישי אין בו ממש יען שלא ראה הנתינה וגם לא שמע מהמקדש והמתקדשת מענין הקדושין דאי' בש"ע אהע"ז סי' מ"ב סעי' ד' ברמ"א דהעדים צריכים לראות הנתינה ממש מידו לידה או לרשותה אבל אם לא ראו אע"פ ששמעו שאמר התקדשי לי בחפץ פלוני ואח"כ יצא מתחת ידה החפץ אינו קדושין אף לדברי המרד"ם שהביא הב"ש שם דסב"ל לענין דרישה וחקירה קיימ"ל קידושין דומה לד"מ. ובד"מ כתב הרמ"ה הובא בטור חו"מ סי' צ' דיני ממונות מתקיים בידיעה בלא ראי' א"כ אם עדי קדושין א"צ דו"ח ש"מ דדמיא לגמרי לד"מ. ראיתי בנוב"י מהדו"ת סי' ע"ה שאמר דוקא דהיינו שחפץ זה שעתה בידה הוא החפץ שהזכיר המקדש בשעת קדושין שניכר לעדים בטב"ע אבל אם לא ניכר להם החפץ בטב"ע אין ממש בעדותו כי אולי הי' החפץ בידה מקודם ואף שעתה היא מודית שקבלתו מהמקדש אין בכך כלום יען שלא הי' ידוע לעד בשעת מעשה מקרי מקדש בלא עדים מכ"ש בנ"ד דלא ראה ולא שמע עד זה מהטבעת כלום בשעת מעשה. וגם אין לו ט"ע בטבעת זו פשיטא דלא מהני עדותו. ע"כ לא נשאר לדון רק בשני עדים. ובאלה ג"כ לחלק יצאת כי ע"א מהשני' אמר היא העד השני בגבו"ע שיכול להיות שלא ראתה ותו המתקדשת והיא אמרה והחליטה שלא שיכול להיות שלא ראתה אותו המתקדשת והיא אמרה והחליטה שלא ראתה אותו. הנה הדין מבואר בסי' הנ"ל באהע"ז סי' ג' שהמקדש וגם המתקדשת צריכין לראות את העדים. אבל אם הם רואים ואינן נראין להמקדש והמתקדשת אינה צריכה גט אך צריכין לדון אם נאמנות לומר כן שלא ראתה אותו דמסתמא הסברא נותנת דכאשר הוא ראה אותה כך ראתה היא אותו. על זה באתי ללמוד ממה שראיתי בנוב"י מהדו"ק אהע"ז סי' נ"ט שהחליט לפסק הלכה דהיכי דלא אתחזיק איסורא ובקדושין אדרבא איכא חזקת פנוי' נאמן ע"א אף בדשב"ע ומחליט שם דאשה נאמנות מטעם ע"א א"כ בנ"ד שהעד אמר שיכול להיות שלא ראתה אותו ע"כ נאמנות היא לומר שלא ראתה אותו ובפרט בנ"ד יש סברא לאמת דברי' כי מה שראה אותה העד הי' במתכוין יען שייחד אותו המקדש לאפוקי היא אפשר שלא ראתה אותו יען שעמד מצידה מאחורי' ועוד ביומא דשוקא אינו כמו בשאר הימים כי אנשים רבים מצויים שם על כל הצדדים וגם הי' לה סחורה לפני' להשגיח על זה. ולפי אומדנ' שאינה יכולה לשמט עיני' לאחורי' ואם כנים דבריו האלה לא נשאר רק ע"א. דלרוב הפוס' אינן קדושין ואפי' לדעת הסמ"ג דחוששין לקדושי ע"א כר"פ לא הוי רק קדושי דרבנן כמבואר בנוב"י מהדו"ת חלק אהע"ז סי' ע"ה ויותר מזה אמר הגאון בעל נוב"י אף שהנערה מכחשת כל מעשי הקדושין וגם ראיית העדים מ"מ לענין שלא ראתה אותו העד היא העד השני בגב"ע על זה אינה נכחשת. ועל גוף הקדושין דמכחשת נגד העדים לדעת הח"מ לא הוי רק קדושי ע"א דהיכי דלא ראתה שום עד לא הוי שום קדושין מכ"ש לשיטת מהרי"ק וראי' שהביא מהרמ"פ מרבא בפ' שבועות הדיינים דאמר רבא כל האומר לא לוויתי כאולי אמר לא פרעתי מחלק הח"מ משם לנידון קדושין דבקדושין כל שלא ראתה העדים אפילו שאנו יודעים שלא כוונה לשחק אפי"ה לא הוי קדושין ה"ה בנ"ד לשיטתם לא הוי רק קדושי ע"א והנה בנ"ד העדים אינן אומרים שהיתה מרוצה לזה הקדושין וגם לא שמעו שום דיבור מהמקדש והמתקדשת מענין קדושין וע"ז מעידין העדים שאחר שאמר המקדש הרי את מקדושת לי אז תיכף אמרה להנער מה אתה רוצה הרף ממני ותיכף משכה בידה השמאלית את הטבעת ונשאר ביד הנער וקראה לאחי' בעריל בעריל קום נאר אהער זעה וואס יעקיל האט מיר גוטאהן וגם אמר העד שאפשר שמתחילה לא ראתה בידו הטבעת יען שהי' באגרפו א"כ מה שנתנה ידה לו בעת שנטל ידה המקדש לא להתקדש אותה נתנה אך כדרך הקלים בזמנינו ומה שאמר העד אודות פשיטות ההענטשיך ג"כ אינו הוכחה על רצונה רק במקרה הי' זאת ומה שהראה באצבעה פשוטה הזכוכית ג"כ אינו ראי' כי כן דרך המוכרים מראים על חפצים בפרוטרוט באצבע פשוטה א"כ לג' שיטות הרמ"ה הובא ברמ"א סי' כ"ח דהיכי דלא נתרצית מתחילה לקידושין אפי' שתקה אח"כ אין כאן קדושין והא דשתקה יען דלא איכפת לה. ואפי' לדעת הג"מ הובא ברמ"א בסי' מ"ב דאפי' מתחילה הי' באונס ולבסוף שתקה מקודשת אפי' נתנה לה סתם יען שדיבר עמה מקידושין ג"כ אינן לתירוץ הב"ח על סתירת הרמ"א הנ"ל שהביא לדינא הב' שיטות דמוקי הב"ח דינא דרמ"ה איירי שניערה בגדי' לאחר שזרק לחיקה ובנ"ד ג"כ התחילה לנערה הטבעת תיכף ומכ"ש לתירוץ הב"ש על סתירת הרמ"א הנ"ל דאם הי' מתחיל' ברצון אז אמרי' לשדינהו ואם לא זרקה הקדושין אמרי' רצונה לקבל הקדושין ועובדא בהג"מ הי' ג"כ מתחילה ברצון ואח"כ לקח ידה בע"כ אז אמרינן לשדינהו ואם שתקה אז הוכחה על רצון ראשון. נמצא לפי תי' הבש"מ דאפילו אם בתחילה הי' רצון וניערה הקדושין גם לדעת הג"מ לא הוי קדושין אך הח"מ הניח סתירת הרמ"א בתימא. רק בנ"ד דלא הי' מעולם רצוי' על קדושין זה לפי דברי' והעדים אינם אומרים נגד הרצון וגם ניערה הטבעת תיכף אפשר בכה"ג גם הח"מ מודה אליבא דכ"ע דלא הוי קדושין ועוד איכא למימר שיש אדרבא הוכחה שלא הי' לרצונה יען שהנערה היא משודכת לאיש אחר ושמא לא ימחלו לה החרם של התנאים הראשונים. וסברא זו ראיתי בנו"ב מהדו"ת סי' הנ"ל רק צריכין להסתפק אם הי' השדינהו תוך כדי דיבור כי תוכ"ד זמן מועט הוא כפי המבואר בח"ס אהע"ז סי' פ"ז ב' מנוטין זמן רב לענין זה והעדים אינם יכולים לומר בנ"ד אם נשתהה עד שהתחילה לניערה הטבעת מניט אחד או שתים עכ"פ לא הוי רק ספק הגם לענין קידושין פוסקי' תוכ"ד לאו כדיבור דמי היינו לענין חזרה אבל היכי דאנו דנין אם הי' כלל רצונה אז השדינהו הוכחה על שלא רצונה ובנ"ד ספק הוי ולפי מה שהבאתי לעיל לא הי' רק קדושי ע"א ובקידושי ע"א אין חוששין רק מדרבנן ע"כ בצירף סברת הב"ש והב"ח לא הוי קדושין כלל ואפילו לסברת הח"מ ספק שדינהו הוי וגם החשש דהסמ"ג לקדושי ע"א נמי לא הוי רק מחמת ספק דלשון חוששין מורה רק על ספק והוי ס"ס ולהצריכה גט הוי כמו דיעבד וגם מי יודע אם תהי' צריכה גט אם ירצה הנער ליתן לה כ"ז כתבתי לפענ"ד הקלישה הק' אלי':