אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק אה"ע › סימן לב

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק אה"ע · סימן לב

סימן לא

כתובות ע"ג סוגי' קדשה על תנאי וכו'

תוס' ד"ה לא תימא טעמא דרב כיון דכנסה סתם אחלי' לתנאי פי' בקונט' ויהא לה כתובה וקשה לר"י דא"כ פשיט' דלא מצי למימר הכי דהא תנן בהדי' במתני' כנסה סתם תצא שלא בכתובה ונראה ליישב דהר"ן תמה עוד דלטעם אחולי אוחלי לתנאי נמי משמע דלא בעי למיתב לה כתובה משום דלאו בודאי אמרי' דאחולי אוחלי אלא באומד מספק דלמא אחולי אחול לתנאי ואני אומר דאפושי פלוגת' לא מפיישי' ורש"י נמי סובר עכשיו דלאו בודאי א' הכי דאחלי' אלא רובא היא דאחלי אבל מיעוט יש דלא אחלי אלא דרב לטעמי' דס"ל הולכין בממון אחר הרוב משו"ה דרובא אחלי בעי למיתב לה כתובה והשתא לא קשי' ממתני' דתנן כנסה סתם תצא שלא בכתובה די"ל סתם מתני' ר"מ דחייש למיעוט אפי' באיסור וכש"כ בממון דהרי לדידן דקי"ל כשמואל ובאיסור אזלינן בתר רוב בממון אין מוציאין ע"י רוב וא"כ כש"כ לר"מ דבאיסור חייש למיעוט בממון ודאי חייש למיעוט ובהכי ניחא לי מה דקא' תחי' והא פליגי בה חדא זימנ' ומשני צריכ' בתר הכי א' תנן כנסה סתם וכו' תצא שלא בכתובה וכו' הא גיטא בעי וקשי' לשמואל למה לא פריך הכי תיכף אהא דא' אלא טעמא דרב שאין אעב"ז מכלל דשמואל סובר אעב"ז הלא במתני' תנן דגיטא בעי. ולמ"ש ניחא דבלא"ה י"ל דהא דא' שמואל בקדשה ע"ת וכנסה סתם א"צ הימנו גט לאו משום דודאי אתנאי סמך ועושה ב"ז אלא רובא היא ואזלינן באיסור בתר רוב משו"ה א"צ הימנו גט ותו לא קשי' ממתני' דמשמע דבעי גט משום דהא לר"מ קאי דחייש למיעוטא דאינו עב"ז אבל השתא דפריך והא פליגו בה חדא זימנ' ומשני צריכא וכו' ולמה לא משני דתרוויהו צריכ' כקושי' תוס' דאי אתמר קמייתא הו"א דהא דא' רב צריכה גט היינו מספק וכו' ומשני נמי צריכה גט ואי אתמר בתריית' הו"א דהא דקא' שמואל צריכה גט היינו מספק ומראשון נמי צריכה מדאוריית' וכו' ותי' דחוק וע"כ צ"ל כתי' הפ"י דלא שייך ספק בכה"ג דכיון דליכא חזקה דא"א עב"ז א"כ הבעל מהימן ונחזי מה דקא' אי בעל לשם קדושין או לא ובשלמ' אי איכא חזקה שאינו עב"ז א"כ אפי' אם יאמר שבעל שלא לשם קדושין לא מהימן משא"כ בליכא חזקה מהימן עכ"ד. ולפי"ז דהא דא' שמואל הכא דא"צ הימנו גט היינו אפי' אם הבעל אומר שבעל לשם קדושין דלא מהימן ע"כ משום דס"ל דודאי דאתנאי סמך ועשה ב"ז דאין אדם מתפייס במומין וכן התם ודאי אדעת קדושין הראשונים בעל דאי ס"ד דהא דא' שמואל הכא א"צ גט מכח רוב היא דאתנאי סמך ועושה ב"ז אבל מיעוט יש דא"א עב"ז א"כ הדקו"ל ליהמן הבעל אי אומר שבעל לשם קדושין להצריכה גט דנגד רוב ע"א נאמן דאיכא מיעוט המסייע לי' ואינו אלא כמברר המיעוט מתוך הרוב וכמ"ש הפ"י קדושין דף מ"ג ע"ב בסוגי' קדשתי את בתי וכו' אע"כ דודאי היא דאתנאי סמך ועושה ב"ז ושפיר פריך ממתני':

ואני לעצמי נראה לתרץ קושי' תוס' הנ"ל נימא דתרוויהו צריכא דאי מקמייתא הו"א צריכה גט מספק והיא עפימ"ש הב"ש סי' ל' ס"ק ט' בשם הגה"מ דהא דקיי"ל ספק קרוב לו ספק קרוב לה ס' מקודשת היינו שתי כתי עדים המחולקים אם הי' קרוב לו או קרוב לה אבל אם הי' לעדים ספק אם קרוב לה אין חשש קדושין דהוי כמקדש בלא עדים וביארו המפו' דלא דמי להא דשו"פ במדי או שאר ס"ק דהתם ראינו הקדושין שבאו לידה אלא שהספק מצד אחר אבל הכא אנו מסופקין בגוף הדבר אי קדשה או לא. ולפי"ז ניחא דבשלמא לטעם דאחולי אחלי' לתנאי דספיקא היא על שעת הקדושין שהתנה בתנאי אם הי' דעתו אז שאם יכניסנה לבסוף יהא התנאי מחול הרי אין הספק בקדושין שבודאי קדשה אלא שהספק בענין התנאי אם דעתו לכך או לכך אבל הכא אי נימא דספק היא אם עב"ז או אם קדשה הרי הספק בגוף הקדושין והוי כמקדש בלא עדים ואמאי צריכה גט א"ו מטעם ודאי היא ובזה ניחא דברי הר"ן שכתב דלטעם דרב א"א עכ"ז ודאי היא וצריכה גט מדאורי' אלא הדר בי' מה"ט דסובר דאחלי' לתנאי וזה ספק היא ולמה לא נימא דהדר בי' ממאי דהוי ס"ד דמטעם ב"ז צריכה גט בודאי אלא דסובר השתא דספק היא ומספק צריכה גט ולמ"ש מספק ב"ז לא צריכה גט דהוי כבלא עדים ומשו"ה מוכרח לומר מטעם ספק אחלי' וכמ"ש:

דף ע"ד אתמר נמי וכו' המקדש על תנאי ובעל ד"ה א"צ הימנו גט איתיבי' חליצה מוטעת וכו' כל שאומר חלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתי' זוז אלמא כיון דעביד מעשה אחולי אחלי' לתנאי ה"נ כיון דבעל אחלי' לתנאי ובתוס' תימה לר"י וכו' ס"ד שלא יועיל שום תנאי לבטל שום מכר וקנין ונראה לתרץ דבמכר וקנין ודאי מהני תנאי לבטלן אלא דהך מעשה דהכא שאני עפימ"ש רבינו הרמב"ם ז"ל סוף פ"ה מה' גירושין בטעם מי שהדין נותן שיגרש כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ולמה לא בטיל שהרי אונס היא שאין אומרי' אנוס אלא מי שנלחץ לעשות דבר שאינו מחויב בו מהתורה כגון מי שהוכה עד שמכר או נתן אבל מי שיצרו תקפו לבטל מצוה או לעשות עבירה עד שעשה דבר שמחויב בו אם עד שנתרחק אין זה אונס ממנו אלא היא אונס עצמו בדעתו הרעה וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גירש לרצונו עכ"ד. והיא הנאמר כאן בחליצה שמחויב לחלוץ לה מהתורה בלא מחיר דמי' כלל א"כ נהי שמתנה ע"מ שתתן לו מאתים בעת שחלץ אנן סהדי כיון דעביד מעשה החליצה שהוא מחויב בו תשש יצרו ומחל לתנאי עד שחולץ לה כמצוה מהתורה בלא מאתים וכ"כ הכא נמי אף שהתנה כיון שבעל וחזקה אאעב"ז דעבירה היא נימא נמי דחחלי' לתנאי אבל בשאר מעשה הרשות ודאי ע"י מעשה לא אחלי' לתנאי וע"ז קא' מידי כל תנאי מהיכא גמרי' מתנאי בני גד ובני ראובן תנאי דאפשר לקיימו למעשה ע"י שליח הוי תנאי דאי אפשר לקיים ע"י שליח לא הוי תנאי והקשה תוס' מה סברא יש כאן וכו' ולמ"ש ניחא והכי קאמר דודאי היכי דחל התנאי כגון שקדשה בכסף או בשטר אפי' בא עלי' אכתי לא אמרי' דאחלי' לתנאי משום דלא יעבור עבירה של ב"ז אלא בתנאי קאי והתם שאני כשמתנה בחליצה ע"מ שתתן מתחיל' אין התנאי חל כלל והטעם בזה משום דחליצה אי אפשר ע"י שליח ויצטרך לחלון לה בעצמו ובודאי בשעת מעשה החליצה שהיא מצוה ועומד לחלוץ לה גם בלא מעות אנן סהדי שימחול לה וא"כ לא מצא התנאי מקום לחול כלל דהו"ל כמתנה ע"מ שתעלה לרקיע שא"א לקיימו דא' פטומי מילי נינהו ולא מהני וה"נ פטומי מילי נינהו כיון דא"א לו להתנאי להתקיים כלל. משא"כ בדבר שאפשר ע"י שליח אפשר להתנאי להתקיים דהשליח אינו בידו למחול התנאי [ואפי' אם המשלח יודע בשעת מעשה ובלבו מוחל לא מהני שליחותו דאדעת' דהכי לא עשהו שליח] אבל בדבר שא"א ע"י שליח א"א להתנאי להתקיים כלל דודאי ימחול ובזה ניחא נמי לתרץ קושי' תוס' בנזיר י"א ורמב"ן פ' יש נוחלין אמאי מהני תנאי בנזירות ושבועה הא א"א ע"י שליח ולמ"ש לק"מ דדוקא במה שמצוה וחובה עליו לעשותו בגופו א' הכי כיון דא"א ע"י שליח רק ע"י עצמו בודאי ימחול לא מהני תנאי שא"א לו להתקיים כלל אבל בנזירות ונדר ושבועה שאינו מחויב בכך דאדרב' כל הנודר וכו' וצריך להתרחק מנדרי' ושבועות א"כ אף דא"א ע"י שליח מהני בי' תנאי שבאמת נדר ונשבע רק על תנאי ודו"ק כי הוא נכון כפתור ופרח:

שם א' רב עולא וכו' המקדש במלוה ובעל ע"ת ובעל בפחות משו"פ ובעל דברי הכל צריכה גט א"ר אמי המקדש בפחות משו"פ ובעל צריכה גט בהא היא דלא טעו אבל בהנך טעו ופירש"י ר' אמי פליג אדר"א וקשה א"כ הי' לו לומר ר' אמי אמר לכן נ"ל דלא פליגו והיא למה דאי' להלן א' רב המקדש במלוה א"מ מלוה להוצאה נתנה נימא כתנאי המקדש במלוה א"מ וי"א מקודשת ותסברא אימא סיפא ושוין במכר שזה קנה ואי אמרת מלוה להוצאה נתנה במה קנה והרמב"ם פי' המקדש במלוה א"מ ובפ"ה ממכירה כתב דקונה במלוה בקרקע. ותירץ בא"מ סי' כ"ח עפימ"ש רש"י בפ"ק דקדושין אהא דא' אביי המקדש במלוה א"מ משום דקיחה משדה עפרון דיהיב מידי בשעת קדושין אבל מלוה להוצאה נתנה וכו' ולפי"ז בקרקע דילפי' משדות בכסף יקנו ולא משדה עפרון שפיר נקנה במלוה אבל לרב דל"ל הך גז"ש דקיחה קיחה ויליף מאין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר לדידי' אין חילוק בין קדושין למכר וכמו בקדושין א"מ ה"ה במכר ושפיר פריך לרב מדקתני ושוין במכר וכו' אבל לדידן יש חילוק במכר קונה ובקדושין א"מ עכ"ד. והשתא ניחא דר"א דקא' המקדש במלוה ובעל ע"ת ובעל ד"ה צריכה גט היינו לרב ושמואל א"כ לרב שפיר קאמר במקדש במלוה צריכה גט דליכא מאן דטעו לומר מקדש במלוה מקודשת דכ"ע ידעו דא"מ דהרי אפי' במכר לא קנה ולכן לא אמר ר' אמי אמר דלרב מודה דהכי סובר רב במלוה צריכה גט אלא קא' א"ר אמי היינו לדידן המקדש בפחות משו"פ ובעל צריכה גט בהא היא דלא טעו דגם במכר בפחות משו"פ לא קנה אבל בהנך טעו דבמקדש במלוה טעו דמקודשת כמו במכר לדידן דקונה ואיני יודע לחלק בין מכר לקדושין והבן:

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה