אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק אה"ע › סימן ל

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק אה"ע · סימן ל

סימן כט

שלום לאהובי תלמידי ידידי האברך החריף ובקי מוה' שמואל זנוויל כהנא נ"י:

מכתבו הגיעני וכו' וע"ד הא דמבואר באה"ע סי' כ"ח המקדש באיסורי הנאה דרבנן לגמרי שאין לו עיקר בדאורי' מקודשת וכ' הב"ש ולשיטת רש"י ורמב"ם דאפי' בתרי דרבנן א"מ לפי"ז ה"ה שאר איסורי דרבנן שאין לו עיקור בתורה א"מ כי חמץ דרבנן ושעות דרבנן הוי כמו איסור שאין לו עיקר בתורה וכן משמע מהרא"ש עכ"ל כוונתו למ"ש בפ"ב דקדושין דף נ"ח אהא דאר"ש המקדש בחוב"ע מקודשת דחוב"ע לאו דאורי' מיהו אשכחן בפסחים דף ו' המקדש בחיטי קורדניית' משש שעות ולמעלה א"מ אף שהן קשין וחמיצן מדרבנן ויש לחלק דחמץ בפסח עיקרו מדאורי' אבל חוב"ע לר"ש כל איסור מדרבנן והתם נמי פעמים שמקודשת כמו שפיר"ת דווקא משש שעות ולמעלה א"מ ואע"ג דחיטי קרדנייתא חימוצו מדרבנן מ"מ איסור חמץ היא מדאורי' משש שעות ולמעלה אבל בשעה ששית דאיסור חמץ דרבנן וגם חמץ חיטי קרדניית' דרבנן חוששין לקדושין ודלא כפירש"י שפי' מתחיל' שש דלישנ' משמע בסוף שש עכ"ל הרי מפורש בדבריו כדברי ב"ש דחמץ נוקשה בשעה ששית דהוי תרי דרבנן מקודשת כמו בדבר שאין לו עיקר בתורה ובתשו' אמרי אש יו"ד סי' ל"א השיג עליו מהא דכ' הרשב"א בתוה"א בית ד' שער ד' שהוכיח מהאי פנכא של חרס דאמלח בה בשרא ותברא ר' אמי אע"ג דדם שמלחו מדרבנן מוכח דדוק' בתרומה בזה"ז שאין לו עיקר בתורה מתיר בירושלמי בהגעלה ג"פ אבל בשאר איסור דרבנן שיש לו עיקר בתורה לא מהני הגעלה ג"פ וכ"כ בתשו' מהרלב"ח סי' קכ"א ד' ק"פ ואי איתא לדברי הב"ש אכתי תקשה למה תברא לישהונהו עד למחר שאינו ב"י והוי תרי דרבנן אע"כ תרי דרבנן חמור מדבר שאין לו עיקר בתורה ודברי ב"ש צ"ע עכ"ד. ואתה אמרת לתרץ דהרשב"א לטעמי' דגוף הבליעה אינו נפגם עד שא"ר לגר ואסור מהתורה כמ"ש ב"י ופר"מ סי' ק"ג רק מה שאסור לבשל בו היא מדרבנן וכאן אנו דנין על גוף הבליעה א"כ אפי' אינו ב"י מ"מ לא הוי אלא חד דרבנן עכ"ד וזה אינו כלום דמה לנו לדון על הבליעה שבקדרה אם לא לבשל בו וא"כ הבליעה בהבישול אינו אלא מדרבנן דמהתורה בטל ברוב כיון שאינו טעם מושבח והדר הו"ל תרי דרבנן והנ"ל לתרץ והוא ע"ד שכ' תוס' והרא"ש בע"ז דף ע"ו הא שאסרו קדרה שאינו ב"י לבשל בו והתירו המאכל משום שהקדרה הי' בה איסור גמור מתחי' אבל המאכל לא נבלע בו איסור מעולם. א"כ גם אנו נאמר ע"כ לא קאמר הרא"ש והב"ש דבשעה ששית חמץ דרבנן מקודשת דמקרי אין לו עיקר משום שזה מעולם עוד לא הי' לו עיקר בתורה דקודם לכן מותר בהנאה מדאורי' ומדרבנן להכי מקרי אין לו עיקר אבל באיסור דרבנן הנבלע בקדרה ב"י דלא מהני בי' הגעלה ג"פ משום שאז יש לו עיקר בתורה דלא הוי אלא חד דרבנן כיון דחל עליו איסור הגעלה אף שאינו אלא דרבנן תו אפי' משהו לי' עד שאינו ב"י תו לא משתרי בהגעלה וכ"כ הט"ז להדי' בסי' צ"ג לבעה"ע דשם וז"ל ואין לומר בכ"ח של איסור נמי נימא הכי ונשהו אותו מעל"ע לק"מ כיון דעכ"פ הי' שם איסור על הכלי שוב לא מועיל לו הגעלה עיי"ש ובפר"מ. ובהכי ניחא לי דברי המשל"מ פ"ז מה' תרומות ה' י"ז שהאריך ואמר דתרומה בזה"ז דרבנן ספיקו לחומר' ובס' ארעא דרבנן אות תיו כתב לפשוט מזה דתרומה בזה"ז יש לו עיקר מהתורה לענין ביטול איסורו לכתחי' ולא הי' צריך לפשוט מכאן שהרי מבואר מדבריו להדי' בפ"ג מה' בכורות לענין בכור ומעשר בזה"ז דרבנן דיש לו עיקר בתורה ועכ"פ נמצינו למדין טעמו דתרומה בזה"ז ספיקו לחומר' משום דיש לו עיקר בתורה [ולא כמ"ש הרשב"א בתוה"א הנ"ל והטור בסי' קכ"א] ועי' בשעה"מ פ"א ממעש"ש ובה' מקואות כלל א' וסובר דבדבר שיש לו עיקר בתורה ספיקו לחומרא ועי' ש"ך סי' ק"י חולק ע"ז אבל בקה"י בתוס' דרבנן אות ס' סי' רכ"א מה שהוכיח מבעהמ"א ובס' ארעא דרבנן מערכת אות ס' סי' תנ"ג לענין ס' ספיה"ע בזה"ז מוכח דס"ל הכי דספק לחומר' משום שיש לו עיקר בתורה וכדעת השואל בתשו' הרשב"א וצ"ל דס"ל דרבא לא פליג אשנוי' קמא בעירובין דף ל"ז אלא מר אמר חדא ומא"ח ולא פליגו והנה המשל"מ הביא ראי' לדבריו מהא דאי' בקדושין דף מ"ה בנתקדשה לדעת אבי' והלך אבי' למדה"י ועמדה ונשאת ר' אסי אמר אינה אוכלת בתרומה שמא יבא אבי' וימחה ונמצאת זרה למפרע וחש רב להא דר"א והא תרומה בזה"ז דרבנן ואמאי ניחוש לספיקו ודוחק לומר דס"ל תרומה בזה"ז דאורי' ותו דרבינו בסוף פ"ח פסק כר"א אף דס"ל דתרומה בזה"ז דרבנן ותו אפי' נימא דרב ור"א סוברי' תרומה בזה"ז דאורי' אכתי קשה הא התם איירי בנתקדשה לדעת אבי' ומדאורי' ארוסה ב"י אוכלת בתרומה ואין כאן אלא איסור דרבנן ואמאי חששו לספק אלא ודא בתרומה אף בדרבנן חששו על הספק עכ"ד וכיון שטעמו משום שיש לו עיקר בתורה וא"כ לדברי הרא"ש והב"ש דתרי דרבנן אין לו עיקר בתורה אכתי הדקו"ל למ"ש הוא עצמו להלן לר' אסי ובפרט לרבינו שפסק תרומה בזה"ז דרבנן איכא כאן תרי דרבנן תרומה דרבנן וארוסה דרבנן ואמאי חיישי' על הספק. אבל למ"ש ניחא דקודם שנתקדשה היתה אסורה בתרומה בזה"ז מדרבנן ואז מקרי יש לו עיקר בתורה ממילא גם אחר שנתארסה לא פקע איסור' מינה ומקרי יש לו עיקר כיון שקודם לכן הי' לו עיקר וספיקו אסור. משא"כ בהא דב"ש מעולם לא חל שם איסור עד עתה ע"כ מקרי לא הי' לו עיקר אבל אני אומר דאין מזה ראי' לסברת המשל"מ דלעולם י"ל ס' תרומה בזה"ז לקולא והתם שאני דע"כ לא אמרי' ספיק' דרבנן לקולא אלא בספק שאינו עומד להתברר אבל התם בקדושין הספק עומד להתברר לאח"ז אם ימחה חוששין אולי תגלה ותראה שעשתה איסור למפרע וכל כה"ג אסור אפי' במידי דרבנן וז"ש ונמצאת זרה למפר"ע דייקא וראי' לסברא זו מהא דאי' בגיטין פ"ג דף כ"ה הלוקח יין מבין הכותי' אומר וכו' ומיחל ושותה דברי ר"מ פירש"י מחללו על המעות ושותה בלא הפרשה והתוס' כתבו ואין נראה דדוקא גבי דמאי קתני ומחלל על המעות וכו' אבל בכותי' הוי ודאי [והפ"י מתרץ דעת רש"י דהכא נמי דין דמאי יש לו והפרשתו רק מדרבנן מכמה טעמים עיי"ש] ר"י ור"י ור"ש אוסרין ומסיק טעמא כדקתני א"ל לר"מ שמא יבקע הנוד. והשתא לא מבעי' להרמב"ם דקי"ל תרומה ומעשר בזה"ז דרבנן עי' סופ"א דתרומות והכי סובר ר"י כדאי' בנדה דף מ"ו ע"ב. אלא אפי' להראב"ד דסובר תרומה ומעשר בזה"ז דאורי' והכי סובר ר' יוסי הניחא לשיטת תוס' דהכא הוי ודאי משו"ה חיישי' לשמע יבקע הנוד דספיק' דאורי' לחומר' אבל לשיטת רש"י דאינו אלא דמאי שמא אינו מעושר אמאי חיישי' שמא יבקע הא הו"ל ס"ס להרמב"ם בדרבנן ולהראב"ד בדאורי' מיהו לשיטת הרמב"ם פי"א ממעשר דבדמאי החמירו בו לחוש אפי' לס"ס ניחא אבל להראב"ד דס"ס בדמאי שרי אמאי חיישי' לשמא יבקע אלא ודאי מכאן סמוכי' לדעת הפוס' דס"ס העומד להתברר אסור ומני' ה"ה לס' דרבנן העומד להתברר אסור דדא ודא אחד היא כנ"ל וע"ד הש"ך בסי' ק"ב ס"ק י"ב ששאלת למה לא נימא סליק את מינו ושא"מ רבה עליו ומבטלו יש לומר דאיירי שמלאו ענבי' ומעט מים לעשותו תמד ואפשר אין בו כדי לבטל היין היוצא בשבת מבלעדי יין הישן משו"ה לא אמרי' סליק אבל ודאי בדשיל"מ אפי' בהוכר האיסור ונפל למינו וא"מ אמרי' סליק ושא"מ מבטל וק"ו היא דאי אמרי' כך במב"מ דלא בטל מדאורי' לר"י כש"כ ביל"מ דאינו אלא דרבנן ובטל בא"מ הן לטעם הת"ח והן לטעם הר"ן דהו"ל כמין במינו והן לטעם הפ"י סוף ביצה דבא"מ הו"ל כמאן דליתא עיי"ש. וכאשר מצאתי שכן מפורש בא"ז הגדול סי' תשנ"ה. ומ"ש שם בסי' תשנ"ו שיעור דבריו כך היא ואי"ל שהיוצאין מעצמן אסורין כשעומדין מצד א' ומשקין מתמצה מהן לצד אחר ר"ל דאז ניכר האיסור אבל משוקעין לתוך משקין אין משקין מתעצין מהן ואת"ל אי אפשר שלא יצא מהן אפי"ה יין הגתא מותר מפני שבטל בששים ר"ל מפני שאז אין האיסור ניכר וכיון דמב"מ בטל מדאורי' אלא מכח יל"מ לא בטל תו מקלינן בא"מ וכמ"ש הלב ארי' בסוגי' דטיפת חלב דאי מין במינו לא בטל מדאורי' אפי' באינו ניכר לא בטל הבאתיו בהסכמה לתשו' מראה יחזקאל ויפה אמרת בזה שכך כוונתו:

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה