אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק אה"ע › סימן כח

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק אה"ע · סימן כח

סימן כז

שלום לכבוד אהובי הרב המאוה"ג חריף ובקי מוה' אלי' נ"י אבדק"ק האלמין.

ע"ד השאלה על ענין הגב"ע הנה השלישי אמר שלא ראה שום לראות קדושין ולא טבעת רק ראה שתפסה בידה ע"כ פנה ולא רצה ות שום קדושין ואח"כ ראה שמשכה טבעת מידה וכו' הרי לא אמר ששמע לשון קדושין כלל וביותר מבואר כך בדברי מעלתו שכ' בתשובתו לכאורה נ"ל שאין ממש בעדות השלישי יען שלא ראה הנתינה וגם לא שמע מהמקדש והמתקדשת ענין קדושין וכו' ואם כך הוא פשיטא שאין בו ממש ואין זה ענין להא דהמרדכי שהביא ב"ש בסי' מ"ב ס"ק י"ב דהתם שמעו לשון קדושין אלא שלא ראו הנתינה בזה פליגי אי מהני אומדנא אבל בנ"ד אפילו הי' אומדנא על נתינת טבעת לידה דילמא לשם שאלה או מתנה ולא לקדושין וא"צ למה שהביא מעלתו לדברי הנוב"י לכאן. וע"ד העד השני שאמר שעמד מצידה לאחורי' והוא ראה המעשה ששם הטבעת באצבעה ואמר ה"א מק"ל אך יכול להיות שהבתולה לא ראתה אותו והיא אומרת שלא ראתה שום עד וע"ד צידד מעלתו שהיא נאמנת לומר שלא ראתה את העד השני הנ"ל עפימ"ש הנו"ב קמא באהע"ז סי' נ"ט שהיא נאמנת ומר שלא הבינה דהיכי דלא אתחזיק מהימן וא"ל מכיון דאתחזק איסור א"א דזה שייך באם מעיד על גירושין או מיתת הבעל שבא להוציא ממה שהוחזקה באיסור א"א אבל כאן על תחילת הקדושין אנו באים לדון אם המה קדושין או לאו א"כ עדיין אין כאן חזקת א"א ואדרב' בחזקת פנוי' עומדת עכ"ד הנוב"י וה"ה הכא מה"ט נאמנת באמרה שלא ראתה אותו ואמנם כבר עמדו בעלי תשובות ע"ד שהרבה פוסק' חולקים ע"ז וסוברים דאפילו לא אתחזיק איסור' נמי אין ע"א נאמן ותלי' בחלופי גירסא בריש פ"ק דגיטין והוי דבשב"ע וכ"כ הרמב"ן שם בחדושיו דבר שבערוה אפילו לא אתחזיק איסורא אין ע"א נאמן וגם הנוב"י בעצמו בסי' נ"ד אסתפק בזה וכ"ז ימצא מבואר בפתחי תשובה ריש סי' מ"ב ובתשובת אמרי א"ש אהע"ז ל"ז ל"ח בסופו עיי"ש. ולי קשיא כ"כ על הרמב"ן שהביא הר"ן בפ' התקבל בסוף סוגי' דשליש לענין האומר לשליח צא וקדש לי וכו' דע"א נאמן בלא אתחזיק לענין קדושין דהוי דבר שבערוה עיי"ש וה"ז כסותר דברי עצמו למ"ש בריש פ"ק דגיטין דבדשב"ע גם בלא אתחזיק אינו נאמן. אבל נ"ל דלק"מ על הרמב"ן דס"ל כמ"ש בתשובות הגה"מ ה' אישות פ"ג בראובן ששלח שליח לקדש לו את לאה וכשב' לשם הראה לחשובי הקהל הרשאה שמינהו ראובן לקדשה וברר עדים על זה לקדשה לראובן וקדשה ואמרו העדים ששמעו שאמר הרי את מקודשת לי וא"ל העדים למה לא אמרת לראובן והשיב השליח קסבר הייתי שאמרתי לראובן ולא נתכוונתי רק לראובן ואם אמרתי לי הי' מחמת דחיפות הבחורים וחזר וקדשה לראובן והשיב שא"צ גט משמעון דהקדש טעות אינה הקדש ומהימן לומר שכך הי' דעתו ובטעות א' לי דע"א נאמן בלא אתחזיק איסורא ואף דאתחזיק איסור כ"כ דלא א' דאטעי' בדיבורא הא לא מקרי אתחזיק אלא היכא דאף לדברי העד הבא להתיר האיסור מכאן ולהבא מודה דמעיקרא אסור הי' כגון דריש גיטין דאף לדברי השליח אתחזיק איסור א"א עכ"ד וא"כ ניחא דהא דיש סוברים והרמב"ן עמהם דגם בלא אתחזיק איסור ע"א אינו נאמן היינו דוקא היכי שהעד מודה שמבלעדו הי' בספק א"א ולא אתחזיק לא איסור ולא היתר ואח"ז מביא הוא גט ואומר בפ"נ להתירה מכאן ולהבא כל כה"ג אינו נאמן בדבשב"ע אף דלא אתחזיק אבל בהא דתשו' מיימני שהשליח אומר שלא קדשה לעצמו אלא שבטעות אמר לו ואין כאן התחלת איסור בכה"ג נאמן ולא מטעם דאוקי אותה אחזקת פנוי' דז"א דכאן ודאי אזיל לה חזקת פנוי' כיון שתיכף חזר וקדשה לראובן הרי ממ"נ השתא נשואה היא לראובן או לשמעון ואזלי' בתר השתא וסברא זו מבואר כתוס' קדושין דף ע"ט ד"ה קדשה אבי' וכו' דבדקדשה אף היא עצמה ליכא חזקת פנוי' דממ"נ א"א היא או משום קידושי אבי' או משום קידושי עצמה עיי"ש אע"כ אפילו בלא חזקת פנוי' כיון דעכ"פ העד מעיד שלא נתקדשה לו מעולם ולא התחיל האיסור כלל נאמן ובזה מתורץ שיטת הרמב"ן דהתם נאמנים הקרובות מטעם ע"א לומר שלא נתקדשו כלל ואין כאן התחלת איסור כלל וכלל. אמנם דברי הנוב"י אינו מתורץ בזה דהרי בסי' נ"ד דאיירי ששני דייני הקהלה מעידים שהרב אמר תיכף אחר החופה שנתקדשה על תנאי ובזה מספקא לי' דיש לדון בדבר שבערוה אי ע"א נאמן אפילו לא אתחזיק איסורא הרי שהעד שהעיד אז לא אתחזיק איסורא לפי דבריו באם לא יתקיים התנאי. ואפשר לומר לאשר הנו"ב הוסיף על דברי הגה"מ שכ' אם באו לדין אם הם קדושין או לא אין כאן חזקת א"א ואדרבא בחזקת פנוי' עומדת הרי שצירוף לזה חזקת פנוי' [ולא כס' הגה"מ דליכא התם חזקת פנוי' ומתיר] וכ"ה דברי הרש"ל בתשו' סו"ס כ"א לענין חשש סבלונות לשם קידושין וז"ל אבל הכא שמעיד העד דהאי חששא לית בי' ולא היתה מעולם בחזקת א"א פשיטא דמהימן להעמיד הבתולה בחזקת שהיתה ע"ע ושרי' עכ"ל וא"כ י"ל דהיינו דוקא במקום שהעד מעיד שלפי דבריו אין כאן שום קדושין בודאי וה בחזקתה כבראשונה אבל כאן הרב שהעיד שהי' תנאי גם לפי דבריו נתקדשה אלא שמכח התנאי תלוי' ועומדת בספק. כל כה"ג שאינו מעיד להעמידה בחזקתה הראשונה איתרע חזקת פנוי' טובא ואין לדון רק מכח שלדבריו אין כאן חזקת איסור מעולם ועיי"ש בנו"ב שמפלפל שם בענין חזקת פנוי' מ"מ תו לא אלים כמו בסי' נ"ט לכן אף דבסי' נ"ט פשיטא לי' דנאמן בסי' נ"ד מספקא לי' הואיל ואיתרע חזקת פנוי' ועיי"ש בהג"ה שמציין לעיין בתשובות הג"מ הנ"ל ור"ל דלדבריו ע"א נאמן ועי' ישועות יעקב ריש סי' מ"ב דג"כ פשיטא לי' במקום חזקת פנוי' היא נאמנת. ואני מוסיף ואומר דאף למ"ד חזקת פנוי' לא חשיבי חזקה דעומדת להתקדש עי' שט"מ כתובות סוף המדיר בסוגי' דמומין [ורמב"ן במלחמות רפ"ב דכתובות וצריך ישוב מהא דכתב הר"ן בשמו בסוגי' דשליש דמתיר רמב"ן מכח חזקת פנוי' ויש לחלק דהתם בכתובות היא נשואה לבעל השני עכ"פ לכן יצאה מחזקתה הראשונה עיי"ש והבן] היינו בנתקדשה כדרך כל הארץ כדמו"י אלא שנולד ספק בדבר אבל בנ"ד שנתקדשה בשוק דלדיעה הראשונה בסו"ס כ"ו אסור ומכין אותו ואפי' לדיעה שני' מ"מ חציפותא ולאו אורחא בהכי ולא לכך עומדת להתקדש באופן כזה ודאי לכ"ע חזקת פנוי' בתוקפו ונאמנת אבל כ"ז להתלמד במקו"א לענין אם נאמנת בחזקת פנוי' אבל במעשה דידן כ"ז ליתא ואמירתה לאו כלום הוא שהרי היא הוכחשה מפי שני עדים שאמרו שראו הקדושין ששם לה הטבעת על אצבעה וא"ל האמק"ל וזאת אומרת להד"מ שעצמה ידה ולא הניחה אותו לשום על אצבעה הרי הוחזקה כפרנית ושוב אין להאמינה כלל ועי' בחו"מ סי' ע"ט וכיון שאינה נאמנת שלא ראתה אותו העד הב' הרי איכא חשש שני עדים דאז מקודשת מדאורייתא [ורציתי לומר עוד שא"צ לאמירתה כלל כיון שהעד עצמו מספקא לי' ושוב ראיתי שמפלפל בזה בתשו' אמרי א"ש הנ"ל ומסיק דליתא עיי"ש] עוד אני אומר אפי' הי' העד ההוא מעיד כדבריו שודאי לא ראתה אותו כיון שנשמע מדבריו שהעד הראשון שעמד בפניו ראתה אותו ה"ז ממש כמעשה שהי' המבואר בתשו' מהרמ"פ סי' ל"ב שע"א מעיד שראה הקדושין והיא ראתה אותו וא' מעיד שראה הקדושין והיא לא ראתה אותו אבל חושב שראתה את חבירו העד א"כ לא הוי קדושין רק בפע"א ולרוב הפוסקים אין חוששין לו ואפי' להסמ"ג דעת התה"ד במכחשת אין לחוש וי"א גם במכחשת להסמ"ג חיישינן ושוב כתב אפי' אם נחליט כד' התה"ד שבהכחשה של האשה לכ"ע אין לחוש מ"מ נראה בנ"ד כ"ע מודו שהכחשת האשה לא נחשב למאומה אע"פ שנאמר שעדות אבשלום לא יועיל לעיקר הקדושין מאחר שהי' טמון ממנה מטעם שפירש הרשב"א מ"מ במה שהיא מכחשת העד הא' הנשאר ואו' להד"מ לאו כל כמינה הועיל ואבשלום מסייע ליצחק שהעיד שקבלה הקדושין אף שעדות אבשלום לא יועיל לעיקר הקדושין מאחר שרצתה לשחק בו לדברי הרשב"א א"כ לכל הפחות הו"ל מקדש בע"א וחוששין להסמ"ג. עוד נ"ל שמכח סברא זו יש להפר כל הטענות האלו ולומר שנ"ד יחשב מקדש בפני שנים אף כי אבשלום הי' נסתר מנגד עיניו כי ניזל בתר טעמא שמפרש הרשב"א עצמו הטעם דמידע ידעה המקדש בלא עדים אין חוששין לקדושין ורצתה לשחק בו והכא אין שייך לומר מידע ידעה דהמקדש בע"א אין חוששין לקדושין כדעת רוב הגאונים ושחקה בו שהרי לא אמרה הכי אך אמרה להד"מ ואפי' אם תטעון מעתה ששחקה בו אינה נאמנת דהא במה שטוענה להד"מ הודתה ודומה ממש למה דקיי"ל כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי עכ"ל והנה ז' הרמ"א בסי' מ"ב סעיף ג' העתיקו ופסק כוותי' גם לענין הכמין שני עדים דא"מ היינו אי אמרה לשחוק כיוונה אבל אם מכחשת וא' להד"מ שוב א"נ לומר לשחוק והוי קדושין נראה שסובר כדעת המהר"פ דאין חילוק בין יש א' שראתה וא' לא ראתה או בהכמין ב' עדים דעיקר טעמו מחמת שאמרה להד"מ הו"ל כמודית שאינה לשחוק והח"מ חולק על מהרמ"פ וסוברי' דלא דמי להתם דהכא אף שהם אומרים שכיוונו לקדושין אינו כלום דהכל יודעים שאין קידושין בלא עדים ואף אם שמעו מפי' שמקבלת לקדושין אנן סהדי דלא קבלה לקדושין ולבה בל עמה וכן מוכח מהריב"ש סי' רס"ו עיי"ש והסכים עמו הב"ש נראה מדבריהם שאפי' במעשה דמהרמ"פ שראתה ע"א והשני נסתר מנגד עיניו וא' להד"מ ג"כ חולקים עליו וסוברים אף שא' להד"מ אין כאן קדושין בפני שנים דמידע ידעו וכו' ולי העני בדעה מעוטה דעת שניהם היינו הרמ"א והח"מ פליאה הוא בעיני נשגבה כי נ"ל ברור להכריע ביניהם ולחלק בין הכמין ב' עדים להכמין ע"א וא' ראתה ואען ואומר הנראה לי כי בוודאי בהכמין שני עדים מודה מהרמ"פ דאפילו אמרה להד"מ א"מ וכן אפילו אמרה בפי' לקדושין כוונה כיון שלא ראתה העדים לא מהני מטעם שכ' הח"מ דאנן סהדי דמידע ידעו דבלא עדים אינו כלום ובודאי כוונה לשחק אך זה שייך בשני עדים שהכמין ולא ראתה דליכא מ"ד דלהוי קדושין שפיר אמרי' מידע ידעו וכו' אבל כגוונ' דאיירי בי' מהרמ"פ שע"א ראתה והשני לא ראתה נהי דרוב הגאונים סוברים דקדושין בע"א לאו קדושין הרי איכא איזה גאונים הסוברים דקדושי ע"א מהני א"כ תו ליכא למימר מידע ידע דלאו כלום הוא וכוונה לשחק דמקום דאיכא פלוגתא ל"ש לומר מידע ידעו דלאו כלום כמבואר בתוס' עירוכין דף למ"ד ד"ה דילמא יכו' ובמש"ל ה' עבדים ריש פ"ד עיי"ש ותמצא וז"ש מהרמ"פ בדיוק לשונו והכא אין שייך לומר מידע ידעה דהמקדש בלא עדים אין חוששין לקדושין כדעת רוב הגאונים שהרי לא אמרה הכי ר"ל עיקר טעם דל"ש הכי לומר מידע ידעה כדעת רוב הגאונים כיון דאיכא מיעוט החוששין לקדושין בע"א והיא ראתה ע"א וכיון דליכא מידע ידעה בעי' שתאמר בפירוש לשחוק כוונתי ואז נאמנת לומר שידעה שלא מהני בפני ע"א ושחקה אבל כאן שהרי לא אמרה ששחקה אלא אמרה להד"מ הרי הודית שלא שחקה אלא לקדושין קבלה כיון שראתה ע"א לא הי' לשחק דל"ל מידע ידעה וכו' דהרי איכא מ"ד דחוששין לקדושי ע"א א"כ כיון שאמרה להד"מ הרי הודית שלא שחקה וקבלה הקדושין ושוב א"נ לומר לשחק וא"כ לשיטת הח"מ והב"ש שסוברים דאפילו בלא ראתה העדים אם כוונה לקדושין מהני ומקודשת הגם שהב"ש כתב בשם מהרי"ט אפי' אם הי' כוונתם לשם קידושין לא מהני ועיי"ש הנפקותא לדינא שכתב בזה ובתשובת אמרי א"ש כ' שמהרי"ט לא החליט הדבר והניחו בצ"ע. ואמנם במקנה בקו"א סי' מ"ב סעיף ג' דעתו דמהרי"ט וח"מ בחדא שיטה אזלין וגם מהרי"ט כוונתו דאנן סהדי דמסתמא לא כוונה לקדושין בלא ראתה העדים אבל אם אמרה שכוונה לקדושין מהני ובאותו נ"מ של הב"ש מקדושת גם למהרי"ט עיי"ש. א"כ בנידון דמהרמ"פ יש כאן קדושין בפני שני עדים שהרי שניהם ראו שקבלה לקדושין והיא מכח שאמרה להד"מ מודית שלא לשחק כ"א לקדושין כיון שראתה ע"א ל"ש מידע ידעה וכמ"ש ובכוונה לשם קידושין הוי קידושין אף שלא ראתה עדים להח"מ ודברי מהרמ"פ נכונים ומתוקים מדבש. ותו לא קשי' מתשו' הריב"ש דהתם איירי בהכמין שני עדים דבזה מודה מהרמ"פ וכמ"ש א"כ תימא על דברי ד' הרמ"א שהעתיק דברי מהרמ"פ גם לענין שני עדים שהכמין ולפי מ"ש גם מהרמ"פ מודה בהכמין ב' עדים דאפי' א' להד"מ א"מ מטעם אנן סהדי שלא כוונה לקדושין דמידע ידעה ומהרמ"פ לא אמר דבריו רק בראתה א' מהן וא' לא ראתה דל"ש מידע ידעה מכח דיש פוסקים דקדושי ע"א מהני וא"כ סרה השגתו של הח"מ מעל מהרמ"פ רק על דברי הרמ"א הי' לו לתמוה אבל דברי מהרמ"פ יצאו כנים. נמצא לפי"ז בנ"ד אפי' הי' העד ההוא מעיד שלא ראתה אותו כיון שלפי דבריה עכ"פ ראתה העד העומד לנגד עיני' תו ל"ל מידע ידעה וכו' וא"נ לומר להד"מ א"כ איכא שני עדים על הקדושין וא"כ הו"ל קדושי דאורית'. [ולכאורה כיון שהאשה מכחשת הי' צריך דרישה וחקירה כמבואר בסי' מ"ב ולא נזכר בגבי"ע יום אלא דאפשר דהכא שהיא מודית על זמן המעשה בכלל ובאיזה יום רק על הפרט שלא ניתן הטבעת באצבעה וכיון שכן ודאי על זמן א' מעידין ואין נראה בי' רמאות] וכיון שנתבאר דלמהרמ"פ ולרמ"א איכא כאן שני עדים והו"ל קדושי דאורי' תו אין לצדד להקל מכח מה שהשליכה הקדושין ויש ספק אי תוכ"ד או לאחר כ"ד דספיק' דאורי' הוא ולחומר'. אשר ע"כ אין בידינו להקל בזה ובפרט שרגלים לדבר שמתחילה רצתה לקדש לו ממה שמתחילה לבשה ההענטשיך וא' הנער להעד אני מבטיחך שתסור ההענטשיך שדברתי עמה מזה וכן הי' בעת ששב העד והנער לא הי' על ידה ההענטשיך גם ממה שפשטה אצבעה זה מורה שהי' עסק קדושין ביניהם והי' שניהם שוין באותו עצה ומה שאמרה הנערה אח"ז ומה שטוענת הכל לפייס דעת קרובים לבל יתרעמו עליו לכן לדעתינו היא צריכה גט והוא אסור לישא אשה אחרת מבלעדה כיון שהוא אגודה גבי' עד שיגרשנה ושפתי לא אכלא דהיכי שהיא מכחשת לע"א ומותרת לעלמא והוא אסור בקרובותי' לענין אם מותר לישא לו אשה אחרת כ' בתשו' חת"ס מסבר' דנפשי' דמותר כיון דהיא מותרת עיי"ש. כ"כ המקנה בקו"א ופלא שנעלם מהם שדבר זה מפורש בתשובת רש"ל סו"ס כ"א הנזכר עיי"ש. דברי ידידו יקותיאל יהוד' ט"ב:

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה