אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חלק אה"ע · סימן כז
שלום לה"ה אהובי החתן המופלג חריף ושנון זית רענן בנש"ק מוה' אלימלך אהרן שניאור זלמן נ"י המילה"ח חתני הרה"צ נ"י מראזוואדאוו.
נעימות ימינו הגיעני וכו' ומה שהקשה בכתובות כ"ב מה פריך על רבא מהא דרה"מ הא רבא א' התם בנדרים כיון דתקיף לה וכו' ועי' תוס' יבמות דף קי"ו ד"ה ולהימנא מרה"מ ובפ"ב דכתובות וכו' ובפ' התקבל נמי פריך אדר"י מרה"מ והא דבשילהי נדרי' דחה רבה למילתי' דחוי' בעלמא היא ואפי' פליג הלכתא כרה"מ עכ"ל וכ"כ הרא"ש סוף נדרים אלא שהוא גורס רבא כגירסא שלפנינו נמצא אי גרסי' רבה ודאי לק"מ וכ"כ אפי' אי גרסי' רבא י"ל דחוי בעלמא ואפי' את"ל דפליג אכתי כיון דחזי' דבהתקבל פריך אר"י ממלתא דרה"מ ובעי לאוקמ' דברי ר"י כוותי' משום דהכי הלכתא וכ"כ הכא אין הקושי' על רבא עצמו רק דבעי לקיים דברי רבא לר"י גם אליבא דהר"מ דקיי"ל כוותי' ותו מה שהקשה אהא דקמשני דבאיכא עדי' דקא מסייע לה מעיזה הא כתב הרא"ש בטעם דהו"ל כרה"מ משום דחזקה שלא תרצה להיות בא"א כל ימי' לק"מ דהרא"ש קא'. עוד נ"ל טוב טעם והיינו לסייע לסברא דאינה מעיזה אבל היכא דמעיזה לא סמך הרא"ש על טעמן לבדו ותו דהרי בשיט"מ במקומו בכתובות כתב בזה"ל גרושין יכולה להכחישן ולומר שגרשני הלכך לא דייקת כולי האי וסומכת על העדי' שמסייעי' לה ואומרי' שגרשה ונשאת על הספק עכ"ל א"כ הדבר ברור דבסברת הגמ' דאיכא עדים דמסייע לה מעיזה בזה מסולק גם סברת הרא"ש דדוקא בליכא עדי' כלל לא תקלקל עצמה לישב באיסור א"א כל ימי' אבל באיכא עדי' דמסייע לה היא סומכת על אותן העדים ונשאת על הספק מפני שסוברת שהאמת אתם וז"ב:
ומה שהקשה על דברי שבתשו' השיב משה סו"ס נ"ב מהא דאי' בביצה כ"ז ובכורות ל"ד מנין שלא יגרום לו מום על ידי ד"א שלא יביא בצק או דבלה ויניח ע"ג אוזן כדי שיבא כלב ויטלנו ת"ל כל מום אמר מום וא' כל מום ל"ל קרא הא במידי דהמעשה יתועב גם גרמא אסור כמו בסירוס תו הקשה מהא דב"מ ד' צ' רצו לפשוט איבעי' דחסימה מהא דאבי' דשמואל ודחי מב"מ סברו כר"ח ולרבנן מותר ולכל היותר ליכא אלא שבות וכדאי' בא"ע סי' ה' ואי גרמא אסור מהתו' גם אמירה לעכו"ם אסור כדמוכח מבכורות ל"ה דמשנה השוה בזה הכלל כל שלדעתו אסור אפי' ע"י נכרי לק"מ עפ"י דברי רשב"א שהבאתי שם בתשובה שהוא מחלק בין ודאי לספק דטבילה שמא לא ימחק א"כ י"ל הא דא' בשבת ק"י דלשתות כוס של עיקרין אסור דהוא גרמא היינו דוקא מפני דהיא פסיק רישא ובודאי יעשה פעולתו ויעקר ובכה"ג גרמא אסור במידי דהמעשה מתועב אבל בבכורות שגורם ע"י ד"א שמניח בשביל וכו' דאינו ודאי שיבא הכלב ויטלנו ויתלוש האוזן כ"כ באומר לנכרי שאינו ודאי שיעשנו דאי בעי עביד ואי בעי לא עביד וכדאי' בפ"ק דב"מ לענין אישלד"ע כה"ג סד"א דמותר לזה בעי קרא בבכור דאפי' בספק הו"ל גרמא ואסור ומיהו מהתם ליכא למילף לסירוס ע"י נכרי דאינו אלא ספק די"ל משום חומרא דקדשים החמירה תורה אפי' בגמרא שהיא ספק שיבא לידי כך וכמו שמחלק הראב"ד לדרכו לענין שבות דרבנן הביאו הרא"ש במקומו כ"כ נאמר אנן לענין דאורי' דמשו"ה החמירה התורה בו בגרמא שהוא ספק וכ"כ בשם הקודש גרמא אפי' ע"י ספק אסור להתשב"ץ בלתי בשם כתוב על בשרו שעומד להמחק שרי בטבילה שהוא גרם בספק כמ"ש הרשב"א אבל בחולין בסירוס ע"י נכרי מותר מהתורה דאינו ודאי דאי בעי לא עביד משו"ה אינו אסור אלא מדרבנן וזה ברור.