אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק אה"ע › סימן כו

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק אה"ע · סימן כו

סימן כה

יבמות ריש פ' האשה שלום קי"ד ע"ב

האשה שהלכה היא ובעלה למדה"י וכו' מת בעלי תנשא מת בעלי תתיבם הא דתני תרוויהו דצריכא עפ"י דאי' לעיל פ' האשה רבה דף צ"ג ע"ב ע"א ביבמה מהו טעמא דעד אחד משום דעביד' לגלוי וכו' או משום דדייק' והכא זמנין דרחמי לי' ולא דייקא וכו' איכא דאמרי הא לא תבעי לך דאפי' איהי מהימנא דתנן מת בעלי תנשא מת בעלי תתיבם וכו' ובתוס' שם וא"ת היכי מצי למימר דדייקא כשמתירה ע"א להתיבם הא ליכא חומר בסופה וכו' דנין הנשואין לכ"ע מותרת לו לחזור וי"ל דדייקא מכ"מ לפי שחוששת שמא יחליף לה ותנשא לשוק ואיכא חומר עוד י"ל הואיל ואיכא חומר בשאר נשי' מדקדקת גם זו כאחרת עכ"ד נמצא אי הוי תני רק תנשא הו"ל דוקא תנשא משום דבזה דייקא אבל לא תתיבם דבזה לא דייקא או משום זמנין דסני' לי' או משום דליכא חומר כקושי' תוס' לזה תני תתיבם או משום דעבידא לגלוי או משום דגם בזה דייקא והא דלא תנו תתיבם לחוד ואנא ידענא דכ"ש תנשא זה אינו דא"כ הוי קשי' לן אמאי תתיבם מה דייקא שייך כאן הא ליכא חומר ולכן תני מת בעלי תנשא דבזה איכא חומר ודייקא ממילא מת בעלי תתיבם דגם בזה דייקא אולי יחלוץ לה ותנשא לשוק או מכח שאר נשי' הנישאות דייקא גם זו דייקא נמצא מכח דתנשא ע"כ תתיבם וע"ז תני א' ר"י לעולם אינה נאמנת אא"כ באתה וכו' א"ל אחת זו ואחת זו תנשא ר"ל תנשא דייקא אבל לא תתיבם דסברי דבמת בעלי איכא דייקא אבל לענין להתיבם לא דייקא או משום דזמנין דרחמי לי' או מכח קושי' תוס' דליכא חומר וכו' נמצא הא אמרו לו היא דעה שלישית דלענין להתיבם אינה נאמנת אא"כ באתה וכו' כר"י לענין תנשא כ"כ לדידהו לענין להתיבם ולאו היינו ת"ק ומתורץ קושי' תוס' ד"ה אמרו לו והא דלא קי"ל כהך א"ל היינו משום דאיתא לקמן חזרו ב"ה להורות כב"ש משמע להדי' דלא בעי' באתה ובכתה דבגוף המעשה לא נזכר שבכתה אלא באתה אשתו והודיע לב"ד ואפשר התוס' לא ניחא לו לפרש כן מה"ט דלא קי"ל כהך אמרו לו:

תנא שלום בינו לבינה וכו'. עי' תוס' ורשב"א ולולי דבריהם נ"ל לפרש דעיקר הקושי' היא על הסיפא כיון דתני ברישא שלום בינו לבינה ושלום בעולם וכו' הו"ל למיתנא בסיפא קטטה בינו לבינה מלחמה בעולם אינה נאמנת למה כפל שנית שלום בינו לבינה מלחמה בעולם שלום בעולם קטטה בינו לבינה ומשני קתני שלום בינו לבינה משום דקבעי למיתנא קטטה בינו לבינה ר"ל להורות כמו דקטטה בינו לבינה היינו דידעי' בודאי דקטטה בל"ב דבסתם לא חיישי' לקטטה כ"כ שלום בינו לבינה היינו ודאי וכן קתני שלום בעולם משום דקבעי למיתנא מלחמה בעולם להורות כמו מלחמה בעולם היינו ודאי דבסתם לא חיישי' שמא יש מלחמה בעולם כ"כ שלום בעולם היינו דידעי' בודאי דשלום בעולם והיינו דקתני שלום בינו לבינה בודאי ואפי' בכה"ג במלחמה בעולם לא מהימנא אע"ג דיש לומר כיון דשלום בל"ב בודאי נטרי' עד דחזי' אכתי חיישי' דילמא מחו לי' ברומחא ואיכא סמתרי וחיי משא"כ אי לא הוי תני בסיפא שלום בל"ב הו"א הא דמלחמה בעולם א"נ היינו דוקא בגוונא דתני ברישא שלום בינו לבינה דפרושו דלא ידעי' בודאי דהכי היא אלא בסתם נמי א' דהכי היא כמ"ש תוס' דלא ידעי' ממלחמה משו"ה נאמנת אבל במלחמה בעולם בודאי אז בסתם דלא ידעי' מקטטה וא' דמסתמא שלום בינו לבינה דרוב אין קטטה בל"ב להכי בודאי מלחמה א"נ דסברה בכל הני דאיקטל איהו פלוני ואין לומר דנטרי' עד דחזי' וכו' דזה אינו רק במקום דודאי שלום בל"ב אבל בסתם איכא ב' חששות בודאי במלחמה בעולם א' בדדמי. חדא מטעם דסברה בכל הני דאיקטל איהו פלוט ואי משום דנטרי' עד דחזי' זה אינו דאכתי יש חשש שמא קטטה בינו לבינה משו"ה לא נטרי' עד דחזי' וא' בדדמי או משקרת ומשום דמצרפי' הנך תרי חששות אהדדי להכי לא מהימנא [וה"ז דומה למ"ש הר"ן בחולין גבי לוקחין ביצי' מן הנכרי באומר של עוף פלוני וטהור אבל אי לא"ה לא אף דרוב טהורין משום דאיכא עוד חשש ממיעוט טריפות ומצרפי' תרי מעוטא ואיתר' לי' רובא וה"ה הכא מצרפים תרי מעוטא אהדדי] אבל ודאי שלום בל"ב נאמנת במלחמה בעולם דכאן אזיל לי' חשש דסברה בכל דאיקטל איהו פלוט די"ל כיון דשלום בל"ב בודאי נטרי' עד דחזי' דמית קמ"ל דאפי"ה דודאי שלום בל"ב נמי א"נ במלחמה ודאי דחיישי' שמא מחו לי' וכו' וסכר' ודאי מית וכו' וכ"כ מוכרח ליתני קטטה בל"ב שלום בעולם היינו שלום בעולם דומי' דמלחמה בעולם וכדפי' ואפי"ה קטטה בינו לבינה א"נ דאי לא הוי תני בסיפא שלום בעולם הו"א הא דקטטה א"נ משום דחיישי' לאומרת בדדמי או למשקרת כדאי' להלן לכל חד כדאית לי' לאו משום קטטה בלחוד חיישי' להכי אלא דאיכא עוד חשש שמא מלחמה בעולם דהרי קאי ארישא דהא דתני שלום בעולם היינו בסתם וא"כ בלא ידעי' קטטה בל"ב מהימנא אבל בידעי' דקטטה בל"ב לא מהימנא משום דלפעמי' מכח קטטה לבד א' בדדמי או משקרת ואפי' נימא דמשום קטטה לבד לא עבדה הכי אכתי יש חשש דילמא יש מלחמה בעולם משו"ה א' בדדמי ולכך בקטטה ודאי א"נ אבל בשלום בעולם בודאי אז נאמנת בקטטה בינו לבינה קמ"ל אפי' בשלום בעולם בודאי נמי א"נ בקטטה בל"ב דמשום קטטה לחוד חיישי' לבדדמי או משקרת. ובזה ניחא דתחי' א' מ"ט דמלחמה משום דסברה בכל הני דאיקטל איהו פלוט ר"ל ולא אמרינן דחזי' כו' משום דבסתם חיישי' עוד שמא יש קטטה בל"ב ולא נטרי' וכו' לזה הוסיף ואת"ל כיון דשלום בינו לבינה ר"ל בודאי שלום א"כ נימא נטרי' עד דחזי' ותשתרו לזה אמר דמחו לי' וכו' וזה נכון:

גמ' א' רבא מ"ט דמלחמה משום דאמרה בדדמי סברה בכל הני דאיקטל איהו פלוט ואת"ל כיון דשלום בל"ב נטרי' עד דחזי' זמנין דמחו לי' וכו' והרמב"ם ר"פ י"ג מגרושין כתב מלחמה בעולם א"נ אף שהי' שלום בל"ב שמא תסמוך דעתה וכו' שהרי אומרת מאחר שנהרגו אלו ואלו נהרג הוא בכללן לפיכך א"נ הנה השמיט טעם השני דמחו לי' ולא נקט רק טעם הראשון ויש להבין טעמא מאי הרי חזי' בגמ' אמרו כיון דשלום בל"ב נטרא עד דחזי' אלא משום חשש זמנין דמחו לי' ולמה הביא הרמב"ם רק חשש הראשון לבד ולא הך דזמנין דמחו לי' וכו'. ב' יש להבין מה שהוסיף הרמב"ם ואפי' באומרת מת במלחמה וקברתיו, א"נ והרשב"א חולק דכל הטעם במלחמה דא"נ משום דא' בדדמי אבל באומרת וקברתיו נאמנת דל"ש בדדמי והרמב"ם סובר דחיישי' לא' בדדמי שמת ומשקרת באומרת וקברתיו מחמת דהשכל גוזר דבהילה לברוח ואינה ממתנת לקוברו עיי"ש מה שמתרצי' שיטת הגמ' לדעתו אכתי הך סברא מנ"ל ועי' בתשו' הרא"ם שהאריך בזה ג' הא דאיבעי' לי' החזיקה היא מלחמה בעולם מהו מי א' מה לה לשקר דאי בעי א' שלום בעולם וכו' הא לא חיישי' כלל למשקרת אלא לאומרת בדדמי ומה מגו שייך בזה וכבר עמדו ע"ז התוס' והמפרשים הקדמונים. והנ"ל בזה עפימ"ש תוס' דהא דשכרו שלא בעדים נאמן במגו אף דטריד בפועליו היינו משום דל"ל דסובר דודאי פרע אלא דא' מכח דטריד בפועליו מסופק שמא פרע ונחשב קצת שקרן במה שאומר בודאי פרע מ"כ יש להאמינו במגו דלא שכרתיך עכ"ד ולפי"ז יש חילוק בין הא דקא' סבר' בכל הני דאיקטל איהו פלוט ובין הא דמחו לי' וכו' דלטעם הראשון מספקא לה ולא ברורה לה לדעתה דמית אלא סומכת דנשי' דעתן קלות ושלא תעגן משקרת קצת מספק לודאי וא' ודאי מת ולפי"ז היינו בידעי' מלחמה בעולם אבל בהחזיקה מלחמה דיש לה מגו נאמנת דודאי מת כמו התם בשכיר בפועליו אבל לטעם השני דנטרי' עד דחזי' וזמנין דמחו לי' בגירא וסברה ודאי מת כלו' לא מספיק' א' ודאי מת אלא מכח דמחו לי' סברה ודאי מת דהיא לא ידעה שיש למצא רפואה ובאמת איכא דיהבי לי' סמתרי וחיי א"כ לפי טעם זה לא מהני מגו דבדמי שנדמה בדעתה דודאי מת ואינה משקרת כלל ל"ל מה לה לשקר וא"כ היינו דקמבעי' לי' אי טעמא דמלחמה משום טעם הראשון דסברה בכל הני דאיקטל איהו פלוט ומספיקא משקר לומר ודאי וא"כ בהחזיקה מלחמה מה לה לשקר דאי בעי אמרה שלום בעולם או דילמא כיון דאיחזקה אמרה בדדמי ר"ל כיון דאיחזקה שיש מלחמה א' בדדמי ר"ל כטעם השני דסברה דודאי מת ובפרט לגירסת הרי"ף כיון דחזקה היא דא' בדדמי ר"ל דודאי נדמה לה שמת מכח דמחו לי' וכו' וא"כ לא אתי מה לי לשקר וכו' ומרעי לחזקה דא' בדדמי דבדדמי בודאי ל"ל הכי ולפי"ז כיון דהרמב"ם פוסק בהחזיקה מלחמה לכתחי' לא תנשא ואם נשאת לא תצא דמהימנת במגו ע"כ דהעיקר דקי"ל כטעם הראשון דסברה בכל הני דאיקטל איהו פלוט ומספקא לה ולא חיישי' לנטרי' עד דחזי' וסברה ודאי מית דבהילה לברוח ואין דרכה להמתין אלא שאומרת שקר דודאי מית ומשו"ה מהימנת במגו ומזה יצא לו דאפי' באומרת וקברתיו א"נ דחיישי' למשקרת מספק לומר וקברתיו וכאן לית לה מגו לומר מת על מטתו מטעם שכ' תוס' וזה מדויק בלשון רבינו מלחמה בעולם א"נ אף שהיא שלום בינו לבינה וכו' שהרי היא אמרה מאחר שנהרגו אלו ואלו נהרג הוא בכללן לפיכך א"נ ואפי' באמרה מת במלחמה וקברתיו דהאי דכפל וא' לפיכך אל שפת יתר היא לגמרי דהרי כבר אמר מת במלחמה א"נ ונתן טעם שהרי אמרה וכו' אלא היא אשר דברנו מפני שבא להוסיף ואפי' באמרה מת במלחמה וקברתיו דלפי טעם השני דנטרי עד דחזי' וסברה ודאי מית א"כ באומרת וקברתיו מהראוי שתהא נאמנת דלא חיישי' למשקרת ולזה השמיט טעם זה וכתב טעם הראשון שהרי אמרה מאחר שנהרגו אלו ואלו נהרג הוא בכללן וי"ל דמספקא לה ומשקרת לומר ודאי וע"ז מסיים לפיכך א"נ ואפי' באמרה מת וקברתיו האי לפיכך קאי אסיפא ר"ל לפי טעם זה דחיישי' למשקרת מספק לודאי ולא א' כלל נטר' עד דחזי' וכו'. דאין דרכה בכך דבהילה לברח כ"ש דאין דרכה להמתין לקוברו אלא שמשקרת מספק לודאי לכך אינה נאמנת ובזה ניחא דהרמב"ם יפה פסק בהחזיקה מלחמה לכתחי' לא תנשא דלמיחוש מיהו בעי לחומרא לכתחי' אולי לפעמים מכח דשלום בעולם נטר' עד דחזי' וסברה ודאי מית וליכא מגו וא"נ ובדיעבד נאמנת דהעיקר כטעם הראשון ויש לה מגו ולא חיישי' שמא נטרה דבהילה לברח. ומשו"ה ביש מלחמה בעולם וא' וקברתיו אינה נאמנת מכח טעם הראשון וחשדי' לה למשקרת ואת"ל לטעמי' שכתב הטעמים שבגמ' דסברה בכל הני דאיקטל וכו' ואת"ל נטר' עד דחזי' זמנין דמחו לי' וכו' וא"כ עיקר החשש כדמסיק דמחו לי' וסברה ודאי מית אבל למשקרת לא חיישי' לכן סובר בא' במלחמה וקברתיו נאמנת ולכן פוסק בהחזיקה מלחמה לחומרא דא"נ כיון דהעיקר כטעם השני דסברה ודאי ית וליכא מגו וא"ש. ובזה יש להבין מ"ש תוס' להלן אהא דקא' טעמא דע"א נאמן משום דמילתא דעביד' לגלוי' לא משקר וכו' ולא יאמר בדדמי כיון שהדבר יהי' גלוי דלכאורה תמו' דלפי"ז העיקר, חסר מן הבפר דבגמ' לא נזכר כלל רק ממשקר ולא בענין בדדמי ותו דמה לו לעד במה שיהי' גלוי הלא הוא סובר לפי דעתו דודאי מית מכח דמחו לי' וכו' וא"כ לא יתגלה היפך מדבריו ולפימ"ש ניחא דכבר מבואר בלח"מ ובפ"י ריש גיטין ובקדושין פ' האומר בסוגי' דקדשתי דבע"א דאינו נאמן להתיר יש ב' חששות א' דילמא משקר לגמרי ב' אפי' אי לא משקר לגמרי מחמת חזקה א"א חוטא ולא לו אכתי דילמא אומר בדדמי דאיהו לא מדייק כמו הבע"ד עצמו ואומר בדדמי בכ"מ אפי' ליכא למיתלי בדבר עיי"ש וא"כ ע"כ דחיישי' מכח ספק שתולה שכך היא וליכא חזקה אא"ח ומשקר ואומר בדרך ודאי:

והנה נראה לי דלא שייך לומר זמנין דנטרה עד דחזי' וסברה ודאי מית ר"ל בלי ספק אלא לאשה מחמת דשלום בינו לבינה נטרה וכו' מאהבתה אותו אבל איש דעלמא פשיטא דבהול לברוח ולא נטר עד דחזי' אלא מכח שסובר בכל הני דאיקטיל איהו פלוט לכן אומר בדדמי דהיינו משקר ואומר ודאי [וכמ"ש הלח"מ פי"ג בד"ה ע"א דאע"ג דלפעמים יאמר העד בדדמי כגון שראוהו נוטה למות ואומר שמת כו' עיי"ש] וז"ש הגמ' טעמא דנאמן משום דעבידא לגלוי' לא משקר וה"נ לא משקר לא לגמרי ולא מספק לודאי וז"ש תוס' ולא יאמר בדדמי היינו מספק לודאי כיון שהדבר יהי' גלוי ר"ל דליכא חשש בעד דנטר עד דחזי' וסבר ודא מית דאין דרכו של איש דעלמא להמתין אלא עיקר חשש למשקר מספק לודאי וא"כ יוכל להיות שהוא חי ויתגלה ששקר מספק לודאי ותו דהן לא יאמינו לו כלל דהי' מספקא לי' אלא יחשדוהו ששקר בודאי וכמ"ש תוס' בשבועות דף מ"ה בסוגי' דשכיר בד"ה כי מטא וכו' כה"ג וז"ל ואין נותן לב להיות נזכר פן יהא מוחזק שקרן כלו' ולא יאמינו לו שמחמת ספק אמר אתמול הכי ה"נ במילת' דעביד לגלוי' העד מידק דייק ולא יאמר מספיק' פן יהא מוחזק שקרן ולא יאמינו שמחמת דסבר הכי מספיקא א' כך כנ"ל:

איבעי' להו ע"א במלחמה כו' עי' ברמב"ם פ' י"ג מגרושין ובהה"מ שם שכ' דדעת רבינו והרי"ף לפ' דבעיין היא בלא קברתיו אבל בא' מת וקברתיו פשיטא דמהימן ובתשו' מהריב"ל הקשה מאי מהני דקא' העד וקברתיו אי הוי טעמא משום דהיא גופא דייקא הכא ודאי לא דייקא דקאמרה בדדמי ועי' במלחמות שהקשה ג"כ על המאור שכ' במים בלא ראו הטביעה סגי בטביעות עין בלא סמני' דלא א' בדדמי והקשה רמב"ן אכתי היא אמרה בדדמי כשתשמע שטבע בעלה עיי"ש. נראה דהנה הא דקא' הכא אשה לא דייקא יש לפ' בתרי אנפי [א] משום דשמעה מהעד דמלחמה בעולם לא דייקא כלל אפי' אם הי' בעלה במלחמה אלא תאמ' כיון שלא בא מסתמא האמת כדברי העד ועי' ברש"י במתני' שאין שעת חירום דתימא בדדמי מאומד לבה אם פירש הימנה חדש או חדשים ודאי הואיל ולא חזר הרגוהו לסטי' כו' וכ"כ שם הרב ברטנורה מכלל דבשעת מלחמה יש לחוש שא' בדדמי מאומד לבה שנהרג במלחמה ומה שא' בגמ' נטרא עד דחזי' כו' זמנין דמחו לי' כו' היינו אפי' אם היא היתה ג"כ במלחמה דאז סד"א דלא קא' בדדמי דנטרא עד דחזי' לכן א' זמנין דמחו לי' כו' [ב] הא דקא' אשה לא דייקא במלחמה דאין הכוונה דלא דייקא כלל אי' הי' במלחמה דע"ז לא שייך בדדמי דנהי דאיכא מלחמה מנ"ל דבעלה הי' בין אנשי המלחמה אלא ע"כ ודאי דייקא עד דשמעה דבעלה הי' במלחמה אלא מכיון דשמעה דהי' במלחמה שוב לא תחקור אי מת אלא תא' בדדמי בודאי מת ופירוש זה מבואר בחדושי רמב"ן להדי' וז"ל איהי דייקא אם באה עליהם מלחמה ומשיבואו עדי' שבמלחמה ירד תתלה בדדמי שודאי מת ושוב לא דייקא ע"כ. והנה הפ"י בקדושין פ' האומר כ' הא דלא מהימן ע"א מדאורי' נגד חזקה היינו היכא שבלא דברי העד הוי חזקה גמורה ולא איתרע כלל וכגון בע"א, שמת בעלה דלולי דברי העד הוי בחזקת א"א גמורה משא"כ היכא שיש מקום ספק בלא דברי העד דאיתרע חזקה שפיר סמכינן אע"א וכן פסק בתשו' מהרי"ק והשתא לפי פירוש הרמב"ן הנ"ל ניחא דלא מבעי' לי' אלא בלא קברתיו דיש לחוש דגם העד א' בדדמי אבל בקברתיו דעד אינו אומר בדדמי מהימן דהטעם הא דבעינן דייקא היינו משום דאי לא דיוקא דידה לא סמכינן אעד נגד חזקה וכל זה אי לא דייקא כלל אבל היכא דדייקא עד דידעה דהבעל הי' במלחמה בין ההרוגי' וא"כ נהי דלא דייקא אי ודאי מת כיון דעכ"פ ע"י דיוקא דידה נודע דבעלה הי' במלחמה או נטבע בים מידי ספיקא לא נפקא אי מת אי חי ואיתרע חזקת אשת איש דידה ממילא שפיר מהימן ע"א שאומר מת וקברתיו כיון דבלא עדותו איכא ספיקא קמן תו מהימן ע"א מדאורי' וא"ש ואמנם דעת התוס' ושאר פוס' שסוברים דאפי' אם הע"א אינו אומר בדדמי מבעי' לן אם מהימן מטעם דהיא לא דייקא צ"ל דהם מפורשי' כיון ששמעה שמלחמה בעולם תו לא דייקא כלל אם הי' במלחמה אלא תאמר מסתמא הי' במלחמה מדלא בא לביתו וכן משמעות לשון תוס' שכ' לא דייקא כאן כו' כיון שיש רגלי' לדבר כו' וא"כ בלא דברי העד לא איתרע חזקת אשת איש כלל דמאן יימר שבעלה הי' במלחמה להכי שפיר מספקינין אי לא דייקא לא מהימן העד ודוק ונכון:

ע"א במלחמה מהו טעמא דע"א וכו' או משום דדיקא וכו' שיטת רש"י דמבעי' לי אי חיישי' דע"א אומר בדדמי ולפי"ז באומר וקרתיו נאמן ושיטת תוס' דע"א אינו אומר בדדמי אלא דאיבעי' היא מחמת דאיהו לא דייקא ולפי"ז האיבעי' אפי' בקברתיו כך כ' הב"ש בסי' י"ז ס"ק קמ"ג ואמנם הק"ן ושאר פוס' סוברים דלשיטת תוס' האיבעי' באומר ע"א מת אבל באומר מת וקברתיו פשיטא דמהימן דהא איהו גופי' מהימנא באומרת מת במלחמה וקברתיו לדעת תוס' כ"ש ע"א עיי"ש. ויש להבין מפני מה יהא נאמן כיון דאיהי לא דייקא ניחוש לע"א דמשקר בשלמא, איהי מהימנא באומרת וקברתיו דאז לא שייך דאומרת בדדמי וממילא איכא דייקא אבל בע"א דחיישי' שמא משקר ואיהו לא דייקא אמאי יהא נאמן. וכבר עמדו ע"ז הפוס' גם יש להבין באיז' סברא פליגי אי מהני לתוס' וקברתיו או לא ונראה דהנה דעת הרמב"ם דבאומרת האשה מת במלחמה וקברתיו אינה נאמנת וכ' הה"מ שכן דעת הרי"ף וכ"כ בתשו' הרא"ם שבכ"מ והטעם שמכח שנדמה לה שמת חיישי שמשקרת ואומרת קברתיו דהיא בהילה לברוח מפחד מלחמה ע"כ חיישי' לשקר וא"כ כ"ש בע"א איש דעלמא דבהיל לברוח ואין דרכו להמתין לקברו דיש לחוש דמשקר במה שא' וקברתיו ולפי"ז י"ל מ"ש תוס' דבע"א במלחמה האשה לא דייקא מפני שסומכת עליו מכח שיש רגלי' לדבר באומר מת ולא אמר וקברתיו אבל באומר העד וקברתיו כיון דאין דרכו להמתין א"כ לזה שאומר שקברו ליכא רגלי' לדבר ואדרבה נרא' שמשקר בזה וא"כ כיון שחוששת האשה מה שאומר וקברתיו שזה שקר שוב אינה סומכת עליו כלל דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וחוששת אולי כולו שקר ע"כ דייקא כמו בכ"מ וכיון דאיכ' דייקא תו ע"א מהימן ובזה נכון גירסת הרי"ף או דילמא הכא דזמנין דסני' לי' לא דייקא ל"ל להוסיף דסני' לי' תיפוק לי' בלא"ה במלחמה לא דייקא כשיטת רש"י ותוס' דסומכת על העד ואומרת בדדמי שודאי מת אלא היא אשר דברנו הרי"ף לטעמיה דמפרש האיבעי' בקברתיו א"כ בזה דייקא כיון דנראה לעינים שמשקר במה שא' וקברתיו לזה צ"ל משום דזמנין דסני' לי' ר"ל מכח שנאת הבעל לא חזי' האשה חובה להעד לחוש לומר שמשקר באמירת וקברתיו כענין דמצינו באוהב ושונא אפי' דבר עמו תוך שלשה אפי"ה לכתחי' פסולי' לדון מה"ט דהאהבה ושנאה מטעה האדם כדאי' בכתובות פ' בתרא דף ק"ה ע"ב עיי"ש ובב"י בשם הרא"ש ובחו"מ סי' ז' וכיון שלא תעלה ע"ד שמשקר בקברתיו שוב תסמוך עליו שתהא נראה בעיני' כרגלי' לדבר בשביל שמלחמה בעולם משא"כ בכ"מ דליכא רגלי' לדבר ואינה סומכת עליו לבד עד דדייקא. ובזה מתורץ קושי' הרשב"א שכ' על הרי"ף והיא תימא בעיני דהרי בבעל לא אשכחן דניחוש דסני' לי' רק בקטטה ותו חיישת לשנאה אומרת מת בעלה לא תנשא ועוד בע"א בעלמא דמהימן משום דדייקא ניחוש דילמא סני' לי' ולא דייקא עכ"ל ולפימ"ש הכל ניחא דודאי לשנאה כבושה ממש שתשקר או תא' בדדמי לא חיישי' רק ביבמה ולא בין איש לאשתו שנשאת לו ברצון רק בקטטה דידעי' דסני' לי' אבל בסתמא לא חיישי' אולי סני' לי' ולא דייקא דכיון דליכא רגלי' לדבר לדברי העד ודאי האשה דייקא לבל תקלקל א"ע להוציאה מתח"י רק דכאן במלחמה מסתבר דלא דייקא כיון שסומכת לומר רגלים לדבר אלא דנימא זהו באומר מת אבל באומר וקברתיו שנראה שמשקר דייקא ע"ז שוב יש לחוש לשנאה מועטת עד שמכח זה מקלקלת השורה עד שלא תחשוד העד בעיני' למשקר כי תאמר שהמתין עד שקברו וא"כ שוב תסמוך לומר רגלי' לדבר ולא תידוק וזה עצה נכונה.

ואמנם כ"ז לשיטת הרי"ף ורמב"ם דבאשה אומרת וקברתיו אינה נאמנת דמשקרת אבל התוס' שחולקים ע"ז וסוברים דנאמנת דלפעמים נטרא עד דחזי' וכו' וא"כ י"ל ה"ה בעד דעלמא דרכו לפעמים ממתין לקברו וא"כ אינו נראה כמשקר ושוב האשה לא דייקא ולכך העד לא מהימן וזו שיטת הב"ש ושאר פוס' סוברים לדעת תוס' לחלק נהי דבאשה נאמנת באומרת וקברתיו דאינה משקרת דאיהי דרכה להמתין לקברו אבל איש דעלמא ודאי אין דרכו להמתין וכמש"ל. וא"כ נראה כמשקר ושוב איהי דייקא ומשו"ה מהימן באו' וקברתיו אמנם הב"ש הקשה לשיטתו בדעת תוס' דהאיבעי' גם באומר העד וקברתיו כיון דלא דייקא לא מהימן א"כ מה דחה דאסקוהו וא' סמני' אכתי ניחוש שמא משקר לפימ"ש תוס' הכא דאינם סמנים מובהקים רק עם טב"ע עיי"ש. ונראה לתרץ ע"ד חידוד דבלא"ה קשה מה פשוט לי' מהאי מעשה דשני ת"ח שהיו באי' בספינ' שטבעה וכו' הא יש לחלק דהתם במלחמה לא ידעי' כלל שהי' בעלה במלחמה ואיהי לא דייקא כלל אם ירד למלחמה כמש"ל ולא איתרע חזקת אשת, איש דידה מבלעדי העד משו"ה א"נ דחיישי' למשקר משא"כ הכא איירי דידעי' שהספינה טבעה בים וקי"ל בספינה שטבעה בים נותני' עליו חומרי חיים וחומרי מתים וא"כ בלא אמירת העד איתרע החזקה וספיקא היא וכבר כ' מהרי"ק בת"ה בסי' ע"ב דבספק ולא איתחזק איסור אשת איש אף שבדבר שבערוה נאמן וכ"כ הר"ן והפ"י בקדושין דף ס"ג עיי"ש שוב מצאתי שכך הקשו המפו'. ולתרץ כ"ז נראה דיש להבין מה עלה על דעת המקשין הא משאל"ס היא וכדפריך ותסברא וע"כ נראה לומר למה דאי' לקמן דף קכ"א סוף ע"ב לענין משאל"ס איכא דא' אנתבי' ר"נ לדביתהו אמר חסא גברא רבה אם אי' דסליק קלא אית לי' למלתא ולא היא ל"ש גברא רבה או לאו גברא רבה לכתחי' לא והכי קי"ל להלכה:

והנה נראה דאין הכוונה בגברא רבה ודאי מת מסברא דח חיתא דסליק קלא אית לי' אלא הכוונה בזה לפימ"ש תוס' לעיל דף ל"ו ע"ב דמה דהחמירו במשאל"ס אע"ג דרובן מתו ולא עלו כיון דהיא מועט המצוי שיעלו חיישי' לי' עיי"ש וא"כ בת"ח דיש עוד סברא אם איתא דסליק קלא אית לי' וממילא שיסלק ול"ל קלא היא מיעוט שאינו מצוי משו"ה הי' סובר דבזה מותר אפי' לכתחי' להשיא אשתו ולבסוף מסיק דאסור דלא פליג ולפי"ז י"ל דהמקשה ידע דהיא מים שאל"ס ולא הי' סובר דאסקינהו אלא דאפי"ה התיר רבי נשותיהם מטעם דשני ת"ח אי איתא דסליק קלא אית לי' והוי מיעוט שאינו מצוי ואזלינן בתר רובא להתיר ומסיק ותסברא משאל"ס נינהו וקי"ל דאפי' בגברא רבה אסור אלא ע"כ דאסקינהו וכו' לפי"ז נראה דע"כ לא קאמרינן דע"א נאמן במקום דלא אתחזק אלא באומר ברי לי שכך היא כדבריו אבל כאן לו יהא כדבריו אכתי יש לחוש אולי עלו למרחוק אלא ע"כ לומר דצריך לסמוך על הרוב בכה"ג לא מהני אמירת ע"א להתיר וטעם הדבר דכיון דקי"ל במקום חזקה אין ע"א נאמן להתיר אף דאיכא חזקה אא"ח וכו' ע"כ דחיישי' דזמנין משקר דחזקת כשרות של ע"א דאינו חוטא ולא לו היא רק מכח רוב בלי אדם בחזקת כשרות וע"כ לא אתיא רובא ומפקא מחזקה דאיסור אבל בספק בליכא חזקה דאיסור תו סמכינן על רוב בני אדם בחזקת כשרות ולכך נאמן העד לבד לברר הספק דמותר וכ"ז באומר העד ברי לי שבודאי מותר אבל כאן במשאל"ס הגם שאומר שעמד עד שתצא נפשו ולא עלה אכתי יש לחוש שמא עלה למרחוק אלא דאזלינן בתר רובא בת"ח לפי הס"ד דמתו ולא עלו א"כ סמכינן תרי מיעוטא אהדדי מיעוט דחיישי' שמא העד משקר ולא שהה עד שתצא נפשו ומיעוט אפי' אי האמת כדבריו אכתי שמא עלו ובכה"ג איתרע לי' רובא והוי כפלגא ופלגא וכעין מ"ש הר"ן בענין לוקחים ביצים מן הנכרי בפ' אלו טריפות דסמכי' מיעוט עופות טמאים ומיעוט טריפות אהדדי ואסור ואף דהתם לקמן במסלפ"ת נמי לאיכא דא' מותר בגברא רבה הרי באמת קא' ולא היא דאסור אלא ע"כ אף דלא דייקא מ"מ שרי דהעיקר מכח עבידא לגלוי' ובודאי לא משקר וליכא רק חשש שמא עלו ובת"ח מותר מכח רוב ועז"א ותסבר' הא משאל"ס וכו' וכלו' אפי' בת"ח לא תנשא אלא ע"כ דאסקינהו וחזינהו וכו' ור"ל דבזה העד אומר ברי לי שמת בודאי שראהו מת ע"י טב"ע וסימני' אמצעי' וא"כ תו שפיר י"ל לעיל חיישי' למשקר ואפי' קברתיו אינו נאמן כיון שלא איתרע החזקה דלא ידעי' שהי' במלחמה משא"כ כיון דידעי' שהספינה נטבע וליכא חזקה דא"א א"כ שפיר עד א' מהימן באומר ברי שמת ודו"ק:

כתב הרי"ף ז"ל וה"ה לע"א במלחמה היכי דאמר מת וקברתיו ואי לא קמסהדי הכי אפי' תרי סהדי לא סמכי' עליהם וכ"ש ע"א ואשה חיישי' דלמא אאומדן דעתא קא מסהדי עכ"ל וכתב עליו הרא"ש ולא משמע כן בסוגין מדקא' והא מים כמלחמה ומאה נשים כע"א משמע אי הוי כב' עדים לא אמרו בדדמי וכן מסתבר עכ"ל. והב"ח תמה להרי"ף דהאיבעי' בלא קברתיו אמאי לא מבעי' לי' בב' עדים כמו בע"א עיי"ש. ונראה לתרץ דעת הרי"ף דבלא"ה יש להבין הא דחיישי' הכא בגמ' להרי"ף ורש"י לע"א שמא אמר בדדמי מה דלא מצינו כך בש"ס בדוכתא אחרית' רק הכא לענין להתיר אשה ונראה דה"ט מכח סברא דבכ"מ דנגמר היתר ע"י דיבורו של ע"א לבד ודאי מידק דייק ולא אמר בדדמי כיון דע"י דיבורו לבד יתעביד מעשה להתיר משא"כ כאן בהא דמתירין אשה עפ"י ע"א שאומר מת בעלה היא מכח חומר' שהחמרת עלי' בסופה דאם נשאת תצא מזה ומזה הקלת עלי' בתחלתה כפירש"י דלא מינסבה עד דבדקה שפיר וכבר כתבו תוס' לעיל ד' צ"ג אהא דמבעי' לי' ע"א ביבמה מהו טעמא דע"א כו' וא"ת הא ודאי טעמא דע"א משום דדייק' ומינסב' כדמוכח לעיל וא' ר"י דמבעי' לי' אי סמכינן אדיוק' דידה משום דעביד' לגלוי היא ולהכי יש לסמוך אפי' אדיוק' זוטא או דלמא עיקר טעמא משום דדייק' ובעי' דיוק' רבה ולפי"ז בכ"מ דא' דייקא העד אומר בדדמי כיון שיודע שלא על דיבורו לבד תנשא עד דדייקא וא"כ לא יבא מכשול ע"י דלא מינסבה עד דבדקה שפיר וא"כ אפי' למאי דאנן מספקינן כאן במלחמה ובמים שאל"ס דהאשה לא דייקא דא' בדדמי העד אינו יודע מזה דכיון שבא להעיד סובר שיאמינו לו משום דדייקא כמו בכ"מ כיון שבכ"מ רגילה לדקדק ג"כ במלחמה מידק דייק וכעין שכ' תוס' לעיל בד' צ"ג סברא זו וז"ל ועוד הואיל ואיכא חומר בשאר נשי' מדקדקת גם זו כאחרת שמורגלת לדקדק עכ"ל כ"כ סובר העד הואיל שבכ"מ האשה מורגלת לדקדק גם במלחמה ובמים שאל"ס מדקדקת ולא מינסבה עד דדייקא שפיר ולא תבא מכשול ע"י שודאי לא תנשא בלתי אם יודע לה שודאי מת לכך אומר בדדמי וא"כ זהו בע"א דאם נשאת עפ"י ע"א תצא אבל אם נשאת עפ"י שנים דתנן במשנה דר"פ האשה רבה דלא תצא וליכא בשנים חומר בסופה א"כ בשנים אין שום אשה מדקדקת אלא סומכת להנשא על אמירת שני עדים וא"כ שנגמר ההיתר על פיהם ודאי העדים מידק דייקא ולא אמרו בדדמי ומשו"ה לא קא מבעי' לי' לגמ' רק בע"א אי אומר בדדמי וכן א' מאה נשי' כחד דמין אבל אי הוי כשנים ודאי לא אמרה בדדמי כיון שהיתר הנשואין נגמר ע"פ לבד וכ"ז בסוגין דקאי לדינא דמתני' דבנשאת עפ"י שנים לא תצא אבל לדידן דקי"ל גם בנשאת עפ"י שנים תצא כדאי' לעיל בפ' האשה רבה והכי קי"ל בא"ע סי' י"ז והטעם עי' בט"ז וב"ש שם וא"כ גם בשני עדים איכא חומר בסופה ומידק דייקא האשה עד דמינסבה וממילא גם בב' עדי' אין ההיתר נגמר ע"פ לבד עד דבדקה שפיר ע"כ לדידן גם בב' עדים חיישי' כאן דא' בדדמי כמו בע"א וזה נכון ועי' בט"ז סי' י"ז ס"ק ס"ג גבי חיישי' שמא שכרתו תמצא סמך לסברא דידן דהכא חיישי' טפי לאומרי' בדדמי דאין נגמר ע"י עיי"ש:

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה