אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חלק אה"ע · סימן כד
החיים והשלום וכל טוב לכבוד אהו' ידי"נ הרב המאה"ג חריף ובקי משנתו רב ונקי כש"ת מוה' שמואל דוד הלוי נ"י אבד"ק פ' דיארמאט. שאלתו ופילפולו ע"ד העגונה הגיעני וז"ל הגב"ע:
במותב ג' כחדא הוינא ואתא לקדמנא ר' יואל בן ישראל ממעדיעש ור' יוסף בן פנחס משם והעידו בת"ע ואליו"ע איך שביום ה' ט"ו תמוז דהאי שתא באו מאילאק ליסע לטשענגער וכאשר הגיעו לישוב שאיע לנהר סאמאש הס ומשה דוב בן יודא ארי' עלה בדעת משה דוב הנ"ל שירחצו בנהר ע"ג סוסי' והם השיבו כי לא טוב כן רק בלי הסוסי' אולם משה דוב הנ"ל לא שמע להם וקשר כל הסוסי' יחד והפשיט כל בגדיו וישב ערום ע"ג הסוסי' ונכרי שיפפער הזהיר אותו שלא יעשה כן שיהי' הסוסי' קשורי' אולם לא שמע לו ואמר אפי' הי' עשרה קשורי' יחד מכ"ש שאינם אלא ג' והלך ע"ג הסוסי' לתוך הנהר והם והיהודי' האחרי' רחצו כך בנהר ומשה דוב שחק עליהם והראה להם גבורותיו בעניני הרחיצה ע"ג הסוסי' ואח"ז ראו איך שקפץ לתוך המים ועלה פעם על סוס א' ופעם על סוס אחר וחשבו שעשה מעשה רחיצה אולם אחד מהם אמר לא טוב מעמד משה דוב וצעק או לי נלך להצילו כי ימות בתוך המים ובתוך כך ראו איך שנפל לתוך המים ולא עלה לא הוא ולא הסוסי' ואח"ז מעט עלה סוס אחד ושנים לא עלו וצעקו על השיפפער אשר הי' בקרוב שיבא להצילו והשיפפער חפשוהו ולא מצא רק הב' סוסי' המתים אשר הוציא ממים אולם משה דוב הנ"ל נאבד ועמדו שם שלשתן יותר מב' שעות ואח"ז הלך אחד מהם לתוך הכפר להמציא נכרי' שיטפלו בסוסי' ושנים נשארו אולי יראו עליות משה דוב הנ"ל אולם לא ראו ואחר כי שהה הרבה לבא הלך יואל בן ישראל ג"כ משם ונשאר רק יוסף בן פנחס שם וכאשר באו לחזרה באו עוד יהודים וערלים בנעצין וחפשוהו עד הערב ולא מצאו ושלחו משם להעביר קול בעירות הסמוכים אולי ימצאו אותו ידעו כי הוא ממעדיעש ויבואהו לקבירת ישראל. כ"ז העידו שני העדים הנ"ל בלי שינוי בהענין בתורת עדות פק"ק דיארמאט יצ"ו ח"י תמוז תר"ם לפ"ק.
הק' שמואל דוד הלוי הק' נחום ליפשיטץ הק' פנחס ליב שפינגאלד.
עדות שלמה בר' משה ממעדיעש בענין העגונה הנ"ל חי' בת יעקב בשבת קדש שבעה עשר בתמוז תר"ם לפ"ק האבע שבת געהאלטען בישוב ראפיט [שהוא על שפת נהר סאמאש] וסיפרו לי שבישוב שאיע נטבע דער עלטעסטע סוסים סוחר ממקומינו מעדיעש בנהר סאמאש וחשבתי בודאי שהוא משה ברא"מ יען דער הזקן שביניהם איזט ואמרו לי באשר שהיום יום ג' לטביעתו בודאי יהי' נראה פה ע"פ המים שאלך להנהר לצפות שם ועשיתי כן אולם אחרי אשר ישבתי שם זמן רב הלכתי לתוך הבית לומר תהלים ולהעביר סדר' ולא שהיתי שתי שעות וכאשר הלכתי שנית להמים אמר השיפפער מען האט שאן דען מעדיעשר יוד געפינען בייא דער דריטע מיהל איך האבע איהם געזעהן קעננע איהם ער האט איינען ראטהען בארט ומיד חשבתי שא"כ איזט ער ניכט משה ברא"מ נור ווירד עס דין משה דוב הנ"ל, והלכתי מיד לשם במקום אשר נמצא ומצאתי שם כמה יהודים מדאניאד עומדי' וראיתיו ער איזט געלעגען אין וואסער קשור בחבל אין דען בארטען ורוב פדחתו הי' חוץ למי' וכל חוטמו ורוב פ"פ את ראשו וחצי גופו איך האבע איהם גיט בעטראכט אונד גוט ערקאנט דאס ער בודאי דער משה דוב בן יודא ארי' וואר. ושאלנו אותו ווארום ער איהם ניכט מהפך געווען דאמיט ער כל פניו זעהען זאל ואמר כי אחרי שהכירו היטב חשב כי אין מן הצורך [ושאלתי על סימני'] ואמר כי לא חפש אחריהם רק הי' לו זאממער שפראסען גדולי' אשר אינם שכיחין בכל [ואחרי אשר המאמר הי' כי באנשים כאלו רגילות שהוא נפצע ע"י הסוסי' ושאלנו אולי נראה בו איזה חבלה או מכה ואמר כי לא הי' בפ"פ וחוטמו ופדחתו אשר ראה שום מכה רק אם ריקקען וואר איהם אויפגעריבען אשר בא בודאי פאן דיא פריהערע מיהלען וועלכע ער פאסירט האט. ואמר דאס ער וואהר גאהר ניכט אויפגעדראללען ער קעננטע שווערין דאס ער בודאי דער משה דוב בן יודא ארי' פאן מעדיעש איזט ונקבר הנמצא זה בדאניאד ביום שלאחריו ואז בא עוד אחד שהי' מכירו בחייו אולם כבר הי' נתפח ולא הכירו אלא בזקנו ולא בפ"פ כ"ז הוגבה בפנינו פק"ק פ' דיארמאט יע"א י"ד מנחם אב תר"ם לפ"ק:
הק' שמואל דוד הלוי הק' שמואל במהרש"ל בלוי הק' משה פנחס ר"פ.
תשובה ע"ד הגב"ע אודות האשה עגונה חי' בת יעקב ממעדיעש אשת משה דוב בן יודא ארי'. הדבר פשוט כיון שאומרי' ששהו שם יותר משיעור י"נ היא מותרת מהתורה ואין כאן רק איסור דרבנן ולזה מעיד שלמה בר"מ שהכירו בטב"ע וזקנו וגם שהי' לו זאממער שפראססען גדולי' ומשום ספק אשתהי או חזי' בשעתא האורך ללא צורך כי כבר כתב מהרח"ש דבידוע שנטבע ושהו שיעור י"נ דאינו אסור רק מדרבנן והכירוהו יש להקל בס' אישתהי לכ"ע והובא בפ"ת ס"ק ק"כ יעיי"ש בס"ק קי"ז בשם תשו' מנחת עני דמקצתן במים מסתבר דמים חלחולי מחלחלי ושדי לחלוחות בכל הגוף ואפי' אם הוא ספק אי חשיב אישתהי ספק דרבנן לקולא וע"ד החשש הב' כיון דבראה וידע הטביעה לא מהני ע"א דא' בדדמי אולי זה הוי ידע מכח מאמר הגוי והאריך להסיר החשש מכח הטב"ע וסימני' הנ"ל אף דהו"ל רק כמו חיורא וסומקא מצטרף וגם בידע יש מקילין ואפשר לא מקרי ידע עפ"י הגוי דא"כ עכ"ד והדבר רפי' בידו:
ואני אומר מלבד כ"ז יש כאן מקום להקל דסגי בטב"ע והוא למ"ש בתשו' שיבת ציון סי' ע"ט דע"כ לא אמרו התוס' והרא"ש דבראו הטביעה חיישי' שאומר בדדמי אלא היינו שאינו מפרש בדברי העד שהסתכל בו הרבה בהתבונות רב רק אמרו שהכירו בטב"ע וכ"ה לשון התוס' ורא"ש שכתבו הואיל וראו הטביעה בדיבור מיעוט וקל ואמרו שאלו הן הנטבעים לא כן הוא בנד"ד שהעדי' אומרי' שהוציאו אותו בלי שום חבלה והכירו אותו היטב בפ"פ עם החוטם ולא נשתנה צורתו אפי' כצורת אדם מת והי' נדמה כאדם ישן על מטתו בזה וד סמכי' אעדותן ול"ש לומר בדדמי היכא שמפורש בדבריהם שלא הי' הדרך שיש לחוש לדמיון וכ"מ מתשו' הר"ן סי' ג' שכ' ולאו דוקא שיאמר וקברתיו אלא כל שיאמר דברי' שאין ספק בהן שאומר בדדמי סגי וכ"כ הר"ן סי' ע"א כל שיאמר דברי' שאין לתלותן בדדמי סגי וכ"כ הריב"ש בריש סי' שע"ח עיי"ש. וסברא זו הוא יסוד חזק לשעון עליו היתר עגונה זו עכ"ל וממנו נקח לנד"ד שאמר ר' שלמה בזה"ל איך האבע איהם גוט בעטראכט אונד גוט ערקאנט דאס ער בודאי איזט דער משה דוב וכו' ושאלו אותו למה לא הפכו והשיב כי אחרי שהכירו חשב שאין מן הצורך. הנה מזה יצא מפורש שלא הי' בדדמי אלא הכירו היטב בלי שום ספק כי אולי הי' איזה ספק בלבבו הי' מהצורך להפכו ולראות פניו וגופו א"ו מדבריו מוכח שהי' הדבר ברור בעיניו בהכרה שזה הוא וא"כ לא אמרי' בזה בדדמי ואני מוסיף תבלין לחלק בדבר עפימ"ש הפ"י בריש גיטין אהא דא' כיון דא"מ בפנינו כמה נותנו לה מעיקרא מידק דייק דקא' אמאי מהימן השליח יותר מעד דעלמא ועז"א כיון דהשליח מוסר הגט מידו ליד האשה ונגמרו עיקר הגירושין על ידו מידק דייק טפי מעד דעלמא וכן מצאתי בריב"ש סי' רס"ו אפי' לענין עדות תרי ותרי יש להאמין לאותן עדי' דדייקא טפי עכ"ד. ולפי"ז אני אומר מה דמיבעי' לן בע"א במלחמה אי אמר בדדמי היינו שא' מת במלחמה סתם דחיישי' שמא לא נתכוין להעיד שלא הי' יודע שיצטרך להכרה זו להעיד עליו כי אולי יש מכירין מבלעדיו או שאין לו אשה כלל או לא תרצה להנשא רק פתאום ראה אותו בטב"ע להכי חיישי' שאז לא דקדק בדבר היטב ונדמה לו כך ועכשיו לפי דמיונו מאז מעיד שמת במלחמה. וכ"כ בהנך ת"ח שנטבעו והתירו עפ"י נשי' לפי הס"ד שראו שנטבעו ולא ראו שהעלום מהמי' א"כ מתחי' כשהכירו בטב"ע שאלו הם לא ידעו שיטבעו ולא נתכוונו לדקדק היטב כדי להעיד לכן חיישי' בדדמי אבל בנד"ד שהלך בכוונה לראותו ולהכירו מי ומי הוא כי אין בלעדו מכיר ובשעת שראה אותו ידע שיצטרך להעיד על הכרה זו להתיר האשה ואמר בפי' דברים שמשמעותן שלא בדדמי אמר כ"א הכירו היטב וכיון שידע שע"י יתירו אותה מידק דייק טפי ואינו אומר בדדמי וכ"ת א"כ אמאי לא מוקי הך דב' ת"ח בהכי וליכא בדדמי ע"ז אומר לא מיבעי' דמהכא תיובתא ליכא אלא אדרבא סייעתא נמי איכא דהא משני אלא ה"ד דאמרו אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר וקאמרו סימנין וכ' תוס' אבל ע"י טב"ע אין להאמינם ובדבר קל יאמרו שאלו בעליהן של אלו ואי סימני' לאו דאוריי' איירי הכא בסימני' מובהקי' א"נ מהני עפ"י טב"ע והקשה הב"ש ס"ק פ"ג אי איירי בסימני' מובהקים ל"ל לאלתר ומפרש וא"ו של וקאמרו ואו המחלקת והוא במקום או ודבריו תמוהי' דזה סותר מ"ש בריש דבריהם דטב"ע לחוד ל"מ ועוד דעכשיו בעי הש"ס לדחות הפשטות ואי או או קאמר הדר הפשטות לדוכתא כמבואר בפוס'. שנית מ"ש א"נ מהני עפ"י טב"ע והקשו הפוס' אי טב"ע לחוד ל"מ וגם סימני' בינוני' לחוד לא מהני אמאי חזי לאצטרופי יחד דכל שלא יצדק נפרד לא יצדק מחובר עי' תשו' פנ"י של מג"ש ונטע שעשועים סי' ס"ג ותו יש לו דיקדוק בלשון התרצן דא' אסיקינהו קמ"ן האי קמן ל"ל היל"ל אסיקינהו וחזינהו לאלתר ומתוך כך אני אומר כי הוא אשר דברנו לחלק בטב"ע דהיכי דידעינן שנתכוין להעיד ולהתיר האשה מעיין ומתבונן היטב ומהני הכרתו ולא חיישי' בדדמי והנה בודאי בשעה שנטבעו אמרו אלו הנשי' תיכף שאלו ת"ח נטבעו לפי טב"ע שלהם אלא שזה לא הי' הכרה להעיד והיינו דמשני דאסיקינהו קמן כלו' שהעלו אותם בכוונה לפנינו דייקא כי לא יש זולתינו מי שיכירם ע"כ העלו אותם לפנינו להתבונן עליהם ולהכירם היטב וחזינהו לאלתר ומזה מוכח שכיוונו להעיד ולהתיר ואמרי' מידק דייק וטב"ע כזה מהני ולית בי' חשש בדדמי אי נמי ר"ל דלא אמר תיבת קמן אלא אסיקינהו וחזינהו לאלתר וי"ל שלא בכוונה להתיר כי אולי יש שם בספינה מבלעדם מי שיכירם ובדבר מיעוט וקל יאמרו שזה בעליהן ועז"א וקאמרו סימני' היינו בינוני' אף דלא מועילי' עפ"י הדין להתיר אפי"ה עינינו רואות מכח שחפשו למצא סימנין מכלל שכיוונו להעיד להתיר דאי רק חזינהו לאלתר בלא מתכוין להעיד למה להם לראות אחרי' סימנים אלא ודאי זה ראי' שכיוונו להעיד ומידק דייק א"כ מהני טב"ע וזה נכון לדעתי:
ובזה מתורץ קושי' תוס' האיך משיאין וכו' ע"י טב"ע ולמ"ש י"ל דהיינו בנתכוין להעיד וצ"ל דתוס' שמיע להו דמשיאין בטב"ע אפי' בלא מתכוין להעיד וא"כ בנד"ד שלא הי' מכיר מבלעדי ר' שלמה והוא הלך לשם לנהר בכוונה להכירו בודאי כיוון להעיד להתיר אשתו כמו שא' שהכירו היטב עד שלא הוצרך להפכו וכה"ג נאמן ולית כאן חשש בדדמי אף בראה הטביעה וכש"כ דלית כאן ראי' ולא ידיעה ברורה אלא שמיעה שיש מקילין בזה:
עוד טעם שמעתיו מידידי הרב הגדול מוה' שלמה ליב דיין מפה דלא חיישי' כאן שאומר העד בדדמי עפ"י דמיבעי' לן ביבמות קט"ו בהחזיקה מלחמה בעולם מהו מי א' מה לה לשקר א"ד אמרה בדדמי וכו' והקשו תוס' דל"ש כאן מגו כיון דא' בדדמי דאי שייך מגו אמאי לא מהימני' במגו דמת על מטתו יעיי"ש. ורמב"ן תירץ דשאני התם שהיא צריכה לפרש אבל כיון שהסתם מתירתה אין פרושה אוסר אותה דא' אי בעי שתקה וכ"כ הריטב"א ורשב"א ולא איפשט' ואזלי' לחומר' וממיל' במידי דרבנן אזלי' בי' לקולא והשתא הכא דאנן לא ידענו שהעד שמע מהנכרי שאמר סוחר הסוסי' ממעדיעש נטבע רק מפי העד שסיפר כך הפה שאוסר הוא שהתיר וא' שהכירו היטב ואינו בדדמי וכיון דמי' שאל"ס דרבנן הוא אזלי' לקולא ונאמן דאינו בדדמי במגו דשתק עכ"ד ונכון הוא:
וע"ד שהעיד ר"ש שזקנו ורוב פדחתו הי' חוץ למים ורוב פ"פ את ראשו וחצי גופו איך האב איהם בעטראכט אונד גוט ערקאנט. עי' בקהלת יעקב סי' י"ז שדעתו ברוב פדחת ורוב פ"פ וחוטם מהני להכרה והסכי' עמו לדינא דודי בתשו' ארי' דבי עלאי סי' י"ד עיי"ש. ותו אפי' להמחמירין דבעי' כל פדחתו וכל פ"פ אכתי חזו לאיצטרופי מ"ש הפוס' הטעם האי שנאבד האי שנמצא במקום דל"ש שימצא כזה כגון בנהר והביא ס' זו בנו"ב סי' מ"ו ומה שפקפק הנו"ב דנגד זה יש חזקה כאן נמצא וכאן הי' זמן רב מקודם יפה השיב בנו בתשו' הנ"ל כיון שראינו שזה נפל מסתבר טפי לתלות במצוי כזה. ובנד"ד יש עוד טעם לזה כיון שזה הכיר אותו ברוב פדחתו ופ"פ ובזקנו וע"י זאממער שפראסען ע"כ לו דלא יהא הכרה טב"ע אלא סימן תו אין לחוש שנאבד אחר שאז יצטרך לומר שזה הנאבד הי' לו פ"פ ופדחת כמו זה וזקנו וזאממער שפראסען כזה והו"ל נפילה דיחיד דלא חיישי' לי' מכל הלין טעמי' הדבר ברור כי זה הוא האיש משה דוב שנאבד ומותרת להנשא ואם בכ"ז רוצה להחמיר די שתמתין עוד אחר י"ב חדש מיום שנאבד ובהכי סגי עי' חת"ס סי' ס"ה ואחר זה תנשא אבל היתומים יאמרו תיכף קדיש ידידו ייט"ב.