אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חלק אה"ע · סימן כג
שלום לכבוד אהובי הרב המאה"ג חריף ובקי מוה' יעקב סאקאל אבד"ק מראמפאליע.
ע"ד שאלתו ש"ח בעסק אשה שבעלה נטבע. אען ואומר עלובה עיסה וכו' הרי בנה וסתר כל התירי' שעלה בלבו מחשש שאלה ומה גם כי עין הרואה תעיד כי הסימני' שבבגדים גרועים הם ועל טב"ע דידה ודאחרים הדבר קשה לסמוך למעשה נגד החת"ס סי' צ"ב שלאחר ט"ו יום לא רצה לסמוך על טב"ע בבגדים ואנן ניקום ונסמוך ע"ז לאחר שני חדשים וממהרי"ט אינו ראי' כיון שמעידין שלא נשתנה תלינן בודאי שתוך ג"י הוא ולא נשתנה אבל בשידענו שנשרו במי' מנ"ל שלא נשתנה ובפרט דטב"ע בבגדים דבר קלוש ודק כי מחתיכה א' עושין כמה בגדים שוין וגם שמעו הטביעה וממילא על הטב"ע בהטיכעל הפקדון ג"כ אין לסמוך לומר דאין לחוש בו לשאלה כמ"ש הב"י בתשו' ועוד אפי' לא ניחוש לחומר' הנ"ל הרי בלא"ה יש ריעותא שלא נמצא הזיים ומה שאמר האיש אולי במשך הזמן נחלק החוט וכו' מנ"ל לתלות בהא ורציתי לדמות זה למ"ש הר"ן בתשו' סי' ל"ג וז"ל ולענין הספק מפני העדות שהעיד, ששמו חיים אנו אומרים כיון שיש עדות מספק בדבר שבעלה של זאת מת אלא שנולד ספק בשם זה אין לחוש לפי שקריאות שמו בזה הו"ל כסימן העשוי להשתנות שהוא אמר כשיצא מעירכם ישנה שמו שתהי' עגונה וכו' וכל שהעדות מספיק מצ"ע אלא שיצא לו ריעותא מסימן אחר שנראה ממנו שאינו זה ואותו סימן עשוי להשתנות אין מטילין מחמתו ספק אלא תולין שעשוי להשתנות וראי' מב"ב וכו' וא"כ אמרו בממון וכו' פכ"ד הר"ן וה"ה כאן להתיר ע"י הטיכל בטב"ע ונתלה שהחוט עשוי להשתנות במשך הזמן ובפרט בהיותו במי' אולי נאחז בסבך ונחלק החוט ולכאורה יש לחלק דהתם הי' ודאי עשוי להשתנות שהרי הוא אמר שישנה שמו ועבד איניש לאחזוקי דיבורא ולקיים מאמרו ע"כ תלינן בזה אבל הכא לתלות בשינוי ממילא במשך הזמן והמים אולי לא תלינן בי' דלא מקרי עשוי להשתנות מיהו מהראי' שמביא מב"ב דא' שומא עשוי להשתנות לאח"ז ותלינן בזה אף שהוא שינוי ממילא ה"ה בנד"ד יש לומר אף בשינוי ממילא:
שבתי וראיתי דאין זה דומה להתם כלל דהר"ן כפל ושלש כיון שיש עדות מספיק שבעלה של זאת מת [ר"ל ועי"ז יצאה מחזקת איסור] אלא שנולד ספק בשם זה אין זה מקלקל ההכרה שמבלעדו ותולין בעשוי להשתנות אבל הכא בנידן דידן למ"ש דבלא הטיכל אין להתיר אותה אלא שאנו רוצים להתירה ע"י הכרת הטיכל בטב"ע אפי' נסמוך על טב"ע כזה אכתי אינו טב"ע בגוף האדם אלא בהטיכל שזה סימן על האדם שזה הוא הנטבע כמ"ש בנובי"ת סי' ס' ובזה הסימן עצמו נמצא ריעותא שאין בו זיים בכה"ג לא תלינן להתיר לומר שעשוי להשתנות כיון שאין הכרה בלא"ה והסימן המתיר הוא שאוסר ויש לי ראי' לסברא זו דהרי בתשו' בגדי כהונה כתב דדין של הר"ן אינו מוסכם דתלי' בשני תירוצים שבתוס' ב"מ דף כ' אהא דא' התם אי חיישי' לב' שוירי נפק דק ואשכח כל מעשה ב"ד יחזור א"ל היכי פשוט איסור' ממונא וכ' תוס' וא"ת טפי אנו מחמירין בממונא דאין הולכין בממון אחר הרוב ובאיסורא אזלי' בתר רובא אפי' איכא חזקה לאיסור וי"ל דמ"מ בא"א החמירו דבמים שאל"ס לא תנשא לכתחי' אף שרובא מתים ועוד י"ל וכו' וא"כ לתי' הראשון אזדא לה ראיות הר"ן דאיסורא ממונא לא ילפינן. עוד הקשה מהא דכ' מהרי"ק אף לדברי הרמב"ם דמהני שמו ושם אביו מ"מ אם נשתנה צורתו לדבר העשוי להשתנות לא מהני ולמ"ש לא דמי להא דהר"ן דהתם אנו באי' להתיר ע"י סימן שמו ושם אביו נגד חזקת א"א א"כ בנשתנה צורתו דאיכא ריעותא באותו סימן עצמו תו ליכא למיסמך עליו אבל בהא דהר"ן דאיירי דיש הכרה בטב"ע ועדות מספיק בלא הסימן אין הסימן העשוי להשתנות מגרע ההיתר שמבלעדו ותלי' שעשוי להשתנות וממילא גם מתי' הראשון שבתוס' ל"ק דבלא"ה צריך להבין מה שתירצו דבא"א החמירו במשאל"ס והוא תמו' אכתי מה חומרא דאיסורא ממונא דלא אזלי' בתר רוב נגד חזקת ממון ורציתי לומר דהתם מחמירין אפי' בצורבא מרבנן דאי סליק קלא אית לי' והוי תרי רובא שוב ראיתי שכן פי' החת"ס סי' צ"ב אבל התוס' כ' במשאל"ס לא תנשא לכתחיל' אף שרובא מתים ולא הזכירו תרי רובא וע"ד פשוט י"ל דהפ"י תירץ קושייתם דהתם במעשה ב"ד ליכא חזקת ממון להמוצא משו"ה מהדרי', ולא חיישי' לב' יוב"ש אבל בגט אשה דאיכא חזקת איסור י"ל דחיישי' וליכא למילף מממונא דמציאה עכ"ד ולכאורה יפלא על התוס' שמיאנו בזה ולכן נראה דתחיל' קושי' הי' דמשמע להו מלשון הגמ' היכי פשוט איסורא מממונא היינו ממונא דעלמא דאית בי' חזקה ושפיר הקשו אלא שלא נימא כדברי הפ"י דעל ממונא דהכא קאי דלית בי' חזקה אבל באיסורא איכא חזקה וניחוש לזה הוסיפו ואמרו ובאיסור' אזלי' בתר רובא אף דאיכא חזקה א"כ אזדא לה תי' הפ"י דמה נאמר שאני הכא באיסור דאיכ' חזקה הרי הא דמחזירין אף דלית למוציא חזקת ממון ע"כ מכח הסימן דהוי כרוב דתרי יוב"ש לא שכיח דאל"ה נימא דהוא מרובא דעלמא והברי גרוע וכמ"ש הפ"י פ"ק דכתובות אע"כ היינו טעמא דאזלי' בתר רוב דל"ש ב' יוב"ש א"כ כ"כ נילף מני' דלא ניחוש באיסור אף דאיכא חזקת איסור הרי אזלי' באיסורא בתר רובא אף נגד חזקה וע"ז תירצו נהי דבשאר איסורי' אזלי' בתר רובא אף נגד חזקה באיסור א"א החמירו דלא ניזול בתר חזקה א"כ תו ליכא למילף מממונא דלית בי' חזקה לגט אשה אית בי' חזקת א"א החמור ולפי"ז בהך דין של הר"ן דכבר אזדא לי' חזקת א"א מכח עדות מספיק שמת בעלה אלא שהסימן מגרע תו עי"ז שפיר ילפי מממונא במכש"כ דתלינן בעשוי להשתנות ודין של הר"ן אמת ויציב לתי' הא' שבתוס' וממנו נקח, לדידן שמבלעדי הטיכל אין להתירה כ"א ע"י הטיכל שהוא סימן על האדם ובאותו סימן עצמו יש ריעותא לא תלינן בעשוי להשתנות ואפי' נימא דבלא"ה יצאה מחזקת א"א מכח שנמצא אדם מת וכדבר הנוב"י מהריב"ש וחת"ס סי' ס"ה עכ"ז היתר ברור ועדות מספיק אין לנו זולת הטיכל שהוא פקדון ול"ח בי' לשאלה ובזה עצמו יש ריעותא ע"י הזיים לא תלינן בעשוי השתנות ותו י"ל בשומא הגמ' מעיד שעשוי להשתנות אבל כאן מי מעיד שעשו להשתנות באורך הזמן ובמים. ואם נימא שהוא השתמש בו בחייו ונחלק ה"ה גזלן וממילא יש לחוש נמי לשאלה אף שאינן רשאי וגם אין לדמותו להא דתשו' משאת בנימן סי' ק"ט דעבידי עדי' דטעו א' אבל לא אמרינן בכה"ג עשוי להשתנות ובפרט כיון שנחסר הזיים אף שאפשר שישתנה תו יצא מסימן מובהק מכח הריעות' שבו ותו דאי נימא להקל מכח שנשתנה תו ניחוש להחמיר שנשתנה עד שנראה כשל המשלח ולא נסמוך על הכרה בטב"ע ע"כ אין לסמוך ע"ז וידי מסולקת מזה מלהתירה ואיני אומר לא איסור ולא היתר ייט"ב.