אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק אה"ע › סימן יח

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק אה"ע · סימן יח

סימן יז

שלום לכבוד אהובי ידידי הרב הגאון הגדול בענקים חריף ובקי חכו ממתקים כש"ת מוה' מנחם מענדל פאנעט נ"י האבד"ק דעעש:

נעימות ימינו הגיעני ע"ד אשר שאל בנו הרב שי' שנתאלמן בין כסה לעשור ויש לו בנים קטנים ואין מי שימשנו והרבה עג"נ יש לכם מצערו שצריך שישמש בעצמו בניו הרכים והצעירים אם מותר לו לישא אשה קודם ג' רגלים דמדינא ודאי מותר אלא שכתב הרמ"א שבעל נפש יחמור לעצמו וע"ז כ' באה"ט אם עברו ג' רגלים עם ר"ה ויוהכ"פ יש לסמוך על בעל אגודה דר"ה ויוהכ"פ חשובי' כרגלי' גם לענין זה ובדג"מ כתב דשמיני רגל בפ"ע גם לענין זה עכ"ד:

הנה לדעתי משמע לי מלשון הרא"ש ופסקי הרא"ש והטור דלא כדג"מ והוא דהרא"ש כתב דהר"י ב"ג פסק כר"י דסגי בב' רגלי' דהלכה כדברי המיקל והרמב"ם פסק כרבנן ג' רגלי' ומסתברא דהלכה כר"י דמיקל וכן הסכים הרמב"ן ז"ל ויש שהי' רוצים לומר שאם מתה אשתו קודם ר"ה שישא אחרת אחר הסכות דר"ה ויוהכ"פ כרגלי' ולא מסתבר כלל דהא דהצריכו להמתין ג' רגלי' לאו משום אבילות אלא כדי שתשקוט ותניח דעתו מהראשונה הילכך צריך הרחקת זמן ואין ר"ה ויוהכ"פ כרגלי' בדבר זה אלא קבעו הזמן ברגלי' ואע"פ שאין הרחקת הזמן שוה בהן מ"מ שמחת הרגלי' מסייעות לשכחה מדעתו עכ"ל ולכאורה לפי דעת הדג"מ דשמ"פ רגל בפ"ע לזה הי' לו לכתוב רבותא אפי' אם מתה אחר ר"ה קודם יוהכ"פ שרצו להתיר דיש ג' רגלים יוהכ"פ וסכות ושמ"ע א"ו שמ"ע אינו נחשב לרגל לזה אבל זה אינו הוכחה דאלו כתב כך הי' מקום לומר נהי דיוהכ"פ לא הוי כרגל ר"ה מיהו הוי כרגל שנקרא חג דכתי' בי' בכסה ליום חגינו ותו דכתיב בי' [נחמי' חי"ת] אכלו מעדני' וגו' כי חדות ה' מעוזכם וכ"ה בטוש"ע בר"ה אוכלי' ושותי' ושמחי' ולזה נקט קודם ר"ה ויוהכ"פ להורות נתן דשניהן אינו כרגלי' לענין זה אבל הא קשי' דלדעת הדג"מ דשמ"ע רגל לזה א"כ הי' לו לרא"ש לסיים נהי דסברתם לא מסתבר אלא דר"ה ויוהכ"פ לא חשובי' כרגלי' לענין זה היינו לפי שיטתם דבעי' ג' רגלים אבל למה שהכריע דסגי ב' רגלי' בלא"ה מותר לישא בגוונא דנקט שהרי יש ב' רגלים סכות ושמ"ע ומדסתם משמע דכיון דר"ה ויוהכ"פ לא חשובי' כרגלי' גם לדידי' אסור בכה"ג דשמ"ע אינו מצטרף לרגל בפ"ע לזה ודוחק לומר כיון דנקט בדבריהם שרצו להתיר ביש ג' רגלים משמע ע"ז פליג דאין כאן ג' אבל ב' רגלים יש ומותר לדידי' וסמך בזה אמ"ש לעיל דלדעתי דוחק לומר כן דאדרבא הי' לו לומר בפירוש דמותר להורות הא גופי' דגם שמ"ע רגל לזה א"ו מדסתם משמע דשמ"ע אינו רגיל לזה. ותו מדקא' ואין ר"ה ויוהכ"פ כרגלי' לענין זה אלא קבעו הזמן כרגלי' אע"פ שאין הרחקת הזמן שוה בהן מ"מ שמחת הרגלי' מסייעות וכו' משמע דהרחקת הזמן בעי' בין הרגלי' אבל סכות ושמ"ע דמקרבי אהדדי וסמוכים לזה לא נחשב רק לרגל אחד ותו מדכתב בפסקי הרא"ש ולאחר שעבר שני רגלי' מיד מותר ל"ש אם הרגלי' קרובים כגון פסח ועצרת וכן כתב הטור סי' שצ"ב ל"ש אם הרגלי' קרובים כמו פסח ועצרת וכו' ולא כתב רבותא יותר כמו סכות ושמ"ע משמע דוקא פסח ועצרת שהם רחוקים קצת ולא סכות ושמ"ע דמקרבי בלי הפסק כלל ועוד טעם יש בדבר דעיקר הענין דשמחת הרגלי' מסייעות לשכח א"כ מסתבר דבעינן ג' מיני שמחת הרגל שכל אחד שמחה בפ"ע מטעם אחר פסח זמן חרותינו שבועות מתן תורתינו סכות ושמ"ע זמן שמחתינו בזמן האסוף וכאחת יחשבו והוא מעין חג הסכות וכדאי' במד' עכבו עמי יום אחד ולכן לא נחשב לרגל בפ"ע לזה כנ"ל מלשון הרא"ש והטור. אחר זה הראו לי שבהג"ה יד שאול חולק ג"כ על הדג"מ מכח סברא שאינם רחוקי' זמ"ז. אמנם בנד"ד אין אנו צריכים לזה כיון שיש לו בנים קטנים ודאי רשאי לישא משום זה לחוד דמ"ש הרמ"א ובעל נפש יחמיר היינו למי שאין לו בנים קטנים רק שאין לו מי שימשנו ע"ז קא' רמ"א י"א אף מי שיכול לשכור משרתים וכו' מקרי אין לו מי שימשנו לכן רבים מקילי' ובעל נפש יחוש לעצמו נראה הכוונה שיחמיר לעצמו כיון שיכול לשכור משרתים הרי יש לו מי שימשנו אבל למי שיש לו בנים קטנים אין לחוש להחמיר דבזה לבד סגי כמבואר בלשון הטור והמחבר ובפרט דכאן איכא תרווייהו שאין לו מי כו' אלא מפני שאפשר לשכור משרתי' כתב הרמ"א ובעל נפש יחמיר והרי לזה חזו לאצטרופי דברי הבאה"ט והדג"מ וכמ"ש מעלתו בעצמו ולפילפולא אפשר לומר עוד סניף להתיר דנחזי אנן אי אתרמי בבן שנתאלמן ורוצה להיות בעל נפש להחמיר על עצמו אבל אביו אמר במצות כיבוד אב לישא אשה תיכף ובל יאחר פשיטא שמחויב לשמוע בקולו דמצות עשה של כיבוד אב ואם דוחה החומרא של הרמ"א. והנה בגמ' ריש יבמות ופ"ב דב"מ יכול אמר לו אביו כו' ישמע בקולו ת"ל וכו' ובסמ"ג במ"ע סי' קי"ב כתב ולמדנו מכאן שבדיבור לעבור אינו נחשב רשע וכו'. ואני אמרתי ושוב הראה לי שקדמני בתשו' בית אפרים ח' אה"ע סי' קי"ד שתירץ דלפי הס"ד דעשה דכיבוד דוחה הל"ת רשאי האב לומר לו לעשותו ואין בזה איסור לא על האב ולא על הבן ולזה הורה התורה שאינו דוחה ושוב אינו רשאי לומר לו לעשותו והבן א"צ שישמע לו ואין כאן עשה כלל ולפי"ז בנידן דידן שאינו אלא חומרא בעלמא ומצו' כיבוד דוחה לחומרא זו רשאי האב והאם לומר לו לישא וממילא הוא מותר מכח מצו' כיבוד והשם ישלח עזר"ו מקודש ינחנו במעגלי צדק מי מניחות. שובע שמחות. ידידו ייט"ב:

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה