אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק אה"ע › סימן יז

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק אה"ע · סימן יז

סימן טז

נתתי אל לבי לבאר דין מעוברת ומניקת של זנות מגוי דפליגי בי' בתראי הנו"ב בתרא סי' ל"ח סובר דמעוברת חבירו של ישראל משמע אבל של נכרי לא גזרו בי' עיי"ש טעמו ובתשו' רע"ק איגר סי' צ"ה סובר דנכרי בכלל חבירו והביא ראי' מהא דלא יאמר אדם לחבירו דמוקי דלא יאמר לנכרי. ונ"ל להכריע דגם בשל נכרי גזרו והיא דהקדמוני' הקשו ל"ל טעם דהבחנה על המתנת ג' חדשי' נימא הטעם שמא היא מעוברת ולמניקה קיימא ועיי"ש מה שתירצו ותמה הנוב"י הא הביא ברייתא דגר וגיורת צריכין להמתין ובהו ליכא האי טעמא דהנקה דהא אשתו היא ולא מצא מענה.

ונראה לתרץ דהנה ביבמות דף מ"ב ע"א פירש"י בד"ה ויפטור יבמתו לשוק וכו' וסתם כותי' זונה היא ואיכא למימר שאינו בנו של זה ועי' ז' מהרש"א שהקשה דא"כ מה פריך רבא לשמואל מגר וגיורת הא איכא שפיר הבחנה בין ב' זרעים של ב' בני אדם דלמא וזינתה בגיותה ונתעברה או נתעברה בקדושה מהגר ותו דמשום סתם גוי' זונה איכא למימר דאין לחוש הכא כיון דבעי לאגיורי אם היא מזנה מתהפכת לבד מזרע אישה שאינה מתהפכת ממנו כמ"ש התוס' לעיל עכ"ד ותו הקשה בס' ישרש יעקב אמ"ש רש"י סתם גוי' זונה הא פלוגתא דתנאי היא ולחד מ"ד גוי' לא מפקרי נשייהו עי' חולין דף י"ג וסנהדרין דף פ"ב וקי"ל הכי עי' אה"ע סי' ז' סי"א עכ"ד. וכל אלו באחת יבוארו דנ"ל דדוקא בנכרי ונכרית שאין דעתם להתגייר אז מנטרו לנשייהו אבל אם דעתו להתגייר אז לא מנטרה דממ"נ אם גם בדעתה להתגייר אתו אז סובר הוא דבעצמה מנטרה נפשה כדלעיל בס"פ ד' אחין לר' יוסי ואם אין בדעתה להתגייר כיון דהוא בדעתו להתגייר מה לו ולה למנטרה הא יעזוב אותה. וזה שלא כתב רש"י סתם גוי' מזנית היא דליתא דגוי' מנטרן לנשייהו אלא כתב סתם גוי' זונה הוא כלו' היא בעצמותה זונה היא דדרכה לזנות אלא דבכ"מ לא חיישי' בה לזנות דבעלה מנטרה אבל בגר ל"ל דמנטרה ויש לחוש לזינתה עם גוי. ולא קשי' קושי' מהרש"א דמתהפכת דרש"י סובר כמ"ש תוס' לעיל בס' פד"א דהך דגר וגיורת צריכין להמתין אתי' כר"י דחייש שמא לא נתהפכה יפה ואע"ג דאכתי קשה לרבא אמאי גר וגיורת צריכי' להמתין הא איכא ס"ס שמא אינה מעוברת כלל ואת"ל מעוברת אכתי שמא ממנו ול"ל דהוי ס"ס משם אחד דשמא אינו מעוברת חבירו דז"א דהיכי דמספקי' תחילה שמא אין כאן רעותא כלל הו"ל ס"ס מב' שמות כמ"ש החוו"ד בסי' ק"י ובפרט דיש יותר סברא לתלות בו דמבעלה בודאי אינו מתהפכת כלל כמ"ש מהרש"א י"ל דמשו"ה כתב רש"י לעיל בד"ה ומייבם אשת אחיו וחייב כרת דהא ל"ל אלא בא להורות דמשו"ה חייש רבא אפי' בגר וגיורת דאיכא ס"ס דבכרת חיישינן טפי אפי' במקום ס"ס ועי' משל"מ ה' בכורי' פי"ב ה' ט' ופר"מ בפתיחה לה' טריפות. ובזה ניחא קושי' מהרש"א ושפיר פריך רבא לשמואל מגר וגיורת אמאי צריכות להמתין ואי משום דשמא נתעברה מגוי י"ל דלא אמרי' דצריך ג"ח אלא במקום דליכא רק חד ספק שמא היא מעוברת מחבירו או לא אבל בגר וגיורת דאיכא ס"ס לענין הבחנה שמא אינה מעוברת כלל ואת"ל מעוברת שמא ממנו היא ול"ל ג"ח ואין לומר משום דאחר ג"ח מותרת והו"ל דשיל"מ וס"ס אסור ביל"מ זה אינו שהרי כ' הנו"ב דבזה דיכול לבעל תיכף ולאח"ז לא שייך יל"מ ולכן א' רבא משום גזירה דאיכא בי' חשש כרת חיישי' טפי כנ"ל:

ולפי"ז שפיר הקשו הקדמוני' דגם בגיורת נימא טעם ג"ח שמא מעוברת היא מגוי ואי דאיכא ס"ס שמא אינה מעוברת ושמא ממנו זה אינו דהא מסקינן טעם דמעוברת דלמניקה קיימא והא פשיטא דאיכא במעוברת ספק שמא תתן בנה למניקת וכמ"ש הט"ז בסי' י"ג ובאחרוני' ואע"ג דקי"ל אפי' נתנה בנה להניק אסור משום חשש שמא תחזור בה כ"ז כשכבר ילדה ושם מניקת עלה אבל בעודה מעוברת לא הי' להם לחכמי' לחוש לזה דאיכא ס"ס שמא תתן למניקת ולא תחזור בה המניקת ואת"ל תחזור בה ותניק בעצמה שמא לא תתעבר ולא תעכר חלבה כלל. וממילא כיון שנשאת בהיתר בעודה מעוברת תו מותרת אח"כ אפי' לא תניק בעצמה (כך אמרתי מסבראי ושוב ראיתי שכ' סברא כזו באב"מ] אע"כ בעינן למימר דמניקת דחמור משום סכנות הולד וכמ"ש המ"מ פי"א מגירושין] אפי' במקום ס"ס חיישי' וכענין שאמרו אין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב ואכ"ק ניחוש גם בגר וגיורת שמא מעוברת ומנוי. ואמנם הנוב"י לטעמי' דמעוברת מנכרי לא גזרו א"כ שפיר כתב בגר וגיורת ליתא להאי טעמא דמניקת חבירו דאי מגוי לאו בכלל חבירו היא ואי ממנו הרי אשתו היא אבל הקדמוני' הנ"ל סוברי' דגם מעוברת מנכרי בכלל חבירו לכן שפיר הקשו הרי מוכח מדעת הקדמוני' דמעוברת נכרי אסור לכן הכרחו לתרץ משום דחששא דחוקתא היא לא גזרו בס' מעוברת:

עוד נ"ל שגם דעת רבינו הרמב"ם ז"ל כך היא דמעוברת נכרי אסורה שהרי כתב בפי"א מגרושין טעם מעוברת חבירו שמא יזיק הולד ובמניקת שמא תתעבר ותתעכר חלבה ותמהו כולם הא טעמא דדחסא אידחא לי' ותי' הכס"מ דרבינו לא גרס אלא וכו' וטעמא דדחסא איתא עיי"ש שנלחץ. ולי נראה דרבינו סובר דתרוויהו טעמי צריכי' זל"ז דתחיל' היה סובר דדבר המצוי דדחסי' ופריך דידי' נמי ומשני דידי' חייס ומתכוין להשמר מזה ופריך דחביריו נמי חייס כלו' על הרוב אבל ודאי מיעוט איכא דלא חייס כ"כ בדחברי' אלא דמשום מיעוט אין לחכמי' לתקן שלא תוכל להנשא ע"ז משני סתם מעוברת למניקה קיימא ונהי דמשום הא לבד ג"כ לא הוי חיישי' דאיכא ס"ס שמא תשכור מניקת ולא תחזור בה ואף אם המניקת תחזור בה ותניק בעצמה שמא לא תתעבר וס"ס הו"ל כרוב ומשום מיעוט אין מתקנין אבל הואיל ואיכא במעוברת מיעוט דחסא ובהצטרף מיעוט שתניק בעצמה ותתעבר וכו' הו"ל תרי מיעוטים סכנת הולד והו"ל כפלגא ופלגא כמ"ש הר"ן פ' אלו טריפות גבי לוקחי' ביצי' מן הנכרי כה"ג עיי"ש. ובהכי ניחא נמי קושי' הנוב"י אהא דפריך מעוברת מ"ט ומשני משום דחסא מניקת מה איכא למימר ואי ידע טעם מניקת שמא תתעבר ויעכר חלבה ל"ל טעם דחסא מי לא ידע דמעוברת למניקה קיימא ולמ"ש ניחא דבמניקת הוי ניחא לי' טעם שמא תתעבר וכו' ולא מהני נתנה להניק ששם מניקת עלי' אבל במעוברת הוי ס"ד דלא ניחוש מטעם ס"ס הנ"ל וע"ז משני משום דחסא והי' סובר דכך מצוי ופריך דידי' נמי ואי על דידי' חייס דאחרינא נמי חייס ונהי דהמצא תמצא מיעוט דלא חייס משום מיעוט לא מתקנין ומשני סתם מעוברת למניקה אע"ג דאיכא ס"ס דהיא מטעם רוב מ"מ מיעוט איכא ובהצטרף הנך תרי מיעוטא לאותו הולד הו"ל מחצה על מחצה ואסור ובזה מתורץ קושי' הקדמוני' דליכא למימר טעם ג"ח משום שמא מעוברת היא דאכתי תקשה בגר וגיורת מה איכא למימר ול"ל שמא מעוברת היא ומגוי דס"ס היא שמא אינה מעוברת או שמא ממנו וליכא לאקשוי' ממעוברת דאסור מכח למניקה קיימא אע"ג דאיכא ס"ס זה אינו קשה לדעת רבינו הגדול ז"ל דהתם לאו מהאי טעמא לחוד אסור אלא משום צירוף דחסא דהו"ל כמחצה על מחצה וספק השקול כדאמרן:

ועתה נאמר אהא דלא הוי ניחא לרבינו הגדול לומר דהאי דאמר סתם מעוברת למניקה שינוי' אחרינא היא ואע"ג דאיכא ס"ס י"ל משום סכנת הולד חיישי' אפי' בס"ס דהוי כרוב מטעם שכ' לעיל וגם אם נאמר בדעת רבינו כמו שאמרתי מסבראי ומצאתיו בחת"ס דהאי תירץ מעוברת למניקה קיימא קאי לחזק טעמא דדחסא דבלא תועלת לא חיישי' שיהרג נפש חבירו משו"ה מסיק למניקה קיימא ויש לחוש לדחסא משום שהיא חש שמא תתעבר ותמסמס משלו בלא ידיעתו או כמו שתירץ בד"ח ח"א סי' כ"ב על כולם קשה למה לא ניחא לרבינו דהך למניקה הוא תירץ בפ"ע ועכצ"ל דה"ט משום דהוי קשי' לי' א"כ יאמרו טעם זה על הבחנה דגם בגר וגיורת איכא זה הטעם אע"ג דאיכא ס"ס שמא אינה מעוברת ואת"ל מעוברת שמא מגוי אע"כ משום מיעוט לחוד לא הוי מתקנין רבנן לאוסרה להנשא אלא משום דמצרפין תרי מיעוטים והו"ל ס' שקול ותו לא קשי' הא דלא אמר טעם זה על הבחנה וא"כ מדהוי קשי הכי כקושי' הקדמוני' אי אמרי' דהא דסתם מעוברת למניקה שנוי' אחרינא היא ממילא מוכח דאיהו נמי סובר דמעוברת נכרי בכלל גזירה. וכמ"ש:

ובדין אם עבר ונשא מעוברת או מניקת תוך זמן [דפסק הרמב"ם פי"א מגרושין] יוציא בגט אפי' הוא כהן וישראל יחזירנה אחר כ"ד חדש אבל בהבחנה פסק כנס תוך צ' יום מפרישין אותן עד אחר זמן וכתב הה"מ טעמו מפני שלא הזכירו בגמ' שיוציא בגט אלא גבי מעוברת ומניקת שיש שם סכנת הולד אבל בכונס תוך ג"ח וא"י שהיא מעוברת לא אמרו ועוד כיון שהיא זמן קצר יכולין להשתמר עכ"ל אבל הראב"ד חולק וסובר בהבחנה אם אירס מנדין אותו עד שיגרש ואם ערק לא כייפינן לי' לגרש אבל אם כנס לא סגי בלא גרושין ומתני' בבא על יבמתו בתוך ג"ח אם אין הולד של קיימא יקיים ולא קתני יוציא [כלו' במפלת תוך ג"ח הול"ל יוציא ויחזירנה אחר ג"ח] התם מפני שהיא יבמה ואם יתן לה גט נאסרה עכ"ד והקשה הלח"מ הניחא לר"ל דא' ביאת מעוברת לא שמה ביאה אבל לר"י דביאת מעוברת שמה ביאה א"כ קנאה בביאה ונעשית כאשתו ואם יגרשנה מותרת לחזור לו ולדידי' יוציא ונלחץ בו ותמהני שזה לק"מ למ"ש הוא עצמו להלן וא"ת אמאי לא תירץ הר"א ז"ל דלא קתני יוציא ביבמה משום דאורי' מפרש פרשי מני' ולא שכיח כדא' אביי י"ל דרצה לתרץ לרבא דא' ר"מ ור"א אמרו דבר אחד עכ"ל וא"כ ממילא בזה מתורץ קושי' ראשונה דר"י י"ל דסובר כאביי ולק"מ אך דקשי' לי' לר"א לרבא ושפיר תירץ למה דקי"ל כר"ל אבל הא קשי' הרי במעוברת ומניקת מפורש בגמ' אפי' כהן יוציא אף שאסורה עליו עולמית ומ"ש הכא דעבדא לי' תקנתא ותירץ דהתם משום סכנת הולד אפי' בכהן יוציא אבל הכא כיון דהיא איסור קל עבדינן עכ"ד ועי' משל"מ ותמה אני אם הראב"ד ג"כ ע"כ מחלק דהתם חמור משום סכנת הולד א"כ מנ"ל דבהבחנה יוציא בכנס ואפי' ערק אימא גם בכנס ערוקי' מסתי' שלא לגרש כמו בקדש בהבחנה ומה דקתני במעוברת ומניקת יוציא התם דוקא משום סכנת הולד וגם הבית מאיר הקשה דמדבריו נשמע דבהבחנה תוך ג' גם בכהן לא יוציא דעבדי' תקנה והרי הטור כתב אם קדש או נשא תוך ג"ח צריך לגרש ואפי' אם הוא כהן ומה"ת יחלוק הטור על הראב"ד ועוד הקשה עליו עיי"ש:

והנ"ל בזה בהקדם לפרש הא דאי' בגמ' יבמות דף ל"ה אין הולד של קיימא יקיים א' רבא ר"מ ור"א אמרו דבר אחד דתני' לא ישא מעוברת וכו' א"ל אביי ממאי וכו' והקשה הנו"ב בא"ע סי' ח"י על רבא וכי לא מודה רבא שבין איסור תורה לאיסור דרבנן יש לחלק לכל צד להחמיר בשל תורה או להקל דרבנן צריך חיזוק יותר וכל הש"ס מלא מזה. גם הד"ח ח"א אה"ע סי' כ"ב הקשה על רבא דא' ר"א ור"מ דבר א' אמרו הא מתני' בשוגג איירי ובגיטין בסוגי' דהמטמא מסקינן לר"מ בדרבנן קנסו שוגג אטו מזיד ובדאורי' לא קנסו עכ"ד ונלחצו בזה הרבה לכן נ"ל דבר חדש והיא דיש לדקדק אמתני' דתנן היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד ג"ח וכן שאר כל הנשי' וכו' דמשמע דשניהן תקנות חכמים הם ומה ענין זל"ז הלא ביבמה לכאורה יש לאוסרה מדאורי' תוך ג' מכח ס' שמא היא מעוברת והו"ל אשת אח שלא במקום מצוה וספיקא דאורי' לחומרא ואפי' לרבינו דס' דאורי' לקולא איכא מ"ד דמודה רבינו בס' כרת לחומרא ואשת אח בכרת היא משא"כ איסור הבחנה אינו אלא תקנה דרבנן בס' שמא מעוברת דענין הבחנה גופי' בין זרע ישראל לחבירו אינו אלא דרבנן כדאי' ביבמות דף ק' ע"ב זרעו מיוחס אחריו דרבנן עיי"ש ובתוס' דף מ"ב ד"ה לזרעך וכמ"ש הב"ש ריש סי' י"ג וכש"כ לטעמא דרבא משום גזירה דאינו אלא דרבנן ועכצ"ל דמדאורי' שרי' יבמה תוך ג' כסתם נשי' ששהו עם בעליהן ולא ילדו דאיכא חזקת הגוף כמו שלא נתעברו וילדו ע"ע כ"כ גם היום ובודאי אינה מעוברת אלא מדרבנן תקנו דלא לאוקמי אחזקה וכדאי' בחולין קל"ג ע"ב פירש"י באיסור כרת ומיתה לא סמכינן אחזקה והיינו מדרבנן ועי' בפר"מ בפתיחה לה' טריפות והשתא הא דתנן הכונס יבמתו וילדה אם הולד של קיימא חייבין בקרבן אף דמדאורי' שרי מכח חזקה כיון דכבר אסרו חכמי' תו לאו אונס היא אלא שוגג וכמ"ש הנוב"י קמא יו"ד סי' נ"ה ובצל"ח פ"ק דפסחים אהא מתני' דשבועות דבשעת וסתה חייבין בקרבן אף למ"ד וסתות דרבנן כיון שאסרו לאו אנוס הוא. אמנם כ"ז אם הולד של קיימא איגלאי למפרע שעבר אאיסור כרת דאורי' בשוגג אבל אם אין הולד של קיימא איגלאי למפרע דלא עבר על איסור דאורי' כ"א רק אדרבנן. נמצא מאחר שתקנו חכמים לאסור לכנוס תוך ג"ח אם כנס הרי נכנס לס' דאו' שמא תלד בר קיימא אבל אם אינו ב"ק לא עבר רק אדרבנן ולפי"ז ניחא דפלוגתא דאביי ורבא כאן דלא דמי להא דהמטמא ומדמע וכו' והמבשל שבת דשם במבשל בשבת עבר אדאורי' מתחיל' ועד סוף ובמטמא אדרבנן מתחי' ע"ס ומשו"ה פליגו בי' ר"מ ור"י אם קנסו אדאורי' או אדרבנן מ"ס דיותר יש לקנוס אדאורי' ומ"ס אדרבנן דקיל שמא יעשו ככה. אבל בנידן דמתני' דהכא דמתחי' נכנס לס' דאורי' כפרש"י והשתא אגלאי שלא עבר רק אדרבנן בהא מלתא פליגו אביי מדמי לי' להתם ומשו"ה קאמר ע"כ לא קאמר ר"א הכא אלא משום דפגע באיסור אשת אח דאורי' פרש"י כלו' שהיקל לכנס בס' אשת אח שיש לו בני' דדלמא הוי ולד ב"ק הלכך קנסינן לי' הנה כתב כלו ר"ל אף דהשתא אגלאי דלא עבר רק אדרבנן מ"מ כיון שאז נכנס לס' דאורי' ראוי לקנסו אבל התם במעוברת מתחי' ע"ס לא עבר רק אדרבנן לא קנסי' א"נ ע"כ לא קא' ר"מ התם אלא משום דרבנן הוא כלו' מתחי' ע"ס וכו' אבל הכא מדאורי' כלו' תחי' נכנס לס' דאורי' שמא ב"ק ע"כ מפרש פרשו מני' ולא קנסי' אטו אחרינא דודאי לא יעשו ככה. ורבא פליג דהכא שאני כיון דהשתא אגלאי שלא עבר רק אדרבנן שהרי לא הי' ולד קיימא לרבנן דלא קנסו במעוברת גם כאן לא קנסו ולר"מ דקניס התם גם כאן מהראוי לקנסו פן ילמדו ממנו לומר דמה שאסרו חכמים אינו אלא חומרא בעלמא דמהראוי לסמוך אחזקה דמעיקרא כמו שהי' מעשה כזה דלא ילדה ולד קיימא ואינו אלא איסור דרבנן ואיסור שאסרו חכמים קיל בעיני אינשי ויבאו עשות כמוהו ע"כ ראוי כאן לקנסו כמו במעוברת ובכל דרבנן כנ"ל נכון וברור בפי' הסוגי' וכמדומני כי מקום הניחו לי בזה תלי"ת:

ולפי"ז אני אומר דבר חדש דביבמה תוך ג"ח לית בי' אלא משום חשש איסור אשת אח אבל לא גזרו בי' משום איסור הבחנה בין זרע לזרע של אחר דהאי איסור הבחנה ל"ל הא כבר אסורה להנשא משום איסור אשת אח וכמ"ש הריב"ש סי' רצ"ו דלא גזרו חכמים במת או גרשה להשמר מזנות בתוך ג"ח משום הבחנה דאיך יתכן שיגזרו חכמים לאסור משום הבחנה בדבר שכבר אסור מדבריהם מצד עצמו משום פנוי' וכש"כ לדעת רבינו דפנוי אסור מהתורה עכ"ד וכה"ג כ' הש"ך ר"ס פ"ז לענין בב"ח טמאה שלא הי' להם ענין לאסור מדרבנן מאחר שכבר אסור בלא"ה מהתורה מכח איסור טמאה עיי"ש. וה"ה הכא, לא הי' להם ענין לאסור ביבמה תוך ג"ח משום הבחנה מאחר שבלא"ה אסר מכח ס' דאורייתא של אשת אח וז"ב [ומהתימא על הנוב"י וד"ח שכתבו שגם כאן ביבמה יש איסור הבחנה איך נעלם מהם דברי הריב"ש והש"ך הנ"ל] והדבר ברור דאין כאן איסור הבחנה ולא משום גזירה דרבא כיון דבלא"ה אסור תו לא גזרו בי' ובזה מדויק לשון המשנה היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיש לה ג"ח וכן שאר כל הנשים וכו' עד ג"ח ומפרש בגמ' הטעם משום הבחנה ולרבא משום גזירה דהי' לו לומר וכן כל הנשים ומדאמר וכן שאר כל הנשים ירצה בזה להורות דוקא שאר כל הנשים אסורי' משום הבחנה או גזירה אבל ביבמה לית בי' הנהו טעמי כלל כיון דבלא"ה אסורה מכח ס' א"א דאוריית' כאמור ותו דבאשה שלא הי' לה בנים לית בי' גוף איסור הבחנה דאיכא חזקה שאינה מעוברת אלא משום לא פלוג אסרי' וז"א אלא באשה שאין עלי' איסור אחר אבל ביבמה שיש עלי' איסור א"א א"צ לגזור מכח לא פלוג ובזה ניחא דעת הראב"ד ז"ל דדוקא במעוברת ומניקת ובאיסור הבחנה של כל הנשי' דאסור בין לישראל ובין לכהן וכיון שבישראל אמרו יוציא תו משום לא פלוג אמרו יוציא אפי' בא"כ במניקת ובהבחנה משא"כ כאן ביבמה תוך ג"ח דמשום איסור א"א באין הולד של קיימא דאגלאי שלא עבר אלא אדרבנן מתחי' לא גזרו בי' לומר יוציא מפני שאז תאסור עליו עולמית ול"ל לא פלוג אטו שאר כל הנשים דיוציא תוך ג"ח משום הבחנה אפי' בא"כ דאסורה עליו עולמית דכאן ביבמה ליכא איסור הבחנה כלל ול"ש בי' לא פלוג ובהכי ניחא מה דלא הקשה הראב"ד כ"א אסיפ' ולא ארישא בנמצאת מעוברת וילדה אם הולד ב"ק ויוציא משמע אבל קודם שילדה מפרישין אותו ואם הפילה יקיים כמ"ש באה"ע סי' קפ"ד סעי' ה' ועי' ברשב"א שהקשה כן [ועמ"ש בזה בית מאיר] למה לא יוציא תיכף אחר שנמצאת מעוברת ול"ל משום דעכשיו כשהיא מעוברת אסורה מדאורי' ולא חיישי' שיבא עלי' ע"כ סגי בהפרשה כמ"ש תוס' דהרי מתחיל' ג"כ נכנס לספק דאורי' ולמ"ש ניחא דתחי' אומר מותר הי' מדאורי' מטעם, חזקה ואיסור דרבנן הי' קל בעיניו לעבור עליו וסמך אחזקת שלא תלד ולא יבא לידי דאורי' אבל בהיתה מעוברת אז יצאה מחזקתה ואסורה ודאי מדאוריי' מכח רוב מעוברת יולדת ואינה מפלת לכן די בהפרשה אבל בסיפא בהפילה תוך ג"ח דאינה אסורה רק מדרבנן קיל בעיניו כמתחי' ויש לחוש שיבא עלי' קשי' לי' למה לא אמרו יוציא והוכרח לתרץ מפני שאז תאסר עליו משום הכי אמרו בי' יקיים:

ובסוטה דף כ"ד במשנה מעוברת חבירו ומניקת חבירו לא שותת כ' רבינו בפירושו ר"מ סובר מי שהיא מעוברת חבירו ומניקת חבירו יוציא ולא יחזור עולמית ולפיכך הוא אצלו עובר עבירה כמו ישראל שנשא נתינה וממזרת ולפיכך לא ישקה אותה וחכמים א' שיגרשנה עד תשלום זמן הנקה וכן פסק בחיבורו כחכמי' שכ' עבר ונשא מעו"ח ומני"ח ה"ז שותה שאין כאן עבירה ותמה המש"ל מ"ש מבא על ארוסתו מבית חמיו שאסור מד"ס דאינו שותה כמבואר שם וכתב ולא מצאתי טעם נכון לחלק בין זל"ז והנראה דדעת רבינו דשאני מעוברת ומניקת שאינה אסורה מחמת עצמה אלא משום ד"א היינו הולד אלא דקשה לזה א"כ מ"ט דר"מ דא' אינה שותה משום שאינה ראוי' לקחתה עוד הא אין אסורה מחמת עצמה ואי לאו דברי רבינו בפי' המשנה הי' מקום לומר דטעמי' דר"מ משום שא"ר לקיימה אך לדבריו בפי' המשנה טעמי' דר"מ מפני שאינו מנוקה מעון הדקו"ל עכ"ד. ומה שלא פירש רבינו טעמי' דר"מ כרש"י משום שא"ר לקיימו כבר כתב בס' מלא הרועים דקשי' לי' הא ר"מ איהו סובר בסוכה דף כ"ג סוכה ע"ג בהמה כשרה דמדאוריי' ראוי ורבנן הוא דגזרו בי' לכן מוכרח לפרש טעמי' משום עון וא"כ קושי' הנ"ל שאלה גדולה היא:

והנ"ל בזה דודאי יש חילוק בין דבר האסור מדרבנן מצ"ע הוי עבירה ובין דבר האסור משום הולד דזה לא הוי עבירה וטעם החילוק דבא על ארוסתו שאסרו' חכמי' מצ"ע כשבא עלי' עבר עבירה בדיעבד. אבל דבר שאינו אסור מצ"ע כגון מעוברת ומניקת שלא אסרו אלא מפני שחששו שמא יבא לידי סכנת הולד י"ל דלא אסרי' אלא שלא לעשות כך לכתחיל' שמא יבא לידי עבירה בולד אבל אם עבר ונשאה וגירשה ועינינו רואות שבשביל מה שעבר ונשאה אין סכנה לולד אגלאי מלתא למפרע דלא הוי עבירה כלל דהו"ל כנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה דצריך כפרה כדדריש חז"ל עה"פ וה' יסלח לה אבל לענין אם קנסו ע"ז בהא פליגי ר"מ וחכמי' ר"מ סובר כיון שאמרו חכמי' לא ישא אדם מעו"ח ומני"ח והוא עבר ונשאה אף שהיום שמגרשה אגלאי דעדיין לא בא לידי עבירה ע"י הולד כי לא הי' היזק לולד בזה סו"ס בשעה שנשאה עבר עבירה ע"כ יש לקונסו שלא יחזירנה עולמית וכיון שר"מ קנסו ע"כ ס"ל שזה מקרי עבירה ותו הו"ל אינו מנוקה מעון וז"ש רבינו ר"מ סובר יוציא ולא יחזירנה לפיכך הוא אצלו עובר עבירה כלו' מדקנסו סובר כך לכך אינה שותה ורבנן ס"ל לכשיגיע זמן לכנוס יכנס ולא קנסו משום דלא אסרו רק לכתחיל' אבל בדיעבד כשלא בא לידי עבירה אין כאן עון ולפיכך שותה דהא בהא תלי' וא"ש דעת רבינו ז"ל

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה