אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חלק אה"ע · סימן טז
שלום לכבוד אהו' אחי ומחו' הרב המאה"ג החריף ובקי מוה' שמואל טייטלבוים נ"י האבד"ק גארליץ:
ע"ד השאלה נער אחד שנשא פנוי' שהיתה בחזקת בתולה לעיני הבריות והנשואין הי' בארבעה עשר לחדש כסלו ובכ"ט אייר בע"ש המליטה זכר והבעל בהיותו בביהכנ"ס לעת תפיל' ערבית ציוה להכריז שנולד לו בן זכר כנהוג ואח"כ כאשר צחקו ממנו לומר הלא הילד אינו ממך שוב לא בא לביתו אף לא ביום המול הילד והי' מריבה וקטטה ביניהם באמרו כי הילד אינו ממנו וזוגתו גם היא אומרת כי הילד הוא מבחור זר ובעת המול הילד אמרה כי שם הבחור ישראל ואח"כ כאשר חמותו נתנה לו חצי הבית אשר לה נעשה שלום ביניהם ושלח אליו הב"ד ופקדו עליו לפרוש מאשתו כ"ד חדש כדין מניקת חבירו בשמעו זאת בא לפני ב"ד ואמר בפה מלא כי הילד הוא ממנו כי בא עלי' עוד קודם ר"ה העבר ומה שצווח מקודם בכדי להכריח את חמותו שתתן לו חצי הבית הנ"ל גם זוגתו יודעת מזה כי כן נדבר ביניהם למען תת להם הבית כה דברו וכאשר שאלו הב"ד את זוגתו אודות זה מענה בפי' כי הילד הוא מבעלה ולא הכירה את הב' ישראל ומה שלא אמרה כן מקודם נתנה אמתלא לדברי' כי כן ציוה עלי' בעלה אשר לא תגיד שממנו הוא באמרו כי קלונה נראה בעליל ולמה תבייש גם אותו הלא טוב לך שעכ"פ חף אנכי מפשע כה דברי'. והנה ספרי תשובות מלאים מזה בצ"צ סי' ק"ד ובנו"ב מהדו"ת סי' ט"ל ושאר תשובות אמנם אנחנו לא נוכל לעמוד על דעתינו אם להתיר אותה מיד או להפרישם כ"ד חדש ע"כ אמרנו בצילו נחי' וכאשר תחוה דעתך כן יקום ע"כ לשון השאלה ובקצה היריעה נאמר מיד אחר המילה נתנה הילד למניקת מחוץ לביתה:
תשובה הנה מזה שציוה להכריז שבן ניתן לו אין ראי' כלל דנראה בעליל שבטעות הי' שסבור שהי' מאחר חתונתו דאל"ה לא הי' לו להודיע חטאו ובושתו ברבים ואין זה דומה להא דתשו' חכ"צ סי' מ"ד שילדה לששה וא' הבעל שהיא ממנו ולא מקודם החתונה והחזיק בשטותו שרצה לחשוב שבועות ואח"ז הודה שהוא מקודם הנשואין אי נאמן באמתלא והאמינו החכ"צ למאמרו הראשון שממנו הוא עד שאין צריכין למאמרו שלא בא עלי' קודם החופה ושומעין לו שהוא בנו ופלגינן דיבורו עיי"ש דהתם הוחזק בשטותו הראשון כמה זמן שבנו הוא אבל כאן נראה לעין כל שלפום ריהטא טעה בחשבונו וחשב בדמיונו שהוא. מאחר הנשואין ותיכף שצחקו עליו חזר בו ולא הלך לביתו ע"כ אין זה הודאה כלל. ומעתה אין לנו להשען רק ע"מ שאמר עתה אמתלא להרויח חצי הבית אמר כך. ולפי"ז יש ע"ז איזה פיקפוקים לאסור. [א] מחמת שנעשה מעשה שבעת המול הילד קראו לו שם בן ישראל עפ"י דיבורה של אמו [וכפי הנראה ממכתבו שם בעלה אינו כך] והנה הוחזק ברבי' בעת המילה בשם בן ישראל והו"ל כמו הוחזקה נדה בשכינותי' דלא מהני אמתלא דדיבורה קאמרה אבל לא לעשות מעשה כמבואר בסי' קפ"ה והא דמהני אמתלא בטבח שעשה סימן בראש הכבש מחלק הש"ך דהתם אי אפשר בע"א כו' עיי"ש ולדידי' י"ל דה"נ לפי האמתלא לא הי' אפשר לבצע הדבר בע"א ומהני. ואמנם דעת הט"ז בסי' א' והמנח"י שם סי' קפ"ה בשם מהרי"ק דאפי' אי אפשר בע"א נמי לא מהני אמלתא בעשה העשה ואין לך מעשה גדולה מזה שקבעה שם הילד בשם בן ישראל ולא בשם בעלה מכח מאמרה והי' מדעתו לפי מה שהוא אומר וא"כ לדידהו לא מהני כאן אמתלא [ב] הנה הנוב"י הנוב"י סי' ט"ל חקר דיש להחמיר לענין האשה אם יכולה למשוי נפשה רשעה שהוציאה ש"ר על פלוני שבא עלי' בנדתה שכל פנויות בזה"ז נדות הן וסיים ואעפי"כ יש להקל ולא פי' טעמו ועליו לא חקר מכח שמשים ע"ר שבעל נדה נראה הטעם מפני שאיירי שם שזלגו עיניו דמעות והתודה על עון ואמר צדקה ממנו וא"כ שנראה שרוצה לעשות תשובה על חטא ולומר על בנו שהוא בנו וא"כ לא שייך אאמע"ר עי' תוס' ב"מ פ"ק דף ג' ע"ב גבי אם ירצה לומר מזיד הייתי אבל כאן לא אמר בבכי ובדרך שהתודה הרי עושה ע"ר שבא על נדה ועוד עושה ע"ר במה שלא עסק במילתו אם הוא בנו ולא עמד שם ולא ברך להכניסו ועי' ביו"ד סי' קע"ז ס"ב ובש"ך סי' קס"ט ס"ק ע"ט ותמצא סתירה ומחלוקת הפוס' בזה אי מהימן לפטור עצמו במקום שמשים עצמו רשע ועי' בזה בס' משפט שלום על חו"מ סי' קפ"ג. וממילא נשמע שיש מחלוקת אי מהימן להתיר באמתלא במקום שמשים ע"ר ועיין בפ"ת סי' ו' כתב בפירוש במקום שמשים ע"ר א"נ באמתלא עיי"ש בק"א בשם חוט השני מיהו מהתוס' הנ"ל משמע אפי' לא בדרך וידוי אמרי' שרוצה לעשות תשובה וה"נ י"ל שרוצה כו' להודות על בנו שהוא בנו ולא שייך אאמע"ר [ג] עפ"י המבואר שם בפ"ת בשם תשו' הנ"ל דהא דמהני אמתלא היינו במקום שהאמתלא הוא שאמר בשביל לסלק ההיזק דהו"ל כאונס אבל אם אומר שעשה כן רק בשביל להרויח לא מהני אמתלא ובס' ברית אברהם מפקפק עליו עיי"ש [וס' זה איננו בידי לעיין בו] וא"כ כאן שאמר אמתלא שכיחש תחילה בשביל להרויח חצי בית זה לא מהני וא"ל לטעון עבורו דמשום כסיפא עביד הכי ואנוס הי' בדבר ובשביל זה לא בא למילתו וכמ"ש הרא"ש בתשו' בסי' פ"ב דכיון דאיהו לא טעין כן אלא אמר אמתלא להרויח אנן לא טענינן בעדו ועי' בזה בחו"מ סי' פ"א סעי' כ"א לענין שלא להשביע אי טענינן עבורו יש בזה ב' דעות ועיי"ש בש"ך ובתומים ולא דמי להא דצ"צ שחולקי' עליו להכשיר דהתם איירי כולן שא' בפירוש גם משום כסיפא וזה בעצמו אמתלא טובה כמבואר בשב יעקב והביאו החת"ס סי' ל"ב הגם דאפי"ה יש לצדד להקל עפימ"ש בתשו' חת"ס סי' ל"ב דבמקום ששכרה מניקת תו לית בי' משום בשדה יתומים אל תבא רק משום לא פלוג אסרו רבנן וכה"ג אם יש ספק י"ל ספיקא דרבנן לקולא עיי"ש וה"ה הכא שכבר שכרה מניקת וכיון דיש מחלוקת הפוס' בכל הנך שפקפקנו אי מהני אמתלא וכן בענין מחלוקת הצ"צ המחמיר והנוב"י סי' ט"ל ותשו' רע"ק איגר סי' ק"י המקילין בזה ובפרט למ"ש הנובי"ק סי' ט"ז דגם הצ"צ לא אמר רק בעובדא דידי' שהי' קודם נשואין אבל אחר שכבר נשאת אפשר מודה וא"כ כיון שכל איסור מניקת מדרבנן תו ס' דרבנן לקולא וכש"כ במזנה שיש מחלוקת הפוס' אי אסורה והו"ל ס"ס לקולא וא"צ לפרוש ממנה:
האמנם בתשו' רע"ק איגר ז"ל סי' פ"ה העיר בדבר חדש על הצ"צ דמבואר מדבריו אמתלא טובה מהני במניקת והסכימו לזה כל הפוס'] דיש לדון עפ"י דברי תוס' ומהרש"א ביבמות קי"ח דאמתלא מהני רק לדונו בשתיקה מתחי' ועד סוף אבל לא להתיר ע"י דיבור השני א"כ הכא דבעי' דיבורו והודאתו להתירו לא מהני אמתלא ותירץ דהתם ביבמות שאני דא"א לדון דיבורו השני לעד כהא דמת בעלי דהמנוהו רבנן בדין עד מטעם חומר שהחמרת עלי' בסופו אבל הכא דאתינן עלה רק מכח ברי וברי דאפי' בגזלן דאורי' מהני הודאתו י"ל דמהני אמתלא עיי"ש. והביאו פ"ת אה"ע סי' מ"ז ס"ק ב' כדבריו משמע מלשון בית מאיר סי' י"ז סעיף מ"ו. אמנם בתשו' חכ"צ סי' ק"ן כתב, וז"ל ואפי' לרמב"ן ורשב"א דבטוענת מוכ"ע אני נאמנת מ"מ לא דמי לנידון זה דהתם איכא ריעותא שהרי בשותקת אסורה ואין דיבורה אוסרה דממילא נמי אסורה הי' צריך דיבור להתירה ולהכי איכ"ל דלא מהני אמתלא לאפוקי טמאה אני לך דכל עיקר אינו אוסרה אלא דיבורה ובהא אפשר דמהני אמתלא עכ"ל. ומשם מבואר אפי' בא"צ עדות רק ברי מ"מ לא מהני אמתלא במקום שאלו שתוק הי' אסור והדקו"ל והעירני לזה חכם א' לכן נ"ל דמה דמשמע מצ"צ ומבואר בפוס' דאמתלא טובה מהני היינו אמתלא דכסיפא בליכא חשש חימוד ממון שזה עדיף מכל האמתלאות כמבואר בחכ"צ עצמו בסי' מ"ד ובתשו' שב יעקב סי' ג' ובחת"ס סי' ל"ב זה כדאי להאמינו בדיבור האחרון יותר משתיקה וא"כ כ"ז באמתלא טובה אבל באמתלא גרוע כדידן משום להרויח ממון ונעשה מעשה בשביל זה בעת המולו בקראם הילד בשם בן ישראל לא שם הבעל דבלא"ה דעת הט"ז דנגד מעשה לא מהני אמתלא ואפי' הש"ך דסובר גם במעשה דא"א בע"א מהני אמתלא י"ל היינו לדונו בשתיקה ובמקום שאלו שתק מהימן כהא דטבח שעשה סימן בראש הכבש מדהוצרך לסימן שהוא טריפה מכלל דלולי כן הי' מחזיקים אותו בחזקת כשרות לכן מהני אמתלא נגדו לדונו כאלו שתק והוא בחזקת כשרות אבל בניד"ד דבשתיקה אסורי' זב"ז ובעי דיבור להתיר וא"כ נהי אלו הי' רק דיבור בעלמא הי' מהני האמתלא מ"מ כיון שנעשה מעשה המורה לאיסור אף שא"א בע"א לפי מאמרם מנ"ל שהאמתלא נגד מעשה מועיל לעקור הדיבור והמעשה להאמינו עפ"י דיבור האחרון והמעשה יותר מאלו שתקו דהי' אסור הא לא שמענו מדברי הש"ך להתיר. אשר ע"כ לחומר איסור מניקת אשר רבים נמנעי' מענין זה כמבואר בתשו' הפוס' לא אשא לבדי דעי למרחוק להתיר בזה אך זאת אומר שהדבר תלי' בראות עיני הב"ד במקומו אם בלבבם יבינו ורגלי' לדבר שהאמת אתם שממנו הוא אם שאין להעמיד יסוד ע"ז לבד תו חזי לאצטרופי למש"ל להקל או אם גם מבלעדי יתירו שני גדולי הדור: