אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק אה"ע › סימן יד

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק אה"ע · סימן יד

סימן יג

סוגי' דמדברת

בכתובות דף י"ג בתוס' ד"ה מעלה וא"ת והא אמרי' גבי ההוא נואף וכו' וא"ל נואף לא תכלין וכו' א' רבא איתתא שרי' דאי איתא עביד איסורא ניחא לי' דלימות משמע אי לאו ה"ט היתה אסורה ע"י יחוד וכו' והקשו התלמידים מדוע לא הקשה ממעשה הקודם שם ההוא גברא וכו' אתא מרא דביתא פרטי' נואף להוציא וערק א"ר איתתא שרי' אי איתא דעביד איסורא הוה מירכס משמע בלא ה"ט היתה נאסרת על יחוד והתם לא שייך כ"כ תי' התוס' שלא אמר ההוא נואף אלא ההוא גברא והגם דקאמר פרטי' נואף היינו מכח שנייחד אדעתא דניאוף קרי לי' כן. שוב ראיתי שהרגיש בזה בתשו' מוזלה"ה באה"ע סי' ס' דתי' התוס' לא שייך אההוא גברא וי"ל דאמעשה ראשונה מעיקרא לק"מ דאיכא למימר הא דאין אוסרין על היחוד היינו באם האיש ההוא נשאר שם ולא ברח שאין פחד נגד עיניו כלל אבל התם עשה מעשה ופרטי' להוציא וערק זה מורה דעביד איסורא ויחרד האיש פן הכרת פניו יענה בו שעבד עובדא ולכן ברח א"כ רגלי' לדבר לאסור לזה חידש רבא דאדרבא אלו ירא לנפשו לא הי' ברח כי ידעו מזה שהוא עשה אם שלא ידעו מי הוא ואיזהו הוא ויותר הי' להיות מרכס עד אין רואה ואז יברח א"ו לא עשה. וכ"ז במעשה ראשונה בפרטי' להוציא וערק הי' רגלי' לדבר בשביל כך לאוסרה אבל במעשה שני' שעמד על עמדו ואין פחד לנגד עיניו גם בלאו ה"ט שא' לא תיכלון לא הי' לו לאסור על יחוד ושפיר הקשו מזה דוקא וע"ז תירצו דהכא דא' ההוא נואף שאני:

שם ע"ב בתוס' ד"ה מסייע לי' ול"ל ממדברת דליכא אלא רוב איכא למימר סמוך מיעוטא לחזקה וכו' הקשה הפ"י א"כ גם בשבוי' נהי דרוב פרוצי' נימא סמוך מיעוט לחזקה עיי"ש. ונ"ל דלק"מ עפימ"ש בחוו"ד דהא דבדבר שבידו נאמן אפי' באתחזיק איסור או היתר היינו משום שבידו לשנות החזקה והו"ל חזקה העשוי' להשתנות ולא הוי חזקה כלל והביא ראי' לזה הטעם מתוס' קדושין עיי"ש. ולפי"ז ניחא במדברת הוי חזקת היתר דידה לכהונה חזקה מעלי' דאין ביד הרוב פסולי' לפוסלה לשנות החזקה דשמא לא תתרצה להם וגם אין בידם להחטיאה באונס כי תצעק ויהי' מושיע לו לכן י"ל סמוך אבל בשבוי' מיד שנשבית לידם נתקלקל החזקה שהרי ביד הרוב לבא עלי' באונס ומי יאמר להם מה תעשו וכיון שבידם לשנות החזקה הו"ל עשוי' להשתנות ולא הוי חזקה כלל וזה נכון:

ההוא ארוס וארוסתו וכו' רמי לי' אביי לרבה ומי אמר ר"י הכי וכו' הא דלא הקשה אביי דר"ג אדר"ג י"ל כיון דלפי הפשוט איירי באלמנת עיסה שאינה יודעת ממילא התירץ פשוט דהתם ברי והכא שמא אבל לרבה דא' אשה נשאת בודקת ונשאת ע"כ איירי בטוענת ברי לזה פריך רבא דר"ג אדר"ג אבל לרבה קשי' לתירוצו מה עלתה ע"ד דר"ג אדר"ג לא קשי' וזאת שנית מה ענין הך רמי' דר"י אדר"י בתר ההוא ארוס וארוסתו ולא רמי' בלא"ה אמתני' ועי' שט"מ ובדרכו אלך [אך לא מטעמו במה שמחלק לפי הס"ד בין מתני' להא דעיסה שדבריו דחוקי' בזה] ואומר דבלא"ה הו"א דחזקת היתר דידה חזקה אלימתא היא ור"י נמי סובר מדאורי' שרי' מכח הך חזקה ולהכי בדיעבד שרי אלא לכתחי' הוא דמחמיר מדרבנן ולפי"ז לא קשי' דר"י אדר"י לפמ"ש תוס' בגיטין פ"ב ובכתובות ריש פ"ק דאפי' לר"ל דא' זנות לא שכיח היינו זנות דאתי לידי מיתה בהתראה ובעדי' אבל בלא"ה שכיח והשט"מ תירץ זנות דנשואה לא שכיח דבעלה משמרה אבל זנות דארוסה שכיח וכש"כ דפנוי' דשכיח משו"ה בזנות דשכיח גזרו בי' רבנן לכתחי' שלא להנשא לכהן אבל באלמנת עיסה דס' חלל היינו כפירש"י שזרק לה גט ס' קרוב לה וכו' ונשאת לכהן באיסור שכ"ז לא שכיח משו"ה לא גזרו בי' רבנן וכשרה לכהונה אפי' לכתחי' אבל השתא דקא' דהכא דיעבד כשר כר"ג מכלל דר"י סובר אפי' בדיעבד פסולה ע"כ משום דלא אזיל בתר חזקת היתר דידה ואסור מדינא מכח ספק דאורי' לחומרא א"כ תו אין לחלק בין שכיח או לא וקשי' דר"י אדר"י והטעם דר"י לית לי' חזקה זו נ"ל דחזקה לפי' מנגע דהספק היא בנגע עצמו מוקמי' אחזקה אבל הכא היא בודאי נבעלה ואיתרע חזקתה אלא שהספק על הבועל לא מהני חזקה דידה להכריע על הבועל שהוא כשר וכה"ג כתב הר"ן ריש נדה אהא דא' מ"ט דשמאי העמד אשה על חזקתה ותמהני א"כ ס' טומאה ברה"י ספיקו טמא נימא העמד טהרות על חזקתן וניחא לי דכיון דמסוטה גמרי דוקא דומי' דסוטה שהספק נולד באשה שהיא מקבלת הטומאה אבל באיש שהוא המטמא ליכא ספק כלל שאם בא עלי' ודאי שטמאה אבל הכא שנולד הספק באשה שהיא נותנת הטומאה לאו דומי' דסוטה היא עכ"ל וה"נ אין הספק רק עליו אע"ג דהכא אין אנו דנין על הבועל שאינו לפנינו רק עלי' אנו דנין אם כשרה לכהונה והרי יש לה חזקה להתירה. מ"מ אין זה מוכרח וי"ל כיון דסו"ס בודאי נבעלה אלא שהספק שלה תלי' בענין הבועל לא מצי חזקה דידה להכריע שהבועל הי' כשר ולא דמי לנגע דהספק בנגע עצמו וכענין שכ' הפוס' דבספיקא דדינא לא מהני חזקה דמשום חזקה לא ישתנה הדין ה"נ משום חזקה דידה לא ישתנה הבועל ממהותו שנולד והבן שזו סברא נכונה והשתא דאתינא להכא שפיר מתרץ רבה דאשה בודקת ונשאת ואיירי בטוענת ברי ואפי"ה לא קשי' דר"ג אדר"ג די"ל דגם ר"ג דמתיר לאו משום חזקת היתר דידה לחוד דלא מהני להכריע לספק שעל הבועל אלא טעמו משום דאיכא נמי ברי דידה אלא שאנו מסופקי' אם אמת בפי' ולכן מהני חזקת היתר לדידה להכריע לענין שאומרת אמת ע"כ נאמנת ורבה דא' לעיל טעמא דר"א איהי אית לה חזקת היתר ומינה ל"ל חזקת היתר ר"ל כמו דלא מהני חזקה דידה לבת כ"כ לא מהני ברי דידה לבת וכדא' אביי ב"ב דף קל"ה וכמ"ש תוס' לקמן דף ע"ו דברי דידה לא מהני לאב לממון וה"ה הכא לא מהני ברי דידה לבת להתיר וכיון שההיתר רק ע"י שטוענת ברי תו לא קשי' דר"ג אדר"ג די"ל דמתני' שאני דברי דידה גמורה היא שאומרת שהיא בעצמותה מכרת אותו שפלוני וכשר הוא או שא' בברור שפלוני הוא שמכרת אותו שזה הוא ואנחנו יודעי' שכשר הוא עי' בשט"מ בשם ריב"ש סי' רל"א משו"ה מהני אבל באלמנת עיסה אינה יודעת בעצמה אלא שאומרת שהוגד לה כפרש"י אין זה ברי גמורה ועי' בחו"מ סו"ס ע"ה דיש פלוגתא באומר הוגד לי מפי אחרים שאתה ח"ל אם מחשבינן זה לטענת ברי לחייב שבועה או לא וא"כ י"ל דבהכי פליגי אביי ורבא אביי סובר דהוגד לי לאו ברי היא אבל רבא סובר גם הוגד לי הוי ברי משו"ה א' דקשי' דר"ג אדר"ג ומזה סייעתא לרמ"א דבהוגד לי חייב שבועה דבכ"מ קי"ל כרבא לגבי אביי. עוד נ"ל דר"ג אדר"ג לא קשי' לאביי דלמ"ש דר"י לית לי' חזקת היתר דידה להבועל גם ר"ג ס"ל הכי אלא דעיקר טעמו דר"ג כמ"ש תוס' לעיל ד"ה השבתיו דר"ג סובר אשה מזנה בודקת ומזנה ובזה חולק על ר"י. אלא דלכאורה קשה ע"ז מהא דא' רבה לעיל איהי אית לה חזקת היתר וכו' דמשמע דטעם דר"ג משום חזקת היתר דלפי טעם בודקת ומזנה גם הבת מותרת דחזקה מסברא הוא ובהפלאה כתב דרבה לית לי' לר"ג הטעם בודקת ומזנה עיי"ש:

ולי נראה דגם רבה ס"ל בודקת ומזנה אלא משום דלכ"ע בעי' תרוויהו חזקת היתר ובודקת וכו' משו"ה מהני ברי דחזקת היתר דידה לחוד לא מהני להכריע על הבועל שכשר הי' גם חזקת בודקת ומזנה לחוד לא מהני דודאי לא יאמר ר"ג דכל אשה בודקת ומזנה דלא מפליגו ר"ג ור"י בסברות הפוכות לגמרי דלר"י ליכא אשה בודקת דקא' בתמי' אלא ודאי גם לר"ג דבודקת ומזנה אכתי ודאי יש מיעוט המצוי דלא בודקת ויש לחוש שמא הוא מאותן דלא בודקת ומיהו לזה מועיל חזקת היתר דידה לעצמה לומר שהיא מאותן דבודקת ומזנה וחזקת היתר ובודקת דהנך תרתי חזו לאצטרופי בהדדי מסייע לברי דידה וכבר כתב הנו"ב קמא סי' א' דברי מהני משום דמסייע לה חזקה בודקת ומזנה ולי נראה דלענין בודקת וכו' בעי' נמי חזקת היתר ובהכי פליגו ר"י ור"א דר"י ס"ל דחזקת היתר דידה מהני לבת ממילא איכא נמי חזקת בודקת וברי משו"ה מכשיר בבתה ור"א ס"ל איהו אית לי' חזקה וכו' ולא מהני חזקת היתר דידה לבת א"כ כיון דלענין בתה לא מהני חזקת היתר ממילא אזדא לה חזקת בודקת ותו לא מהני ברי דידה לבת ולפי"ז דלאו משום חזקת היתר לחוד מתיר ר"ג אלא דעי"ז יש חזקת בודקת ומזנה המסייע לברי א"כ תו אפי' איירי באלמנת עיסה בטענת ברי נמי לא קשי' דר"ג אדר"ג די"ל דר"ג סובר איפכא דוקא בזנות שייך בודקת ומזנה שלא לפסול מכהונה שהרי בדעתה להנשא לאיש אבל הכא לא שייך לומר בודקת ונשאת דלמה הי' לה לבדוק קודם הנשואין ה"ה בת ישראל ומותרת לחלל ואי משום שלא לפסול מכהונה כשימות זה לא אסיקה אדעתה כלל לחוש לשמא ימות ותצטרך לכהן. וא"כ לא מהני לה לא חזקת היתר ולא ברי ושפיר אוסר ר"ג שם. ור"י סובר דאין בודקת ומזנה משו"ה לא מהני במתני' לא חזקת היתר ולא ברי אבל התם בודקת ונשאת מספק שמא ימות משו"ה מהני. וכ"ז סובר אביי אבל רבא סובר דגם ר"ג ל"ל חזקת בודקת ומזנה רק משום חזקת היתר וברי מכשיר משו"ה קשי' לי' דר"ג אדר"ג לכן תירץ דאיירי בשמא ור"ג אלים לי' ברי וקיל לי' שמא וכו' ור"י דמתיר היינו מטעם ס"ס והפ"י הקשה הא הו"ל ספק א' בגוף וא' בתערובות דלא מהני אמנם למש"ל ניחא דכבר כ' הפר"מ סי' ק"י דס"ס א' בגוף וכו' דלא מהני אינו אלא חומרא דרבנן א"כ י"ל באיסורין דשכיח ספק ונתערב החמירו אבל בספק חלל ע"י גירושין ס' קרוב לה ונשאה לכהן באיסור כפירש"י לא שכיח משו"ה אם נתערב לא גזרו בי' ומהני גם ס"ס זו כנ"ל:

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה