אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חלק אה"ע › סימן יג

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חלק אה"ע · סימן יג

סימן יב

שלום לאהובי ידידי הרב המאה"ג חריף ובקי מוה' פנחס חיים נ"י אבד"ק סעליש:

ע"ד השאלה נערה היתה משודכת לכהן וזמן נשואין הוגבל על יום ב' אדר העבר וקודם לזה נשמע קול שהיא מעוברת ממנו וחקר ומצא שהקול יצא מאשה א' שאמרה שהיתה אתה אצל רופא ע"ד כאב שבמעי' ואמר שהיא מעוברת ושפטה שמסתמא היא מהחתן כי הי' דר ולן שם בבית א' עם הכלה ולא דיומא מעלמא והנערה אמרה כי תחילה הרופא אמר כך ואח"כ הודה לדברי' שאינו אלא מכח עצירות דם הווסת ונתן לה רפואות וצוה לבודקה ע"י חיות פקחות ורופא העיר ויצא מפיהם שאי אפשר להחליט לא כך ולא כך והיא בספק מעוברת אצלם ורצה לדחות הנשואין אך אם החתן והכלה נפלו ע"פ בקול בכי' מגודל הבושה ע"כ מכח הדחק התירה להנשא לאותו כהן וטעמו כי ע"א בהכחשה לאו כלום וכאן איכא חזקת הגוף שלא נבעלה וחזקת כשרות לכהונה דאונס לא שכיח וגם איכא ס"ס שמא לא נבעלה כלל ואת"ל נבעלה שמא לכשר לה. וזה ג' שבועות ילדה ילד שאינו של קיימא אמנם נתברר שזינתה ודאי קודם הנשואין ושלח אחר איש פלוני כהן ואמר צדקה ממני היתה מעוברת שבא עלי' קודם הנשואין כ"פ ועל מה שהכחיש נתן אמתלא יען פעם א' היתה חולה על עצירות דמים ע"כ הי' בעצמו מסופק אם מעוברת היא ושאל אותה ואמרה שאינה מעוברת ע"כ למה הי' לו להודות לבייש א"ע ולכן מפני הבושה הכחיש ועתה מודה על האמת שממנו ואינה חושדה מזולתו כי כמעט הי' תמיד עמה והיא ג"כ אמרה שממנו הוא כדבריו ולא בא עלי' שום זולתו ומה שאמרה תחילה היא מפני שבאמת סברה שאינה מעוברת וע"ז הורה שבדיעבד מותרת לאותו כהן שנשאה שהאמתלא מפני בושה הוא אמתלא טובה כמבואר בצ"צ סי' ק"ד ובפוס' ונאמן באומרו ממנו וכיון ששניהם מודים שממנו מותרת בדיעבד אף להנו"ב בתרא סי' כ"ז. ותו אפי' הי' עומד ומכחיש גם עתה דלאו מני' מבואר בחת"ס ח"א סי' כ"ט היכי דהיא אמרה מני' והוא מכחישה אך רוצה לקיימה אין לכופו להוציא דל"ש הכא דשוי' אנפשי' חד"א כיון דאין כאן אלא משום חומרת יוחסין ומדינא כשירה אפי' לא נבדקה והכא דשרי לעלמא ובנה חד' להיות כהן גדול שוב לא שייך לגבי דידי' חומרת יוחסין עכ"ד:

תשובה אני לא הייתי מתירה להנשא לאותו כהן לכתחילה אף דאיכא חזקות וס"ס כיון שהדבר עומד להתברר בוודאי במשך הזמן אם היא מעוברת בכה"ג דעת גדולי חקרי לב דלא סמכי' אס"ס ורובא לענין בהמה שנמצא בה ריעותא דאיכא ס"ס להתיר אוסרי' החלב משום שעתיד התברר לאח"ש בבדיקה עי' במאמר מרדכי הישן מהגאון מהר"מ מדילסדארף סי' ל"ה ל"ו ל"ז ובבינת אדם שער קבוע סי' נ"ד אוסר ובשער או"ה סי' כ"ה צידד להתיר ועי' תשו' גבעת שאול סי' ו' וטור האבן מ"א ושאר תשו' יש להאוסרין מהא דגיטין פ"ב הלוקח יין מבין הכותים וכו' ר"י ור"ש אוסרין ומסיק כדקתני א"ל לר"מ שמא יבקע הנוד ונמצא זה שותה טבלים למפרע א' להם לכשיבקע פירש"י אבל אין לחוש לכך דלא שכיח מיחל דכותי' ודאי לא מעשרי ולוקח חייב מדאוריי' הו"ל ס' דאורייתא ולחומרא אלא לרש"י שם שפי' ומיחל מחלל על המעות ופי' הפ"י שיטתו דשל כותי' אינו טבל מדאורי' אלא מדרבנן כדמאי דמסתמא יפרוש לצורך עצמו ולוקח פטור ממעשר מדאורי' ואמאי חיישי שמא יבקע הא הו"ל ס"ס כדאורי' שמא כותי' עשרוהו ושמא לא יבקע הנוד ואף את"ל שלא נולדו ב' הספיקות ביחד כי ס' האחד נולד תחילה אח"כ הב' ולא מהני עי' ביו"ד סי' ק"י ומג"א סי' תל"ט אכתי כיון דעיקר דבעי לעשורי אינו אלא מדרבנן הו"ל ס' דרבנן לקולא א"ו ה"ט כיון דעומד לברר אם יבקע לא אמרי' בי' ס' דרבנן או ס"ס דכהדדי נינהו כנודע לכמה פוס' וזה דייק ואמר ונמצא זה שותה טבלים למפרע כלומר גנאי הוא על למפרע. ואין לומר דזה דומה לגבינה דהו"ל כודאי דאורי' וכמ"ש הש"ך בסי' ק"י בכללי ס"ס סי' י"ז י"ח ק"ז דז"א דהפ"י כתב להדי' לרש"י דדמי לדמאי ובדמאי מהני ס"ס כמבואר בפ"א דדמאי הפקר ס' מעושר ועי' שעה"מ ה' יו"ט פ"ב ואפי' להרמב"ם דלא מהני ס"ס בדמאי דמתחי' נתקן על הספק אכתי כיון דלוקח פטור מדאורי' ואינו אלא מדרבנן תו שמא יבקע הו"ל ס' דרבנן א"ו כדאמרן כיון דעתיד להתברר אסור ומני' ה"ה לס"ס ורובא מסתבר דעתיד להתברר ממילא בודאי אין סומכין עליהן. ועלה בלבי לומר התם שאני שאם יבקע יתברר לגמרי שאסור למפרע בודאי וכן גבי בהמה שאחר שחיטה כשיבדוק יתברר לגמרי בודאי אם כשר אם טריפה היתה ע"כ צריך להמתין לברר. אבל כאן לא יתברר הספיקות לגמרי דאף אם יתברר שהיתה מעוברת אכתי שמא מני' או מכשר וכיון שלא יתברר לגמרי א"צ לברר כלל כמ"ש הנוב"י יו"ד לענין ס"ס בסי' נ"ז וכ"כ מוזלה"ה בהשיב משה סי' י"ו לענין דאם לבדוק אחר ח"י טריפות שלא יתברר לגמרי משו"ה סמכי' ארוב וכ"כ הישוע"י בה' ציצי' סי' ח'. אמנם מלבד שיש חילוקים ע"ז ומחמירים לברר כל מה דאפשר עי' בפוס' ותמצא גם זאת נ"ל אפי' לנוב"י וסייעתו דאם לא יתברר לגמרי א"צ לברר כלל ה"ט דאם אינו מברר שוב לא נודע איך הוא וסמכי' אס"ס או רובא שמותר. אבל בנ"ד ספק מעוברת אם שאנחנו א"צ לברר הלא בודאי יברר ממילא במשך הזמן אם היא מעוברת וכאשר באמת נתברר שכך הוא א"כ בודאי אין להתירה לכתחילה ויש לחוש דאחר שיתברר האמת גנאי הוא על מה שהתירו אותה מכח חזקת בתולה וחזקת כשרות לכהונה דאונס ל"ש ומכח ס"ס ועתה נתברר שנבעלה אזלו החזקות וגם ליכא אלא ספק אחד שאין להתיר לכתחי' בעת שכחשו ולא הודו ובכ"ז מה שעשה עשה ולא יצא מכשול מתח"י חלילה כי גם עתה בדיעבד מאחר ששניהם מודי' זל"ז שממנו ה"ה מותרת לו מפני טעמים האמורים ומכח דברי החת"ס ולי יש להוסיף סניף ליתר שאת עפ"י דעת הרש"ל ב"ק פ' שור שנגח את הפרה סי' ל"ה וסייעתו דהני כהני דידן לאו ודאי הן אלא ספק הביאו הט"ז יו"ד סי' שכ"ב ומג"א סי' ר"א וסי' תנ"ז [ועי' תשו' בית אפרים או"ח ה' נשיאות כפים האריך בזה דכהני חו"ל יותר ברור דספיקא הן] ועי' בתשו' מהרשד"ם לענין שבוי מצדד להתיר אפי' לכתחילה מטעם זה דאיכא ס"ס ובשבות יעקב ח"א סי' צ"ג בחליצה לכהן בדיעבד שנשאה מטעם ס' דרבנן לקולא אף שרוב הפוס' חולקים ע"ז וחלילה לנו לסמוך ע"ז לכתחי' בספק או בודאי איסור דרבנן אפי' בדיעבד עכ"פ בנד"ד דספיקא הוא מני' או מזולתו הכשר מדאורי' והיא נאמנת דמני' רק מדרבנן בעי בדיקה תו גם לגבי עצמו דשוי' אנפשי' ח"ד יש לצרף דבריהם להתירא ואין זה דומה למה שהשבו"י כתב שם נהי דאין כופין אותו בשוטי' לגרשה אבל כופין אותו בדברי' וגוערין בו כיון שעכ"פ בניו נדחים מן הכהונה ממ"נ אם הוא כהן כשר הרי בניו חללי' מדרבנן ואם אינו כהן הרי בניו ודאי אינם כהנים עיי"ש זה לא שייך הכא דבניו לא נדחו מן הכהונה בשום אופן דהרי היא אמרה מני' ונאמנת לה ולבנה כמ"ש החת"ס ולכן כאן אין כופין בדברים ואין גוערין בו. ולכאורה קשה לי על השבו"י איך התיר מטעם שמא אינו כהן וסד"ר לקולא א"כ איך עולה לדוכן אח"ז למ"ד זר נושא כפיו עובר בעשה הגם שהביא שם בשבו"י בשם חכם א' שהעיר אי כהנים ספיקא הן האיך נושאין כפיהן ותירץ הוא דכהן ספק מותר לישא כפיו דאם הוא כהן ואינו נושא כפיו עובר בשלש עשה לכן א' חכמים שישא כפיו מספק עכ"ל אכתי הא קיי"ל בשני ס"ס הכותרת אהדדי הולכין בשניהן להחמיר ומקורו מתוס' נדה וב"ק פ"ק ע' מנח"י ופר"מ בדיני ס"ס ומנה ה"ה לס' דרבנן שיש בו להקל ולהחמיר וסותרין אהדדי הולכין להחמיר בשניהן וכאן איך אנו מתירין לו לדור עמה מטעם שמא אינו כהן וראין אותו עולה לדוכן מטעם שמא כהן ה"ז סותר א"ז:

שבתי וראיתי בפר"מ שמחלק דבדרבנן לא בעי' שלא יהא א' סותר חבירו וא"ש אבל מדברי מנ"י נראה דאינו מחלק בזה עיי"ש. אמנם בנידן דמהרשד"ם בשקורין אותו לדוכן אינו סותר רק לספק השני אבל ס' הראשון שמא לא נבעלה נשאר וכן בנידן דהחת"ס דהוא אמר לאו מני' אכתי גם לדבריו אין כאן סתירה רק לספק אחד ואכתי נשאר ספק הב' שמא מכשר ואי דרוב נכרים שפסולי' אצלה כבר העלה החת"ס ח"ד בסי' ט' ובהשמטות סי' קכ"ב דמה דא' כי היכי דאפקרה נפשה כו' היינו לגבי ישראלי' אבל לנכרים מסתמא לא אפקרה נפשה דמאוס הוא בעיני' וחרפה הוא לנו ואין חוששי' רק מקרובי ישראלי' א"כ תו לא הוי רוב פסולי' עיי"ש וא"כ אפי' לדבריו הראשונים דלאו מני' ובנידן החת"ס אכתי אי מתירין לו משום שמא אינו כהן ושמא מכשר אם קורין אותו לדוכן אינו סותר רק הספק השני והספק הראשון שמא מכשר נשאר ובכה"ג יותר יש להקל עי' בגו"ו כלל כ' ופר"מ בסי' ק"י בזה. וכ"ז להעדפה בעלמא בנידן החת"ס אבל בנד"ד העיקר שבלא"ה מותרת לו מטעם שהאמתלא שלו טובה ונאמן במאמרו האחרון דמני' ובפרט שרגלים לדבר שכך הוא שהוא הי' רגיל אצלה תמיד וכך יצא הקול קול אמת יורה דרכו שצדקה ממנו ויפה הורה מעלתו ה' במעגלי צדק ינחנו. ויחזקנו:

וירפאנו. ידידו ייט"ב:

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה