אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חידושי קידושין פ"א · דף יג
מי דמי התם בתורת פקדון יהבינהו נהלה סברה אי שדינא לה וכו' הכא בתורת קדושין יהבנהו ניהלה וא"א דלא ניחא לה לישדינהו. לכאורה בלאו האי טעמא איכא לחלק טובא דהתם בתורת פקדון יהבינהו ניהלה א"כ בשעת מתן מעות לא גילתה דעתה שרצונה להתקדש לו לכן מהני שתיקה לאחר מתן מעות משא"כ בההיא דקידש בציפתא וא"ל והא לית בי' שו"פ מכלל דאי אית בי' שו"פ רצונה להתקדש לו שהרי קבלתה לקדושין אלא שאין שו"פ א"כ אח"ז שאמר לה תקדש בד' זוזי מהני שתיקתה אף לאחר מתן מעות דאוקי אחזקה כמו שהי' דעתה להתקדש לו בתחי' שקבלתו אם הי' בו שו"פ כ"כ גם עתה דעתה לכך ואינה חוזרת מדעתה ומה לה אם מקדשה בצפתא או בד' זוזי. דוגמא לסברא זו מצינו בתוס' גיטין ר"פ השולח בד"ה ואפקעינהו וכו' ובמכות דף ט"ז ע"ב ד"ה במאי קמיפלגי לענין נזיר דלא חיישינן שמא ישאל מה"ט עיי"ש ונראה בשנדקדק על שא' כנסי סלע זו לפקדון האי לפקדון ל"ל וצ"ל משום דבעי למיתני אח"ז חזר ואמר התקדשי לי בו לאחר מ"מ רצתה מקודשת ואם לא אמר בפקדון א"כ איך סתם ואמר רצתה מקודשת הא אם האשה היא שולחנית א"כ המפקיד מעות לידה אם אינם צרורי' וחתומי' מותרת להשתמש בהן מיד ואפי' בהיותו בעין תח"י מותר לתת מעות אחר תחתיו ולפיכך אם אבדן חייב באחריותו כמבואר בחו"מ בסי' רצ"ב סעי' ז' ובש"ך שם א"כ ה"ה מלוה ממש בידה וקי"ל המקדש במלוה א"מ לכן קתני שא' כנסי וכו' בפקדון ר"ל שהתנה שלא להשתמש בו רק שיהא מונח אצלה בפקדון ע"כ קתני אם רצתה מקודשת אבל על האיש עצמו קשה למה א' בפקדון שלא להשתמש בו מה הי' איכפת לי' אם היתה מותרת להשתמש ותהא מלוה בידה מזה מוכח שעלה בדעתה לקדשה בו אח"ז ומשו"ה נתנו בפקדון וכ"כ קשה על האשה שקבלתה פקדון והא אמרו הרחק מערבות ומפקדונות ע"כ משום שהי' ג"כ בדעתה אולי ירצה לקדשה בו תתקדש לו וא"כ גם בזה שא' כנסי סלע וכו' בפקדון הי' גילוי דעתה לקדושין ושפיר מדמי לי' אהדדי והוצרך לחלק מטעם אחרינא:
שם ע"ב אר"י א"ש והוא שהפרישתה מחיים ור"י אמר אפי' לא הפרישתה מחיים והא פליגו בה וכו' צריכא וכו' ובשעה"מ פי"א מה' מלוה הקשה לדעת ר"ח והפוס' דלר"פ אע"ג דשיעבודא ל"ד אפי"ה גובה מהיורשין שלא תנעול דלת וכו' ואינו גובה מלקוחות דל"ל קלא א"כ מה פריך בגמ' והא פליגו בה וכו' הא צריכא שפיר דאי אתמר בההי' האשה שהביאה חטאתה וכו' הו"א דבההיא דוקא סובר שמואל דאינו גובה מהיורשין דליכא טעמא דנעילות דלת אבל בההיא דמלוה ע"פ אף דשל"ד הו"א דמודה שמואל דגובה מהיורשין שלא תנעול דלת. ואי אתמר בהא הו"א בההיא דוקא ס"ל דמלוה ע"פ גובה מהיורשין ואינו גובה מהלקוחות ומה דגרסי' רי"א מלוה ע"פ גובה בין מהיורשין ובין מהלקוחות ט"ס היא דהא מתני' הוא ע"י עדים גובה מנכסי' ב"ח כמבואר בתוס' רי"ד] משום דס"ל של"ד ואפי"ה גובה מהיורשין שלא תנעול דלת וא"ג מלקוחות וכו' אבל באשה שהביאה חטאתה אימא מודה לשמואל דאינו גובה מהיורשין דשל"ד וליכא טעמא דנעילות דלת קמ"ל דגובה מהיורשין דש"ד וצריך לדחוק ולומר דעדיפא מני' נקט עכ"ד:
ולי נראה לתרץ קושי' זו וגם קושי' תוס' סוף ב"ב אהא דרבה אמר אחד מלוה בשטר וא' מלוה ע"פ אינו גובה אלא מבנ"ח של"ד ומ"ט אמרו מלוה בשטר גובה מנכסי' משועבדים שלא תנעול דלת וכו' א"ה מלוה ע"פ נמי התם ל"ל קלא וכ' תוס' תימה כיון דמלוה בשטר גובה מהיורשין אע"ג דשל"ד שלא בשטר נמי מ"ט לא גבי מה לי היכא דאית לי' קלא או לית לי' קלא ותרוצם דחוק וגם לפי דבריהם יש להבין באיזה סברא פליג ר"פ ע"ז וא' מלוה ע"פ גובה מהיורשין אף דשל"ד שלא תנעול דלת ואינו גובה מלקוחות דל"ל קלא הרי להדי' דסובר אף שאינו חושש לקלא לגבי לקוחות אפי"ה תקנו לגבות מן היורשים.
לכן נ"ל טעם אחר ורבה ור"פ לטעמי' אזלו והוא ע"ד דמצינו בב"ב דף קמ"ט מתנת שכ"מ כירושה שוי' רבנן כל היכא דאיתא בירושה איתא במתנת שכ"מ היכא דליתא בירושה ליתא במתנת שכ"מ עיי"ש וכן מצינו בכ"ד דכל היכא דאיכא כוותי' בדאוריית' אז תקנו רבנן אף במאי דלאו דאוריית' משום איזה טעם ולפי"ז ה"ט דרבה דהא במלוה בשטר בשעבדו בפירוש לכ"ע שיעבודא דאוריית' וכדפרש"י בקדושין דף י"ג ע"ב לשמואל וכן מוכח מהא דא' בענין מלוה הכתיבה בתורה ככתיבה בשטר משמע ככתיבה בשטר היינו בשיעבוד מפורש מיהו מהני לכ"ע עיי"ש ברשב"א ופנ"י ולפי"ז הרי מצינו שיעבוד בתורה כשיעבוד מפורש משו"ה בשטר אפי' אינו מפורש ששכח הסופר לפרש תקנו חכמים שיגבה ממשועבדים מכח שלא תנעול דלת אכל מלוה ע"פ אפי' כתובה בתורה לשמואל אינו גובה מיורשי' ולא ממשועבדים כדקא' להדי' אבל לא הפרישתה מחיים לא ורב ושמואל בחדא שיטת' קיימו וכמ"ש הש"ך בחו"מ בסי' ט"ל דמשו"ה פריך לדידהו מנזקין עיי"ש ורבה בשיטתי' דידהו אזל דרבה בכל מילי כרב כדאית' בפ"ב דשבת. לכן לא תקנו במע"פ לגבות ממשועבדים אף דאיכא טעמא שלא תנעול דלת כיון דלא מצינו במלוה ע"פ שום שיעבוד דאוריי' בשום דוכתא וממילא ה"ה דמה"ט אינו גובה מלקוחות והא דקא' לא מלקוחות דל"ל קלא לרווחא דמילתא נקט לי' דהוא עדיף טפי משום פסידא דלקוחות כיון דל"ל קלא אבל ר"פ לטעמי' דקאמר הכא מלוה ע"פ גובה מהיורשי' דשיעבודא דאוריית' דהיינו דמיירי במלוה הכתובה בתורה דלדידי' ככתיבה בשטר דמי וכמ"ש תוס' לר"ח ושם בב"ב ומשו"ה שפיר קא' בב"ב מלוה ע"פ אפי' אינו כתיבה בתורה גובה ממשועבדי' מדרבנן משום שלא תנעול דלת כיון דאיכא שיעבודא דאוריי' במלוה ע"פ ככתיבה בתורה תקנו כוותי' לגבי' יורשי' משום נע"ד ולא מלקוחות דל"ל קלא ואפי' בכתיבה בתורה אינו גובה:
ולפי"ז אזדא לה קושי' השעה"מ ושפיר פריך דאי אמר שמואל באשה שהביאה חטאתה דא"ג מיורשי' תו ידעי' בכ"מ דמלוה ע"פ אינו גובה מיורשי' וליכא למיטעי דגובה מיורשי' מדרבנן משום נעילות דלת כיון דלא מצינו שום שיעבוד דאוריי' אפי' כתוב בתורה תו לא תקנו חכמי' מדרבנן וכ"כ אי הוי אמר ר"י מלוה ע"פ גובה מיורשי' נהי דהוי ס"ד משום שלא תנעול דלת הוי ידעי' דשיעבודא דאוריית' עכ"פ במלוה הכתובה בתורה כגון באשה שהביאה חטאתה דאי ס"ד דמלוה הכתובה בתורה נמי של"ד לא הוי תקנו חכמים במלוה ע"פ בשאר דוכתא אלא ודאי הוי ידעי' דבמלוה הכתיבה בתורה ש"ד ואכ"ק שפיר תרתי ל"ל ומוכרח לתרץ כתי' הגמ' וא"ש ודו"ק:
תם חלק קדושין בעזה"י