אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חידושי קידושין פ"א › דף יב

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חידושי קידושין פ"א · דף יב

דף י ע"א

אמר שמואל קדשה בתמרה וכו' חיישינן שמא שו"פ במדי עי' בהרא"ש שכ' דמדברי רמב"ם משמע שאם ידוע ששו"פ במקו"א מקודשת מדאוריית' ור"י פירש אפי' ידוע ששו"פ במקו"א אינו מקודשת מדאורי' דאין להקדש אלא מקומו ושעתו והא דקאמר חיישי' שמא שו"פ במדי לרבות' נקט הכי דאפי' בכה"ג א' רבנן דהוי קדושין משום גזירה אטו אותו מקום ששו"פ [ר"ל משום גזירת הרואין שמא יש א' מאנשי מדי כאן ואם יראה שאין אנו חוששין כאן גם במקומו לא יחוש וכמבואר בר"ן ובק"ן] ומסתבר' כדברי הר"י דאשה לא מקני' נפשה בפחות משו"פ במקומה עכ"ל הרא"ש וכתב הק"ן ור"י פי' וכו' ובתוס' שלפנינו ליתא איברא מכלל דבריהם נשמע בתוס' ד"ה ר' חסדא דאי כפי' הרמב"ם אין מקום לקושיתם דאיכ' למימר דהי' ידוע להם דאבני דכוחל' איכא מקום ששו"פ ומקודשת ודאי מדאוריית' עכ"ל. ולאו ראי' הוא דדוחק למימר כך דהי' ידוע להם וכו' מדפריך והא א' שמואל וכו' ואי כדבריו דהי' ידוע וכו' הו"ל לפרוך כיון דכוחל' שו"פ במקו"א בודאי הו"ל קדושין ודאי א"ו דאיירי דומי' דשמואל וכיון דאין מדבריהם אלו הכרח תקשו אמאי השמיטו לדברי הר"י וכן קשה לדברי הר"ן שכ' בשם התוס' ובתוס' שלפנינו ליתא. לכן נראה דדוק' הר"י בעל התוס' הכי ס"ל אבל ר"ת לא ס"ל הכי ומשו"ה השמיטו אותו והוא דמה דכ' הר"י דא"מ בשו"פ במקו"א דאין להקדש אלא מקומו ושעתו ע"ז כתב הפ"י טעם הרמב"ם דבשו"פ במקו"א מקודשת מדאורי' היינו משום דבשו"פ דקדושין לאו בחושבן ושוי' תלי' מילת' דהא אפי' נתרצית להתקדש בפחות משו"פ נמי א"מ דגזיה"כ היא דלאו כסף הוא א"כ אי שו"פ במקו"א תו מיקרי כסף עכ"ד וזה ניחא לדברי ר"ת דגריס לעיל דף ג' ואשה בפחות משו"פ לא מקני' ולא גרס נפשה דלאו בקפיד' תלי' מילת' אלא משום דגמר קיחה וכו' דבעי כסף ובפחות משו"פ לא מקרי כסף א"כ שפיר י"ל היכי דבמקו"א שו"פ מקרי כסף אבל לגרסת רש"י והרא"ש התם ואשה בפחות משו"פ לא מקני' נפשה פרש"י דגנאי היא לה וכו' ומה שהקשה הר"ת א"כ ליפרוך פשטה ידה וקבלה פחות משו"פ תתקדש כבר תירצו הראשוני' כיון דכ"ע מקפידין שוב ז"א קבלה דבטלה דעתה עיי"ש וכיון דבפחות משו"פ א"מ משום דמקפדת שפיר כ' הרא"ש ומסתבר כדברי הר"י דאשה לא מקני' נפשיה בפחות משו"פ במקומה ר"ל נהי דחשיב כסף הלא הטעם דא"מ בפחות משו"פ משום דלא מקני' נפשה [כדגרס הרא"ש לעיל] דגנאי היא לה א"כ מה לה במה ששו"פ במקו"א והוי כסף לדידן כיון דאינו שו"פ כאן גנאי הוא לה להתקדש בו ואפי' קבלה לא מהני דבטלה דעתה נמצא לפי גרסת רש"י והרא"ש לא מקני' נפשה אז מסתבר כדברי הר"י אבל לר"ת דלא גריס נפשה אלא לא מקני' וכו' משום דלאו כסף אז מסתבר דבר הרמב"ם דבשו"פ במקו"א מקודשת מדאורי' דמקרי כסף ולכן כיון דהתוס' חלקו על רש"י והעלו לעיל דברי ר"ת ע"כ השמיטו דברי הר"י ומ"ש הר"ן בשם התוס' דבשו"פ במקו"א א"מ מדאוריית' היינו הר"י בעל התוס' אבל ר"ת בתוס' לא ס"ל הכי ומשו"ה בתוס' שלפנינו ליתא וכאמור וז"ב לדעתי. והר"ן אף דגרס כרש"י לא מקני' נפשה אפי"ה סובר כהרמב"ם דבשו"פ במקו"א מקודשת היינו מפני שהוא סובר דהכא הוי כאומרת לדידי שוה לי עיי"ש והבן:

בגמ' והא אנן תנן בה"א בפרוטה ובשו"פ ל"ק הא בקדושי ודאי הא בקדושי ספק. הב"ח בסי' ל"א תמה פשיטא דהכי הוא דהא שמואל חיישי' קאמר עיי"ש. ולחדודי אמרתי דהתוס' כתבו לעיל בר"פ במס' עדיות תני לי' גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה והקשה בפ"י בשו"כ לא הוי מקולי ב"ש דניחוש שמא שוה דינר במדי ותירץ המקנה דהך דשמואל אינו אלא כשנתרצתה האשה להתקדש בתמרה זו לזה חיישי' שמא שו"פ במקו"א ומקרי כסף א"כ לא מבעי' למאי דאמרי' לקמן דבפשטה ידה וקבלה מודה ב"ש ופלוגתייהו דב"ש וב"ה בקדשה בלילה או ע"י שליח א"כ בכה"ג מודה שמואל דאפי' שוה פרוטה במקו"א דא"מ אלא אפי' לאידך שנוי' מ"מ משכחת קולי ב"ש וכו' בכה"ג שקדשה בלילה או ע"י שליח עכ"ד. ולפי"ז י"ל היינו דפריך והא אנן תנן בה"א בפרוטה ובשו"פ ר"ל דפליגי אב"ש והוא מקולי ב"ש וכו' א"כ מוכח דלא חיישי' שמא שוה במקום אחר כקושי' הפ"י וע"ז משני ל"ק הא בקדושי ודאי ר"ל פלוגתי' דב"ש וב"ה במקום דליכא למיחוש לקדושי ספק רק לקדושי ודאי דהיינו בקידשה בלילה או ע"י שליח או בדבר שאינו מתקיים להרמב"ם הא דשמואל בקדושי ספק בנתרצתה לזה בעצמו וכמו שא' שמואל קדשה בתמרה קדשה דייקא הוא עצמו והבן וא' מהתלמידים אומר לתרץ קושי' הב"ח למה דאי' בגיטין דף י"ט ע"ב אמר שמואל נתן לה נייר חלק ואמר לה ה"ז גיטך מגורשת חיישי' שמא במי מילין כתבו מיתיבי כו' ומשני שמואל נמי חיישי' קאמר משמע דמעיקרא הוי ס"ד דמגורשת ודאי אמר שמואל דחיישי' הו"ל ודאי וכן מצינו בגיטין דף מ"ב ע"ב חיישי' שמא זיכה לו ע"י אחר וכ' תוס' האי הוי ודאי כמו חיישי' שמא במי מילין כתבו וכ' ז' מהרש"א הכי ס"ד לעיל אבל למסקנא לא קאי הכא אלא חיישי' מספק קאמר וכו' וכ"כ כאן מתחי' ס"ד דשמואל חיישי' ודאי קאמר וע"ז מקשה שפיר ממתניתין ובה"א בפרוטה ובשו"פ וע"ז משני הא בקדושי ודאי והא בקדושי ספק ר"ל דשמואל חיישי' מספק א' ולא ודאי עכ"ד ונכון הוא וזה עיקר:

תוס' ד"ה אם הקילו בשבוי' וי"מ אם הקילו בשבוי' משום דליכא אלא איסור לאו ניקל בא"א דאיכא איסור מיתה ולא נהירא שהרי שבוי' נמי איכא איסור מיתה וכו' עיי"ש. ויש להבין טעם של הי"מ בזה ובמה מחולקין. ונראה עת"י דאי' בסנהדרין ריש פ"ק ומה דיני נפשות דחמירי אזלי' בתר רובא דיני ממונות לא כש"כ וכ' תוס' תימא דבריש המוכר פירות קאמר שמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב וצ"ל דרובא לרדי' לא חשיב כהנך רובא וכו' ובס' ש"ש שמעתא ד' פ"ח תירץ עפ"י דעת הרמב"ם וכ"כ דאין צריך שני עדים אלא למלקות אבל האיסור עצמו בע"א הוחזק כיצד בא ע"א ואמר חתיכה זו חלב או אשה זו זונה ואכל או בעל בעדים ה"ז לוקה ולפי"ז דיני נפשות וד"מ שוין המה היכי דהחזקה והרוב בא קודם המעשה הרי הוחזק שכך הוא לכך אח"ז מלקין ומומתין ע"י החזקה והרוב וכ"כ מוציאין ממון ע"י ושאני רובא לרדי' דהרוב בא בשעת מעשה משו"ה לא אזלי' בתרי' ובזה מתורץ קושיות תוס' בחולין דף צ"ו אהא דפלני' דהאי סימנא קטל נפשי' לא קטלי' לי' והקשו תוס' הא משיאין ע"י סימני' למ"ד סימני' דאורי' ואם באו עדי' שזינתה קטלי' לה ואפי' נתברר בעדים שבעלה הראשון מת בודאי בשעת הזנות וכו' י"ל דבכה"ג לא סמכי' אסימני למקטלה כו' ולפי האמור ניחא דפלני' דהאי סימנ' לא קטלי' דלא מהני סימנין לדון ד"נ אחר המעשה אבל סימני' באי' קודם המעשה שכבר הוחזק עיי"ש הרי מבואר דהתוס' דלא חלקו בסברא זו בתרי דוכת' ע"כ לא ס"ל הכי ולפי"ז ניחא דהי"מ בכתובות כ"ב והתוס' בשם הי"מ ס"ל כסברת הרמב"ם לחלק בין הוחזק ובין בשעת מעשה וא"כ כ"כ יש לחלק בסבר' זו להקל ג"כ. ומשו"ה ניחא דהא בשבוי' איכא חזקת היתר שלא נבעלה ובא"א חזקת פנוי' ומשו"ה בשבוי' דאינו אלא איסור לאו מקלינן דמוקמינן אחזקה קמייתא דמותרת וכיון שכבר הוחזק להיתר תו מותר הבן לעבוד עבודה אף שיש בו חשש מיתה ובפרט למ"ש הפלאה דלא קשי' רק מיוהכ"פ שחל בשבת עיי"ש דאז אין עבודה אלא בכה"ג ודילמ' לא יהי' מבני כה"ג ואם יקרה שיהי' כבר הוחזק להיתר מקודם והבן משא"כ כאן בא"א לא מוקמינ' אחזקת פנוי' להתירה לעלמ' בלא גט שיש בה עון מיתה תיכף אם תנשא באיסור ובזה לא מוקמי' אחזקה וכה"ג איתא בחולין דף קל"ד חלה ס' איסור' לחומר' ופרש"י ויש בה עין מיתה הילכך לא סמכי' אחזקה עיי"ש. וכן מפרש הפר"מ בפתיחה לה' טריפות כוונת רש"י דבאיסור מיתה לא אזלי' בתר חזקה אבל באיסור לאו אזלי' בתר חזקה ובבית מאיר אה"ע סי' ו' כתב שנעלם ממנו גמ' יבמות דף קי"ט דר"נ הוא דאמר דבאיסור כרת לא אזלי' בתר חזקה אבל באיסור לאו אזלי' בתר חזקה ורבא הוא דפליג ואמר מה לי איסור לאו ומה לי איסור כרת תדע שהרי בפטר חמור חייב בפדיון מספק אף שאין בהנאתו מיתה. ואמנם הפר"מ בעצמו הרגיש בזה ומתרץ דבפט"ח יכול לפדותו בשה והוא לעצמו עיי"ש. אבל מהגמ' יבמות קשי' והבית מאיר נלחץ ואמר דכוונות רש"י לאפוקי ממונא קאתי ולא נהיר' דלמה נקיט רש"י מיתה וכרת ואפשר לומר דמזה ראי' דגרסי' ביבמות דף קי"ט ג"כ רבה כדגרסינן ביבמות דף פ"ב רבה וא"כ י"ל רבה הוא דסובר דאין לחלק בין איסור לאו לאיסור כרת אבל אביי ורבא דחולין קל"ד סברו כר"ל דבאיסור מיתה וכרת לא אזלי' בתר חזקה אף דבאיסור לאו אזלי' בתר חזקה. ואף דאביי הוא דפריך ורבא הוא דמתרץ לי' ס' איסור' לחומר' י"ל דבתר דשמעה קבלה:

ובזה מתורץ היטב מה שהקשה הרשב"א על הי"מ דהתם בשבוי' איסור לאו וכו' דהא ביבמות א' רבא מה לי איסור לאו ומה לי איסור כרת עיי"ש ולמ"ש. ניחא דהי"מ גרסו התם ביבמות רבה אבל אביי ורבא אזלו כשיטת ר"נ וכפי הנראה מדברי רבא בחולין קל"ד הנ"ל דיש חילוק בין איסור מיתה לאיסור לאו וא"כ שפיר אמר הי"מ לאביי ורבא דבשבוי' איסור לאו מוקמי' אחזקה וממילא כיון שכבר הוחזק תו גם לענין הבן מהני האי חזקה דאחזיק מקודם המעשה אבל להתיר בא"א מספק לעלמ' מכח דאוקמי' אחזקה דיש בזה עון מיתה לא מוקמי' אחזקה וא"ש הכל:

אמנם למפורשים דגרסו ביבמות דף פ"ב וקי"ט רבא הדקו"ל רבא דחולין אדיבמות ועכצ"ל דרבא דא' ספק איסורא לחומר' היינו אפי' באיסור לאו נמי לא אזלי' בתר חזקה [וכדעת הפני' מאירות שהביא הפר"מ] דאין חילוק בין לאו וכרת והא דכ' רש"י שיש בה מיתה או כרת הוא לתקן תירוצא דרבא, על המשנה גם לדברי ר"נ דסובר דבאיסור לאו אזלי' בתר חזקה לזה כ' רש"י דש"ה דיש בו מיתה אז לכ"ע לא אזלי' בתר חזקה וכבר כתבתי כן בחידושי לסוגי' דמשרת בס' ייטב פנים עיי"ש. וא"כ דלרב' אין חילוק ולא שמעי' לאביי דפליג עליו בזה א"כ הד"ק הרשב"א לדוכת' על דברי הי"מ הא אביי ורבא הוא דאמרו כאן בשבוי' מקלי' ורבא איהו ודאי לא מחלק בין איסור לאו לכרת לענין חזקה. לכן נראה לתרץ בד"א דהא הרמב"ם מפרש דשמואל דא' חיישי' שמא וכו' היינו משום דאלו הי' ודאי שו"פ במקו"א מקודשת ודאי משו"ה חיישי' מספק ממש שמא שו"פ במדי וכן דעת הרשב"א ומביא ראי' לזה מדאמר בגמ' הא בקדושי ספק ולא א' קדושי דרבנן משמע קדושי ספק ממש ולפי שיטה זו ג"כ הא דאמר והא אמרי דאיכא עדי' בצד אסתן ופי' הר"י יצא הקול שיש עדים באודי' ר"ל א"כ ניחוש מספיק' שמא יש עדי' וכו' ותהא מקודשת מספק אבל להר"י והרא"ש שסוברין דאף אם שו"פ במקו"א א"מ מדאוריית' רק מדרבנן א' חיישי' שמא כו' משום גזירות הרואין שמא יראה איש ממדי ששו"ת ויאמר שגם במקומו א"מ בדבר זה ה"נ י"ל דכן בשבוי' לא חיישי' שמא באמת יש עדי' דממ"נ אי עדי שבוי' הרי איכא ס"ס וכמ"ש תוס' כאן ובכתובות ואי עדי טומאה הא לא שכיח וכמ"ש תוס' בכתובות וכ"כ ה"נ י"ל כיון דלעינינו אינו שו"פ לא שכיח שיבואו עדים לומר שהי' אז שו"פ [וזה דלא כמ"ש תוס' כתובות] אלא דעיקר החשש התם דניחוש לאותן ששמעו הקול שיש עדי טומאה שיסברו שאף שנטמאה מותרת לכהן וכ"כ הכא ניחוש שאותן ששמעו הקול שיש עדי' שהי' שו"פ באותו יום וסברו שגם בזה א"מ וכעין החשש של שמואל והשתא שפיר מחלקין הי"מ בין שבוי' דאיסור לאו ובין א"א לאיסור מיתה ואף דא' התם רבא מה לי איסור לאו ומה לי איסור כרת הרי כתב רש"י שם במקומו בדף קי"ט וז"ל מי לא בעינן למיחש לספק איסור לאו כי היכי דחיישי' לספק איסור כרת הא לאו הרחקה דרבנן הוא דנימא לכרת עביד הרחקה ללאו לא עביד הרחקה דהכא שמא איסור' דאורי' ממש קעביד ומבואר במפורשים שכוונת רש"י בזה לתרץ הא דמקשה לעיל דף פ"ב רבה אדרבה ומסיים קשי' ולא אמר תיובתא ע"כ משום דיש לו תירץ והיינו מה שמחלק רש"י דדוקא בספק איסור א' מה לי לאו או כרת אבל לעיל דאיירי מענין הרחקה ותקנתא דרבנן שפיר יש חילוק דבכרת מחמרינן ובלאו לא מחמרינן לעשות תקנת' דרבנן עיי"ש ובס' עיסה קושיות שבש"ס וא"כ החילוק מבואר דהתם בשבוי' דאיסור לאו לא עבדי' תקנתא לחוש להשומעי' את הקול שיאמרו שאף שנטמאה מותר אבל באיסור א"א שהוא במיתה מחמרינן להו ועבדינן תקנתא מפני השומעי' את הקול שיאמרו שבזה א"מ דהכא והכא לספיק' שמא איכא עדים ל"ח רק מפני תקנתא של השומעי' את הקול וכדעת הר"י בדברי שמואל ובזה יש חילוק בין לאו ובין כרת. אבל הרשב"א לטעמי' דסובר כהרמב"ם דשמואל חיישי' מספק ממש קאמר וא"כ כ"כ הא דא' הא אמרי דאיכ' עדי' וכו' נמי לחוש ממש לספק שמא איכא ששו"פ באותו יום ותהא מקודשת מספק א"כ שפיר תמה על הי"מ לחלק בין איסור לאו לכרת דהיכי דחיישי' לספק איסור דאוריית' אין חילוק בין לאו ובין כרת וכדא' רבא שם ביבמות וא"כ הן הי"מ והן הרשב"א כ"א על מקומו בא בשלום וזה דבר נחמד ונעים:

והנה כעין סוגי' זו איתא נמי ב"ב דף קל"ה בההיא דהוי מוחזק לן דל"ל אחין וכו' א"ל, אביי והא א' דאיכא עדים במדה"י דאי' לי' וכו' א"ל אביי אם הקלנו בשבוי' ניקל בא"א ופי' הרשב"ם אם הקלנו בשבוי' דאיסור קל הוא אם ניסת לכהן ניקל בא"א בתמי' דאיכא איסור חנק והרי היא בחזקת איסור א"א ואל תתירנה מספק וכו' וכתב מהרש"ל דאיכא איסור חנק פי' קודם שמת וא"כ אף אחר שמת עדיין בחזקת אותו איסור עד שיודע לך נפטרה מחזקת א"א אע"פ שאין עתה חנק אלא לאו דלא תהי' אשת המת החוצה וגו' עכ"ל והדברי' תמוהי' לכאורה דא"כ איך אמר ר"נ התם ביבמות רישא דאיסור כרת חששו סיפא דאיסור לאו לא חששו א' רבא מכדי הא והא דאורי' מה לי לאו ומה לי כרת. הא גם בסיפא איכא מיתת חנק דאוקמי' לה אחזקת א"א תו תמה אני על דברי הרשב"ם והרש"ל דנראה טעמם משום דמחזקי' מאיסור לאיסור והרי רבה אמר בפ' ד' אחין דף ל' ע"ב אשה זו בחזקת היתר עומדת ומספק אתה בא לאוסרה שוב חפשתי בספרים ומצאתי בעליות ר"י הנדפס סוף ס' ר"י מגא"ש על ב"ב דחה מפני כך דברי הרשב"ם ות"ל כוונתי לזה מדעתי:

ונ"ל דחדא מתורצת באידך ומזה ראי' לדברי הש"ך ביו"ד בסי' נו"ן לתרץ דעת הרמ"א ז"ל דרבה הוא דסבר הכי אבל אביי ורבא פליגו ע"ז וסברו כיון דספק נולד בעודה בחזקת א"א מחזקינן מאיסור לאיסור עיי"ש וא"כ ניחא התם ביבמות דקא' כיון דאחזיק לשוק לא חיישי' ופריך רישא דאחזיק ליבם תתיבם וכו' ע"כ אזיל בשיטת רבה דלא מחזקינן מאיסור אחת איש או אשת אחיו לאיסור אחר ולכן קאמר דהוא בחזקת היתר לשוק ובחזקת היתר ליבם וע"ז קאמר ר"נ רישא דאיסור כרת סיפא דאיסור לאו וא"ר רבה לטעמי' מה לי כרת מה לי לאו דאיהו דסובר לעיל דאשה זו בחזקת היתר עומדת ואפי' אי גרסו רבא נמי ניחא דלפי מה דא' כיון דאחזקה לשוק ל"ח וסיפא דאחזיק ליבם חייש דהיינו כסברת רבה דלעיל דלא מחזקינן מאיסור לאיסור ע"ז קא' מה לי איסור לאו דליכא כרת או מיתה בסיפא דיצאתה מחזקת א"א אבל אביי לטעמי' דפליג על רבה בפ"ד אחין וסובר מחזקינן מאיסור לאיסור שפיר קאמר התם בב"ב דלא ניקל בא"א דהוא איסור חנק כיון דיצא הקול בעוד הבעל חי מחזקי' מאיסור לאיסור וזה דבר ברור כשמש ת"ל:

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה