אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חידושי קידושין פ"א · דף י ע"א
איבעי' להו ביאה נשואין עושה או אירוסין עושה יל"ד דהסברא נותן דביאה אירוסין עושה חדא מדקתני נקנית בכסף ושטר וביאה,, משמע דשוין אהדדי ותו מדאיתקיש הויות להדדי אלא דמספקא לי' דאפשר דילפינן מיבמה דנשואין עושה וכמ"ש הפנ"י א"כ היה לו לומר תחילה אי אירוסין עושה כפי הסברא חיצונה או נשואין עושה ועפ"י פשוט נ"ל לומר דקאי אהא דקאמר לעיל מני' בסמוך איבעי' להו תחי' ביאה קונה או סוף ביאה קונה וכו' א"נ נ"מ לכה"ג דקא קני בתולה מאי פרש"י דאי תחי' ביאה קונה שרי והקשה תוס' ביבמות דף נ"ט הרשב"א כאן אכתי איך מותרת לו והא בתר נשואין אזלי' ובשעת נשואין בעילת עצמו היא כדאי' ביבמות שם קידשה קטנה ובגרה אסורה דאשתני גופה קודם הנשואין ובתר נשואין אזלינן וי"ל דהכא הוי ס"ד דביאה נשואין עושה כדבעינן למימר לקמן א"נ הב"ע כשנכנסה לחופה בלא קדושין ובעלה לשם קדושין דאז בביאה הו"ל נשואה גמורה עכ"ד. וזה דוחק קצת דפשטא דלישנא משמע דבכה"ג איירי נמי בביאה לחודא כמו האיבעי' וכמו הנ"מ ראשונה כגון שהערה בה ופשטה ידה וכו' דאיירי בביאה לחודא. והריטב"א תירץ דדוקא בבגרה אזלי' בתר נשואין דאשתני גופה אבל הכא לא אשתני גופה ועי' משל"מ פי"ז מאיסורי ביאה ובאב"מ סי' ל"ג מתרץ דעת הריטב"א ולפי"ז היינו דקא מבעי' לי' אי הא דקאמר לעיל נ"מ לכה"ג דאי תחי' ביאה קונה מותר לקדשה בביאה דביאה נשואין עושה או לעולם ארוסין עושה אלא דהנ"מ הוא משום דאיירי בנכנסה לחופה קודם הביאה או כמ"ש הריטב"א דע"י תחי' ביאה לא אשתני גופה:
ובדרך פילפול יש לתרץ למה שהעלה המשל"מ לדעת התוס' ורשב"א הנ"ל דלמאי דקי"ל ביאה ארוסין עושה אסור לכה"ג לקדש בביאה אף במפרש שרוצה לקנות בתחי' ביאה דבתר נשואין אזלי' וא"כ אם כנס יוציא בגט דרוב הפוס' ס"ל דאף בבעילת עצמו יוציא בגט אמנם הקשה בהלכה י"ז מהא דא' בפ' הבע"י דף נ"ט א' רב נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה ואוקימנא רב דאמר כר"א ואותיבנא אי כר"א תיפוק לי' דהוי זוכה ומוקי לה בממאנת ומאי דוחקי' אימא דרב ה"ק דכה"ג שקידש אשה בביאה שלא כדרכה דפשיטא דהוי מקודשת וכמ"ש הטור סי' ס"ב ואם חזר ובא עלי' עובר על עשה דבעילה ולית כאן מפום זונה וצ"ע. עוד הקשו המפו' אמאי לא אמר בגמ' דנ"מ אי ביאה ארוסין עושה או נשואין עושה לכה"ג שקידש בתחי' ביאה במפורש לקנות בהכי דאי ארוסין עושה אסורה לו משום בעילת עצמו וצריך להוציאה בגט דבתר נשואין אזלי' ואי נשואין עושה מותרת היא לו והוא קושי' גדולה לפי דברי המש"ל:
ולולי דמסתפינא אמינא דפלגינין דבורי' של המל"מ דדוקא בבעל כה"ג בעילת זנות אח"ז חזר וקדשה בקדושין גמורי' דקדושין תופסין בה דבלא הקדושין אסורה לו ואין הקדושין גורמין האיסור וכמ"ש תוס' קדושין דף נ"א אם כנס מוציאה בגט אבל בקדשה בתחי' ביאה כיון דהוי אפשר לה לקדשה בכסף ומותרת לו לביאה והוא קידשה בתחי' ביאה דעי"ז נעשית בעילת עצמו ואסורה לו לבא עלי' א"כ ע"י הקדושין נעשית אינה מסורה לביאה וכל כה"ג קי"ל קדושין שאינן מסורין לביאה לא הוי קדושין לכ"ע וכמ"ש הרשב"א בקדושין במקומו אהא דא' אביי קדושין שאין מסורי' לביאה הוי קדושין וז"ל תמיהא לי א"כ לאביי המקדש אשה ובתה כאחת אמאי אינם מקודשת הא לדידי' דרבה נמי לית לי' וכו' ואפשר דאביי מודה כשאין מסורין לביאה באשה ובתה כא' שהאחת אוסרה ביאה השני' אלו חלו הקדושין שאינם קדושין עכ"ד ור"ל דוקא במקדש א' משתי אחיות דרק מספק איזה מהן אינה ראוי' לביאה אז סובר אביי דהוי קדושין וקי"ל כוותי' אבל אי בודאי אינה מסורה לביאה ע"י הקדושין גם אביי מודה דלא הוי קדושין וממילא אם קידש כה"ג אפי' בתחי' ביאה כיון דעי"ז ודאי אינה מסורה לביאה דאסורה היא לו לא הוי קדושין כלל וא"צ גט כלל ולפי"ז תו לא קשי' מהא דיבמות הא דלא מוקי לי' בקידשה בביאה שלא כדרכה וחזר ובא עלי' דעובר על עשה דבעילה ולית כאן משום זונה משום דדוקא בישראל מהני אם קדשה בביאה שלא כדרכה אבל בכה"ג לא מהני כיון דעי"ז אין מסורה לו לביאה אין הקדושין חלין כלל וכלל וכיון דהוא לשם קדושין בא עלי' ואינן קדושין הו"ל כממאנת וכמ"ש המשל"מ עצמו שם פ' ח"י על דברי הריב"ש דאם קדשה לשם אישות ואין הקדושין חלין אז אינה זונה והא דנקט ממאנת לאו דוקא דה"ה אם בא עלי' לשם אישות ואינם חלים לא הוי זונה ומילתא אגב אורחא קמ"ל וכו' עיי"ש והמש"ל לסברתו דהקדושין חלין ואם כנס מוציא בגט שפיר קשי' לי' לוקמא בהכי דהוא רבותא טפי דהקדושין חלין מדאו' ואפי"ה אסורה לו מכח בעולה ולא משוי זונה אבל למ"ש דבכה"ג לא חלין הקדושין א"כ תו לא קשי' מידי דמה לי ממאנת או אם הקדושין לא חלין וכאמור ובזה ניחא דלא אמר נ"מ לכה"ג אם מקדש בתחי' ביאה דהרי מבעי' לי' אי ביאה נשואין עושה או ארוסין עושה וע"ז אמרו נ"מ אי ארוסין עושה אינה יורשה וכו' אבל עכ"פ הקדושין חלין וארוסין הוא ואי נשואין עושה יורשה אבל לא נקט נ"מ לכה"ג שקידש בביאה דאז אי ארוסין עושה אין הקדושין חלין כלל ובהכי לא איירי אלא בעי לאשמועינן מה דנ"מ במקום דחלין בין אי הוי ארוסין או נשואין זה נכון ובזה ניחא הא דנקט במתני' דריש פירקן האשה נקנית בכסף ובשטר ובביאה שעמדו המפו' אמאי נקט ביאה בסוף [ואי ביאה נשואין עושה א"ש אבל אי ארוסין עושה כדקי"ל הדק"ל] ותירצו משום דכסף ושטר קנינו מרובה בשאר מילי אבל ביאה ליתא אלא באשה עי' ר"ן ולא הונח לנו בזה דמה לנו להקדימו מפני שקנינו מרובה בשאר דברי' אם באשה שוין המה. ולמ"ש ניחא דגם באשה כסף ושטר קנינו מרובה דקניני' אלו נוהגים גם בכה"ג אבל ביאה אינו נוהג בכה"ג דאם מקדש בביאה בין בגמר ביאה ובין בתחי' ביאה אין הקדושין חלין כלל וכלל ואינו קונה אי אמרינן ביאה ארוסין עושה דהו"ל א"מ לביאה וכמ"ש ובזה ניחא דנקט תחי' ביאה נשואין עושה משום דהוי קשי' לי' אמאי נקט ביאה בסוף והוי ניחא לי' משום דנשואין עושה ולכן נקט תחי' כסף ושטר דארוסין עושה אח"ז ביאה דנשואין עושה או דילמא ארוסין עושה ונקטי' לבסוף משום דכסף ושטר קנינו מרובה גם באשה אבל ביאה דאינו נוהג בכה"ג דהוא אינו קונה אשה בביאה וכמש"ל. אלא דלכאורה קשה הא מדנקט האשה נקנית בכסף ושטר וביאה משמע דשוין ושקולין המה וקונין בכ"מ והרי למ"ש לא כך היא דכסף ושטר מהני בכ"מ משא"כ ביאה אינו קונה בכה"ג אבל נראה דזה כוונת התנא שאמר האשה נקנית בה"א וכתבו התוס' דקאי אקרא כלו' האשה המבוררת בקרא דכתי' כי יקח איש אשה וכו' עכ"ד. ומה בעי בזה אלא הוא אשר דברנו ויבואר ע"ד שכ' הפ"י דנקט האשה היינו הגדולה דכתי' כי יקח איש אשה דהיינו גדולה דאז נקנית בג' דרכים אבל קטנה לא פסיקא לי' למיתנא דנקנית בג' דרכים דאיכא קטנה פחותה מבת ג' דאינה נקנית בביאה עכ"ד וכ"כ גם אנו נאמר דנקט האשה דקאי אקרא דכתי' כי יקח איש אשה וגו' והי' אם לא תמצא חן בעיניו דמזה יליף להלן כסף מקיחה קיחה ושטר מדכתי' בי' ויצאה והיתה וגו' לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה דאיירי בישראל שקדשה וגירשה דהוצרך להזהיר שלא יחזיר גרושתו אבל לכהן בלא"ה אפי' קודם שנשאת אסורה לו מיד אחד גרושין מכח איסור גרושה אע"כ איירי בישראל וע"ז אמר תנא דמתניתין האשה הזאת הנקנית לישראל דבי' איירי קרא נקנית בכסף ושטר וביאה אבל כהן דהך קרא לא, איירי בו לא פסיקא לי' למיתנא בי' נקנית בג' דרכים דהרי איכא כה"ג שאינו קונה בביאה וכמ"ש ובזה סרה מהר קושי' המפו' אהא דנקט האשה שנתארמלה דהתם נמי קאי אקרא דאיירי בישראל ולזה קאמר האשה של ישראל דאיירי בי' קרא שנתארמלה הוא אומר נשאתיך אבל באשת כהן לא פסיקא לי' דאיכא כה"ג שא"י לומר אלמנה נשאתיך דאסורה לו וכ"ש האשה שהלך בעלה למדה"י דקאי אקרא דאיירי באשת ישראל מדקתני ואם נשאית שלא ברשות ב"ד [אלא ע"י עדים] מותרת לחזור לו דאנוסה היא ואלו באשת כהן אסורה דאנוסה אסורה לו א"ו בישראל איירי וקאי אקרא וא"ש:
אמנם הניחא לדעת רבינו הגדול ודעמי' דאם כה"ג נשא בעולה מוציא מדאורייתא אבל לדעת תוס' יבמות דף ס' דאם כנס מוציא היינו רק מדרבנן ועיי' משל"מ שם א"כ הדר הו"ל קדושין המסורין לביאה מדאורי' ומקודשת א"כ לימא נ"מ לכה"ג שקידש בתחי' ביאה דמקודשת אי ארוסין עושה מוציא ואי נשואין עושה מותר לבא עלי'. ונראה די"ל דע"כ לא גזרו חכמים להוציא בנשא כה"ג בעולה של אחרי' או של עצמו אלא אם בעלה בדרך זנות דזה שכיח בפנוי' [ע"י תוס' ריש כתובות] אבל בקדשה בתחי' ביאה נהי דהוי ביאה ואסורה לו אכתי הא גופי' שקידש בתחי' ביאה מילתא דל"ש היא ולא גזרו בי' רבנן להוציא. ותו די"ל דוקא בנבעלה בדרך זנות יהי' אסור לכה"ג לקדשה ועבר וקדשה באיסור אז מוציא אבל כאן הקדושין בתחי' ביאה בהתיר' עביד אלא שעי"ז נעשית בעולה ונאסרה עלי' כל כה"ג שרי לשהות עמה ולא תקנו בי' להוציא וא"כ ממ"נ ניחא דאי אמרי' אם כנס מוציא מדאוריית' ל"ל נ"מ זו דאין הקדושין חלין כלל מטעם שכתבנו דהו"ל אין מסורה לביאה ואם אמרי' מדאוריית' שרי' רק מדרבנן מוציא בכה"ג לא תקנו ומותר בה כנ"ל נכון:
ואם בא עלי' יבם קנאה פירש"י ואם רוצה להוציאה יוציאה בגט ולא פי' מי מקבלו או היא או אבי' ובסנהדרין דף נ"ה פירש"י קנאה ומתגרשת הימנו בגט ומקבלו אבי' ושם בדף ס"ט ע"א הוסיף עוד קנאה ליורשה וליטמא לה ולצאת בגט ובלבד שאבי' מקבל גיטה ויש להבין בשנותו את טעמו ולשונו. ונראה דלטעמי' אזיל שפירש כאן והתם וחייבי' עלי' משום א"א היינו אם קבל אבי' קדושי' ובא עלי' אחר. ולפי"ז קשה בשלמא למה דמשני לעולם ביאה נשואין עושה וה"ק אי הני נשואין דכהן וכו' שפיר קתני ואם בא עלי' קנאה תיכף אחר שמתקדשת בביאה משום דדמי להדדי דזה וזה נשואין עושה ואח"ז קתני וחייבי' עלי' בקבל אבי' קדושי כסף דאינו אלא ארוסין. אבל לפי הס"ד דביאה ארוסין עושה וקדושי כסף ודאי ארוסין א"כ הו"ל למיתנא הכי מתקדשת בביאה וחייבי' עלי' וכו' ואם בא עלי' יבם קנאה ולמה הפסיק ותני אם בא עלי' יבם וכו' דהוא נשואין בין הני תרתי דארוסין עושה ועי' ריטב"א מביא גירסא אחרת אבל לגירסתינו קשה ולתרץ זה י"ל דבלא"ה קשה ל"ל אם בא עלי' יבם קנאה הא ק"ו הוא אם מתקדשת בביאה באינה זקוקה כש"כ ביבמה דהיא זקוקה. ולפי' התוס' ניחא דקמ"ל דקנאה מדאורייתא אבל לרש"י קשה מה קמ"ל. ע"כ י"ל דלפי הס"ד הוי ניחא לי' דהאי אם בא עלי' יבם קנאה היינו להורות דאפי' אם בא עלי' בע"כ או שלא בכוונה אפי"ה קנאה דלא תימא דדוקא מתקדשת בביאה דאין קדושין אלא מדעתו וכ"כ חייבי' עלי' וכו' דבא עלי' מדעתו ורצונו דאחשבי' ביאתה של קטנה ביאה אבל אם בא עלי' יבם בע"כ ושלא מדעתו ס"ד דבקטנה לא קנאה בזה כיון דלא אחשיב ביאתה ביאה קמ"ל דבכל אופן קנאה אפי' בע"כ דביאה גמורה הוא בלא אחשבי' והנה קי"ל ביבמות דף נ"ו דאם בא עלי' היבם בע"כ לא קנאה רק לדברי' האמורי' בפרשה אבל אינה אוכלת בתרומה ואינה יורשה ולא מטמא לה כמבואר שם בתוס' ובהרא"ש דביאה של יבם בע"כ אינו אלא אירוסין וא"כ שפיר קתני להא דאם בא עלי' יבם באמצע בין מתקדשת בביאה ובין וחייבין עלי' דגם בא עלי' יבם דאיירי בע"כ אינו אלא ארוסין ואם נשאת דהיינו נכנסה לחופה קאי אמתקדשת בביאה ואחייבי' עלי' וכו' [דביבם ליכא חופה אלא נשואין דידה הוי אם בא עלי' מדעתו ורצונו] וכיון דלפי מה דבעי למימר ביאה ארוסין הוי ס"ד לומר דבא עלי' יבם היינו בע"כ דאינו אלא ארוסין לזה פרש"י כאן קנאה רק לענין דמוציאה בגט ולא לענין יורשה ומטמא לה ולא הוצרך לפרש דאבי' מקבל גיטה דפשיט' הכי היא כיון דאינו אלא ארוסין ודאי דאבי' מקבל גיטה אבל בסנהדרין נ"ה וס"ט בעי לפרושי גם למה דמשני הכא לעולם ביאה נשואין ונשאת ה"ק אי הני נשואין דכהן נינהו א"כ תו ליכא למימר דאתי לאשמעינן אם בא עלי' יבם קנאה דהיינו אפי' בע"כ דא"כ אינו אלא ארוסין וא"כ הא דקתני נישאת אי הני נשואין לכהן נינהו לא מצי קאי רק על מתקדשת בביאה דאלו ביבם בע"כ אינו אלא ארוסי וא"כ ליכא למימר דתני הכי משום חדא דמתקדשת בביאה א"ו למה דמשני דביאה נשואין מפרשינן הא דאם בא עלי' יבם קנאה היינו מרצונה ונשואין עושה והוצרך לאומרו להורות דקנאה קנין גמור מדאוריית' כמו מתקדשת בביאה דמדאוריית' וכמ"ש תוס' לדרכם. ולדעתי י"ל דהוצרך לאשמעינן דלא נימא דביבם דכתי' בי' להקם זרע לא קנאה בביאה של קטנה שאינה ראוי' שתילד עי' יבמות י"ד ע"ב קמ"ל דקנאה וכיון דאיירי בבא עלי' היבם מדעתו קנאה לענין דהוי נשואין משו"ה פרש"י שם דקנאה ליורשה ולטמא לה ובלבד שאבי' מקבל גיטה ר"ל אף דנשואין עושה מ"מ בקטנה אבי' מקבל גיטה דרש"י לטעמי' שסובר כך ביבמות דף ק"ט ע"א קטנה שנשאת אבי' מקבל גיטה ולא כמ"ש תוס' עיי"ש ובתשו' מהר"מ פאדאווא סי' ט"ו:
ברש"י בד"ה וחייבי' עלי' משום א"א אם קיבל בה אביה קדושין ובתוס' בסנהדרין דף נ"ה ע"ב הקשו מהא דבעי למיפשט כאן דביאה ארוסין עושה מדקתני מתקדשת בביאה וקתני נשאת וממאי דילמא נשאת אקדושי כסף קאי כמו וחייבי' עלי' משום א"א ונראה די"ל דלמה דס"ד דנשאת היינו שנכנסה לחופה לנשואין א"כ ודאי לא קאי אבא עלי' יבם דהתם ודאי ביאה נשואין עושה וליכא ביבמה לא כסף ולא חופה לענין קנין של תורה א"כ אי אמרת ביאה ארוסין שפיר קאי נשאת אשאר' היינו אתרתי דקתני מתקדשת בביאה דארוסין עושה ואהא דחייבי' עלי' משום א"א בקדושי כסף דודאי ארוסין עושה אבל אי אמרת ביאה נשואין עושה א"כ מתקדשת בביאה היינו נשואין ואם בא עלי' יבם נמי נשואין א"כ לא מצי קאי ניסת רק אחייבי' עלי' משום א"א לבד ולא ניחא לי' למימר דתני נשאת רק אחדא א"ו נשמע מזה דביאה אירוסין עושה וא"כ תו נישאת קאי אתרתי. הן אמת כי התוס' לטעמייהו יפה הקשו שהרי אינהו פירשו וחייבי' עלי' משום א"א קאי איבם קנאה דאלו בריש' דמתקדשת בביאה דחייבי' עלי' וכו' מסיפא שמעי' לי' דאם בא עלי' וכו' מומתין ע"י אלא האי וחייבין עלי' קאי אאם בא עלי' יבם קנאה להורות דקנאה מדאוריית' עד שחייבין עלי' משום א"א. וא"כ גם להס"ד דקא' נישאת היינו נכנסה לחופה מכלל דביאה ארוסין א"כ ע"כ קאי נישאת רק אחדא דהיינו מתקדשת בביאה א"כ לפי"ז קשי' להו לרש"י לימא דביאה נשואין ונישאת קאי אחדא אהא דחייבין. אבל לרש"י דהאי וחייבין לא קאי איבם אלא קאי אקבל בה אבי' קדושין א"כ לס"ד איכא תרתי דארוסין עושה ביאה וקדושי כסף אבל אי נימא ביאה נשואין עושה ליכא ארוסין אלא בחדא דהיינו בקבל בה אבי' קדושין דעלי' קתני וחייבי' וכו' ולא ניחא לגמ' למימר דקתני נישאת רק משום חדא א"ו דביאה ארוסין ותני נשאת משום תרתי ואהא משני שפיר לעולם נשואין עושה וה"ק אי הני נשואין דכהן נינהו וכו' וא"כ קאי נמי אתרתי דהיינו אמתקדשת בביאה ואאם בא עלי' יבם קנאה דביבם ודאי נשואין עושה אבל למימר דקאי אחדא דחייבי' עלי' לא ניחא לי' למימר הכי כך סברת רש"י וא"ש ואף למ"ש לעיל בפרש"י דלפי הס"ד הי' מפרש אם בא עלי' יבם קנאה היינו בע"כ דארוסין הוא אכתי אם נשאת היינו שנכנסה לחופה להס"ד לא קאי על יבם ולא על מתקדשת בביאה דנשואין הוא רק על חייבי' עלי' דאיירי בכסף ואכתי אינו אלא חדא א"ו ביאה ארוסין ואיכא תרתי והבן:
תוס' ד"ה וחייבין עלי' משום א"א פ"ה אם קבל בה אבי' קדושין. ויש לתמו' אמאי איצטריך וחייבין עלי' וכו' והא קתני סיפא אם בא עלי' א' מכל העריות מומתים ע"י וא"א בכלל כדמוכח וכו' ואני מוסיף להקשות למאי פרש"י וחייבין עלי' אם קבל בה אבי' קדושין דמשמע שקבל כסף קדושין וכמבואר ברש"י יותר בסנהדרין דף נ"ה ע"ב אהא וחייבין עלי' וכו' אם קבל אבי' קדושי' ובא עלי' אחר חייב משום א"א אבל פחות מבת שלש נהי דקדושי כסף שלה קדושין הן לחייב עלי' אחר שלש וכו' וכן הבינו תוס' שם שכ' דילמא ונשאת אקדושי כסף קאי עיי"ש והא ל"ל למה לא פי' כפשוטו דחייבין עלי' משום א"א קאי אמתקדשת בביאה שמסרה אבי' לקדושי ביאה לבעלה וקנאה בביאה ואח"כ אם בא עלי' אחר חייב משום א"א ומדוע לא ניחא לי' לרש"י לפרש דקאי וחייבין אמתקדשת בביאה אלא איירי בקדושי כסף והוא דבר תימא לכאורה:
לכן נ"ל דחדא מתורצת באידך דהא גופי' הוי קשי' לי' לרש"י דלמאי דאמרי' אף אנן נמי תנינן דאזלי' בתר רובא הך וחייבין עלי' ל"ל הא מסיפא שמעי' לה בשלמא למה דדחי דלא נילף מני' דאזלי' בתר רובא אלא הו"א דהך וחייבין משום א"א היינו קרבן והא דקתני מומתין ע"י איירי בקיבל ניחא די"ל דסיפא איירי בא"א ובקיבל עליו דהוא ודאי א"א דומי' דעריות וברישא באמת איירי בלא קיבל וחייבין רק קרבן אבל לא לקטלא דלא אזלי' בתר רובא וכמ"ש תוס' שם דף נ"ה לדרכם למה דמשני מומתין בדקיבל עלי' ומ"מ הך דא"א כדשנינן וחייבין עלי' בקרבן כן י"ל לרש"י ג"כ אבל למה דאמרי' אף אנן נמי תנינן דחייבי' עלי' משום א"א היינו מיתה משום דאזלי' בתר רובא והכי קי"ל א"כ הדק"ל הא ל"ל מסיפא דמומתין ע"י שמעי' לי' [ודברי הפנ"י בשמעתין מ"ש ע"ז דחוקי' עיי"ש] ל"ל דלולי וחייבין עלי' הו"א מומתין איירי בדקיבל דומי' דעריות דהוי ודאי לזה קתני וחייבין עלי' משום א"א דהיינו מיתה להורות אפי' לא קיבל ואשמעינן דאזלי' בתר רובא לקטלא אכתי קשה הא באמת כבר שמעי' להא דאזלי' בתר רובא לקטלא מהא דתנן במשנה א' אומר בשנים בחדש וא' א' בג' וכו' כדא' התם מעיקר' והא דחייבין עליו וכו' דקתני בברייתא לאשמעינן דאזלי' בתר רובא בקטלא ל"ל ולזה הוצרך רש"י לפרש דהא וחייבי' עלי' לא קאי אקדושי ביאה כ"א אקדושי כסף והשת' שפיר אשמעי' בהא רבות' יתירת' דאפי' בהא נמי אזלי' בתר רובא מה דלא הוי ידעי' מדוכת' אחרית'. וביאור הדבר למה דאי' בגיטין ר"פ השולח בראשונה הי' עושה ב"ד ממקו"א ומבטלו התקין ר"ג הזקן שלא יהא עושין כן מפני תיקון העולם ובגמ' דף ל"ג בטלו מבוטל דברי רבי רשב"ג אומר א"י לבטלו משום מה כח ב"ד יפה וכו' עד ואפקעינהו רבנן לקדושין מני' ופריך תינח דקידש בכספ' בביאה מא"ל ומשני שוי' רבנן לבעילתו בעילת זנות ובתוס' שם דף ל"ב ע"ב ד"ה ור"נ וכו' כתבו להדי' דמודה רבי דאף קודם תקנות ר"ג אם בטלו בפני שנים לר"ש או בפני א' לר"נ אינו מבוטל משום מה כח ב"ד יפה ואפקעינהו לקדושין ובפוס' מבואר דמש"כ תוס' בפני א' לאו דוקא דמדאורי' אינו בטל אלא הכוונה בפני שנים זה שלא בפני זה אינו מביטל מכח אפקעינהו עי' בא"ע סי' קמ"א סעיף ס' בהג"ה ז' הרמ"א ז"ל ובב"ש ס"ק צ"ג:
ובתוס' שם בד"ה ואפקעינהו הקשה דהיכ' מחייבין לעולם מיתה בא"א שזינתה והא התראת ספק הוא דשמא ישלח לה גט ויבטלנו [ולתוס' דלעיל גם לרבי קשה שמא יבטלנו שלא בב"ד] ואומר ר"ת דאזלי' בתר רוב ורוב אין מגרשין נשותיהן וששולחין גט אין מבטלין. ועוד דאוקימנ' אחזקה שהיא עכשיו נשואה וכו' עיי"ש:
ואומר אני שהוצרכו התוס' להוסיף ועוד דאוקמינן אחזקה דאלו למ"ש תחילה דאזלי' בתר רוב תקשי למה לן בגמ' למילף דאזלי' בתר רוב מבת ג' שנים וכו' תיפוק לי' מדקטלינן כל א"א דעלמ' ולא חיישי' שמא ישלח גט ויבטל שלא בפני ב"ד א"ו דאזלי' בתר רוב ולזה הוסיפו ועוד דאוקמינן אחזקה כו' ור"ל ותו ליכא למילף מהתם דאזלי' בתר רוב דשאני התם דאיכ' רובא וחזקה ותרווייהו צריכי' זל"ז:
עוד יש לי לומר דבהך תירוצ' דאוקמינן אחזקה לחוד' סגי אפי' בלא רוב וכ"ת אכתי תקשי א"כ הרי מוכח מכל א"א דקטלינן מכח חזקה ונילף מני' דכש"כ דאזלי' בתר רוב לקטלא דקי"ל רובא וחזקה רובא עדיף ע"ז אומר אני דהא ליתא דע"כ חזקה דהתם עדיפ' מרוב' והוא דלכאורה מש"כ תוס' דאוקמינן אחזקה שהיא עתה נשואה תמוה מאוד דהרי קי"ל שמא מת לא חיישי' שמא ימות חיישי' ואין הטעם משום דסוף אדם למות דהרי כ"כ חיישי' שמא יבקע הנוד ורבינו מנחם בקידושין דף מ"ב חייש לשמא יקדש והטעם מבואר בנו"ב יו"ד סי' נ"ו דמקר' דילפינן מני' דאזלי' בתר חזקה איירי דאוקי אחזקה לשעת' אבל לא על להבא עיי"ש וא"כ ה"נ ניחוש שמא ישלח גט ויבטל וכן בנזיר שמא יתחרט וישאל אלא ע"כ ה"ט עפ"י מ"ש בתשו' מהרי"ק דחזקה דאתי מסבר' כמו חזקה אא"פ תו"ז עדיפ' טפי אפי' מרוב דהרי מוציאין ממון ע"י חזקה דאא"פ תו"ז וכ"כ נאמר דהך חזקה כמו שלא שלח גט שלא שנאה לא ישלח ואם ישנאה וישלח גט לא יחזור ויבטל וכן בנזיר כמו שלא נתחרט ושאל עד עתה כ"כ לא יתחרט וישאל כי יעמוד בדעתו הראשונה ולא ישתנה ולא יחזור מדעתו זה חזקה דאתי מסבר' ואלומא טפי להועיל אפי' על להבא ולזה הביאו ראי' מנזיר דליכ' אלא חזקה לחודי' ומלקינן ע"י [וכבר ביארתי זה בחדושי לגיטין במקומו] נמצא דהך חזקה דהוא מכח סברא עדיפ' מרוב' וא"כ י"ל דלכך סמכי' עליו אפי' לקטלא וכמו דמוציאין ממון ע"י חזקה דמסבר' אף דלא אזלי' בממון בתר רובא כ"כ י"ל דע"י חזקה מסבר' קטלינן אבל לעולם בתר רובא לא אזלי' לקטלא ולכן הוצרך בגמ' לילף דאזלי' בתר רובא מהא דבת ג' שנים דליכ' אלא רובא דעלמ' לחוד וקטלינן ע"י וכן משמע בחדושי רשב"א שם בגיטין דבתירץ חזקה לחודי' סגי. שכ' יש מתרץ דה"ק אפקעינהו רבנן לקדושין ושוי' לבעילתו ב"ז כלו' אם הי' מבטלו הי' בעילתו ב"ז משו"ה אנן סהדי שאינו מבטלו כדי שלא תהא בעילתו ב"ז [וגם זה חזקה דאתי' מסבר' עד שאנן סהדי שאין מבטלו בלבו] והקשה ע"ז ר"ת תינח נשואה אבל ארוסה מה א"ל ותי' הוא ז"ל מכח דאזלינן בתר חזקה כמו בנזיר עיי"ש ברשב"א והנה השמיט לתי' הראשון מכח רוב ומזה ראי' למ"ש דע"כ בהך תי' דחזקה לחודי' סגי ולא תילף מני' דאזלי' בתר רוב די"ל דהך חזקה דהוא מסבר' שלא ישתנה מדעתו עדיפא מרוב משו"ה אזלי' בתרי'. ובהכי ניחא מה דהוי קשי' לי לכאורה למ"ש הר"ן בפ' אלו טריפות אהא דת"ר לוקחי' ביצים מן הנכרי' בכ"מ ואין חוששין לא משום נבילות וטריפות באומר של עוף פלוני וטהור הוא והקשה ל"ל באומר של עוף פלוני וטהור היא ניזל בתר רוב דעופות טהורין מרובין מהטמאין וכמו דאין חוששין משום נבילות וטריפות מכת דרוב כשרות ותירץ אף דעופות טמאין מועטי' נינהו כד מסמכי' להו בהדי מיעוטא דנבילות וטריפות הוי להו מחצה על מחצה וא"כ ה"נ קשי' נהי דאזלי' בתר רוב בדיני נפשות אכתי בקדושי קטנה בבא עלי' היכי קטלי' משום א"א ניחוש למיעוט דאיילונית בהדי מיעוט ששולחין גט ומבטלין והו"ל מע"מ וליכא רובא א"ו הא דלא חיישי' לשמא ישלח גט ויבטל היינו משום דיש רוב וחזקה א"כ המיעוט ששולחין גט ומבטלין כמאן דליתא או רק מכח חזקה שהיא עתה נשואה וכו' דהוא מכח סברא ותו ליכא בקטנה אלא למיחוש למיעוט שמא איילונית היא וממיל' אזלי' בתר רובא וקטלי':
והשתא א"ש דאיצטריך לאשמעינן הכא גבי קטנה דאזלי' בתר רובא דלאו איילונית לקטל' דלא נימא אף דשמעינן ממתניתין דהתם דאזלי' בתר רובא היינו דלא ליחוש למיעוט אחר אבל הכא איכא תרי מעוט' ומצרפי אהדדי מיעוט איילנות ומיעוט שמא ישלח לה גט ויבטל ואפקעינהו לקדוש' קמ"ל דהא ליתא דהך מיעוט שמא ישלח גט ויבטל ליתא כלל או מטעם רובא וחזקה או מטעם חזקה לחודי' דהוא מסבר' וכמ"ש ולפי"ז ניחא דבעי לאשמעינן הריש' וחייבין עלי' משום א"א דאף אם קדשה אבי' בכסף דאי מסיפ' דכל עריות מומתין וא"א בכלל הו"א דקאי אמתקדשת בביאה דאז לא חיישי' שמא ישלח גט ויבטל דודאי לא יעשה כך ולא יבטל בלב שלם שלא יהא בעילתו ב"ז אבל בקיבל אבי' קדושי כסף ועוד לא בא עלי' בעלה דליכא ב"ז אם יבטל חיישי' למיעוט שמא ישלח גט ויבטל בהדי מיעוט דאיילנות והו"ל מע"מ ולא קטלינן קמ"ל ברישא דאפי' בקדושי כסף נמי קטלינן להבא עלי' משום א"א דהך מיעוט דשמא ישלח גט ויבטל לא חיישי' לי' אף דליכ' ב"ז מטעם רובא וחזקה או מכח חזקה לחודי' ולא נשאר לחוש רק למיעוט דאיילנות ושפיר אזלי' בתר רובא ולזה הוכרח רש"י לפרש וחייבין עלי' וכו' הוא בבא בפ"ע בקדושי כסף דאי קאי ארישא דמתקדשת בביאה הדק"ל הא מסיפא שמעי' לה א"ו איירי הך וחייבי' עלי' בקיבל אבי' קדושי כסף דלא שמעי' לה מסיפא משו"ה איצטריך למיתני' וזה דבר חריף כפתור ופרח: