אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חידושי קידושין פ"א · דף ח
אר"א התקדשי לי במנה וכו' מיתיבי וכו' הבמ"ע דא' במנה זו וכו' הנ"מ דאי ס"ד רישא במנה סתם וכו'. הנה הרמב"ן הוכיח מסוגי' זו דקי"ל כמ"ד לקמן באומר התקדשי לי במנה ונתן לה מנה חסר דינר מקודשת דלא כסיפא לה מילתא למיתבעי' מדתניא הכא התקדשי לי במנה זה ונמצא חסר דינר א"מ מכלל במנה סתם וחסר דינר מקודשת והר"ן דחה זה די"ל דרבותא קמ"ל במנה סתם וחסר דינר ודאי א"מ אלא רבותא קמ"ל סד"א כיון דדרך מנה להיות חסר דינר וכיון דא' לה במנה זה כמות שהוא קאמר וסברה וקיבלה ותהא מקודשת קמ"ל ותמה מהרי"ט א"כ מה קאמר הנ"מ דאי ס"ד רישא במנה סתם השתא במנה סתם לא הוי קדושין במנה זו מבעי' ולדברי הר"ן איכא רבותא במנה זו דלא תימא כמות שהוא קאמר ונראה לתרץ דברי הר"ן דע"כ לא קאמר מנה זו רבותא דהוי ס"ד כמות שהוא קאמר והיא קבלה ונתרצית ומקודש אלא למאי דקא' ר"א באומר התקדשי לי במנה ונתן לה דינר ה"ז מקודשת וישלים כיון דא' מנה ויהיב דינר כמ"ד ע"מ דמי אף שלא אמר בפירוש כך אמדינן דעתו דלהכי אתכוין. וכ"כ אמדינן דעתה דידה דסברא וקיבלה לקדושין ע"מ שישלים וע"כ משום דאומדנא ברורא הוא דלהכי אתכווני ואזלינן בתרי' כאלו ראו העדים ושמעו שאמר כך ולהכי מהני [עי' בא"ע סי' מ"ב סעי' ד' בהג"ה ובב"ש שם ס"ק י"ב ובבית מאיר בענין היכי אזלינן בתר אומדנא בקדושין] ומשו"ה הוי ס"ד במנה זו וחסר דינר אמדינן דעתו דכמות שהוא קאמר ודעתה דסברית וקבלית ומהני ואצטריך לאשמועינן דאין כאן אומדנ' ע"ז וא"מ אבל לפי מה דקא' הנ"מ דאי ס"ד רישא במנה סתם ואפי"ה אינה מקודשת דלא כר"א והיינו מטעם דלא אמרי' דהוי כאלו א' ע"מ וכו' דלא אזלינן בתר אומדנא בקדושין או דלא הוי אומדנא דמוכח א"כ כ"ש במנה חסר דינר דלא הוי ס"ד לומר דניזל בתר אומדנא דכמות שהוא קאמר והיא קבלתו וע"כ ליכא רבותא כלל להס"ד ושפיר קאמר אי רישא במנה סתם ולא אזלינן בתר אומדנא סיפא מנה זה ל"ל אבל למאי דמסיק דקי"ל כר"א במנה סתם ונתן לה דינר דמקודשת מכח אומדנא שפיר הוי טעינו לומר דגם התם במנה חסר דינר איכא אומדנא דכמות שהוא קאמר ומשו"ה אצטריך לאשמועינן דאינו מקודשת ודברי הר"ן יצאו כנים:
והנה מהרי"ט השיב על הראי' של הרמב"ן דלקמן איירי שאמר התקדשי לי במנה ונמצא חסר דינר וא"ל הרי הוא עלי מלוה וכפרש"י להלן נמצא רוצה שיהי' הקדושין נגמרין מעכשיו והדינר זקיף במלוה בהא ודאי אמר כסיפא לה למתבעי' ולא סמכא דעתה אבל הכא איירי שאמר התקדשי לי במנה ונמצא חסר דינר ולא זקיף במלוה אלא אמרינן דע"מ שישלים קאמר בהא ודאי לא אמר כסיפא לה למתבעי' דבלא תביעתה איהו מיזהר זהיר להשלים כדי שיתקיימו קדושין וסמכא דעתה שפיר כמו האומר הא"מ ע"מ שאתן לך מאתי' דה"ז מקודשת והוא יתן עכ"ד. והאחרונים השיגו דלא דמי להתם דמאתים ודאי לא כסיפא לה למתבעי' אבל הכא דינר א' החסר כסיפא לה למתבעי' מה אמרת איהו מוזהר לקיימו וא"צ לתבעו זה אינו כיון דהוי כאלו אמר ע"מ דכמעכשיו דאם משלים חלו הקדושין למפרע וקודם שהוא משלים הרי היא עומדת בספק קדושין אי ישלים או לא ישלים וצריכה לתבוע אותו שישלים שתהא מקודשת בודאי ותו כסיפא לה למתבעי' ולא סמכא דעתא להתקדש בהכי. וראי' לזה דאי ס"ד כדברי מהרי"ט דהכא לא שייך כסיפא משום דאיהו מיזהר זהיר לקיימו א"כ מה פריך מר"א אמ"ד בחסר דינר כסיפא לה מלתא נימא שאני התם בדר"א דלא זקיף במלוה משו"ה לא כסיפא לה א"ו לא שנא ואי התם שייך כסיפא ה"נ שייך כסיפא וע"כ דקי"ל כמ"ד דמקודשת ולא א' כסיפא לה למתבעי' עכ"ד:
ונראה לקיים דברי מהרי"ט דיש להבין מה דפריך אהא דחסר . דינר דא' כסיפא מר"א מפני מה לא ידע דיש חילוק בין צ"ט לדינר א' וכדמשני ועכצ"ל דודאי הוי ידע דצ"ט שאני דהיא תביעה גדולה ועכ"ז הי' סובר דאפי' בשביל תביעה גדולה נמי כסיפא לאשה למתבעי' משום זלותא דבי' דינא דלא ניחא לה למיקם פני ב"ד כלל בשום אופן וא"כ לפי"ז שפיר פריך מר"א אף דאיירי בתנאי ותו ליכא למימר סברת מהרי"ט דהתם בר"א דעל תנאי קאמר ואיהו מיזהר זהיר לקיימו דאכתי כ"ז שאינו משלים היא עומדת בספק קדושין וצריכה לבא לב"ד עבור זה ואשה בושה לבא לפני ב"ד אפי' בשביל דבר גדול ולא סמכא דעתה אלא ודאי מוכח מר"א דלא אמר כסיפא ואינה בושה לבא לב"ד א"כ אפי' בחסר דינר נמי לא כסיפא אבל למה דמשני דבשביל לתבוע צ"ט אינה בושה לבא לב"ד רק בשביל דינר א' שהוא דבר מיעוט בושה לתבוע מאתו דבר קטן כזה ע"כ לא סמכא דעת' אבל בצ"ט לא כסיפא כיון דדבר גדול היא א"כ שוב שפיר קאמר מהרי"ט דדוקא בחסר דינר וזקיף במלוה דלענין קדושין ה"ה רוצה שתהא מקודשת מיד וא"צ האשה לבא ב"ד רק בשביל דחסר דינר וכסיפא לה לתבוע דבר קטן אבל הכא בהא דברייתא דסוגי' דאיירי בנתן לה צ"ט וחסר דינר ע"מ שישלים בכה"ג לא א' כסיפא לה דאיהו מזהיר זהיר לקיימו מה אמרת אכתי קודם שישלים הוא עומדת בספק קדושין ותהא צריכה לבא לב"ד לתבעו שישלים שתהא מקודשת ודאי ע"ז ודאי לא כסיפא לה דזה דבר גדול אצלה יותר מצ"ט דינר דאינה כסיפא לבא לב"ד כש"כ אם היא תלי' בספק קדושין ודאי אינה בושה לבא לב"ד בשביל זה אבל במנה חסר דינר וזקיף במלוה שפיר י"ל דא"מ כמ"ד דכסיפא לה למתבעי' ודוק כי נכון היא בסברא ברורא: