אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים
חידושי קידושין פ"א · דף ז ע"א
אמר רבא התקדשי לי לחצי' מקודשת חציך מקודשת לי א"מ אמר לי' אביי מ"ש כו' ה"ק לה אי בעינא למינסב אחריתא נסיבנא כ' הרשב"א וז"ל כתב הראב"ד ואיש למעוטי חצי' עבד וחצי' ב"ח וכו' נראה שהוא מפרש דאשה ולא חצי אשה דקא ממעט חצי אשה ממש קאמר דאיתתא לבי תרי לא חזי' אבל איש לא ממעט התקדשי לחצי' דאפשר דקאמר לה אי בעינא למינסב וכו' אלא איש ממעט חצי' עבד וחצי' ב"ח. ותמהני דא"כ אמאי קא מבעי' לי' בגיטין בחציו עבד וחצי' ב"ח תפשוט לי' מהכא ותו לדברי הרב הוי לן למימר דאשה ממעט חצי' שפחה וחב"ח דומי' דאיש אבל מקדש חצי אשה דחזי' לכולי' מקודשת ומסתברא דה"פ ע"כ חצי' מקודשת לי הוי שייר בקנינו אבל התקדשי לחצי' לא הוי שייר בקנינו דה"ק אי בעינא למינסב אחריתא וכו' והיכי דמי חצי איש כגון דמפרש לה לחציו ממש ולא לכולו עכ"ד מדבריו מבואר דלהראב"ד באיש אפי מפרש התקדשי לחצי ולא לכולו נמי מקודשת ולי נראה בכוונת הראב"ד דגם הראב"ד מודה למסקנא דאיש ולא חצי איש אפי' מפרש לחציו ולא לכולו נמי א"מ דלגופי' איצטריך ולא לח"ע וחב"ת והתם י"ל דקדושיו קדושין דלא שייר בקנינו ומ"ש הראב"ד ואיש לחצי עבד היינו לפי הס"ד דמקשה ותפשוט קדושי בכולי' מי לא תניא וכו' וקשי' לן מה פריך, הא כתיב הכא איש משמע ולא חצי אשה ולגופי' דאינה מקודשת חצי' לא איצטריך דתיפוק לי' מויצאה והיתה כדאי' בגיטין ר"פ המגרש וכמו המגרש חצי' א"מ וכ"כ במקדש חצי' וע"כ דקרא אתי' להורות דלא נימא דפשטה קדושי' בכולי' וליכא שיורא וא"כ הרי איכא הכא קרא להורות דלא פשטה וכבר עמד עכ"ז בס' המקנה:
ע"כ מתרץ הראב"ד דהכי פריך אימא בישראלית פשטה בכולה ואשה ולא חצי אשה היינו למעוטי חצי שפחה וחצי ב"ח דא"מ וא"כ לפי סברא דהשתא ממילא איש ולא חצי איש היינו נמי ח"ע וחב"ח דלא חזי' לכולי' אבל התקדשי לי לחצי' ולא לכולו מקודשת דחזי' לכולי'. אבל דמשני התם בהמה הכא דעת א' מקנה א"כ קרא בישראלית ודומי' דהכא איש ולא חצי נמי בישראל במפרש ולא לכולו ע"כ שפיר קא מבעי' לן בח"ע וחב"ח אי מקודשת וכ"כ בחצי' שפחה וחב"ח איכא פלוגתא התם בגיטין אי מקודשת או לא:
ובזה מתורץ נמי קושיות תוס' חציו בפרוטה אמאי לא יועיל הא גלי רעתה דנתרצית וברמב"ם ובכל הפוסקי' מבואר דאפילו בלשון קדושין קא מספקא לן ולמ"ש ניחא. דהרי למה דמשני הכא דפת א' הדק"ל ליל אשה ולא חצי אשה אי לענין דאין מקודשת חצי' הרי ילפינן מויצאה והיתה ואי לענין דלא נימא דפשטה בכולה סברא הוא משום דדעת א' וכדאר"י הכי מסברא. ועכצ"ל א' משתי אלו או דאתי להורות אפי' נתרצה נמי לא מהני ולא פשטה בכולה או דנתרצה מהני וקרא לח"ש וחב"ח אף דליכא שיורא צלמי לא מהני ומשו"ה מספקא לי' לרבא הכא בנתרצית דהיינו שמא ח"ש וחב"ח מקודשת וקרא לנתרצית. ואז מבעי' אי נימא כיון דפסקה פסקה וכו' והתם מספקא לן בין בחעוחב"ח ובין בח"ש וחב"ח לדעת רוב הפוס' דהא דקא' ר"ח חצי' שפחה וחב"ח מקודשת לאו בודאי אלא ספיקא ועי' פ"י שם בגיטין וברמב"ם פ"ד מאישות ונושאי כליו. אף דרבא א' התם ח"ש וחב"ח א"מ י"ל דאח"ז חזר בו וסובר כר"ח ורבר"ה דחזר בו והספק הוא אי קרא דאשה לח"ש וחב"ח וכ"כ איש לחעוחב"חי או דקרא לנתרצית דלא מהני אבל ח"ע וח"ש קדושיהם קדושין וא"ש כנ"ל נכון:
תוס' ד"ה ונפשטי קדושי בכולו תימה דבריש תמורה יליף וכו' וגבי אשה לא כתיב קרא ומה פריך והא לא דמי אהדדי. לכאורה האי סיומא והא לא דמי אהדדי שפת יתר הוא. ונראה שכוונתם בזה לדחות מה שתירץ הריטב"א דיש לנו לומר דהתם עביד קרא בנין אב לכל מקום ולזה כתבו דליכא למילף דלא דמי מלבד דהתם קדשי' והכא חולין לפי ס"ד בקושי' אבל עוד דברים בגו עפמ"ש בס' אב"מ על מ"ש הרשב"א בא' התקדשי לי לחצי' ולא לכולו א"מ ואיכא למידק מ"ש מנותן מתנה לחבירו לחציו דזוכה בכולו וכמ"ש הריטב"א בקדושין דף כ"ג ומחלק עפ"י סברת רשב"א דאשה אין גופה קנו לבעל ומשו"ה לא פשטה קנינו בכולו עכ"ד וזה שכתבו תוס' דלא דמי דהתם מחציתו הקדיש קדושות הגוף משו"ה פשטה בכולי'. אבל הכא אין הבעל קונה אותה קנין הגוף משו"ה אין קנינו עלי' פושט בכולי' וע"ז תירצו מכח דאסר לה אכ"ע כהקדש והיינו קדושת הגוף ע"כ יש להיות דינה כהקדש דתפשוט בכולה:
ובזה נפתחו שערי בינה להבין בסוגי' דילן מה שייכות להא דקאמר ש"מ תלת ש"מ בע"ח נדחי' וכו' מה ענין זה לכאן וכבר הרגיש בזה בתשו' כנס"י סי' ק"כ ולמ"ש ניחא דהרי התוס' הקשו בגיטין שם המקדש ח"ש וחב"ח מקודשת ובנשתקררו גמרו אמאי א' בהמה של ב' שותפים והקדיש חצי' ולקחה והקדיש הא לא הקדיש לא גמרו ותירצו שאני התם שאפשר שתרעה ויהי' חצי' דמים הקדש וכו' אע"ג דהתם מדמי לי' למקדש חצי אשה ל ק"מ דמייתי שפיר דהכא דאיכא דעת א' לא פשטה בכולה וזה ד וחק לכאורה דה"נ הו"ל לחלק דדוקא בהמה בדעת א' לא פשטה דאפשר שתרעה אבל באשה אפי' דעת א' פשטה. הגם דדבריהם פשוטי' דעכ"פ כיון דמצינו בבהמה בדעת א' לא פשטה ולא ע"ז קאי קרא דאשר יתן ממנו דיהי' קודש תו מנ"ל לומר דבאשה בכה"ג קדשה כולה מ"מ מרהיטא דגמ' משמע דאין חילוק כלל בין בהמה לא שה והדק"ל ולכאורה עלה בלבי לתרץ דשאני בח"ש דפשתה קדושת גופה בכולה לאסרה אכ"ע ולחייב הבא עלי' במיתה כאשת איש דעלמא משא"כ הכא לר"י דא' בלקחה והקדישה קדושה ואינה קריבה מטעם שנדחית וא"כ בלא הקדישה לא א' דתפשוט קדושתה הראשונה בכולה דאכתי לא תקדש רק קדושת דמי' ולא קדושת הגוף ובזה לא א' תקדש בכולי' דכל עיקר דפשטה בכולה ילפי' מקרא דכתי' אשר יתן ממנו לה' יהי' קודש כמ"ש תוס' והיינו בקידש קדושת הגוף אחר שתפשוט בכולה וכדכתי' לה' יהי' קודש אבל לענין שיהי' רק קדושת דמי' לא אמרי' תפשוט בכולה דומי' דסברא הנ"ל אלא דהניחא לר"י דסובר בע"ח נדחי' ודחוי' מעיקרא וכו' אבל לדידן דס"ל בע"ת אינם נדחי' ודחוי מעיקרא לא הוי דחוי וקריבה הדק"ל אמאי אפי' לא הקדישה לא גמרו והרי הרמב"ם דפסק דלא כר"י לענין דחוי כ' לקחה והקדישה ועכצ"ל שמו שתירץ האב"מ סי' ל"א דדוקא כתם בח"ש וחב"ח דחצי' מקודשת קדושת הגיף א"כ בנשתחרר גמרו אבל בבהמה דמעיקרא לא קדשה חצי' רק קדושת דמי' וכדקא' ש"מ יש דחוי בדמי' לכך לא א' פשטה בכולה אחר שלקחה פ"כ צריך להקדישה כ"ד ולפי"ז א"ש דכיון דקא' אהא דאשה הא לא דמי' אלא להא דר"י כו' ולא מחלק מכח דבבהמה י"ל תרעה וכו' מכלל דאין זה סברא א"כ תקשו מהכא למ"ד בח"ש נשתחררה גמרן אמאי בעי' הכא הקדישה אחר שלקחה נימא אפי' לא הקדישה גמרו הקדושה ולזה מתרץ וא' ש"מ תלת ש"מ בע"ח נדחי' ודחוי' מעיקרא וכו' וא"כ כיון דבלא"ה אינה קריבה ולא יהי' אח"ז רק קדושת דמי' בכה"ג לא א' גמרו ופשטה הקדושה אלא דהניחא לר"י דסובר אינה קריבה מטעם דחוי אבל לדידן דקי"ל דקריבה דרחוי מעיקר' לא הוי דחוי ובע"ח אינם נדחים א"כ אכתי תקשו נימא גמרו הקדושה ותקדש ותקדש קדושת הגוף ותקרב וע"ז אמר עוד ש"מ יש דחוי בדמי' פרש"י כגון זו שמתחי' לא הקדישה רק לדמי' שאינה ראוי' להקריב חציו וכו' א"כ מה"ט תו לא אמרי' פשטה קדושה בכולה כיון דתחילת קדושתה אינה אלא קדושת דמי' אף דלענין דיחוי אין חילוק לענין פשטה בכולי' יש חילוק דהיכי דלא עשה מתחילה רק קדושת דמי' לא א' פשטה בכולי' ודו"ק. וכ"ש דא"ש טפי למ"ש הרמב"ם פט"ו ממעה"ק ה"ד אעפ"י שהוא קדושת דמי' הואיל והוא בע"ח אין נדחי' והקשה הכס"מ מה אעפ"י ומפרש הלח"מ דרבינו קשי' לי' קושי' תוס' הא ר"י אית לי' דחוי מעיקרא לא הוי דחוי ותו תקשה לי מתני' דהמפריש נקבה לפסחו וכו' דמוכח דדחוי מעיקרא הוי דחוי לכך מפרש רבינו איפכא דהא דא' יש דחוי בדמי' ה"פ דוקא בקדושת הגוף דחמורה אין דחוי אבל בקדושת דמים דקיל סובר ר"י יש דחוי אפי' בבע"ח ודחוי מעיקרא וז"ש רבינו שפיר אף שקדושת דמי' הוא די"ל דקיל ובזה דחוי מעיקרא הוי דחוי אעפי"כ אין בע"ח נדחו' עכ"ד וא"כ מזה אנו למדין דקדושת דמי' קיל ותו לא קשי' הכא תפשוט בכולה דמקדושת קדושת דמים דקיל לא אמרי' פשטה בכולה ודו"ק וזה כפתור ופרח:
בעי רבא שתי בנותיך לשני בני בפרוטה עי' ברכי יוסף חו"מ סי' ו' אות ו':