אור ברסלב
אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב חידושי קידושין פ"א › דף ה

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב· רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים

חידושי קידושין פ"א · דף ה

דף ב ע"א

מה לכסף שכן פודין בו הקדשות וכ' התוס' וא"ת כ"ז אשים בק"ו וכו' י"ל וכו' וא"ת נימא ק"ו מקרקעות שאין מוציאות ואפי"ה מכניסות וכו' וי"ל דאיכא למיפרך מה לקרקע שכן קונין מטלטלין אגבן עכ"ד. והניחא אי נימא דמטלטלי אגב קרקע קונה מדאורייתא אבל למ"ש תוס' ב"ק דף י"ב דקנין אגב אינו אלא מדרבנן ל"ל הכי דהכא בדאוריית' עסקינן והדק"ל וכבר הרגיש בזה המקנה:

ולולי דבריהם יש לי לפרש הגמ' באופן אחר ותו לא קשה כלל והיא למה דאיתא להלן דף ז' חציך מקודשת לי אינה מקודשת ופריך ונפשטה קדושי בכולה מי לא תני' וכו' ופרש"י ונפשטה דהא מקודשת בלשון הקדש קאמר לה וכתבו תוס' תימא הא גבי עולה מקרא יליף לה וגבי אשה לא כתיב קרא ונראה שלכך דקדק רש"י ופירש דהא מקודשת בלשון הקדש קאמר לה שעושה אותה כהקדש לכ"ע לפיכך יש להיות דינה כהקדש אבל אם אמר מאורסת או חד מהנהו לישנא דלעיל ע"ז לא מקשו ונפשטה קדושי בכולה עכ"ד. אבל הפ"י העלה מתוך דברי תוס' בפ"ק דנדרי' לענין יש יד לקדושין דאין חילוק בזה בין א' מקודשת או מאורסת או קנוי' לי כיון דבכל לשון אוסר לה אכ"ע כהקדש דינה כהקדש עיי"ש. וא"כ י"ל דהא דקא' מה לכסף שכן פודין בו הקדשות לאו מטעם פירכא הוא שקנינו מרובה דאז נוכל לומר כ"ז אשים בק"ו ומה"ט לא קא' מה לכסף שכן קונין בו מטלטלין לר"י משא"כ שטר [שעמד ע"ז המקנה] די"ל דכ"ז אשים בק"ו אלא ה"ק מה לכסף שכן פודין בו הקדשות ואשה דין הקדש יש לה בכל אופן שאומר דאסרה אכ"ע כהקדש ומשו"ה נקנית בכסף משא"כ שטר שאין פודין בו הקדש אשה נמי אינה נקנית בו דדינה כהקדש לחומרא ולקולא ת"ל ויצאה והיתה מקיש הוי' וכו' ובזה הורה לנו התורה דדוקא לחומר' דינה כהקדש אבל לא לקולא לדיני קני' בשטר אף שאינו בהקדש באשה קונה וממילא מתורץ נמי קושי' שני' דהא דא' לעיל דנקנית בכסף ובשו"כ ובקרקעות דילפי' מע"ע ונזיקין כמ"ש תוס' לעיל וכ' ז' מהרש"א דל"ל דיליף מהקדש דהקדש אינה נקנה בקרקע ואשה נקנה בקרקע עיי"ש היינו לבתר דגלי קרא ויצאה והיתה דנקנית בשטר ואין דינה לענין זה כהקדש ומשו"ה מדמין לי' לע"ע וניזקין דנקנין בקרקע אבל לפי הס"ד דלא ידע מהקישא דויצאה והיתה והוא דאינה נקנית בשטר משום דדינה כהקדש שאין פודין בשטר ממילא מה"ט הוי אמרי' שאינה נקנית בקרקע רק בכסף ושו"כ כהקדש ותו ליכא להקשות נילף מקרקעות ולזה בעי' הקישא דויצאה כו' וכיון דאשמועינן דנקנית בשטר ואינה דומה בזה להקדש ממילא מדמינן לה לע"ע וניזקין דנקנית גם בקרקע וזה ברור:

ובזה מתורץ נמי מה שהקשו תוס' לעיל דף ג' לפרש"י דחליפין אינו קונה באשה דבפחות משו"פ לא מקני' נפשה דגנאי הוא לה א"כ מאי בעי בשטר מנ"ל נילף משדה [דבשטר אף שאין בו שו"פ ליכא גנאי שאינה מתקדשת רק במה שכתוב בו וכמ"ש המפו'] ולמ"ש ניחא דשפיר בעי מנ"ל דמגז"ש דקיחה ליכא למילף רק כסף שקונה בהקדש אבל מה שאינו קונה בהקדש כגון שטר לא ילפי' מני' דהו"א דשאני אשה דיש לה דין הקדש ולזה בעינן קרא להורות דלענין הדבר הנקנית בו אין דינה כהקדש רק לחומרא דינה כהקדש ולא לקולא והא דס"ד דנקנית בחליפין אף שאינה קונה בהקדש היינו נמי לבתר דאיכא הקישא דנקנית בשטר ואין דינה בזה כהקדש א"כ ס"ד דה"ה דנקנית בחליפין ולכך בעי' למימר דגנאי לה אבל לול הקישא דויצאה לא הוי ילפי' מכסף דקרא לא שטר ולא חליפין ולא קרקע רק מה דנקנית בקרקע היינו אחר דידעינן שנקנית בשטר כן נ"ל נכון:

והתוס' דלא ניחא להו בהכי אינהו שפיר מקשו הקושיות הנ"ל לטעמייהו דסברו דהא דאשה דינה כהקדש היינו דווקא באמר לישנא דרבנן הו"א מקודשת אבל אי אמר לשון דאוריית' הרי את קנוי' לי כדכתיב כי יקח איש וגו' או מאורסת אין דינה כהקדש אלא כקנין הדיוט וא"כ באומר בלשון התורה גם לולי הקישא דויצאה לא הוי מדמי' לי' להקדש וא"כ הכא דקאי על לשון התורה כי יקח וגו' לשון קנין הא דקאמר מה לכסף שכן פודין בו הקדישות ע"כ אינו מטעם דיש לה דין הקדש אלא מטעם פירכא הוא ושפיר הקשו כ"ז אשים בק"ו וכ"כ באומר בלשון התורה לשון קנין גם לולי הקישא הוי ילפי' דנקנית בקרקע דמדמי' לי' לע"ע וניזקין וגם הוי מצינו למילף שטר מקיחה דשדה וא"כ אף אי אמר בלשון דרבנן הו"א מקודשת נמי כ"כ היתה נקנית בשטר ובקרקע דודאי מה שתקנו חכמים לשון מקודשת לחומרא לשון האוסרה ולא להקל בקנינה מלשון התורה לומר דלא תהא מקודשת במה שאין הקדש נקנית בו ולזה מקשו שפיר אבל למה שהעלה הפ"י דאפי' אי אמר לשון תורה קנוי' ומאורסת נמי דינה כהקדש שפיר י"ל לולי הקישא דויצאה וכו' הוי אמינא דדינה כהקדש לכל מילי אפי' לקולא לענין מה שאינה נקנית במה שאין הקדש נקנית בו ולזה צריך הקישא דויצאה דנקנית בשטר ובזה הורה לנו דלענין עיקר קנינה נקנית אפי' במה שאין שייך בהקדש וממילא נקנית גם בקרקעות:

ובזה ניחא לי הא דתנן במתניתין האשה נקנית בכסף ובשטר ובביאה שהקשו הקדמונים למה נקט שטר מקודם ביאה שלא כסדר הנאמר בקרא כי יקח כסף ובעלה ויצאה והיתה דמני' יליף שטר ולמ"ש ניחא דהאי בכסף פירושו אפי' שוה כסף כדקתני בתר הכי ואפי' קרקע ואף דבהקדש אין קרקע קונה אנן לע"ע וניזקין מדמי' לה ולא להקדש כמו דשטר קונה באשה אף שאינו קונה בהקדש ולזה נקט שטר סמוך לכסף להורות ע"ז כמו דשטר קונה כ"כ קרקע אף שאינו בהקדש ואפשר לפרש בזה דברי רש"י בד"ה בכסף ובשטר מפורש בברייתא נותן לה כסף או שו"כ ואומר הרי את מקודשת לי וכן בשטר כותב לה על הנייר ה"א מקודשת לי וכו' והפשוט ר"ל שהוא נותן והוא אומר ובשטר כותב וא"צ אמירה ואכתי יש לנו לדקדק למה נקט רש"י בכסף ובשטר ושביק ביאה ותו מה שהעתיק לשון הברייתא או שוה כסף זה שפת יתר דמתני' הוא בשו"פ ולמ"ש ניחא דבעי לתרוצי הא דנקט בכסף ובשטר קודם ביאה היינו להורות דאשה נקנית בשו"כ ובקרקעות כמו דנקנית בשטר ואינו דומה בזה להקדש והנה רש"י לטעמי' דדוקא באומר לשון מקודשת דינה כהקדש אבל באומר לשון קנוי' ושאר לשונות אין דינה כהקדש א"כ הי' מקום לטעות ולומר מה דקתני בכסף ושו"כ אפי' בקרקע דוקא באומר בלשון תורה הרי את קנוי' לי כדנקט במתני' דהכא האשה נקנית שהוא לשון תורה אבל באומר מקודשת בלשון חכמים דנקט בפ"ב אינה מקודשת בקרקע דאז דינה כהקדש אבל האמת אינו כן דהרי אם כותב בלשון מקודשת בשטר נקנית מכלל דגם בלשון זה אין דינה כהקדש דלהחמיר א' לשון הקדש ולא להקל וז"ש תוס' בברייתא מפורש נתן לה כסף או שו"ה כס"ף ר"ל דקרקע בכלל וא"ל ה"א מקודשת לי וכן בשטר כותב לה הרי את מקודשת מזה נשמע דאפי' בלשון מקודשת מהני שו"כ אפי' קרקע כמו בשטר ומה"ט נקט כסף ושטר סמוכי' זל"ז וזה כפתור ופרח:

ע"ב רש"י ד"ה אין כאן בית מיחוש אין כאן אפי' ס"ק דכי יקח כתיב וכו' וגירושין אין כאן בית מיחוש וכו' ולא סיים בגרושין מטעם דכתיב ושלחה וכו' ואפשר לי לומר דבזה רוצה ליישב מה דמסיק בסוף בקדושין כתיב כי יקח ובגרושין ושלחה והקשו המפו' מה ענין זה לתירוץ הגמ' אגופא דמימרא בעי' נמי למימר הכי.

והנ"ל בזה אגופא דמימרא הי' מקום לומר כיון דכתיב בקדושין כי יקח ודרשי' ולא וכו' ממילא ילפי' גרושין מקדושין מהקישא ויצאה והיתה אבל למה דפריך דשמואל אדשמואל מנזיר ומשני דא' לי ולא קא משני אגרושין דא' מנאי משמע דעיקר הקושי' רק מקדושין וכן פרש"י בד"ה ידי' שא"מ כו' וכי הכא דא' הרי את מקודשת ושביק גרושין והיינו משום דשמואל לטעמי' בגרושין ידי' שא"מ הוי ידי' אף דלא כתב ודין ולא מנאי מטעם שכ' תוס' וכ"ה להדי' בר"פ דנדרי' ע"כ לא קאמרו רבנן דידי' שא"מ הוי ידי' אלא בגט דאין אדם מגרש א"ח כו' ומפרש הר"ן דר"ל אף דהלשון הכתב בגט אינו מוכח מ"מ הענין מוכח עיי"ש. ולכאורה קשה למאי דמבואר שם דרבא א' ר"א אסברה לי מדכתי' כי יפליא משמע מקרא יליף לי' דלא הוי ידים וכתב הפ"י דהא דמדמה לי' קדושין וגרושין משום דקדושין דאסרה אכ"ע דין נדר ונזירות יש לו וגרושין ילפי' מקדושין מויצאה והיתה עיי"ש. וא"כ הלא קי"ל אין היקש למחצה ואיך מחלקינן בין נזירות וקדושין לגרושין מכח דהענין מוכח הלא מ"מ הלשון הכתוב בגט אינה מוכח ונימא דהרי התורה הקישו לקדושין דלא מהני וצ"ל עפמ"ש הפ"י לעיל ולהלן פ"ב דהיכא דיש סברא לחלק לא א' אין היקש למחצה ושפיר מחלקי' בין נזיר וקדושין לגרושין מכח סברא דגרושין דהענין מוכח לא הקישו לקדושין. והקישא למילתא אחריתא. והשתא דאתית להכי תו קשי' בשלמא בקדושין לא מהני באמר הריני אישך וכו' מקרא כי יקח אבל בגרושין מנ"ל דבאומר אינו אישך לא מהני דתו ל"ל דילפי' גרושין מקדושין גם לענין זה מהקישא דויצאה והיתה דכמו בקדושין לא מהני הריני אישך כ"כ ל"מ בגרושין אינו אישך ז"א הא יש סברא לחלק ביניהם עפימ"ש הרשב"א בגיטין פ' מי שאחזו דף ע"ה לענין נתינה בע"כ דל"ש נתינה אמאי לא דייק מקרא דהוי נתינה דבגט כתי' ונתן בידה ומגרשה בע"כ ומסתברא דלא א' בע"כ ל"ש נתינה אלא היכי שמפסיד המקבל בכך מה שהוא שלו כמו בבתי ערי חומה דמכר קרי' רחמנא אז אתה יכול להוציא מידו ע"י נתינה בע"כ וכן גבי האומר לאשה ה"ז גיטך ע"מ שתתן לי מאתים זוז לא מהני נתינה בע"כ דאשה זו קנוי לבעל דכתי' כי יקח וקנין כספו הוא הלכך כשאתה בא לסלקו משלו בע"כ אל תסלקנו אבל גט אשה שאין בעלה קנוי לה שאינו מקיחו א"ע לה אלא שיש לאשה שיעבוד על בעלה בעודו תחתיו כשהוא בא לסלק שיעבוד מעליו אם אתה בא לומר שאינו יכול לסלק רק מדעת האשה נמצא שאתה מחייב את שלו בע"כ ואל תחייבוהו עכ"ל א"כ ה"נ מכח האי סברא יש לחלק דוקא בקדושין שהאשה נקנית לבעלה ולא בעל לאשה משו"ה אי אמר הריני אישך דמשמע שהוא מקיח א"ע לה לא מהני דכי יקח כתיב אבל בגרושין שהוא אינו נקנה לה רק שיעבוד יש לה עליו סגי לסלק שיעבודו באומר איני אישך ולזה משני בגרושין יש קרא מיוחד ושלחה ולא שישלח א"ע וכ"ז לתירוצא דלעיל בקדושין באומר לי אבל בגרושין לא בעי מינאי ולא ילפי' מהקישא מכח דסברא לחלק אבל בגוף דברי שמואל דהוי ס"ד בין בקדושין בין בגרושין ידי' שא"מ הוי ידי' א"כ בסיפא לא בעי' קרא רק בקדושין וממילא ילפי' מני' גרושין רק לבתר דמחלק בין קדושין לגרושין לענין ידי' שא"מ אז משני הגמרא דיש בגרושין קרא ושלחה ודו"ק:

תוכן העניינים

אבני צדק (טייטלבאום) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה