אור ברסלב
אבני נזר חושן משפט סימן מט › מחודש ז

אבני נזר חושן משפט· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן מט · מחודש ז

מחודש ו

דיני נחלות

א) ב"ב קכ"ג ע"ב בגמ' הכא במכירי כהונה יש לעיין אם דין זה אליבא דרבי דברייתא אתיא כוותי' אבל לרבנן דס"ל כל מה שאינו יכול להקנות לא חשיב מוחזק לגבי בכור גם במכירי כהונה לא חשיב מוחזק:

ב) והנה בגיטין (ל'.) במלוה מעות את הכהן דמפריש עליו ומקשה בגמ' הא לא אתיא לידי' ומשני במכירי כהונה פירש"י דשאר כהנים אסחי דעתייהו, ואין ראי' מזה דמש"ה חשיב שלו די"ל דמועיל רק שיוכל בעה"ב לעכב לעצמו ואין בו משום גזל השבט כעין שמותרים בלקט משילכו בו הנמושות משום דעניים מסחי דעתייהו כמפורש באלו מציאות אבל לא שיחשב שלו:

ג) איברא דאכתי תיקשה איך קיים מצוות נתינה, ויש לפרש שהוא בעצמו זוכה עבור כהן מכירו וכשאינו מכירו אינו יכול לזכות עבורו כיון שהוא שלו משום טובת הנאה ממון ואין אדם זוכה בשלו לאחר, אך במכירו שאסור לו לחזור לא חשיב עוד ממונו כמו איסורי הנאה אינו ממון ושוב יכול לזכות בעצמו עבור הכהן וכן הא דחולין (קל"ג) דמכירי כהונה יכולין לזכות המתנות לצורבא מרבנן י"ל ג"כ משום שהצורבא מרבנן זוכה עבור המכירי כהונה וחוזר וזוכה לעצמו ברשות המכירי כהונה, ואף בשעה שהרשהו עדיין לא בא לידם י"ל דחשיב בידו לקבלם מיד בעלים שבודאי הבעלים יתנום לידם שאסורים לחזור, אבל מ"מ חשיב ראוי גבי בכור לרבנן, ואף דרשב"ם פירש בדרבנן לתת לו וכשם שבמתנה אין אדם מקנה דשלב"ל והכא לא חשיב דשלב"ל כיון דבידו, לק"מ, דהנה צריך להבין בסוגיא דמקשה ורבי נמי הא כתיב לתת לו, הא רבי ס"ל בקידושין אדם מקנה דשלב"ל ואפי' במעכשיו דמפרש לא תסגיר עבד אל אדוניו באומר לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו, וצ"ל דהא מודה ר"מ בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס וכ"ש הכא שנפל לו לאחר מיתה ועיין לקמן באריכות, וע"כ ה"ה דבידו לא מהני בנכסים שנפל לאחר מיתה:

ד) אך הרמב"ם פסק דמכירי כהונה חשיב מוחזק אף דפסק כחכמים, והנה ב"מ (מ"ט.) ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי רשאי לעשותו תרומה ומעשר על מקום אחר משום שאסור לחזור בו, ובשטמ"ק שם בשם רא"ש בתירוץ הב' דהוי כעושה תרומה ברשות ישראל עיי"ש, אבל שלא מדעתו אינו יכול להפריש, וה"נ אינו יכול להקנות, וה"ה דחשיב ראוי לחכמים כיון דדרשו לתת לו דמה שאינו יכול להקנות אין בכור נוטל בו פי שנים, ובטור משמע דרא"ש פליג ארמב"ם גם במכירי כהונה, אך הרמ"א הביא מחלוקת רא"ש על רמב"ם בשבחו נכסים מאליהן ובמכירי כהונה השמיט דעתו, וכפי הנראה הי' סובר דהרא"ש לא פליג במכירי כהונה ולפענ"ד נראה כמ"ש:

ה) מ"מ לענין דינא נ"ל כפסק הש"ע, והנה בתשו' מהרי"ל סי' ע' דמכירי כהונה דחשיב מוחזק לאו משום דאסור לחזור דהא גבי סבתא חשיב לי' ראוי משום דאי קדמה סבתא וזבנא זבינה זבינא אף דאסור למכור אלא משום דאינו יכול לחזור, וכן הוא באו"ז דאינו יכול לחזור, וכן בתוס' ב"מ גבי ת"כ אין מוציאין מידו דהקשו בתוס' שהבעלים יאמרו ליתן לכהן אחר ותירצו במכירי כהונה, הנה דאינו יכול לחזור עכ"ד:

ואו) והנה לפנינו באו"ז [שנדפס מחדש בירושלים] מפורש שיכול לחזור, אך אינו רשאי אך בסוף דבריו במעות שהפריש לצדקה ביש לו מכירי עניים אינו יכול לחזור וליתן לאחר, ובזה הטעם פשוט דדיבור לעני נעשה נדר, הגם שהדבר ברור שאם הפריש לצדקה בסתם ואח"כ בירר עני לא מהני בדיבור לבד כי לא חידש בזה צדקה, דמה נ"מ עני זה או זה הכא שמכירי עניים תחילה כשהפרישו לשם עני מכירו הפריש ושפיר נעשה נדר לאותו עני:

ז) איברא דקשה טובא פרק יש בכור במת לאחר שלשים ר"י אומר נתחייבו הנכסים והא היורשים יכולים לומר לכל כהן ליתן לכהן אחר וממון שאין לו תובעין הוא, וריטב"א קידושין עמד בזה ותירץ במכירי כהונה, ואי רק איסור לשנות דבריו הלא היורשים לא הבטיחו (ומצוה לקיים דברי המת לא אמרינן אלא אם השלישו ביד אחר לשם כך כבש"ע חו"מ סי' רנ"ב] וע"כ לומר דנעשה שלו ומשום שסופו לבוא לידו כבא לידו דמי ונעשה שלו, ומה שהוא יכול לחזור הוא כעין סברת התוס' פסחים (י"ג:) ד"ה כל העומד בזרק שלא לשמן כיון שעקרו מלשמן גרע מנשפך הדם דאיגלאי מילתא שלא הי' עומד לזרוק, וה"נ כיון שחזר בו אגלאי מילתא שלא הי' עומד לינתן לו, אבל אם הוא לא חזר רק שמת וחזרו יורשים שפיר הי' עומד לינתן לו וכמאן דמטי לידי' דמיא. ע"כ אין היורשים יכולים לחזור, וכ"ש בנ"ד שלא חזר כלל דהוא של מכירי כהונה לגמרי ונוטל הבכור פי שנים:

ח) ומה שהוקשה למהרי"ל מעובדא דסבתא כיון דאי קדמה סבתא וזבנא זבינה זבינא, לדידי לק"מ דהתם משום הכי חשיב שלה וכיון שהוא שלה אינו של הבת אבל במתנות כהן אחר שאם נתן לו בדיעבד מהני אינו שלו כיון שאינו יכול למוכרו ע"כ שפיר חשיב של מכירו הואיל וסופו לבוא לידו:

ט) ובקצוה"ח נסתפק בנשבע ליתן מתנה לאחר ומת אותו אחר אם הבכור נוטל פי שנים כמו במתנות כהונה, ולדידי פשוט דלא דמי למתנות כהונה שהתרומה מגיע לכהן אך שלא נודע למי יגיע, ועיין סנהדרין (קי"ב:) אך זה שבודאי תגיע לידו חשיב שלו משום שהוא ג"כ כהן אבל בשבועה גרידא לאו כלום הוא, ויש לדמותו ג"כ להא דסבתא הואיל ואי זבנא כו' וה"נ הואיל אי מיתשיל עלה וכ"ז פשוט:

תוכן העניינים

אבני נזר חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה