אור ברסלב
אבני מילואים א - ב סימן קיד › סעיף ד

אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן קיד · סעיף ד

סעיף א

ס"ק ג

ודוקא שקנו מידו או שחיי' עצמו במזונותי' בשטר ולדעת הרמב"ם פי"א מהל' מכירה לא מהני קנין או שטר אלא בשעת נשואין דה"ל כעין דברים שנקנין באמירה אבל שלא בשעת קדושין ונשואין לא מהני קנין או שטר בחיוב מזונות דהוי דבר שאינו קצוב ובכסף משנה שם הביא ראי' לדברי הרמב"ם מהא דאמרו ר"פ הנושא בנות דלא הויין בשעת קנין לא מהני להו קנין מי לא עסקי' דהויין בשעת קנין וה"ד כגון שגירשה ואהדרה ומדקאמר כגון דגרשה ואהדרה משמע דבעי' דוקא שעת נשואין כו' ושלא בשעת נשואין לא מהני שום קנין בדבר שאינו קצוב וע"ש. ואיכא למידק דנהי דאין אדם יכול לחייב עצמו בדבר שאינו קצוב אבל זה שכבר נתחייב במזון הבנות מתנאי ב"ד אלא דלא נשתעבד לגבות ממשועבדי' אמאי לא יועיל הקנין לשעבד נכסיו אפי' לדבר שאינו קצוב דהא כתב בעה"ת ליישב דברי הרמב"ם ז"ל במה שהקשו עליו מהא דאמרו פ' עשרה יוחסין ובפ' יש נוחלין יכיר למה לי ומשני בנכסים שנפלו לו לאחר מכאן הניחא לרבנן דס"ל אין אדם מקנה דבר שלבל"ע אלא לר"מ מאי איכא למימר ולדעת הרמב"ם מאי פריך לר"מ הא אפילו לר' מאיר לא מצי יהיב נכסים שיפלו לו לאחר מיכן דה"ל דבר שאין לו קצבה, ותירץ בעה"ת דלר' מאיר דס"ל אדם מקנה דבר שלבל"ע גם דבר שאין לו קצבה יכול להקנות והרמב"ם פסק לדידן דקי"ל כרבנן ע"ש ואנן קי"ל דשיעבוד לרבנן כמו קנין לר"מ ומה"ט יכול לשעבד דאקני דה"ל דבר שלבל"ע וא"כ גם דבר שאין לו קצבה יכול לשעבד ולפ"ז הכא כבר נתחייב במזון הבנות ע"י תנאי ב"ד ואין הקנין מועיל אלא לענין שיעבוד נכסי קשי' אמאי לא מהני ועיין ביאור דברי הבעה"ת בקצה"ח סימן ס' סק"ג. ונראה דטעמא דלר' מאיר יכול להקנות דבר שאין לו קצבה כמו שיכול להקנות דבר שלבל"ע הוא משום דסוף הדבר לבא לידי קצבה ולכך יוכל להקנותו אלא דלרבנן לא מצי מקני כיון דהשתא הוי דבר שאין לו קצבה וכיון דהשתא לא חייל לבתר הכי נמי לא חייל ומשו' דמי איכא מידי דהשתא לא חל ולבתר הכי חייל אבל לר"מ דס"ל באומר לאחר שאתגייר או לאחר שתתגיירי דחיילי קדושין לאחר שנתגיירו מש"ה בדבר שאין לו קצבה נמי מהני והא דשיעבוד לרבנן הוי כמו קנין לר"מ היינו דחייל לאחר שבא לעולם ולא קודם כדאמרינן בדאקני לוה ולוה וקנה ומכר לתרווייהו משתעבדי וכמבואר בפרק בפ' מי שמת ובטוש"ע ח"מ סימן קי"ב ע"ש וא"כ ה"ה בשיעבוד של דבר שאין לו קצבה נמי לא חייל אלא בתר דהוי לי' קצבה לכך לא טרפי בנו' ממשעבדי ששיעבדן האב דהא בחיי אביהן ה"ל דבר שאין לו קצבה ועדיין לא חל השיעבוד על הנכסים ולהכי לא משכחת לה דמהני קנין למזון הבנות לטרוף ממשעבדי דאבוהון אלא בגירשה ואהדר' דבשעת נשואין גמר ומקני אפילו דבר שאין לו קצב' משום דהן הן דברים הנקנין באמיר' ואלים קניני' ומשתעבדי נכסי תיכף ומיד בשעת הנשואין וטרפי ממשעבדי ששיעבד אביהן אע"ג דאז הי' עדיין דבר שאין לו קצב' ודוק:

וראיתי בחידושי פני יושוע ר"פ הנושא וז"ל ונראה לענ"ד דהרמב"ם ז"ל ורבותיו מסברא דנפשייהו פשיטא להו דהבא להתחייב בדבר שאינו חייב כלל לא עדיף ממתנה גמורה וכיון דבמתנה ואפילו במכר כ"ע מודו דלא מהני בדבר שאין לו קצבה אפילו בקנין ה"ה למתחייב כה"ג ועל זה מורה לשון הרמב"ם ז"ל שכתב להדיא בדין המתחייב בדבר שאינו חייב הרי זה כמו מתנה עכ"ל וע"ש ותמיהני במ"ש דבמתנה ואפילו במכר כ"ע מודו דלא מהני בדבר שאינו קצוב והרי לפנינו דברי הבעה"ת שכתב שהקשו על הרמב"ם מהא דפרק י"נ יכיר ל"ל לנכסים שנפלו לו לאחר מיכן הניחא לרבנן אלא לר"מ יכיר למה לי והקשו להרמב"ם אפילו לר"מ אינו יכול ליתן נכסים שיפלו לאחר מיכן דה"ל דבר שאינו קצוב מבואר להדיא דמי שחולק על הרמב"ם ס"ל דגם במתנה ומכר מהני אפילו דבר שאינו קצוב וכן מבואר בש"ע ח"מ סימן רמ"א סעיף ד' ע"ש ובסמ"ע סקי"ד:

ס"ק ד

חלתה הבת הרי היא כנשאת ובש"ע ח"מ סימן ס' סעיף ג' כתב ואם חלה הניזון אינו חייב ברפואתו וע"ש בש"ך שכתב דתוס' בכתובות דף נ' ע"ב ד"ה וממאי כו' נראה דחולקין וס"ל דחייב במזונות ודברי הריטב"א עיקר כדמוכח בירושלמי וע"ש:

וראיתי בתומים שם שכתב ז"ל ואני תמה ומסופק מאד להחליט הדין הלזה דכל טעמו של הרא"ש הוא דמחלק בין מזונות דתנאי ב"ד ובין מזונות שקיבל מעצמו משום דס"ל כפירש"י בגיטין דמזונות חמש שנים הוי לי' קייצי ולא פריך לר' חנינא כלל וקשי' ליה קושית תוס' הא מזונות לא קייצי לכך נחית לחלק דשם רפואה בכלל משא"כ במתחייב לזון בת אשתו דאינו חייב ברפואה וזהו הכל אי אמרי' דאין הקושי' לר' חנינא אבל לדעת הרמב"ן והרשב"א וסייעתן דס"ל דגם לר' חנינא הקושי' ומשום דס"ל דמזון חמש שנים נמי מקרי דבר שאינו קצוב א"כ לא זו דאין כאן ראי' כלל אף גם דנהפוך הוא דכל ראיות הרמב"ן בבעה"ת שער ס"ד סוף ח"א והרשב"א בחידושיו לגיטין דהקושיא הוא לר' חנינא מהא דאמרי' בכתובות מזונות לא קייץ ואי ס"ל חילוק הנ"ל הא לא דמיא אהדדי דשם פשיטא דכיון דחיי' ברפואה דמקרי דבר שאינו קצוב משא"כ מזונות דעלמא דאינו חייב ברפואה ה"ל קצוב ועוד לשיטת הרמב"ם וסייעתו דס"ל להלכה כר"ח דאמר משום שאין קצובים הא דמשני פ' הנושא בשקנו מידו ופריך אי הכי בנות נמי קשה מאי קושי' דלמא קנין לא מהני בדבר שאין לו קצבה כמ"ש רש"י והרא"ש להדיא ולכך בת אשתו דאינו חייב ברפואתה ה"ל קצוב וגובה ממשעבדי אבל מזון הבנות דאכלי בתנאי ב"ד וחייב ברפואה ה"ל אינו קצוב ולא טריף ממשעבדי וע"כ צ"ל דאף זה אינו קצוב או קצוב כמו זה כו' והירושלמי דמייתי הריטב"א אין בו ראי' כלל דאין חייב ברפואה שאין לה קצבה כו' וריטב"א לא מייתי לי' בכתובות על זה דאינו חייב ברפואה דהיכי מוכח שם וכן הב"י באה"ע סימן קי"ד לא פירש דיש ללמוד מזה דאינו חייב ברפואה רק לומד מהירושלמי דאף דזה בלא"ה אצלו יתד שלא תמוט דאינו חייב ברפואה מ"מ חייב לתת לה מזונות כמו בריאה וזהו שלמד הריטב"א מהירושלמי אבל גוף הדין אין לו ראיה כלל מירושלמי לכן ברור לו דדין זה ספיקא דדינא הוא ותוס' ורמב"ן ורשב"א לא ס"ל האי דינא עכ"ל. והנה מ"ש דכל טעמו של הרא"ש דמחלק בין מזונות דתנאי ב"ד כו' הוא משום דס"ל כפירש"י בגיטין דמזונות חמש שנים ה"ל קייץ וקשי' לי' קושית התוס' דכל מזונות לא קיץ ולכך נחית לחלק כו' המעיין ברא"ש ר"פ הנושא יראה שכתב דין זה מסברא בלי שום הכרח קושי' ע"ש שכ' ז"ל ואם חלתה אינו חייב לרפאותה ואע"ג דבמזון אשה ובנות רפואה שאין לה קצבה הרי היא כמזונות ה"מ באוכלת בתנאי ב"ד שהוא מחויב להספיק כל צרכי' אבל המקבל עליו לפרנס אין הרפואה בכלל ע"ש ולא מצינו להרא"ש שיכתוב זה מחמת דוחק הקושי' גם מ"ש בתומי' להוכיח מדברי הרמב"ן והרשב"א דלא ס"ל כהרא"ש מהא דמייתו ראי' דחמש שנים ה"ל דבר שאינו קצוב מדאמרו מזונות לא קיץ ואי ס"ל כהרא"ש הא לא דמי' אהדדי דהכא איכא רפואה ולכך אינו קצוב משא"כ מזונות דעלמא דליכא רפואה ה"ל קצוב וכמ"ש לעיל עיין בפ' אע"פ דף נ"ט דרב ושמואל סברי מזונות תחת מעשי ידיה ומעה כסף תחת מותר ורב אדא בר אהבה סבר מזונות תחת מותר ומעה כסף תחת מע"י במאי קא מיפלגי מר סבר מידי דשכיח במידי דשכיח ומ"ס מידי דקיץ במידי דקיץ והנה באמרם מידי דשכיח ר"ל מזונות במידי דשכיח היינו מע"י אע"ג דרפואה היא בכלל מזונות ורפואה לא שכיחא דחולה לא שכיח וכמ"ש לעיל סק"א ע"ש מ"מ עיקר התקנה לא היתה אלא לעיקר מזונות ועיקר מזונות שכיחי אלא כשתיקנו לה מזונות תיקנו שיספיק לה כל צרכיה אבל אין הרפואה בכלל תקנת מזונות תחת מע"י תדע שהרי כשהבעל חי חייב אף ברפואה שיש לה קצבה וכבר כתבנו לעיל סימן ע"ט דלאו משום חיוב פרקונה אתי' עלה שיהי' תחת פירות אלא דהכי תיקנו שיהי' בכלל המזונות להספיק כל צרכיה בין שכיח בין לא שכיח בין קיץ בין לא קיץ אלא דעיקר התקנה שתחת מע"י הוא למזונות דתרווייהו שכיח' וממילא חייב להספיק כל צרכיה ולכך שפיר מייתי ראיה דגם מזון ה' שנים אינו קצוב מקרי אע"ג דליכא רפואה דאי ס"ד דמזונות לחודייהו הוי קצוב ק' מאי קאמר רב אדא ב"א מידי דקיץ היינו מעה כסף במידי דקיץ היינו מע"י ומידי דלא קיץ היינו מזונות במידי דלא קיץ היינו מותר הא עיקר התקנה היתה על עיקר מזונות וכיון דאמרינן דמזוני לחודייהו הוי קצוב א"כ הוי מידי דקיץ והא דאיכא רפואה לא אכפת כמו שביארנו אליבא דרב ושמואל ואין לומר דבהא פליג רב אדא וס"ל דכיון דגם רפואה בכלל ה"ל אינו קצוב דא"כ אמאי נדי רב אדא מסברת רב ושמואל ה"נ לימא איהו מידי דלא שכיח היינו מזונות עם רפואה במידי דלא שכיח היינו מותר אלא ע"כ בעיקר מזונות איירי דעיקר התקנה עליהן היה וה"ה לענין קיץ ודו"ק:

ומה שהקשה בתומי' מהא דפרק הנושא דפריך בנות נמי ומאי פריך דלמא שאני בנות דה"ל דבר שאינו קצוב לא מהני קנין כו' נראה דהכי פריך אי הכי בנות נמי דכי היכי דבת אשתו גובה ממשעבדי משום דרפואה אינה בכלל מזונות וה"ל קצוב א"כ בנות נמי כשקנו מידו על מזונות נימא דאין הרפואה בכלל הקנין דרק משום תנאי ב"ד חייב ברפואה שכך היתה התקנה שיספיק כל צרכיה אבל אין הרפואה בכלל מזונות וכיון דהקנין לא היה רק על מזונות אין רפואה בכלל וה"ל קצוב ותטרוף ממשעבדי למזונות לזה משני דגם במזונות לחודייהו כיון דאית להו בתנאי ב"ד אימר צררי אתפסה. ומ"ש עוד וזהו שלמד הריטב"א מהירושלמי אבל גוף הדין אין לו ראי' כלל מהירושלמי הנה בשטה מקובצת פ' הנושא כתב ז"ל וכן אמר בירושלמי חלתה כמי שנשאת מתה כבר מתה כו' ולמדנו מירושלמי הזה שהמתחייב לזון חבירו וחלה אינו חייב לרפאותו אבל חייב לתת לו דמי מזונות שהי' צריך כשהי' בריא מדקאמר חלתה כמי שנשאת וכן דנתי לפני רבותי והודו לדברי הריטב"א ז"ל עכ"ל הרי מבואר דעיקר דינו למד מהירושלמי דמתחייב לזון את חבירו אינו חייב ברפואה וע"ש ולכן עיקר בדברי הש"ע בח"מ סימן ס' דאינו חייב ברפואה:

תוכן העניינים

אבני מילואים א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה