אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן קיד · סעיף א
ס"ק א
אם הוא עיכב צריך לפרוע כו' כתב ב"ש ז"ל הרא"ש מדמה דינים אלו לגזלן דצריך לשלם כשעת הגזילה לכן אפילו אם רוצה לזון עכשיו משלם כשעת הגזילה ע"ש ומזה ראי' לדברי מוהרש"ל שכתב במלוה לחבירו לזמן ובזמנו היה תובעו והוא דחהו בלך ושוב ובין כך נפסל המטבע דחייב לשלם מטבע היוצא אח"כ והובא בש"ך סימן ע"ד והשיב עליו וגם בתומי' שם כתב וז"ל איברא אף דאין למהרש"ל ראי' משם מ"מ אפשר דדינו אמת הואיל ודחהו בלך ושוב היה גרם בהפסדו ואלו פרעו בזמנו היה מוציאו במקום אחר אך מ"מ לא נראה לי חדא דהא גרם בעלמא הוא ועוד מתוס' דהקשו שם למה בלא התנה נותן לו מטבע הנפסלה הא בגזל אומר לו הרי שלך לפניך משמע דלולא המטבע בעין אינו יכול לומר הרי שלך לפניך ובמלוה להוצא' ניתנה ה"ל כאלו אינה בעין וקשה מאי קשיא ליה הא בגזל הפסידו דלולא שגזלו היה מוציאו בדוכתי טוב' קודם שנפסל וגרע מהלוה שדחה למלוה בלך ושוב כי שם דרך הלווים כך משא"כ גזלן הרשיע לעשות וגרם רעה לחבירו וע"כ צ"ל דבשביל כך אין לחייבו ממון ומכ"ש בעובדא דמהרש"ל ולכן ברור דאין להוציא מיד המוחזק עכ"ל והנה לפנינו ראיה ברורה דכל שהעיכוב מן הלוה ה"ל הגזילה ממש וכל דליתי' בעין משלם כשעת הגזילה והלואה נמי ה"ל ליתי' בעינא וכמו הכא בפרנס' דצריך לשלם כשעת היוקר כל שהעיכוב ממנו. ובזה יתיישבו דברי תוס' פ' הזהב דף מ"ד ד"ה נ"מ למקח וממכר ע"ש דנ"מ אם מכר לו חפץ בכ"ד איסרין כשהן הולכין כ"ד בדינר והמתין עד שהוקירו לא יאמר אתן כ"ד איסרין אלא יתן לו דינר ע"ש והוא תמו' דהא אינו צריך ליתן אלא אותו מטבע שפסק ואע"פ שהוזל ובתשו' מוהרשד"ם סימן ס"ה הביא מזה ראיה דפוסק על המטבע והוזל משלם כשעת היוקר ע"ש אבל כבר הלכה מרווחת בישראל דאין צריך לשלם אלא אותו מטבע שפסק אע"ג דהוזלו אח"כ ולפי מ"ש אפשר ליישב דברי התוס' שהעיכוב היה מן הלוקח שלא סילק כראוי ודחהו בלך ושוב לכך משלם כשעת היוקר ודו"ק.
ס"ק ב
צריך לפרוע לה כזמן היוקר וכתב בט"ז בהוקרו מזונות דצריך לקיים כפי מה שפסק היינו דוקא ביוקר דשכיח אבל יוקר דלא שכיח הוי כאונס דלא שכיח והובא בב"ש ע"ש ולענ"ד אינו נראה כן מדברי תוס' פ' נערה דף נ' ד"ה ומאי עלי' דשם ס"ל דבמזונות ה' שני' חייב נמי ברפואה שאין לה קצבה דה"ל בכלל מזונו' ע"ש ואע"ג דחלה ה"ל אונס כדמוכח רפ"ק דכתובו' ע"ש ואפי' הרא"ש דס"ל פ' הנושא דבמזונות ה' שני' אינו חייב ברפואה שאין לה קצבה אינו אלא משום דס"ל שם דרפואה אינה בכלל מזונות היכא שמקבל על עצמו לזון את חבירו ע"ש. ואי נימא דיוקר דלא שכיח אע"ג דהוי מזונות ה"ל אונס ולא מיחייב בי' א"כ מה"ט גופי' נמי לא מיחייב ברפואה דה"ל אונס ואע"ג דתוס' והרא"ש רפ"ק דכתובת דף ג' ד"ה איכא דאמרי שם מחלקין בין אונס לאונס וכתבו דחלה ה"ל אונס דשכיח ולא שכיח ע"ש התם שאני לגבי גיטין דאמרו רבנן דאין אונס בגיטין משום צניעות ופרוצות ובאונס דלא שכיח כלל לא שייך טעמא דצנועות ופרוצות ע"ש אבל בחלה הוי אונס דשכיח ושייך טעמא דצנועות ופרוצות אבל פשיטא דכ"ע מודו דחלה הוי אונס גמור וכיון דחזינן דחייב ברפואה ה"ה ביוקר בין שכיח או לא שכיח כיון שהתחייב במזונות אין חילוק כן נראה לפענ"ד.