אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן קיב · סעיף יד
ס"ק יד
אם קדמו הבנים ומכרו נכסין מועטי' מכרן קיים ר"פ מי שמת כתב הרשב"ם יתומים שקדמו קודם שהעמידו בנות בדין והרא"ש כתב שם וז"ל פירשב"ם וקודם שהעמידו בדין הבנות וכן פירש"י בכתובות פ' הנוש' דף ק"ג וכן מסתבר דאם יכולים למכור אף לאחר שהעמידום בדין קודם שמכרו הבנות א"כ מה הועילו חכמים בתקנתם שמא הבנות אינן רוצות למכור כי רוצי' להתפרנס בשבח הקרקע ומיהו בכתובת מוכח דאף אחר שעמדו בדין אם מכרו מכור אע"פ שזיכו ב"ד את הבנות בגוף הקרקע להתפרנס ממנה אכתי ברשו' יתומים קאי דאם נשאו הבנות חזר המותר ליתומים ע"ש בפ' נערה דף נ"ב דאי אנסב ולא איבגר כ"ע לא פליגי דאינה ניזונת יותר וכן מוכח פ' אלמנה לכה"ג דף ס"ז דקתני התם ר' ישמעאל בר' יוסי אומר בשם אביו הבת מאכלת כו' ומוקי לה התם בדאיכ' בנים ובנות ונכסים מועטין ואמן מעובר' כו' ופריך והאמר ר' אסי א"ר יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטי' מה שמכרו מכרו אלמא יש כח בני' בנכסים מועטים ואם איתא שאינן יכולין למכור לאחר שעמדו בדין לישני הא דר"י בר"י דהבת מאכלת היינו לאחר שעמדו בדין ועוד ראי' כו' וכן משמע נמי בשמעתין דאם איתא דאין יכולין למכור אחר שעמדו בדין אכתי תיבעי' לי' מועטין ונתרבו אחר שעמדו בדין מהו עכ"ל הרא"ש וע"ש בתוס' ובשטה מקובצת ר"פ מי שמת הביא ג"כ הנך ראיות דלא מהני עמדו בדין והוסיף עוד וז"ל ונראה לי טעמו של דבר לפי שמזונות הבנות ממקרקעי וקרקעות בחזקת היתומים הן כל זמן שלא מכרום הבנות ואין הב"ד מגבין לבנות להקנותן להן אלא להרא"ש שיתן במכירה למזונות עכ"ל וע"ש. ולענ"ד נראה דרש"י ורשב"ם מודו דאפילו אחר העמדה בדין עדיין יש לבנים תפיסת יד בנכסים מועטים וכדמוכח מכל הני ראיות שהביאו תוס' והרא"ש ומ"מ בדקדוק כתבו דמה דאמר רב אסי א"ר יוחנן מה שמכרו מכרו אינו אלא קודם העמדה בדין אבל אחר שעמדו בדין מוציאין מיד הלקוחות שקנו אח"כ משום דר' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרווייהו בפ' הניזקין דטעמא דאין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים משום שאינן כתובים ומעיקר' הכי אתקין רבנן דלא ליהוי ככתובין אצל משעבדי ועיין ש"ך ח"מ סימן ס' ס"ק י"ב שכתב ז"ל ומה שהקשו תוס' והרשב"א בחידושיו שם על פירש"י דא"כ מאי פריך אדהכי בנות נמי הא אינו מועיל כתובה דבנות מדאמר עולא לעיל כתובין הן אצל בע"ח ואין כתובין אצל משועבדים אלמא לאו משום דלא כתיבי אלא משום דעיקר תקנתא הכי הוי ע"כ לפענ"ד לא ק"מ דעד כאן לא קאמר עולא לעיל הכי אלא במזונות דהוי ככתובין משום תנאי ב"ד שתקנו רבנן כך דאמרי' תקנתא הכי הוי אבל הכא דהוי טעמא משום דסתם קנין לכתיבה עומד וככתוב דמי היכי נימא דהוי ככתוב לענין בע"ח ולא לענין משעבדי וכו' ע"ש וא"כ כיון דקנין מהני לגבות ממשעבדי ה"ה העמדה בדין מהני דקי"ל דהעמדה בדין אית לי' קלא וטורף ממשעבדי כדאי' בטור וש"ע ח"מ סימן ל"ט ע"ש וה"ל כמלוה בשטר דגובה מן הלקוחות מש"ה פירש"י ורשב"ם קדמו ומכרו קודם שעמדו בדין דאילו לאחר העמדה בדין נהי דיש רשות ביד יורשים למכור מ"מ כמלוה בשטר דמי וטרפא ממשעבדי וניח' נמי הא דלא מיבעי להו במועטים ונתרבו לאחר שעמדו בדין משום דפשיט' להו מהא דר' יוחנן דלא נסתלקו היורשין ואפילו לאחר העמדה בדין עדיין לא סלקו יורשים וברשותייהו אשכח אלא דלאחר שעמדו בדין ה"ל מלוה בשטר וטרוף ממשעבדי אבל לענין שבח נכסים אין חילוק וניחא נמי הא דמקשה בגמ' פ' אלמנה לכה"ג מהא דא"ר אסי א"ר יוחנן יתומים שקדמו ומכרו כו' ולא מצי לשנויי דמייר' לאחר שעמדו בדין דאכתי בנים שייכי בגווייהו אלא דבנות הוו כמלוה בשטר אבל גוף הנכסים דבנים נינהו ואין הבנות מאכילין ע"י מלוה בשטר דבע"ח אינו מאכיל ואם אותו העובר בן הוא יש לו חלק בגוף הנכסים ופוסל ושיעבוד הבנות אינו מועיל להאכיל וכל זה נכון וברור. מיהו כל זה לר' יוחנן דאזיל בשיטתי' דס"ל טעמא דאין כתובין וכן להפוסקים דס"ל כר"י ור"ל בהא והם הרי"ף והרא"ש והטור וכ"פ הרשב"א הובא בש"ך שם סימן ס' ע"ש אבל לדעת הרמב"ם דפסק כר' חנינא דטעמ' הוי משום שאין קצובין וכמבואר מדבריו פ' כ"א מהל' מלוה ע"ש א"כ בע"כ צ"ל דמזון הבנות ה"ל דבר שאין לו קצבה דאע"ג דכתב לה עד דתבגרן מ"מ משום רפואה דאית בי' ה"ל דבר שאין לו קצבה וכמ"ש תוס' והרא"ש אלא היכא דקנו מיני' אלים טפי ומהני אפילו לדבר שאין לו קצב' אבל שטר לא מהני וכמבואר כל זה בש"ך שם ע"ש א"כ העמדה בדין דאינו אלא כמלוה בשטר וכיון דשטר לא מהני בדבר שאין לו קצבה ה"ה העמדה בדין נמצא דלהרמב"ם אפי' לאחר העמדה בדין אם מכרו מכור ואין הבנות מוציאין מלקוחות דלא עדיף משטר ועיין בש"ך שם שהביא בשם הבעה"ת דאפי' קנו מידו לא מהני בדבר שאין לו קצבה לענין משעבדי ע"ש מיהו בהא מודו ר"ע דהעמדה בדין לא עדיף משטר גמור וכיון דשטר לא מהני בדבר שאין לו קצבה ה"ה העמדה בדין אך לפי דעת הפוסקים כעולא ור' יוחנן ור"ל דטעמ' משום שאין כתובין ניחא דנקט קדמו ומכרו דוקא קודם העמד' בדין ור"י גופי' פשיט' דלטעמי' אזיל ויפה פירש"י ורשב"ם במילתי' דוק' קודם שעמדו בדין וזה נכון. ולפ"ז נראה דאפילו בנכסים מרובין כל שהעמידו הבנות בדין על מזונות והיה להן כס"ד ליתן להם מזונות ה"ל כמלוה בשטר וגובה מנכסים ששיעבדו הבנים אח"כ וממיל' נשמע דה"ה והוא הטעם במזון האש' כל שעמד' בדין גובה ממשועבדים שאח"כ ועיין פריש' שכתב דוק' אם מכרי היורשין קרקע קודם שהחזיקו הב"ד הקרקע ביד האשה כמ"ש בסימן קי"ב בהגהה סעיף י"ד ויש לחלק עכ"ל ולפמ"ש דגבי בנות אפי' בנכסים מרובין מהני העמד' בדין א"כ פשיט' דה"ה למזון האשה ואין לחלק עוד וזה נ"ל ברור: