אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן קיב
סעיף א
ס"ק א
ואפילו מחלה אמם כתובה בפירוש שי' להן מזונות וכת' בח"מ ז"ל לא נתבאר אם מחלה אמם תנאו זה של מזונות הבנות בפירוש אם מהני מחילה לדעת הראב"ד עכ"ל ועיין ב"ש שהאריך ג"כ בזה. ולפענ"ד נראה להוכיח דמחלה בפירוש ודאי מהני והוא דלקמן סעיף י' בש"ע מבואר אם התנה בשעת נשואין שלא יזונו הבנות מנכסיו הוי בכלל תנאי שבממון וקיים וכן הוא בטור שם והוא ע"פ שיטת רב האי גאון הביאום הראשונים ובשטה מקובצת וז"ל כך היא הגרסא שמקובל מפי רבותינו אנשי מסמך האומר אל יזונו בנותיו מנכסיו שומעין לו. אל יתפרנסו בנותיו מנכסיו אין שומעין לו כו' והקושי' שהקשו על מי שמחליף וגרס שלא כהוגן יש לנו לפורקה למימר כי לאו לענין המצוה נשנית במשנה זו אלא לענין המתנה עם אשתו ע"מ שאין לך עלי תנאי כתובה שתנאו קיים כו' אבל האומר ע"מ שלא אפרנס אין שומעין לו לפי שצוהו המקום לפרנס ולא ציוהו לזונם ואין מזונות בנותיו מנכסיו לאחר מותו אלא מתנאי כתובה לפיכך שומעין לו להתנות ולבטלם אבל הפרנסה מצוה ולא בתנאי כתובה הם לפיכך אין שומעין לו ע"ש מבואר מדברי השטה וכן מדברי הטוש"ע דעיקר טעמא דמהני תנאי משום דהוי דבר שבממון דתנאו קיים אף שמתנה לבטל תקנת חז"ל דעשאו' חיזוק לדבריהם כשל תורה והא דדבר שבממון תנאו קיים כתב הרשב"א ז"ל בחי' לקידושין ובשטה מקובצת פ' אע"פ היינו משום דס"ל לר' יהודא האומר ע"מ שאין לך עלי שאר כסות הכונה היא ע"מ שתמחלי ומחילה ודאי מהני ולר' מאיר ס"ל דכונתו ע"מ שאין לך עלי דין שאר וכסות אבל האומר בפירוש ע"מ שאין לך דין שאר וכסות אפי' ר' יהודא מודה דתנאו בטל וע"ש והשתא אי ס"ד דמחילת אמם לא מהני אפי' מחלה בפירוש מזונת הבנות א"כ היכי מהני תנאי בשעת נשואין דהא דמהני תנאי בדבר שבממון אינו אלא משום דכונתן ע"מ שתמחול והא לא מהני מחילה ואפי' לפמ"ש בסימן קצה"ח סימן ר"ט ס"ק י"א בשם הרמב"ן וז"ל ור' יהודא סבר בידו לומר שלא יתחייב לו שהרי מוחל ובדבר של ממון בידו למחול שלא אמרה תורה שזה יתחייב אלא ברצונו של זה ע"ש וביארתי שם כונתו דאפי' מתנה שלא יהי' לה דין שאר וכסות נמי מהני כיון שלא אמרה תורה שיתחייב אלא ברצונו של שלזה וע"ש בקצה"ח אכתי מוכח דמהני מחילות אמם במזונות בנותיו דאם אינה יכולה למחול א"כ מה מהני רצונה שלא יתחייב והיה לנו לומר שהתורה חייב אותו ברצונו של הבנות וא"כ לא מהני תנאי שהתנה עם האשה אע"כ מוכח דיכולה היא למחול מזונות הבנות וכיון דהטור והש"ע פסקו כדברי רב האי גאון מוכח דמהני מחילת אמם בפירוש ודו"ק
ס"ק ב
וכן אם נתגרשה האשה אפ"ה חייב במזונות הבנות כתב ב"ש ז"ל וכן אם נתגרשה היינו לכ"ע הדין כן אפילו אם נתגרשה חייב במזונות הבנות שנולדו לה קודם הגט עכ"ל ועיין בתשו' רשב"ץ ח"ב סימן קל"ח ז"ל ולענין שאלתך במזון הבנות כו' אבל נעלם מכם ענין אחד ולא עלה בדעתכם ולא הזכרתם אותו כלל והוא שזאת האשה אחר שנולדו לה ב' בנות נתגרשה ונעשו בה לקוחים שנייה וקי"ל כרב הונא דאמר ס"פ הכותב דנתגרשה והחזירה אין לה תוספת וה"ה לשאר תנאי כתובה וזה אפי' היתה כתובתה הראשנה קיימת ולפי דעת של הרמב"ם אין בנותיו שנולדו קודם ליקוחים אלו ניזונות כלל שהרי תנאי כתובה הראשנה נמחל ואלו מת קודם שהחזירתו לא היתה נזונת אלמנתו וכיון שהיא אינה ניזונת גם בנותיו אינן ניזונות וכשהחזירה ונתאלמנה מחמת כתובה האחרונה היא ניזונת ואין לבנות זכות כלל בכתובה האחרונה וז"ל הרמב"ם ז"ל אין הבנים יורשין כתובת אמן ולא הבנות ניזונת בתנאים אלו עד שיהא שטר כתובה יוצא מתחת ידם אבל אם אין להם שטר כתובה אין להם כלום שמא מחלה אמם כתובתה ובודאי שהאחרוני' ז"ל לא הסכימו עמו בזה אבל הבא לדון ע"פ ספרי הרב ז"ל כמו שנוהגין בארצות אלו כן יש לו לדון ולהורות ובפי' הר"ר יהונתן הכהן ז"ל להלכות בפ' מציאת האשה מצאתי תשובה לגאון ז"ל בפי' שהאשה שנתגרשה אין לבנותי' מזונות משום תנאי כתובה שהרי נמחלה כיון שנתגרשה והכי מוכח בגמ' פ' הנושא כו' וראיתי להרמב"ם ז"ל פכ"א מה' אישות שכתב שאם נתגרשה האשה האב זן בנותי' בחייו מתורת צדקה ולאחר מותו מתנאי כתובה ונראה שדבריו סותרין זה את זה לא נתקן דבריו לומר דהיינו שכתובה נשארת חוב עליו וצ"ע עכ"ל. ולענ"ד נראה דגם הרמב"ם ס"ל בנתגרשה דהבנו' ניזונו' מתנאי כתובה משום דבפרעון הכתובה לא נמחלו תנאי הכתובה ודוקא היכא דאין שטר כתובה יוצא מת"י ס"ל להרמב"ם דחיישינן שמא מחלה ובמוחל' נקטינין דאבדה כל תנאי כתובה כדמסיק רבא בפ' נערה דף נ"ג אבל נתגרשה ופרע לה הבעל כתובתה ודאי לא אבדו הבנות מזונותיהן שמגיע להן בתנאי כתובה דאפילו מוכר' לא אבדה תנאי כתובה דזוזי אנסו' וכדאמר רבא התם כ"ש בנתגרש' דהך פרעון מחמ' אונס דהבעל מגרשה בע"כ והא דאין לה מזונו' כשמת אחר גירושין דזה פשיטא דלגבי דידה פקע עניני אישו' שביניהם וכאלו גבתה כתובתה משא"כ לגבי בנות דלא נשתנו אצלו מכמו שהיו עד עתה וזה ברור. ומ"ש רשב"ץ שמצא בפי' הר"ר יונתן בשם תשובה לגאון שהאשה שנתגרשה אין בנותי' ניזונו' משום תנאי כתובה כו' והכי מוכח פ' הנושא ע"ש תמה אני דאדרבה התם מבואר ההיפך ע"ש דף ק"ג דפריך הש"ס מי לא עסקינין דהוו בשעת קנין והיכי דמי כגון דגרשה ואהדרה אלא איהי דלית' בתנאי ב"ד מהני לה קנין בנות דאיתנהו בתנאי ב"ד לא מהני להו קנין מיגרע גרעי אלא בנותיו ה"ט כיון דאיתנהו בתנאי ב"ד אומר צררי אתפסנהו וע"ש הרי לפנינו דבנתגרשה אכתי איכא תנאי ב"ד על הבנות וצ"ע:
סעיף ג
ס"ק ג
נהארסה בעודה קטנה כתב הר"ן פ' נער' ז"ל דברי הרמב"ם ז"ל מוכיחין פי"ט מהל' אישו' דאפילו נתארס' כשהיא קטנה אבדה מזונותיה אבל הר"ח ז"ל כתב דדוקא כשארסוה בנערותיה אבל כשהיא קטנה לא דלא כל כמינייהו לארסה כשהיא קטנה להפסידה מזונותיה וכ"כ הרב בעל העיטור ז"ל והרשב"א ז"ל הוסיף דמסתברא דאפילו ארסוה לדעת' לא אבדה מזונותיה משום דאין מעשה קטנה כלום וכדתנן פ' מציא' האשה דף ס"ח יתומה שהשיאתה אמה או אחיה לדעתה וכתב לה במאה או בחמשים זוז יכולה היא משתגדיל להוציא מהם מה שראוי להנתן לה ואע"ג דקי"ל הפעוטו' מתנתן מתנה במטלטלין כדאי' פ' הנזקין וה"ה למחילתן מזונות ופרנסה שאני כיון דאינן אלא מקרקעי כדמסקינין לקמן הלכת' מקרקעי ולא מטלטלי בין לכתובה בין למזונו' בין לפרנסה הוי ליה כמקרקע וכשם שאין מתנתן מתנה בהן כך אין מחילתן מחילה ולפי טעמו ז"ל אפילו מחילה בפירוש לא מהני עכ"ל ואיכא למידק בהא דכתבו תוס' פ' הכותב דף פ"ו ד"ה תיזל ותימחלה לכתובה ז"ל קשה לרבינו יצחק דמה הרויחה הא אמרינן בסמוך מאן דדאין דינא דגרמי מגבי בי' דמי שטרא מעלי' כו' ויש מפרשים דקטנה היתה כמו הפעוט' מתנתן מתנה ולא מיחייבא מדינא דגרמי עכ"ל גם הר"ן פרק הכותב הקשה קושי' זו כתב יש לומר דקטנה היתה והגיעה לעינ' הפעוטו' ומחילתה מחיל' והיא אינה בת תשלומין שהקטן פגיעתו רעה ע"ש והא מדינ' דגמר' כתובה אינה נגבית אלא מן הקרקע והיכי מהני מחילת הפעוטות ונראה ליישב לפמ"ש ר"ת בטעמא דמוכר שט"ח לחבירו וחז' ומחלו מחול משום דב' שיעבודין יש למלוה שיעבוד הגוף והוא אינו נמכר ושיעבוד נכסים הוא דנמכר וכיון דמחיל לשיעב' הגוף ממילא פקע שיעבוד נכסי שאינו אלא ערב כמבוא' בהרבה מקומות וא"כ בקריבתי' דר' נחמן כבר מכרה אמה שיעבוד נכסי ללוקח וא"כ אין לה שיעבוד קרקעות ולא נשאר אלא שיעבוד הגוף שאין בו משום לתא דקרקעות שפיר יכולה הפעוטה למחול כיון דאין קרקע שלה רק שיעבוד הגוף הוא דמחלה וממילא פקע שיעבוד נכסי של הלוקח אבל בפרנסה ומזוני המגיע לבנו' דיש להן שיעבוד הגוף ושיעבוד נכסים על הקרקעות ה"ל כקרקע ממש ולא מהני מחילת הפעוטו' וכ"ת אכתי גבי פרנסה ומזוני נמי אית לה ב' שיעבודים שיעבוד הגוף ושיעבוד נכסי נהי דלא מהני מחילה לגבי שיעבוד נכסי דהוי קרקע תיהני מחילתה לשיעבוד הגוף וממילא תפקיע שיעבוד הנכסים זה אינו דכיון דעכ"פ יש לה שיעבוד קרקעו' ואם תמחו' שיעבוד הגוף יהיה בטל שיעבוד הקרקעו' מש"ה לא מהני מחילת' אפילו לשיעבוד הגוף דהיא הנותנת הואיל ועי"ז תפקע קרקע משא"כ התם בפ' הכותב דאין לה שום זכות בקרקע שכבר נמכר ללוקח כל שיעבוד הנכסים ולא מפסדא היא קרקע ע"י מחילה זו ולכך מהני מחילתה. ועוד נראה דבפרנסה דה"ל בע"ח דאחין וכדאי' פ' מציא' האשה ושום חיוב ליכא על האחין גופייהו אלא על הנכסים שהניח להן אביהן והאחין לא נתחייבו מעולם לפרנס' הבת מש"ה שפיר כתב רש"י ז"ל שם דף ס"ז דאפילו מחלה הקטנה בפירוש לא מהני דה"ל כקרקע דשיעבוד פרנסה מן הקרקע הוא ושיעבוד הגוף ליכא הכא דהא דהוי בע"ח דאחי היינו מנכסים שהניח להן אביהן. ולפי"ז במזונות דה"ל בע"ח דאביהן משום תנאי ב"ד אפשר דמצי מחל' לשיעבוד הגוף לגבי' אבי' וממילא פקע שיעבוד נכסים וכיון דעיק' המחילה אינה על הקרקע אע"ג דנפקא מיניה לגבי קרקע לא אכפת לן ודיינינן לה כנותנת במטלטלין דמקח מקח וה"נ מחילתה מחילה ואפשר שזו היא דעת הרמב"ם דגבי פרנסה פסק כמתני' דלא מהני מחילתה וגבי מזוני מהני מחילתה ודו"ק.
ס"ק ד
ויש אומרים דלא אבדה מזונות כשתתארס כשהיא נערה. והוא דעת הרב המגיד והרשב"א דבעי' קידושי תורה ובס' בית מאיר הקשה דאף בנשואין לא תפסיד קטנה דגם נשואי' דרבנן נינהו יעוד קשה דברי הרשב"א דיליף אירוסי קטנה לדעת' דלא תפסיד מפרנסה ואיך אפשר לדמויי לשם דאף בנשואין אינה מפסדת ואפי' נדחק דנשואה יש לה מזונות מהבעל משא"כ ארוסה דלית לה מזונות מהארוס קשה חדא הרמ"א סתם כהרמב"ם דיש לה מהארוס ואי זה בזה תלי' קשי' ותו קשה לי על שטה זו דקטנה אפילו האירוסין דמדעתה לא תפסיד א"כ לרב דפסקי' כותיה דתנאי כתוב' עד דתלקחון לגברין הוי' דאירוסין ע"כ היינו דוקא באירוסין דנערות שהם קידושי תורה א"כ מנ"ל למילף מלשון תנאי כתובה זה דאם נשאת בקטנות דאבדה מזוני ומה בכך דיש לה מהבעל כיון דקטנה מעולם לא הוציאה לישנא דהתנאי כתובה מהחיוב וצ"ע עכ"ל. ואינו קושי' דמה שיש לה מזונות מהארוס לדעת הרמב"ם היינו משום דתנאי כתובה עד הוי' דאירוסין ומפסידה על ידו מזונות האחין מש"ה אמרינן דארוס אדעתא דהכי נחית שיתן לה הוא מזונות כדי שלא תשאל על הפתחים ולא תפסיד על ידו וא"כ מה שמפסדת מזונות מהאחין הוא סבה למה שמתחייב הארוס ליתן לה מזוני אבל בקטנה דאירוסין דידה לאו כלום הוא דלאו קידושי תורה נינהו ולא מקרי הוי' דאירוסין ואית לה מזונות מן האחין ממילא אין לה על הארוס כלום משא"כ בנשאת אפילו בקטנותה דלא מחמת התנאי דתלקחון לגברון דהני נשואין לאו תורה היא אלא כיון דעיקר תקנתא דמזון הבנות היא כי היכי דלא תתזיל וכיון שנשאת יש לה מזונות מהבעל דאפילו בנשואין דרבנן תקינו לה מזונות מבעל וכל שיש לה מזונות מן הבעל לא תקנו לה מן האחין אבל מן האירוסין כיון דאין כאן אירוסין גמורין וא"כ אין כאן הוי' דאירוסין בכדי שתפסיד מכח לשון תנאי כתובה וגם מדינא אין לה מזונות מן הארוס ושייכא בה תקנתא דמזון הבנות ואין לומר שלא יהיה לה מזונו' מן האחין ויהיה לה מן הארוס דאדרבה מה שאין לה מן האחין הוא סבה לשיתחייב הארוס כשהיא מפסדת אמטולתי' וכיון דמדינא אית לה מן האחין ומן הארוס אין לה מדינא מהיכי תיתי נהפך הסדר לפטור את החייב ולחייב את הפטור. משא"כ בנשואין דאף דנשואי קטנה דרבנן הן מ"מ מדינא אית לה מזוני שכן תקנו לה נשואין דרבנן ומזוני מיניה דבעל ולאו מחמת שאין לה מן האחין ואין זה סיבה למה שחייב הבעל אלא מצד הנשואין עצמן תקנו לה מזוני כעין דאורייתא וכיון שיש לה מן הבעל לא שייך גב' תקנתא דמזון הבנות אבל באירוסין דאין הארוס חייב מצד עצמו וגבי אחין עדיין תנאי כתובה שייך בה פשיטא דאית לה מזוני מן האחין ולא שייך כלל לומר לא יתנו האחין ויתן הארוס דמאי חזות למיעקר תנאי כתובה ולחייב הארוס במה שאינו חייב דדוקא באירוסין גמורין כיון דמדינא מפסדא מתנאי כתובה אמרו דניחא ליה לארוס מה שא"כ כאן וזה פשוט וברור:
ס"ק ה
יבם אשת אחיו וילדה לו בת. בעי' דריש לקיש בת יבמה יש לה מזונות ע"ש וכתבו תוס' שם ד"ה בת יבמה וז"ל וצ"ע אי הוי מצי למיבעי נמי לענין כתובת בנין דכרין כו' מיהו אארוסה נראה דלא הוי מצי למיבעי לענין כתוב' בנין דכרין דהא לא יהיב לה אב מידי כל זמן שהיא ארוסה עכ"ל. וכ"כ בשטה מקובצת ז"ל ואפשר כיון דבבת ארוסה לא מצי למיבעי לענין כתובת בנין דכרין לכך כולהו איבעי' בעי' להו לענין מזונות עכ"ל. משמע מדבריהם דהך בעי' דבת שני' דקודם בת ארוסה הוי נמי מצי למיבעי לענין כתובת ב"ד ולי נראה דהתם ודאי לאו בעי' היא לכתובת ב"ד דהא איבעי' דבת שני הכין הוא מי אמרי' כיון דלית לה כתובה לית לה מזוני או דלמא אמה דעבדא איסור' קנסוה רבנן איהי דלא עבדה איסורא לא קנסו' רבנן ובפ' האשה רבה דף צ"א בהא דתנן ואין יורשין של זה ולא יורשין של זה יורשין כתובתה ופריך כתובה מאי עבידתא אמר רב פפא כתובת בנין דכרין פשיט' מהו דתימ' לדידה דעבד' איסור' קנסוה רבנן לזרעה לא קנסו רבנן קמ"ל מבואר מזה דגם לזרעה קנסו רבנן והכא גבי בת שני' עלה בתיקו ופסקו הפוסקים דמהני תפיסה משום דהוי ספיקא דדינ' אלא ודאי דכתובת ב"ד שאני דאינון ירתון כסף כתובתיך כתב לה וכיון דאיהי לית לה כתובה אין להם מה לירש אלא דמהו דתימא הוי אמינא דלדידה דעבדא איסורא קנסו' ואפ"ה לזרעה ניתב כתובה קמ"ל כיון דאיהי לית לה אין לבניה מה לירש אבל מזונות דלאו מחמת אם קא ירתי שפיר איבעי' ליה אי קנסו לזרעה אף דלאו בכתובה דידה תלי' לפ"ז גם בשניה פשיטא דלית להו כתובת ב"ד כדמוכח מהך דפ' האשה רבה וכנ"ל וא"כ קש' אמאי שבקי תוס' הך בעי' דשני' דאיבעי' קודם לארוסה ואפשר כיון דשני' יש לה תוס' ונדוניא שפיר משכחת לה כתובת ב"ד מיהו הרא"ה כתב דכיון דשני' אין לה כתובת מנה ומאתים גם תוס' אין לה דתנאי כתובה בתר כתובה גריר וכיון דאין לה עיקר כתובה כמי שאין לה כתובה דמי ע"ש שהובא בר"ן מיהו זהו דוקא בתר דסלקא האיבעי' בתיקו א"כ ה"ל כמו שאין לה כתובה אבל לפי מה דבעי אם יש לבת מזונות ה"ה כתוב' ב"ד נמי איכא אלא לבתר דסליק בתיקו אין לבת מזונות ולא לבן כתובת בנין דכרין ודו"ק.
ס"ק ו
וכן בת ארוסתו גם זה בעי' דלא אפשיט' פ' נערה דף נ"ד בת ארוסה יש לה מזונו' או אין לה כיון דלית לה כתובה אית לה מזוני או דלמא כיון דלא תקינו רבנן כתובה עד שעת נשואין לית לה תיקו ופירש"י כגון שכתב לה מן האירוסין א"נ רבנן תקנו נמי לארוסה והרא"ש כתב ז"ל והראב"ד ז"ל פי' בת ארוסה שנשאת מיבעי' ליה כיון שנולדה לו קודם שנכתב' הכתוב' והאי פירוש' ניח' טפי דאלו לא נשאת כיון דאיהי לית לה אף בתה לית לה עכ"ל וע"ש. ולפ"ז ניח' דבעי בבת ארוסה ולא בעי בארוסה עצמה אם יש לה מזונות שהרי ניסת לו ובודאי יש לה אלא בבת הוא דקא מיבעי' ליה כיון שנולדה לו קודם שנכתבה הכתוב' מי נימ' כיון דסוף סוף נשאה ואית לה כתובה מי נימ' דלמפרע חיילא לגבי בתה ומשעת אירוסין גופה וכמ"ש בשטה מקובצת שם וז"ל פי' כגון שבא על ארוסתו וילדה הימנו בת ושוב נשאה מי אמרינן כיון דסוף סוף הרי נשאה ויש לה כתובה למפרע חיילא שיעבוד כתובה זו לגבי בתה שנולדה לו בעודה היתה ארוסה לו או דלמא כיון דבשעה שנולדה לו לא היה לאמה כתובה שוב אין לה תנאי כתובה וכן פירש הראב"ד ז"ל ככתוב בפסקי הרא"ש ז"ל וע"ש ומזה דאם נתעברה וילדה קודם אירוסין ודאי לא מקרי בנין נוקבין דיהוין ליכי מינאי שהרי עדיין לא היה שום אישות ביניהם אלא בנתעברה וילדה עודה ארוסה ולבסוף נשאה מיבעי' אי חיילא למפרע שעבוד כתובה לבת זו שנולדה כשהיתה ארוס' משא"כ קודם אירוסין ודאי ליכא למימר שתחול למפרע כשהית' פנוי' וכן אם מת כשהיא ארוסה נמי לא מיבעי' ליה כיון דהיא עצמה לית לה מזוני ע"כ לא חיילא גבה שעבוד תנאי כתובה מן האירוסין ואמאי יהיה לבתה זכות יותר ממנה אלא דוקא בנתעברה וילדה באירוסין ואח"כ נשאה מיבעיא ליה דאפשר כיון דנשאה אח"כ חיילא למפרע משעת אירוסין וא"כ ה"ל שפיר בנין נוקבין דיהוין ליכי מינאי זהו המתבאר משיטת הראב"ד והרא"ש ז"ל:
ושיטת רש"י ז"ל דמיבעיא ליה באירוסין גרידא ומת קודם שנשאה כמ"ש, וקשה מאי מספקא ליה אי איכא תנאי כתובה באירוסין הא ע"כ ליכא תנאי כתובה בארוסין דהא תנן הגיע זמן ולא נשאו אוכלות משלו הא קודם שהגיע זמן אינה ניזונת, ואי איתא לתנאי כתובה באירוסין אמאי היא עצמה אינה ניזונת ואין לפרש ולומר דמיירי בנתעברה אחר שהגיע זמן ולא נשאו, דסתימת לשון רש"י לא משמע הכי:
ובשטה מקובצת כתב עוד וז"ל בת ארוסה כלומר אדם הבא על ארוסתו וילדה הימנו בת ומת בעודה ארוסה מי אית לה מזוני מן האחין או לא מי אמרינן כיון דאית לה לארוסה אית לה לבת מזונות מנכסי אבי' עד שתבגר או עד שתארס או דילמא כיון דלא תקינו רבנן כתובה עד שעת נשואין לית לה לבת מזוני תיקו, וה"ה דהוי מצי למיבעיא בארוסה גופה אי אית לה מזוני עכ"ל, והוא תמוה לענ"ד דהיכי מצי למיבעיא בארוסה גופה אי אית לה מזוני כיון דבהדיא תנן הגיע זמן ולא נשאו אוכלות משלו הא קודם לכן לא:
מיהו יש לומר דהתם לאו בתנאי ב"ד קא אכלה דדוקא מזונות דאחר מיתה הוא דהוי משום תנאי ב"ד וכמ"ש הר"ן בפ' נערה גבי מוחלת כתובתה דאין לה מזונות, ע"ש שכתב דהינו דוקא לאחר מותו דהוי משום תנאי כתובה אבל בחייו לאו משום תנאי כתובה אלא משום מע"י קא אכלה ע"ש ועיין מ"ש בס' צ"ג ס"ק [ו'] אמנם לענ"ד נראה דגם לאחר מיתה מוכח ממתניתין פ' אלמנה ניזונת (דף צ"ז) דאין לארוסה מזונות, דאי' התם ר' שמעון אומר מן האירוסין לא תמכור אלא בב"ד מפני שאין לה מזונות, מבואר דארוסה אין לה מזונות לאחר מותו, וכיון דהיא גופה לית לה תנאי כתובה מאי מספקא ליה גבי בתה:
ונראה דעיקר תנאי ב"ד במזונות האלמנה לאחר מיתה אינו אלא מפני שכל זמן שלא נשאת לאחר ואומרת מחמת פ' בעלי שכבודו גדול עלי אני יושבת וכמ"ש רש"י פ' החולץ (מא, ב) ע"ש, ובארוסה ליכא כבוד בעלה עליה אין בה משום איבול כלל דארוסה לא אוננת וכיון דאין עליה כבוד בעל לא שייך בה מיגר ארמלותך דכך היה עיקר התקנה ולכך ארוסה אין לה מזוני, ולכך לא קא מיבעיא ליה אלא בת ארוסה דתנאי זה אינו משום כבוד בעלה, ודוק:
ס"ק ז
שנולדה לו בעודה ארוסה, כתב בח"מ אבל נתעברה קודם שנשאת וילדה אחר שנשאת קרינן בי' בנין נוקבין דתהווין ליכי מינאי ע"ש, ונראה דכיון דתקנת בנין נוקבין אינה אלא אחר שנולדו דעובר אין לה תקנת בנין נוקבין כדאמרינן פ' אלמנה לכ"ג (דף ס"ו) [סז, ב] אי האי דמיעברא בן הוא לא עדיף מהאי דקאי ואי בת היא אמאי קא אכלה בתקנתא דרבנן וכל כמה דלא נפיק לאויר העולם לא תקינו לה רבנן ע"ש, וא"כ כיון דתקנת בנין נוקבין לא הוי אלא כשיצאו לעולם לפיכך כשנולדו לאחר נשואין כיון שיצאו לאויר העולם כשהיא נשואה קרי בי דתהווין ליכי מינאי ולפ"ז אפי' נתעברה קודם אירוסין וילדה אחר נשואין יש לה מזונות דכיון דאזלינן בתר לידה מקרי שפיר דתהוין ליכי מינאי ודו"ק:
ס"ק ח
ולבת פוסקין לה דבר המספיק לה לבד, כתב ב"ש ועיין בש"ס דשמין הנכסי' ונותנין לה מזונות וכסות ע"ש, וכבר הקשה קושי' זו בשטה מקובצת פ' מציאת האשה (דף ס"ח) ז"ל ועוד איכא למידק דהרמב"ם ז"ל פסק כשמואל דשמין באב כדאיתא פ"כ מאישות ובפי"ט כתב ז"ל האשה פוסקין לה לפי כבודה וכבוד הבעל ולבנות פוסקין להן דבר המספיק להן כו' וכתב הרה"מ שם בפי"ט דכן מפורש בירושלמי דהבת לא עולה ולא יורדת וע"ש, ומעתה קשי' האיך מצינן לתרוצי הך ברייתא לדידי' דפסק כשמואל ומאי שמין הנכסים דקתני כו' והרי אין כאן לא עליה ולא ירידה וכפי צורך בעי למיתב להו בין עני בין עשיר וע"ש מ"ש ליישב:
ס"ק ט
ואין הבנות נשבעות. כתב ב"ש ז"ל דלא חיישינן לצררי דלקטנות לא מתפס צררי כמ"ש תוס' פ' שני דייני גזירות, וכ"כ תוס' פ' השולח (דף נ"א) [לד, ב ד"ה אין], ובתוס' פ' הנושא [קב, ב ד"ה אימר] (אי) [איתא] דאפי' בקטנות חיישינן לצררי דמתפיס בשעת מיתה דגם לבנותיו ניחא ליה בהרוחה דידהו וכן הוא בר"ן שם, לפ"ז אפי' מת כשהן קטנות צריכות לישבע לאחר שיגדלו ע"ש, ולענ"ד נראה דאין צריכות לישבע כלל דאי נימא דקטנות צריכות לישבע אחר שיגדלו א"כ היאך בנות קטנות ניזונות דהא חשוד דאפיק שטרא על היתומים אינו גובה כלל כמבואר בש"ע ח"מ סי' צ"ב סעי' י"ב משום דגבי יתומים החמירו דאם אינו יכול לישבע אינו גובה ע"ש, וא"כ האיך גובין מזונות לקטנות כיון דאינן יכולות לישבע אלא ע"כ דליכא שום שבועה על הבנות משום דלגבי בני חרי לא חיישינן כלל לצררי:
ס"ק י
מכרו או משכנו או נתנו אינן ניזונות מהן. בפ' מציאת האשה [סט, א] תלה ליה רב לרבי ביני חיטי האחין ששיעבדו מהו הוי יתיב ר' חייא קמי' א"ל מכרו או משכנו ע"ש, ובחידושי פני יהושע כתב וז"ל לכאורה נראה דדוקא במשכנו בפירוש הוא דמספקא ליה כגון שעשאו אפותיקי או ששיעבדו לו כל הנכסים בפירוש דהוי נמי משכנו, משא"כ היכא דלא משכנו בפירוש אלא דאיכא על האחין מלוה בשטר שלוו קודם מיתת אביהן או לאחר מיתה לא מספקא ליה דפשיטא דמוציאין מנכסים הללו למזון האשה והבנות דלא מקרי נכסים משועבדים, ולפ"ז נראה לכאורה ראי' גמורה לשיטת רב האי גאון וסייעתו דפסקו מלוה ע"פ מוקדם קודם למלוה בשטר מאוחר וכ"פ בש"ע ח"מ סי' ק"ד [סי"ג] ע"ש, ובס' הפלאה כתב כיון דאסור למכור בנכסים מועטים ה"ל כהאי דאחריך לפלוני ויש בע"ח על הראשון דאין ב"ד מגבין משום דאסור למכור כמבואר בש"ע ח"מ סי' רמ"ח ע"ש. ונראה דאין הנדון דומה לראי' דהתם באחריך אם לא יגבו הב"ד לבע"ח ותשאר הקרקע לאחריך א"כ ממילא הוא שלו שהרי שייר הראשון וזכה בה אותו פ' והוא אינו חייב כלום לבע"ח, אבל הכא כיון דהבנות נמי אינן אלא בע"ח והאחין יש עליהן חוב בשטר והבנות הן בע"ח בע"פ ואם הדין הוא דבע"ח בשטר קודם לבע"ח ע"פ המוקדם א"כ כדין הב"ד עושים שמגבים הבע"ח בשטר ואע"ג דעי"ז גורמין היזק לבנות שהן מלוה ע"פ מ"מ דינא הכי הוא דחוב בשטר יש לו קדימה, משא"כ אם רוצים למכור סתם בודאי איכא אסורא להפסיד לבנות, אבל התם באחריך לפלוני אין הדין נותן להגבות לבע"ח שהרי אם ישתייר לאחריך אין לבע"ח שום שייכות בקרקע זו וכדין יזכה בו האחריך:
ס"ק יא
אין הבנות ניזונות ממשעבדי אפילו קנו ממנו, פ' הנושא (דף ק"ב) בגמ' מי לא עסקינן דהוו בשעת קנין וה"ד כגון דגירשה ואהדרה אלא איהי דליתא בתנאי ב"ד מהני בה קנין. בנות דאיתנהו בתנאי ב"ד לא מהני בהו קנין מגרע גרעי, אלא בנותיו ה"נ כיון דאיתנהו בתנאי ב"ד חישינן אימר צררי אתפסנהו, וכתבו תוס' שם ז"ל תימה לרבי דבגיטין פ' הניזקין תנן אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם ומפרש בגמ' (דף נ') טעמו לפי שאין כתובין כו' והכא מפרש טעמא משום צררי אתפסה ע"ש, עוד הקשו בהא דלגבי משעבדי חיישינן לצררי ולבני חרי לא חיישינן:
והנראה לענ"ד בזה דודאי כל שמגיע לה בתנאי ב"ד איכא למיחש טפי לצררי וכ"ש לבנותיו דניחא ליה בהרווחה דידהו, אלא דתנאי ב"ד אלמוה רבנן וחשבי לה כמוחזק שלא יהיה אדם נאמן לטעון נגד תנאי ב"ד פרעתי אלא כשיביא ראי' בעדים או בשובר וכמ"ש הר"ן ר"פ אלמנה ניזונת גבי יתומים אמרו נתנו והיא אומרת לא נטלתי נכסי בחזקת אלמנה קיימי, ע"ש שכתב ז"ל דרבנן העמידו הנכסים בחזקתה למה שהוא משועבד לה מתנאי ב"ד כדי שלא יוכלו היורשים לטעון פרעתי עכ"ל, ומש"ה בבני חרי דהעמידו בחזקת הבנות מתנאי ב"ד לא חיישינן לצררי דנגד תנאי ב"ד צריך בירור, אבל למשעבדי דליכא תנאי ב"ד דהא אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדי', אלא ע"י הקנין הן רוצות לטרוף משעבדי לזה אמרו שפיר כיון דבתנאי ב"ד הוא חיישינן אימור צררי אתפסה וא"כ החשש דצררי אלים הכא טובא דכיון דאיכא תנאי ב"ד עביד דמתפיס צררי ולא שייך למימר העמידו נכסים בחזקתן מחמת תנאי ב"ד דלגבי משעבדי ליכא תנאי ב"ד דהא אין מוציאין מנכסים משועבדים ומשום קנין דידי' קאתו עליה לכך חיישינן לצררי, והשתא ניחא מה שהקשו בתוס' דאמאי מפרש בפ' הנזקין טעמי אחריני למה שאין מוציאין למזון האשה והבנות תיפוק ליה משום צררי, משום דאי לאו דאין מוציאין ממשועבדי' מהני טעמי דאמור הם לפי שאינן קצובין או שאינן כתובים והוי חיילא תנאי ב"ד אף למשעבדי תו לא הוי חיישינן לצררי דכיון דהוי חייל תנאי ב"ד היו הנכסים בחזקת הבנות שלא יוכלו לטעון נגדם פרעתי אלא בשטר או בעדים, אבל השתא דלא תקנו למשועבדים אין הנכסים בחזקתה ומ"מ כיון שהוא מתחייב מתנאי ב"ד איכא חששי טובא אימר צררי אתפסה, זהו הנראה לענ"ד ונכון הוא:
ס"ק יב
ויש מי שאומר דהני מילי בשקנו ממנו בשעת נשואין בכלל מה שקנו ממנו בתנאי כתובה, והוא דעת הרמ"ה בטור, וכתב בח"מ וז"ל דעת הרמ"ה בעל דעה זאת דלא חיישינן לצררי אלא היכא דקנו מיניה דרך כלל על הכתובה ועל כל תנאי כתובה דאז אפשר דנתן צררי לבנותיו והא דלא לקח השטר מהם דהשטר לא עליהם נכתב אלא על האשה אבל אם כתב שטר באנפי נפשי' על הבנות או קנו ממנו לדבר זה בפני עצמו בין אחר הנשואין בין בשעת הנשואין כל זמן שאין ביד היורשים שובר לא חיישי' לצררי רק הבנות נשבעין וטורפין ממשעבדי דהי' לו ליקח השטר מידם או לכתוב שובר ולמסור ביד בניו כדי שלא יבאו הבנות לתבוע פעם שנית מהם עכ"ל. ואכתי קשיא לי דמה בכך שהשטר אינו ביד הבנות והוא על שם האשה הרי אם נתחייב לשנים ונתן השטר ביד אחד מהם כל זמן שישנו לשטר בעולם ביד האחד גם השני גובה בו ממשעבדי ואפי' אם פרע לאחד מהם צריך לפרוע לשני ועיין בח"מ סימן ל"ט סעיף י"ד חייב עצמו לשנים בקנין כו' ומסר החייב השטר לאחד מהם אע"פ שלא ידע השני במסירה זו כו' זכה זה בחלקו וע"ש בש"ך ומשום דבקנין כזה תיכף ואפשר לומר דהתם חייב עצמו לשנים וכתב השטר על שם שניהם ומש"ה אפי' פרע זה שהשטר בידו כיון שלא החזיר לו השטר ועדיין בידו הוא גובה השני אבל הכא לא כתב כלל שם הבנות אלא דקנו מיני' על הכתובה ועל תנאי הכתובה בכלל וממילא זכו הבנות אבל השטר אינו כתוב על שם הבנות כלל אלא דלפ"ז קשה דאין אלו הבנות בכלל הקנין כיון דלא קנו מיני' אלא על תנאי כתובה והני בנות דאיתנהו בעולם היינו דאיגרשה ואהדרה אינן בכלל תנאי כתובה זו דהתנאי הוא על בנן נוקבין דהווין ולא על אלו שכבר נולדו לו ואין להן אלא מכח תנאי כתובה הראשנה ולא מכת תנאי כתובה זו דאינן בכלל וא"כ גם הקנין אין חל עליהן וע"כ צ"ל דקנו מיני' בפירוש על אלו הבנות וכתב עליהם השטר אלא שכללן עם התנאי כתובה וא"כ הדרא קושיא לדוכתה דמה בכך כיון שהזכיר שם הבנות ה"ל כחייב עצמו לשנים ונתן השטר ביד אחד מהם דאינן יכול לטעון פרעתי גם נגד השני וכמ"ש בש"ס דפריך מי לא עסקינין דהוי בשעת קנין כגון דגירשה ואהדרי כו אלא בנותיו היינו טעמא כיון דאיתנהו בתנאי ב"ד אימר צררי אתפסנהו א"כ משמע דבנות דומיא דבת אשתו וכי היכי דבת אשתו מפורש בקנין ה"נ הבנות מפורש בקנין או בשטר וא"כ מה בכך דקנו מיני' בכלל הכתובה ותנאי כתיבה וצ"ע. ואפשר דכונת הרמ"ה דכיון דאיתנהו בתנאי ב"ד והוא יפה כחה כל כך שהקנה לה בקנין אע"ג דאית לה תנאי ב"ד לכך איכא למיחש לצררי וכמ"ש תוס' שם פ' הנושא ד"ה הב"ע שקנו מידו ע"ש בתירוצם האחרון וס"ל להרמ"ה דוק' כי קנו מיניה בכלל התנאי כתובה וכיון דמדינא תנאי כתובה אין צריך קנין והוא ייפה כחה וקנו מיני' בודאי להעדפה ולטפויי זכותה קא מתכוין כיון דאיתנהו בתנאי כתובה הראשונה לכך חיישי' לצררי אבל אם הקנין או השטר הי' באנפי נפשיה ולא בכלל תנאי כתובה בזה לא חיישי' לצררי אלא דעם כל זה לא זכיתי לירד לסוף דעתו ז"ל דכיון דאלו הבנות דאיתנהו בעולם אינן בכלל תנאי כתובה השני' אלא בכלל כתובה הראשנה א"כ ה"ל בנות באנפי נפשי' ואמאי נחוש לצררי וצ"ע:
סעיף יא
ס"ק יג
והבנים ישאלו על הפתחי' כתב הרמב"ן בחי' ר"פ מי שמת ז"ל אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון. ורבינו אלפסי אפקה לבר מהלכתא משום דסוגיין כרבנן ריהטא וכן כל הגאוני' ז"ל ועיקר ואין לחוש לדברי הרב ז"ל דפסק כאדמון וי"א דאדמון לאו מפלג פליג אלא אתמוהי מתמה ונפקא מיני' דאם קדמו ומכרו בנכסים מועטי' מה שמכרו מכרו כדאמר ר' אסי א"ר יוחנן ומהא דאדמון גמר לה דכיון דמספקא לי' לית לן לאפוקי נכסי מידא דלוקח כך פי' ר"ת ז"ל כדי שלא לעקור כלל המסו' בידינו שבכל מקו' שר"ג אומר רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו עכ"ל מבואר מדבריו דלרבנן קדמו ומכרו מוציאין מיד הלוקח אלא משום דמספקא לי' לאדמון ור"ג אמר שרואה את דבריו לכך אין מוציאין. וקשי' לי' בהא דאי' התם ר"פ מי שמת דף ק"מ פשיטא מרובין ונתמעטו כבר זכו בהן יורשין מועטין ונתרבו מהו ברשות יורשין קיימי הלכך ברשותן שבוח או דלמא סלוקי סלקי יורשין מהכא ת"ש דא"ר אסי א"ר יוחנן יתומי' שקדמו ומכרו בנכסים מועטין מה שמכרו מכרו וע"ש וכיון דטעמא דמה שמכרו מכרו אינו אלא משום דמספקא לי' ומספיקא לית לן לאפוקי נכסי מידא דלוקח אבל כל שלא מכרו אית בהו דינא דנכסים מועטי' והבני' ישאלו על הפתחי' א"כ אכתי מיבעי' לן כל שלא מכרו ועדיין לא יצאנו מידי ספיקא דאפשר סלוקי סלקי יורשי' מהכא דהלכה כרבנן (הגה"ה ועוד אפשר לומר דכל שהבנו' מוחזקין בנכסים אין מוציאין מידן מספק ואפי' נתרבו אח"כ כיון דדינ' דר' יוחנן אינו אלא דמספיק' לא מפקינין מידא דלוקח ה"נ לא מפקינין מיד הבנות וצ"ע) ובפ' אלמנה לכה"ג דף ס"ז אי' ר' ישמעאל ב"ר יוסי אומר הבת מאכלת הבן אינו מאכיל כו' אמר אביי הכא בנכסים מועטים עסקינין כו' ונכסים מועטים דבנות נינהו והאמר ר' אסי א"ר יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו וע"ש ואי נימא דהא דמה שמכרו מכרו אינו אלא לאדמון דספוקי מספקא לי' ואתמוהי דקא מתמה אבל לרבנן דפשיטא להו דינא דנכסים מועטים מה שמכרו אינו מכור מאי פריך לי' לר' ישמעאל בר"י משום אביו לימ' דס"ל כרבנן דפשיטא להו בנכסים מועטים ישאלו הבנים על הפתחים ומה שמכרו אינו מכור ונכסי בחזקת בנות קיימי אלא ע"כ מוכח דאפי' לרבנן מכרן מכור ולית מאן דפליג בהא וצ"ע:
סעיף יד
ס"ק יד
אם קדמו הבנים ומכרו נכסין מועטי' מכרן קיים ר"פ מי שמת כתב הרשב"ם יתומים שקדמו קודם שהעמידו בנות בדין והרא"ש כתב שם וז"ל פירשב"ם וקודם שהעמידו בדין הבנות וכן פירש"י בכתובות פ' הנוש' דף ק"ג וכן מסתבר דאם יכולים למכור אף לאחר שהעמידום בדין קודם שמכרו הבנות א"כ מה הועילו חכמים בתקנתם שמא הבנות אינן רוצות למכור כי רוצי' להתפרנס בשבח הקרקע ומיהו בכתובת מוכח דאף אחר שעמדו בדין אם מכרו מכור אע"פ שזיכו ב"ד את הבנות בגוף הקרקע להתפרנס ממנה אכתי ברשו' יתומים קאי דאם נשאו הבנות חזר המותר ליתומים ע"ש בפ' נערה דף נ"ב דאי אנסב ולא איבגר כ"ע לא פליגי דאינה ניזונת יותר וכן מוכח פ' אלמנה לכה"ג דף ס"ז דקתני התם ר' ישמעאל בר' יוסי אומר בשם אביו הבת מאכלת כו' ומוקי לה התם בדאיכ' בנים ובנות ונכסים מועטין ואמן מעובר' כו' ופריך והאמר ר' אסי א"ר יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטי' מה שמכרו מכרו אלמא יש כח בני' בנכסים מועטים ואם איתא שאינן יכולין למכור לאחר שעמדו בדין לישני הא דר"י בר"י דהבת מאכלת היינו לאחר שעמדו בדין ועוד ראי' כו' וכן משמע נמי בשמעתין דאם איתא דאין יכולין למכור אחר שעמדו בדין אכתי תיבעי' לי' מועטין ונתרבו אחר שעמדו בדין מהו עכ"ל הרא"ש וע"ש בתוס' ובשטה מקובצת ר"פ מי שמת הביא ג"כ הנך ראיות דלא מהני עמדו בדין והוסיף עוד וז"ל ונראה לי טעמו של דבר לפי שמזונות הבנות ממקרקעי וקרקעות בחזקת היתומים הן כל זמן שלא מכרום הבנות ואין הב"ד מגבין לבנות להקנותן להן אלא להרא"ש שיתן במכירה למזונות עכ"ל וע"ש. ולענ"ד נראה דרש"י ורשב"ם מודו דאפילו אחר העמדה בדין עדיין יש לבנים תפיסת יד בנכסים מועטים וכדמוכח מכל הני ראיות שהביאו תוס' והרא"ש ומ"מ בדקדוק כתבו דמה דאמר רב אסי א"ר יוחנן מה שמכרו מכרו אינו אלא קודם העמדה בדין אבל אחר שעמדו בדין מוציאין מיד הלקוחות שקנו אח"כ משום דר' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרווייהו בפ' הניזקין דטעמא דאין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים משום שאינן כתובים ומעיקר' הכי אתקין רבנן דלא ליהוי ככתובין אצל משעבדי ועיין ש"ך ח"מ סימן ס' ס"ק י"ב שכתב ז"ל ומה שהקשו תוס' והרשב"א בחידושיו שם על פירש"י דא"כ מאי פריך אדהכי בנות נמי הא אינו מועיל כתובה דבנות מדאמר עולא לעיל כתובין הן אצל בע"ח ואין כתובין אצל משועבדים אלמא לאו משום דלא כתיבי אלא משום דעיקר תקנתא הכי הוי ע"כ לפענ"ד לא ק"מ דעד כאן לא קאמר עולא לעיל הכי אלא במזונות דהוי ככתובין משום תנאי ב"ד שתקנו רבנן כך דאמרי' תקנתא הכי הוי אבל הכא דהוי טעמא משום דסתם קנין לכתיבה עומד וככתוב דמי היכי נימא דהוי ככתוב לענין בע"ח ולא לענין משעבדי וכו' ע"ש וא"כ כיון דקנין מהני לגבות ממשעבדי ה"ה העמדה בדין מהני דקי"ל דהעמדה בדין אית לי' קלא וטורף ממשעבדי כדאי' בטור וש"ע ח"מ סימן ל"ט ע"ש וה"ל כמלוה בשטר דגובה מן הלקוחות מש"ה פירש"י ורשב"ם קדמו ומכרו קודם שעמדו בדין דאילו לאחר העמדה בדין נהי דיש רשות ביד יורשים למכור מ"מ כמלוה בשטר דמי וטרפא ממשעבדי וניח' נמי הא דלא מיבעי להו במועטים ונתרבו לאחר שעמדו בדין משום דפשיט' להו מהא דר' יוחנן דלא נסתלקו היורשין ואפילו לאחר העמדה בדין עדיין לא סלקו יורשים וברשותייהו אשכח אלא דלאחר שעמדו בדין ה"ל מלוה בשטר וטרוף ממשעבדי אבל לענין שבח נכסים אין חילוק וניחא נמי הא דמקשה בגמ' פ' אלמנה לכה"ג מהא דא"ר אסי א"ר יוחנן יתומים שקדמו ומכרו כו' ולא מצי לשנויי דמייר' לאחר שעמדו בדין דאכתי בנים שייכי בגווייהו אלא דבנות הוו כמלוה בשטר אבל גוף הנכסים דבנים נינהו ואין הבנות מאכילין ע"י מלוה בשטר דבע"ח אינו מאכיל ואם אותו העובר בן הוא יש לו חלק בגוף הנכסים ופוסל ושיעבוד הבנות אינו מועיל להאכיל וכל זה נכון וברור. מיהו כל זה לר' יוחנן דאזיל בשיטתי' דס"ל טעמא דאין כתובין וכן להפוסקים דס"ל כר"י ור"ל בהא והם הרי"ף והרא"ש והטור וכ"פ הרשב"א הובא בש"ך שם סימן ס' ע"ש אבל לדעת הרמב"ם דפסק כר' חנינא דטעמ' הוי משום שאין קצובין וכמבואר מדבריו פ' כ"א מהל' מלוה ע"ש א"כ בע"כ צ"ל דמזון הבנות ה"ל דבר שאין לו קצבה דאע"ג דכתב לה עד דתבגרן מ"מ משום רפואה דאית בי' ה"ל דבר שאין לו קצבה וכמ"ש תוס' והרא"ש אלא היכא דקנו מיני' אלים טפי ומהני אפילו לדבר שאין לו קצב' אבל שטר לא מהני וכמבואר כל זה בש"ך שם ע"ש א"כ העמדה בדין דאינו אלא כמלוה בשטר וכיון דשטר לא מהני בדבר שאין לו קצבה ה"ה העמדה בדין נמצא דלהרמב"ם אפי' לאחר העמדה בדין אם מכרו מכור ואין הבנות מוציאין מלקוחות דלא עדיף משטר ועיין בש"ך שם שהביא בשם הבעה"ת דאפי' קנו מידו לא מהני בדבר שאין לו קצבה לענין משעבדי ע"ש מיהו בהא מודו ר"ע דהעמדה בדין לא עדיף משטר גמור וכיון דשטר לא מהני בדבר שאין לו קצבה ה"ה העמדה בדין אך לפי דעת הפוסקים כעולא ור' יוחנן ור"ל דטעמ' משום שאין כתובין ניחא דנקט קדמו ומכרו דוקא קודם העמד' בדין ור"י גופי' פשיט' דלטעמי' אזיל ויפה פירש"י ורשב"ם במילתי' דוק' קודם שעמדו בדין וזה נכון. ולפ"ז נראה דאפילו בנכסים מרובין כל שהעמידו הבנות בדין על מזונות והיה להן כס"ד ליתן להם מזונות ה"ל כמלוה בשטר וגובה מנכסים ששיעבדו הבנים אח"כ וממיל' נשמע דה"ה והוא הטעם במזון האש' כל שעמד' בדין גובה ממשועבדים שאח"כ ועיין פריש' שכתב דוק' אם מכרי היורשין קרקע קודם שהחזיקו הב"ד הקרקע ביד האשה כמ"ש בסימן קי"ב בהגהה סעיף י"ד ויש לחלק עכ"ל ולפמ"ש דגבי בנות אפי' בנכסים מרובין מהני העמד' בדין א"כ פשיט' דה"ה למזון האשה ואין לחלק עוד וזה נ"ל ברור: