אור ברסלב
אבני מילואים א - ב סימן קב › סעיף ב

אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן קב · סעיף ב

סעיף א

ס"ק ב

לא הניח אלא מטלטלין שאין בהן דין קדימה בפ' הכותב דף פ"ו אמר אמימר משמי' דרב חמא האי מאן דאיכא עלי' כתובת אשה ובע"ח ואית לי' ארעא ואית לי' זוזי לבע"ח מסלקינין בזוזי לאשה מסלקינין בארעא האי כדיני' והאי כדיני' ואי ליכא אלא חד ארעא ולא חזי' אלא לחד לבע"ח יהבינן לאשה לא יהבינין מ"ט יותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא וכתב הרא"ש ז"ל וכתב הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' מלוה לוה ולוה ואח"כ קנה דאמרי' חולקין אם קדם אחד מהם ותפס הכל אין מוציאין מידו וכן משמע מדברי רב אלפס שהשוה דין לוה ולוה לשני שטרות שיוצאים ביום אחד וכתב דיהבינין לאיש ובשלמא אי סבר דאי תפיס חד מינייהו לא מפקיני' מיני' ניחא דמטעם יותר משהאיש רוצה לישא מתפסינין לבע"ח ופקע כח האשה אבל אי אמרי' דאפי' אי תפיס חד מינייהו מפקינין מיני' לא מסתבר דמטעם יותר משהאיש רוצה לישא מפקינין כח האשה כיון דאפי' לאחר שבא ליד הבע"ח עדיין יש לאשה זכות בהן עכ"ל וכ"כ הרשב"א בחידושיו וכ"כ הר"ן שם וז"ל הלכך כיון שאילו קדם ובא בע"ח לב"ד והגבוהו ראשון מה שגבה גבה מן הדין אנו מגבין תחלה לבע"ח משום טעמא דיותר משהאיש רוצה לישא ולאחר גבייתו זכה בהן מן הדין עכ"ל ע"ש. ובזה נראה ליישב דברי רש"י ז"ל בפ' הכותב במשנה שם דף פ"ד מי שמת והניח אשה ובע"ח ויורשין והי' לו מלוה או פקדון ביד אחרים ר' טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן ר' עקיבא אומר אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשין שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה וכתב רש"י ז"ל ינתנו ליורשין ולא מהני תפיסה עכ"ל ודבריו תמוהין דהיכא מוכח מרישא שם דלא מהני תפיסה ועמ"ש בזה בשטה מקו"ב ובחי' מוהרש"א שם ולפמ"ש דהיכ' דמהני תפיסה אנן מתפסינין לבע"ח ומה"ט לר' טרפון ינתנו לכושל ולדידן היכא דליכא אלא חד ארעא אנן מתפסינין לבע"ח משום דלאחר גבייתן זכה בהן מן הדין וא"כ אלו הוי ס"ל לר"ע דמהני תפיסה היה נותנין לכושל ג"כ כדפסקי' גבי אשה ובע"ח אלא ע"כ דלר' עקיבא לא מהני תפיסה ומש"ה ינתנו ליורשין כיון דגם אחר הגביי' לא יזכה הבע"ח וק"ל:

ס"ק ג

ינתנו לבעל חוב ובתקנת אחרונים במדינת פולין כתובת אלמנה קודמת לבע"ח ממקרקעי וממטלטלי אף אם לא תפסה היינו לבתולה ש"ך זהו' לאלמנה ק"ם זהו' ובס' בית מאיר הקשה אנה מצאו סמך לתקנה זו אף דברי איזה יחיד לקבוע הלכה זו כמותו כי אף ר"ת שמביא הב"ש דלאחר שמת אין מייפין כח הבע"ח דלא שייך תקנת נעילת דלת במיתה דלא שכיחא מ"מ ליפות כחה במטלטלין שאין בהם דין קדימה מהיכי תיתי ע"ש. ולענ"ד נראה שסמכו לקבוע תקנה זו להלכה ע"פ שיטת הריטב"א הובא בשטה מקובצת פ' הכותב דף פ"ו ז"ל ומקשו בתוס' אשמעתין מ"ש דהכא הוריעו כחה של אשה טפי מבע"ח ואלו לעיל אמר ר' יוחנן לכתובת אשה ואפי' למ"ד לכושל דוקא היינו כשבע"ח מאוחר אבל כששניהן שוין כ"ע מודו דיהבינין לאשה כו' ואני פירשתי לפני מורי רבינו ז"ל דשמעתין בדליכא פסיד' כלל דומיא דרישא דבהאי ארעא איכא גוביינא לתרוויהו אלא שהקרקע היא קרקע אחת ואין בה דין חלוקה והיינו דאמרינין דליכא אלא ארעא חדא ולא חזיא אלא לחד מינייהו לפי שאין ראוי' ליחלק וכל אחד מהם אומר שיתנוהו לו והוא יתן מעות לחבירו כדין גוד או אגוד דבהא ודאי עבדינן מעליות' לבע"ח דיהבינין לי' כולה ארעא אבל לאשה לא יהבינין דהא מעליותא טובא היא דיותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא הא כל היכא דליכא גוביינא לתרווייהו כל א' גובה כדינו ולא מפסידין לאשה מדינ' כלום כו' עכ"ל הריטב"א ז"ל ע"כ ומש"ה היכא דליכ' לתרווייהו יהבינן לאשה כר' יוחנן משום חינא ואפילו למ"ד לכושל שבראי' היינו דוקא כשהוא מאוחר משא"כ כשהם שוים וא"כ יש סמך למנהג זה שנהגו ודו"ק אלא דצריכין אנו עוד לזה המנהג לשיטת ר"ת ורש"י דמפרשי לכושל שבהן היינו למאוחר ומשום דלמוקדם יש מה לגבות אבל היכ' דאין זה לגבות מודו דיהבינין לאשה משום חינ' אבל לשיטת הפוסקים דכושל היינו בע"ח א"כ לעולם לבע"ח יהבינין אפי' היכא דליכ' לתרווייהו אמנם ע"פ שיטת רש"י ור"ת בכושל שבהן וע"פ שיטת הריטב"א בהא דאמימר דלבע"ח יהבינין לכתובת אשה לא יהבינין דהיינו דוק' בקרקע שאין בה דין חלוקה ולענין גוד או אגוד א"כ תקנת האחרונים שבמדינת פולין עינ' כהוגן עפ"י דינא דגמרא. וראיתי בחידושי מוהרי"ט ר"פ מי שהי' שכתב ז"ל תו כתבו התוס' ולי נראה כתירוצו הראשון ואתי' כר' טרפון וקשה דהא אמרי' הראשונה קודמת ולר"ט לכתחלה יהבינן למאוחרת שהיא כושלת כו' ואכתי קשה לישנא דאי קדים שניי' ותפסה דהא לכתחלה לשני' יהבינין וכן הא דקאמר ש"מ בע"ח מאוחר שקדם וגבה למאי נ"מ אי למטלטלי דיתמי לכתחלה למאוחר יהבינין כו' ע"ש. ואינו קושי' כלל דהא דקאמר ר"ט ינתנו לכושל שבהן דהיינו המאוחר היינו דוקא כשיש שם משועבדים שיוכל מלוה בשטר או מוקדם לחזור עליהן לגבות וכמ"ש הרא"ה בחידושיו ז"ל פ' בירושלמי כושל שבראיה מלוה בעדים ומלוה בשטר ינתנו למלוה בעדים שניה' ינתנו למאוח' ונרא' לו' דוק' כשיש שם משועבדי' שיכול מלוה בשטר או מוקדם לחזור עליו לגבו' וה"ה לר' יוחנן דאמר לכתובת אשה משום חינא דוקא כה"ב דלא קא מפסדי אידך והיינו דליתי' להאי דינא אלא במטלטלי אבל בקרקע ליכא למימר דהשתא תרווייהו שוו להו דאי לא גבי' מיני' מלוה בשטר או מוקדם לא גבי נמי ממשעבדי דאמרי לי' הנחנו לך מקום לגבות עכ"ל וא"כ ל"ק מידי דש"ס ר"פ מי שהי' נשוי ליכ' משעבדי לחזור עליהם וא"כ תו אין מעלה למאוחר וזה פשוט. ולפי מ"ש הרא"ה דאפי' לר' יוחנן דאמר לכתובת אשה משום חינא דוקא בכה"ג דלא קא מפסדי אידך יתיישב קושית התוס' דף פ"ו שהק' מ"ש הכא דהורע כח האשה טפי מבע"ח כו' ולפ"ש הרא"ה הא דיפה כח האשה משום חינא היינו דוקא היכא דליכא פסיד' לבע"ח שיש שם נכסים אחרים משועבדים אבל היכא דאיכ' פסיד' לחד לבע"ח יהבינין וכמ"ש מיהו מנהג מדינת פולין הוא להיפך והוא כשיטת הריטב"א שכתבנו לעיל ודו"ק:

תוכן העניינים

אבני מילואים א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה