אור ברסלב
אבני מילואים א - ב סימן קב › סעיף א

אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן קב · סעיף א

סימן קב

ס"ק א

מי שמת ואלמנתו או גרושתו באה לגבו' כתובתה. ואלמנותו כ"כ הרמב"ם ושאר פוסקים ולא כר"ת שכ' התוס' בשמי כשהוא מת לא אמרי' ליפות כחו של בע"ח דאז לא חיישי' לנעילת דלת דמיתה לא שכיחא ע"ש והוא בתוס' פ' הכותב דף פ"ו ד"ה לאשה לא יהבינן לה מ"ט יותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא וא"ת דאמרי' לעיל לכתובת אשה משום חינא ואפי' ר' בנימין לא פליג אלא כשהבע"ח הוא כושל אבל כששניהם שוים מודה דיהבינן לכתובה ותירץ ר"ת דהכא יהבינן לבע"ח משום דאית טעמא משום נעילת דלת ובאשה לא שייך נעילת דלת כו' אבל לעיל דלאחר מיתה ליכא נעילת דלת דמיתה לא שכיחא עכ"ל ותוס' לשיטתייהו אזלי דפירשו בהא דאמר ר' בנימין לכושל שבראי' היינו למי ששטרו מאוחר שלא יוכל לטרו' לקוחות הקודמים ומש"ה הקשו דהא בששניהן שוים מודה דיהבינ' לכתובה:

אמנם שיטת הרי"ף והר"ן ושאר פוסקים דהא דאמר ר' בנימין לכושל שבראי' היינו בע"ח ואפי' שניהם שוין א"כ הא דאמרו לאשה לא יהבינן היינו כר' בנימין דבשניהם שוין בע"ח עדיף מן האשה וא"כ תו אין צריך לחלק בין מחיים לאחר מיתה והרי"ף כתב בפ' הכותב בפלוגת' דר"ע ור' טרפון דאמר ר"ט ינתנו לכושל שבהן וכתב עלה מאי כושל בע"ח וכתב הר"ן שם ז"ל לפרושי כושל דמתני' לחוד כתב הרי"ף זה ומיהו אנן כדר"ע קי"ל כדבסמוך ע"ש ובשטה מקובצת שם ז"ל וכתב הריב"ש ז"ל הרי"ף פסק כמ"ד לכושל שבראי' דהיינו בע"ח וקשה דהא לא קי"ל כחד מינייהו אלא כר"ע דאמר ינתנו ליורשין יש מי שאמר שכתבה הרי"ף משום דנפק' מיניה לגר דלית ליה יורשין ויש מי שאמר דהא לא אפשר דגר כיון דלית ליה יורשין ולא נשתעבדו מטלטלין לאחר מיתה זכה הלה במה שבידו אבל נראה שדעת הרב כו' וצ"ע ונ"ל שכתבו הרב ז"ל משום דנפקא מיני' לקרקע היכא ששניהן שוין דאמרינן לקמן לבע"ח יהבינן לאשה לא יהבינן דהרב מפרש דכושל שבראי' הוא הבע"ח לעולם לפי שאינו גובה אלא בראי' כמו שמפורש בהלכות עכ"ל וא"כ כיון דכושל היינו בע"ח קושית תוס' לא קשה וכמ"ש:

ובהא דכתב בשטה בשם יש מי שאומר דנפקא מיניה לגר מצאתי כן בחידושי הרא"ה ז"ל וז"ל ומיהא היכא דליכא יורשין כגון גר קי"ל כר"ט עכ"ל ע"ש ומ"ש בשם יש מי שאומר דהא לא אפשר דגר כיון דלית ליה יורשין ולא נשתעבדו מטלטלין לאחר מיתה זכה הלה במה שבידו נלענ"ד ליישב לפי דעת הרא"ה ע"פ מ"ש הרב המגיד פ"ח מהל' זכיי' ז"ל כתב בעל העיטור אם ישראל יש לו מלוה בשטר או בעדים על הגר ומת בתוך זמנו הרי הוא כמשכון של גר ביד ישראל ואם בא ישראל אחר והחזיק בנכסי הגר אינו יכול להחזיק כשיעור החוב עכ"ל וכ"כ הרשב"א כדבריו ואמר אע"ג דכשמת הגר נעשו כל נכסיו הפקר אין שיעבודו של זה נפקע דלא עדיף הפקר מהקדש ובהקדש דמים קי"ל בערכין דמוסיף עליו עוד דינר ופודה הנכסים וכן נ"ל אפילו אין לו אלא מטלטלין והא דקאמר משכונו של גר ביד ישראל משום דבעי למימר ובא ישראל אחר והחזיק בה קנה השאר עכ"ל הרשב"א ועיקר עכ"ל הרה"מ ע"ש ומבואר דאפילו מדינא דגמ' דמטלטלי דיתמי לבע"ח לא משתעבדי אבל מטלטלי דגר והפקר משתעבדי לבע"ח וא"כ דברי הרא"ה נכונים אמנם בתשו' המיוחסת להרמב"ן סימן ס"ט כתב ז"ל ועל כן אני אומר מטלטלי דגר כל שהוא ביד אחרים עד אחר מיתתו היינו אותם המופקדים אצלם וזה פירש למיתה וזה זכה הוי להו כמטלטלי דיתמי ולא גבו ממנו כתובת אשה לרבנן ובע"ח לכ"ע וכו' אבל היכא דבזבזו אותן ישראל לאחר מיתה כבר חל עליהן שיעבוד הכתובה ובע"ח בגמר מיתה וקיימו ברשותייהו דהא לא קאי באפייהו זכות אחרים דבמטלטלי דיתמי גופייהו אי לאו דירושה ממילא קא הוי' ועם גמר מיתה קמו להו נכסי בחזקת יתמי הוי כתובת אשה ובע"ח גובה מהם כדתנן פ' הכותב מי שמת והניח אשה ובע"ח ויורשין והיה לו פקדון ומלוה ביד אחרים ר' טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן ור"ע אומר ינתנו ליורשין שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה דאלמא לר"ט כל שאינו ברשות היורשין ממש בשעת מיתה כתובה ובע"ח גובה מהם ואע"ג דמטלטלי דיתמי לבע"ח לא משתעבדי וע"כ לא פליג ר"ע עליה אלא שהן יורשין וזוכין ממילא דבר תורה כדאיתא בירושלמי הגע עצמך שפטרם משבועה ומשני זו תורה וזו אינה תורה הא לאו הכי מודה לר"ט והלכך לגבי גר דבשעת מיתה לא היה זכות אחרים מעכבת ועומדת בפני שיעבוד האשה ובע"ח הם קדמו והוו להו כיתמי דידיה וקמו להו נכסי ברשותייהו מפני ששיעבודם חל עלייהו עם גמר מיתה עכ"ל וע"ש לפ"ז האי יש מי שאומר דהא לא אפשר דגר כיון דלית ליה יורשין ולא נשתעבדו מטלטלין לאחר מיתה זכה הלה במה שבידו ס"ל כדעת הרמב"ן דאם היו ביד אחרים עם גמר מיתתו וזה פירש למיתה וזה זכה במה שבידו וה"ל כמטלטלי דיתמי דלא גבי מינייהו בע"ח וכתובת אשה לרבנן:

אבל הרא"ה ז"ל נראה דס"ל כדעת הרשב"א ז"ל ונראה מדברי הרשב"א דאפילו היו ביד אחרים עם גמר מיתתו אפ"ה לא הוי כמטלטלי דיתמי מדכתב הרשב"א דאין שיעבודו של זה נפקע דלא עדיף הפקר מהקדש ובהקדש דמים קי"ל בערכין דמוסיף עוד דינר ופודה הנכסים ואפילו אין לו אלא מטלטלין ע"ש ומבואר דהפקר אין לו הך דינא כלל דמטלטלי דיתמי דאפילו הקדש דמי' אינו מפקיע שיעבוד מטלטלין וגרע מן מטלטלי דיתמי והרשב"א לא אתי עלה מהך דר"ט דינתנו לכושל שבהן אלא משום דלא עדיף הפקר מהקדש דמים וא"כ אפילו מופקדים ביד אחר וזה פירש למיתה וזה זכה אפ"ה בע"ח גובה מהם ובזה יבואר מ"ש בשיטה היש מי שאומר דנפקא מיניה לגר הוא כדעת הרשב"א והיש מי שאומר החולק דאי אפשר לאוקמי בגר הוא כדעת הרמב"ן דלדידיה אין בע"ח גובה כשזה פירש למיתה וזה זכה וכדכתיבנ' ודוק:

ובתשובת הרמב"ן הוכיח דנכסי גר המופקדים ביד אחר וזה פירש למיתה וזה זכה לא גבי בע"ח מינייהו דנעשה כמטלטלי דיתמי והביא ראיה מהא דאיסר גיורא פ' מי שמת דה"ל תריסר אלפי זוזי בי רבא כו' אמר היכי קני להו רב מרי כו' ואם איתא יכתוב לו חוב על כל נכסיו כדי שיצטרך לגבות בחובו כל אותן תריסר אלפי זוזי דבי רבא אלא משמע דאי עבד הכי לא הוי מהני דה"ל כמטלטלי דיתמי דלא משתעבדי לבע"ח ע"ש ולפי מ"ש בדעת הרשב"א דאפילו במופקדין ביד אחר לא מיפקע שיעבודא דלא עדיף הפקר מהקדש דמים נראה ליישב ע"פ מ"ש הרמב"ם פ' מי שמת דף קמ"ט ח"ל ואני תמה היאך לא לקח בית רובע קרקע כמעשה דמרוני דלקמן וליכא למימר דחליש לי' עלמא טובא דהא קאמר אי שלח לי כו' ומצאתי בגירסת ההלכות דרב מרי בי רב הוי ולפי זה יש לומר דאיסר לא גמיר והכי קאמר רבא אי טעי ועביד אגב ארעא לא קני להו דלית ליה ארעא שאם היה בקי היה קונה קרקע ומקנה עכ"ל וא"כ כיון דאיסר לא גמיר לא ידע לכתוב שט"ח כמו דלא ידע למיקני קרקע:

והנה לפמ"ש הרמב"ן היכא דבזבזו ישראל נכסיו לאחר מיתה כבר חל עליהם שיעבוד הכתובה ובע"ח עם גמר מיתה והלכך גבי גר דבשעת מיתה לא היה זכות אחר' עומדת בפני השיעבוד אשה ובע"ח קדמו כו' מפני ששעבודן חל עם גמר מיתה ע"ש נראה בזה דה"ה במתנת ש"מ כל שלא היה בשעת מיתה ביד המקבל אלא עדיין ברשות הנותן כיון דשיעבוד בע"ח וכתובת אשה חל עם גמר מיתה ומתנת ש"מ אינו אלא לאחר גמר מיתה וכמ"ש הרמב"ם פ"ח מזכי' וא"כ שעבוד בע"ח וכתובה קדים למתנת שכ"מ ואע"ג דבגמר מיתה קמו באפייהו יורשין דהא יורשין נמי עם גמר מיתה קא ירתו כמ"ש בתשו' הרשב"א ח"ב סימן קכ"ה הובאו דבריו בס' קצה"ח סימן רנ"ב סק"א ע"ש מ"מ אחר גמר מיתה דפקע רשות יורש ונכנס לרשות מקבל מתנה שיעבוד הכתובה והבע"ח קודם למתנת שכ"מ:

ועוד נ"ל דבגמר מיתה נמי לא קמו יורשין באפייהו דכל שנתן במתנת שכ"מ אין ליורשין בהם דין ירושה כלל וכמ"ש בשטה מקובצת פ' י"נ דף קכ"ט בהא דאמרו שם נכסי לך ואחריך לפ' דאם הראשון ראוי ליורשו ירושה אין לה הפסק וכתוב שם בשטה וז"ל ואכתו מקהו קהייתא טוב' כו' דא"כ כל מתנת שכ"מ צריכה שתהא חלה לאלתר עם גמר מיתה דאל"כ כבר חלה ירושה של יורש ורחמנ' אמר אין לה הפסק כו' ואלו אנן אשכחן בגמ' דמהני כו' ול"נ דלא קשה מידי דרב אחא בר עויא ה"ק שכל מי שהוריש בין בלשון מתנה בין בלשון ירושה מי שראוי לירש ונתן לו כל אותו כח בנכסיו שהיה ראוי לו כיורש גמור אע"פ שהתנה לאחר מיתתו יהא לפלו' אין בדבריו כלום כיון דלדידיה אוקמה אדאורייתא הרי הוא כאלו שתק ולא אמר כלום שהרי לא חידש בירושתו כלום וכשהוא אומר ואחריך לפלו' ה"ל כאלו מתנה בנכסים של אחרים ולפיכך כיון דקי"ל בנכסי לך ואחריך לפ' שאם קדם הראשון ומכר מה שעשה עשוי נמצא שיורש זה קנה כל הנכסים לדידיה הוו לגמרי ונעשה יורש של תורה שהרי יכול הוא לעשות בכל הנכסים כיורש גמור ובהכ"ג אין זה מתנה אלא ירושה וירושה אין לה הפסק אבל שכ"מ שנותן כל נכסיו לבניו ואומר להם שאם יעשה פ' כך שיתנו לו שדה פ' כבר הוציאם מאותה שדה מירושה של תורה שהיורש יכול למכור בשלו ואלו אין רשאין שאם ישלים אותו פ' תנאו זכה בה כללו של דבר אין היורשין נעשו יורשין גמורין דנימא ירושה אין לה הפסק אלא באומר נכסי לך לחוד שכיון שהיורש יכול לעשות כל מה שירצה בנכסים כיורש של תורה ה"ל יורש גמור וירושה אין לה הפסק אבל כל יורש שזוכה בנכסים אלא שעליו לתת מן הנכסים כך וכך לפ' אם יעשה כך אין זו ירושה אלא מקבל מתנה במה שיש לאחרים זכות ויש לה הפסק ובזה עולין דברי הגאון ז"ל כהוגן עכ"ל:

וכיון דבמקום מתנת שכ"מ אין ליורש דין ירושה גמורה דאם היה לו דין ירושה לא הי' לה הפסק ולא היה חל עליהם אח"כ דין מתנת שכ"מ ואין לו אלא דין מקבל מתנה לשעתו עד שיבא זמן מקבל מתנת שכ"מ וזה לא הוי אלא קנין פירות וכמו בנכסי לך לעשר שנים ואח"כ לפ' דאין הראשון יכול למכור ומשום דלית ליה אלא קנין פירות וכמ"ש בש"ע ח"מ סימן רמ"ח סעיף ג' ע"ש ה"נ אין לו דין יורש אלא דין מקבל מתנה לשעתו וקנין פירות בלחוד הוא דה"ל עד שיבא שעת מקבל מתנת שכ"מ א"כ שעבוד כתובה ובע"ח קדמי ולא קאי באפייהו ירושת יורשין דאין עליהן דין יורשין כלל על גוף הנכסים אלא קנין פירות הוא דאית להו עד אחר גמר מיתה דאז זוכה מקבל מתנת שכ"מ וכבר קדמו שיעבוד הכתובה והבע"ח על גוף הנכסים דאין יורשין קנין הגוף במקום מתנת שכ"מ ודוקא ביורשין ירושה ממש הוא דאין מרחמין בדין אבל לא במקום שאינן יורשין ודו"ק ועמ"ש בסימן צ"ב להוכיח מדברי תוס' פ' נושאין על האנוסה דף צ"ט ד"ה כתב כל נכסיו דבע"ח נוטל מן מטלטלי דמתנת שכ"מ ושם כתבנו טעם אחר ג"כ בזה ע"ש ודוק היטב:

תוכן העניינים

אבני מילואים א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה