אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן יג · סעיף יא
ס"ק ח
עד שיהי' לולד כ"ד חדשים. כתב בשטה מקובצת במדרש מסמיך לה אהאי קרא לא תבשל גדי בחלב אמו תבשל בגי' הכי הוי ושנים יתירים על כ"ד חודש כדאמרינן חוץ מיום שנתארס' וחוץ מיום שנולד ותו דאמרינן פ"ק דתענית דנ"ב שנה היו שנותיו של שמואל הרמתי וכתיב וישב שם עד עולם ומפרש בתלמוד ירושלמי עד עולמו של לוי דכתיב ומבן חמשים שנה ישוב אלמא הא דכתיב הנער כ"ד חודש הוי רש"י ז"ל במהדורא קמא עכ"ל
ס"ק ט
אפי' נתנה בנה למניקה פ' אע"פ דף ס' ת"ר נתנה בנה למניקה או גמלתו או מת מותרת לינשא מיד רב פפא ורב הונא ברי דרב יהושוע סבור למיעבד עובדא כי הא מתניתא אמר' להו האי סבתא בדידי הוי עובד' ואסר לי רב נחמן איני והא רב נחמן שרי להו לבי ר"ג שאני בי ר"ג דלא הדרי בהו א"ל רב פפי ואתון לא תסברוה מהא דתני' הרי שהי' רדופה לילך לבית אבי' או שהי' לה כעס בבית בעלה או שהי' בעלה חבוש בבית האסורין או שהלך בעלה למד"ה או שהי' בעלה זקן או חולה או שהיתה עקרה וזקנה איילנות וקטנה והמפלת אחר מיתת בעלה ושאינ' ראוי' לילד כולהון צריכו' להמתין שלשה חדשים דברי ר"מ ר"י מתיר ליארס ולינשא מיד ואמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כר"מ בגזרותיו אמרי לי' לאו אדעתי' והלכתא מת. מותר. גמלתו. אסור: ובתו' ד"ה אמר רב נחמן ז"ל אין לפרש דגזרינן מת אטו לא מת ונתנה בנה להניק אטו לא נתנה גומלתו. אטו לא גומלתו. דא"כ היכי שרי רב נחמן לבי ר"ג אלא י"ל דגזרינן במת שמא תהרגנו ונתנ' בנה להניק שמא תחזיר בה גומלתו אטו שמא תגמלנו ועדיין הוא צריך להניק עכ"ל ע"ש: ומהרש"א הקשה דלמה לא כתבו תו' דגזרינן הא אטו הא וכמו בהבחנה דגזרינן שאינן ראויות לילד אטו ראויות ע"ש: וכבר כתב הרא"ש בזה ז"ל ואפי' נתנה בנה למניקה או גומלתו אסורה לינשא דחיישינן שמא תמהר לגומלה כדי שתנשא ויסתכן הולד וכן נתנה בנה למניקה חיישינן שמא תחזיר בה המניק' והא דשרי רב נחמן לנשי דבי ר"ג אלמים וחזקי' היו ולא היו רשאו' לחזור ודבר ידוע ולא אתי למשרי באשה אחרת אבל שאר נשים אפי' נשבעה המניקת או הדירה ע"ד רבים שלא תחזיר בה אסור דאתי למיחלף באשה אחרת היכא דלא נשבעה כו' והיכא שגומלתו בחיי בעלה נראה שמותרת לינשא דליכא למיגזר מידי ולא גזרינן אטו לא גומלתו בחייו דכי ה"ג לא גזרינן דא"כ היכי שרי לדבי ר"ג לגזור אטו לא נתנ' למניק' אלא לא גזרינן אלא שמא תחזור בה המינקת או שתמהר לגומלו דודאי מינכר בין נתנה למניקה ובין לא נתנה למניקה ובין גומלתו ללא גומלתו וכן משמע הלשון מינקת שמת בעלה שהית' מניקתו כשמת בעלה עכ"ל הרי דלא גזרינן הא אטו הא ומשו' דמינכר נתנה למניק' אלא דגזרינן שמא תחזור והיכא דהדירה ע"ד רבים שפיר גזרינן אטו לא הדירה דכה"ג לא מינכר בין הדירה ללא הדירה:
ס"ק י
אפי' נשבעה המניקה או הדירה ע"ד רבים. ובהגהת מרדכי כתב להקל בדיעבד בנשבעה ע"ד רבים ע"ש ובתשובת מיימוני להלכות אישות סימן כ"ד כתב דהר"ר יעקב התיר בהדירה ע"ד רבים כיון דלא הדרא בי' ה"ל כהאי דר"ג ע"ש גם בשטה מקובצת כתב דנשבעה על דעת רבים לא מיחלף בלא נשבעה דנשבעת אית לי' קלא ע"ש בשם בעלי תוספות ובתשובת מיימוני כתב שם במניקת שהי' לה בעל והבעל יכול להפר נדרה דעינוי נפש הם כו' שמא יפר לה בעל בלחש ע"ש. והא דקרי לה עינוי נפש נראה לפי מ"ש הרמב"ם פכ"א מאישות ז"ל היא אומרת אני את בני והוא אינו רוצה שתניק אשתו כדי שלא תתנוול כו' וכיון דה"ל נוול ה"ל מדברים שיש בהן עינוי נפש. ולכן נראה בפנוי' יש לסמוך בשעת הדחק על המתירין בנשבעה
על דעת רבים: אלא דאכתי תיקשי נהי דאשה הנשבע' ע"ד רבים ודאי לא תחזור ניחוש שמא אם הילד תחזור בה משכירת המניקת: ובשטה מקובצת שם בסוגי' ז"ל שאני דבי ר"ג דלא הדרי בי' שאין המניקה חוזר' בה לאחר שקיבלתו להניק משום אימתם וגם הם אין חוזרין בהם מתוך חשיבתן וליכא למיחש למיתת הבן עכ"ל. וא"כ אי לאו דמשום חשיבתן לא הדרי הוי חיישינן שמא תחזור אם הילד: ולכן נראה דגם אם הילד תשבע שלא תחזור והשבועה יהי' ג"כ על דעת רבים: ואם האשה אם הילד תסלק למינקת כל דמי השכירות או שתתן לה משכון באופן המועיל אפשר דלא מהני דדוקא שבועה אית לי' קלא אבל נתינת המעות אפשר דלית לי' קלא ומחליף באינך לכן נראה שתשבע אם הילד ג"כ ע"ד רבים וכה"ג אפשר לסמוך בשעת הדחק על הפוסקים המתירין בשבועה ע"ד רבים:
ס"ק יא
ושכרו לו מינקת בחיי בעלה. כתב ב"ש ז"ל כן הוא באשר"י וכתב הב"י אדלעיל קאי שצמקו דדי' או פסק חלבה ושכרו מינקת וכ"כ מוהרש"ל וכן יש קצת גירסות בטור ועיין פרישה. וב"ח מסכים עם הגירס' או שכרו מינקת ולכאורה נראה דלא מהני שכרו מינקת לבד דהא בתשובת הרא"ש הביא דעת הסמ"ג דמתיר אם נתנה למניקה ג' חדשים בחיי בעלה ולא הניקה כלל תוך ג' חדשים והרא"ש מפקפק בהיתר ואיך פסק דמהני שכרו מינקת ולא קבע שום זמן עכ"ל: והמעיין באשר"י בפסקיו נראה דלא כתב שיעור כלל אלא כל שנתנה בנה למניקה בחיי בעלה סגי ע"ש שכתב ז"ל וכן משמע הלשון מינק' שמת בעלה שהיתה מניקתו כשמת בעלה ע"ש ומזה משמע דאפי' יום אחד בחיי בעלה סגי. אלא שכתב אח"כ באשר"י שם ז"ל ומטעם זה נרא' להתי' אשה שדדי' צמקו ואינה רגילה להניק לעולם או שפסק חלבה בחיי בעלה ושכרו לו מינקת בחיי בעלה ומזה נרא' דוקא שפסק חלבה אבל כל שלא פסק חלבה ה"ל בכלל מינקת חבירו כיון דיכולה עדיין להניק. ולכן נראה דבגומלתו מדינא ראוי להתיר אפי' גומלתו אחר מות בעלה אלא דחיישינן שמא תגמלנו בכדי שתהי' רשאה לינשא ויבא הולד לסכנה ע"י מה שתמהר לגמול אבל כיון דגומלתו בחיי בעלה ומוכח דלא לשום כוונת נישואין גומלתו סגי אפי' יום אחד בחיי בעלה אבל כל שלא גומלתו אלא ששכרה מינק' בחיי בעלה כל שלא פסק חלבה וראוי' להניק וגם הולד עדיין צריך הנקה אסור' לינשא עד שיהא פסק חלבה בחיי בעלה כן נראה:
ס"ק יב
או שנתנה בנה למניקה ג' חדשים קודם מיתת בעלה. כתב בח"מ ז"ל משמע אפי' לא פסק חלבה דאל"כ היינו בבא דרישא אבל מדברי הרא"ש משמע שבשלשה חדשים צמקו דדי' וצריך לומר דהכי קאמר כל שפס' חלבה עפ"י סיבה אפי' יום או יומים קודם מיתת בעלה או אפילו שהיא גרמה שפסק דהיינו שלא רצתה להניק משך שלשה חדשים וממילא צמקו דדי' עכ"ל: ומשמע מזה דאם נתנה בנה למינקת בחיי בעלה ג' חדשים ולא צמקו דדי' וכגון שהניקה ולד אחר לתענוג או לכאב הדדים באופן שלא צמקו דדי' עדיין אסורה לינשא אמנם מתשובת הריב"ש אינו נראה כן ז"ל סימן תס"ג ואף הגאונים ז"ל לא התירו אלא בנתנה בנה למניקה בחיי בעלה ולאחר שלשה חדשים מת בעלה דהשת' אינה נקראת מינקת חבירו כיון שיש שלשה חדשים שלא הניקתו ובשלשה חדשים כבר מכיר המינקת האחרת ותפסו להם הגאונים ז"ל ג' חדשים לחומרא שהיא השיעור הגדול הנאמר בגמ' בהכרת המניקת אבל בפחות מיכן לא התירו עכ"ל ולפי"ז אפי' לא צמקו דדי' וכגון שהניקה ולד אחר מחמת כאב הדדי' או לתענוג כל שלא הניקה בנה שלשה חדשים בחיי בעלה ונתנו למינקת מותרת לינשא. ובתשובת הרא"ש כלל נ"ג סימן ג' ז"ל אמנם חדשת דבר בכתבך כו' שכתבת שלפעמים היתה מניקה לתענוג לבתה באותן שלשה חדשים כו' ומאחר שלא מצינו התרה בגמ' אלא א"כ מת הולד שבאנו לסמוך על הר"מ ז"ל בשם הגאונים צריכין אנו לדקדק בלשונו שכתב אם פירשה מלהניק דמשמע פירשה לגמרי ופסק חלבה ואינה מניקה כלל עכ"ל ולפי מה שכתב הריב"ש דתליא שלשה חדשים בהכרה א"כ דוקא לולדה בעינן שיהי' פירש' לגמרי מלהניק דאם מניקה ולדה לפעמים לא הוי בכלל הכרה כיון דגם היא מניקתה לפעמים אבל אם פירשה להניק ולדה לגמרי שלשה חדשים אלא שמניק' הולד אחר לפעמים לתענוג אפי' לא צמקו דדי' נמי מותרת לינשא ולפי מ"ש הרא"ש בעינן שתהי' פרושה לגמרי מלהניח אפי' לולד אחר בכדי שיהי' צימוק דדים אז היא דמותרת לינשא והיכא דיש צד להקל רשאין לסמוך כה"ג על דברי ריב"ש דאם פירשה להניק ולדה בחיי בעלה שלשה חדשים אפי' היתה מניקה ולד אחר לתענוג ולא צמקו דדי' דמותרת לינש' משו' דכבר מכיר הולד המניקת האחרת וכמ"ש הריב"ש: