אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן יג · סעיף י
ס"ק ה
המקדש. תוך תשעים יום מנדין אותו ז"ל הראב"ד פי"א מגירושין ונראה לי שמפרישין אותו לאחר תשעים כימים שעמד בתוך תשעים דאל"כ מאי הפסיד כשבעל באיסור ומתני' בבא על יבמתו בתוך ג' חדשים אם אין הולד של קיימא יקיים ולא קתני יוציא התם מפני שהיא יבמה ואם יתן לה גט נאסרה עליו עכ"ל. והיינו משום דאם קנאה בביאה הרי היא כאשתו לכל דבר ומגרשה וחוזר וכונסה אבל אם עדיין לא יבמה ונותן לה גט נפסלה עליו וע"ש בכסף משנה. ובמשנה למלך שם הקשה דאי משום הא שתיאסר עליו עולמית לא מהני דהא מסקינן פ' החולץ דף ל"ז דאפי' כהן יוציא, ונראה ביאור דברי הראב"ד דבפ' החולץ דף ל"ו אין הולד של קיימא יקיים תנא משום ר' אליעזר אמרו יוציא אמר רבא ר' מאי' ור"א אמרו דבר אחד ר"א הא דאמרן ר' מאיר דתניא לא ישא אדם מעובר' חבירו ומניקת חבירו ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית דברי ר' מאיר וחכ"א יוציא ולכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס ע"ש ומשום דר' מאיר ס"ל קנס שיוציא ולא יחזיר עולמית ה"נ קניס אם אין הולד של קיימא שיוציא ולא יכנוס עולמית ורבנן דסברי יוציא ולכשיגיע זמנו יכנוס ולית להו קנסא אלא דצריך גט שמא יבא עלי' ואם ברח ונשתהה עד אחר כ"ד חודש תו אין צריך גט וכמו כן בהבחנה תוך תשעים צריך גט שמא יבא עלי' ואחר תשעים יכול לכנוס דלא בעי גט אלא תוך זמנו שלא יבא עלי' והראב"ד דס"ל דאפי' לרבנן דלא קנסי עכ"פ אסרו עליו כימים שעברו באיסור. ולזה קשיא ליה משנתינו דתנן יקיים ולא בעי גיטא לימים כמנין שעברו באיסור דאי נימא דתיכף אחר זמן איסורו ליכא שום קנס ניחא דביבמה אחר שהפילה דתו ליכא איסור יכול לקיים אבל כיון שצריך פריש' כימים שעברו א"כ היכי תני יקיים והא בעי גט על ימים כימים שעברו. לזה מיישב הראב"ד כיון דמדינ' אין צריך גט אחר שהפילה דכבר חלף הלך איסורו אלא משום קנס כימים שעברו וביבמה כיון דע"י הגט תיאסר עולמית ואין לנו לקונסן אלא כימים שעברו וע"י הגט תיאס' עולמית מש"ה אי אפשר בגט דע"י הגט יהי' הקנס יותר מימים שעברו ודוקא במינקת חבירו דבעי גט תוך זמנו מדינא שלא יבא עלי' ומש"ה צריך גט אע"ג דע"י הגט תיאסר עולמית כגון באשת כהן אבל משום קנס כימים שעברו לא מצינו למיקנסימן יותר מימים שעברו ועל ידי הגט תיאסר עולמית ולפי"ז ה"ה באשת כהן תוך תשעים וכלו תשעים של הבחנה אין צריך גט כימים שעברו לשטת הראב"ד כיון דע"י הגט תיאסר עולמית והוא נכון. והרשב"א פ' החולץ כתב על דברי הראב"ד ז"ל ואם איתי' דקנסינן אפי' בשילדה כולהו אמרו דבר אחד דאפי' לרבנן דר' מאיר מודו בה דמוציא ואעפ"י שתיאסר עליו ממילא כמעוברת שנשאת לכהן דמאי שנא עכ"ל ולפי מ"ש ניחא דבמעוברת לכהן הגט מדינא שלא יבא עלי' ומש"ה אע"ג דתאסר עליו עולמית לא איכפת לן אבל משום קנס כימים שעברו לא בעי למיקנסימן קנסא שיעלה יותר מימים שעברו. ונראה הא דבא על יבמתו תוך ג' חדשים אם אין הולד של קיימא יקיים מיירי שהפילה אחר תשעים מיום המיתה דאי תוך תשעים אכתי לא שלמו ימי הבחנה דאפי' במפלת תוך תשעים צריכה המתנה וא"כ גיטא בעי מדינא ותו לא איכפת לן במה שתיאסר עולמית אלא מיירי שהפילה אחר תשעים מיום המיתה וחלף והלך האיסור אלא שהיבם כנסה תוך תשעים ומשום קנס ימים שעברו לא בעינן למיקנסימן יותר ומש"ה לא בעי גיטא דע"י הגט תיאסר עולמית וזה יותר מימים שעברו ולפי מ"ש בנימוקי יוסף פרק החולץ דאע"ג דבקטנה נמי צריך המתנה ג' חדשים אבל אם כנס אינו מוציא כיון דליתי' גבה משום הבחנה ע"ש וא"כ במפלת נמי אע"ג דצריכה המתנה כיון דלית בה משום הבחנה ואינו אלא משום גזירה אי כנס אינו מוציא ואפילו עדיין לא שלמו לה תשעים יום מיום המיתה וכמו בקטנה
ס"ק ו
גרשה אסורה לדור עמו במבוי. הריב"ש בסימן ש"ס ז"ל וא"כ בנדון זה אם כנס כופין אותו להוציא בגט ולא יכנוס עד שיעברו ימי הנקת הול' כ"ד חודש כו' ונראה שהיא אסורה כל זמן זה לדור עמו במבוי דומיא דכהן שגירש אבל אין לאוסרו לדור עמ' בשכונתו דומיא דישראל שגירש ונשאת לאחר משום דהתם דאיכא איסורא דאשת איש אבל הכא דליכא אלא איסור דרבנן די לנו שנחמיר עלי' כמו באשת כהן שלא נשאת לאחר ואין לומר דשאני אשת כהן דאיכ' איסור דאוריית' אבל הכא דליכ' אלא איסור דרבנן תדור במבוי ואפי' בחצרו כל שיחד לה בית שתה' נכנסת בסוף בני' ויוצאה בראש בניה כלומר שיהי' שם שומר שלא יתייחד עמה כמו שהתירו באשת כהן שנשבית כדעבד לה ר' זכרי' בן הקצב לדביתהו כדאי' פ' האשה שנתארמלה דשאני התם דבשבוי' הקילו עכ"ל ע"ש. עוד תשובה לריב"ש בסימן רצ"ו ז"ל שאלת זה שאמרו חז"ל האשה שנתארמלה או נתגרשה צריכה להמתין תשעים יום שלא תתארס ולא תנשא ונתנו טעם כדי להפריש בין זרעו מראשון לזרע אחרון אם צריכ' כמו כן להמתין ולהשמר מזנות עד תשלום תשעים יום או לא אלא דוקא אירוסין ונישואין גזרו אבל אם תזנה היא לא גזרו בה כו'. תשוב'. כבר ידעת מה שנחלקו בגמ' יבמות בשלהי פ' ד"א ר' יהודה ור' יוסי באנוסה ומפותה דר' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד דאשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר ור' יהודה אוסר דאימר לא נהפכה ונחלקו הראשונים בפסק הלכה כי הרב אלפסי והרמב"ם פסקו כר' יוסי כו' והרבה מן הגאונים ז"ל ומן האחרונים והרא"ש ז"ל מכללם פסקו באנוסה ומפותה כר' יודא דאסר כו' ולענין שאלתך ששאלת לפי פסק הרמב"ם הדבר ברור שכיון שאפי' ידענו בבירור שזינתה אנו מתירין אותו לכתחלה מטע' דאשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר כל שכן גרושה שזינתה תוך ג' חדשים שאין עונשין אותה על העבר מפני שלא המתינה שהרי יש לסמוך דאשה מזנה מתהפכה ואפילו לדעת הפוסקים באנוסה ומפותה לאסור יש לומר שבנדון זה אין עונשין שהרי ע"כ קיי"ל כר' יוסי בטעמא דאשה מזנה מתהפכת דהא שמואל קאי כוותיה בהא אלא שהם אומרים דשמואל ס"ל דכיון שאסרו חכמים בכל הנשים ליארס ולישא תוך ג' חדשי' אפי' באיילו' וקטנה ואותן שאין בהם חשש טיבו' דגזרינן בהו אטו אידך ה"ה דגזרינן בזנות וכיון שכן אפש' לומר דכל שידענו שזינתה הוא שנאסור לה משום גזירה ליארס ולישא שהוא דבר הנעשה בפרסום אבל בגרושה לא אסרו עלי' הזנות משום גזירה דכיון שאין הזנות נעשה בפרסום לא גזרו בי' ועוד דאיך יגזרו חכמים ליאסר משום גזירת הבחנה בדבר שהוא כבר אסור מדבריהם מצד עצמו שהרי אפי' יחוד דפנוי' ב"ד של דוד גזרו וכ"ש שביאתה אסורה ואין צריך לומר לדעת הרמב"ם ז"ל שנראה דעתו בפ"א מהל' אישות שכל ביאת פנוי' דרך זנות אסור' מן התור' בלאו דלא תהי' קדשה ולכן נראה לי ברור שלא גזרו חכמים על הזנות משום הבחנה ואם באתם להענישה הענישו אותה משום הזנו' עצמה עכ"ל: וצריך להתבונן בתשובות הללו כי נראין סותרות דמ"ש בהבחנה שלא גזרו על הזנות ומטעמים שכתב בריב"ש. ובמניקת. גזרו שלא ידור עמה במבוי דנמי אינו אלא זנות. ונראה דבזנות עצמו הוא דפסק הריב"ש שאין בו משום המתנה כיון דמדינ' אין בזנות עיבור דמתהפכת אלא משום דגזרינן זנות אטו נישואין ואינו אלא היכא שהזנות ידוע גזרו בה שלא תינשא ומשום דגזרינן זנות אטו נישואין אבל שנאסור הזנות שאינו בפרסום משום הבחנ' לא גזרינן וטעם השני בריב"ש כיון דהזנות בעצמו אסור לא שייך למיגזר בי' משום הבחנה. אבל במינקת כיון דבנישואין הדין להרחיק ממבוי א"כ אפי' בפנוי' צריכה הרחקת מבוי דבזה ליכא איסור בעצם כיון דאפי' בשומר לית ביה משום יחוד וכיון דבזה אסרו הרחקת מבוי והרחקה זו שייך גם בפנוי' כיון שאין במדורת מבוי איסור בפנוי' א"כ גזרינן מדור' מבוי בפנוי' אטו נישואין וכן מטעמא שכתב הריב"ש דלא גזרו זנות אטו נישואין אלא היכא דהוא בפרסום ע"ש וזה נמי שידורו במבוי ה"ל פרסום וגזרינן אטו נישואין אמנם כל זה לשטת הרא"ש דגזר זנות דפנוי' אטו נישואין גזרינן נמי מדורת מבוי בפנוי' אטו נישואין אע"ג דהוא עצמו אינו אלא משום זנות גזרו אטו נישואין אבל לשטת הרמב"ם דלא גזרינן זנות דפנוי' אטו נישואין א"כ בגרושה ומניקת נמי אין צריך הרחקת מבוי כיון דאינו אלא משו' זנות וכיון דלא תתעבר ע"י זנות ולדעת הרמב"ם לא מיחלף זנות בנישואין ודאי אין צריך הרחקת מבוי. אלא דהריב"ש נראה לו לחוש לדעת הרא"ש ודעימי' הרבה מן הגאונים והאחרונים דפסקו באנוסה ומפותה כר' יהודא מש"ה פסק בסימן ש"ס דצריך להרחיק ממבוי: וזה נראה לי בדעת הב"י דהשמיט הך דריב"ש סימן ש"ס דמצריך הרחקה ובב"י סימן קי"ט הביא דברי הריב"ש בסימן ש"ס ומשום דבש"ע פסק כרמב"ם דלא גזרינן בזנות אטו נישואין א"כ אין צריך להרחיק כיון לזנות לא חששו להמתנה כלל: מיהו בעיקר תשובת הריב"ש סימן ש"ס שכתב דלפי דעת הרמב"ם הדבר ברור כו' כל שכן גרושה שזינתה תוך ג' חדשים שאין עונשין אותה על העבר מפני שלא המתינה שהרי יש לסמוך דאשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר כו': וקשה לי בגוה דהא דעת הרמב"ם במעוברת חבירו שלא ישא הוא משום דחסא וכמ"ש בפי"א מגירושן א"כ אפי' בזנות נמי דשמא מעוברת היא ומשום דחסא: ונראה כיון דלא אמרו טעמא דהמתנה שלשה חדשים אלא משום הבחנה ולא אמרו משום ספק מעוברת ולא ישא אדם מעוברת חבירו וכ' הרמב"ן והרשב"א דכולי האי לא גזרו בס' מעוברת והובא דבריה' בסק"א ע"ש. ומש"ה אע"ג דבמעוברת חיישינן לדחסא אבל ספק מעוברת לא חשו כל כך וא"כ אינו אלא משום הבחנה ובזנות לדעת הרמב"ם ליכא משום הבחנה כיון דלא תתעבר ע"י זנות דמתהפכת: ולפי מ"ש נראין דברי הח"מ שכתב בסעיף א' בשידוכין במינקת שישבעו שלא יכנס לבית המשודכת וכמו בהבחנה ומשום דאע"ג דכ' הריב"ש בסימן רנ"ג דבזנו' לא גזרו הכא דהוי פרסום בדירה ובכניסתו לבית' גזרינן אטו נישואין וכמ"ש בביאור דברי הריב"ש, ובתשובת נ"ב סימן י"ט השיג על הח"מ מהאי דריב"ש סימן רצ"ז דבזנות לא גזרו ע"ש. ולפנינו תשובת הריב"ש סימן ש"ס להיפך וע"כ צריך לחלק כמ"ש וא"כ במשודכת נמי צריך להרחיק.
ס"ק ז
אסורה לדור עמו במבוי. בס' בית מאיר כתב ז"ל צ"ע הא בריב"ש לא נאמר אלא בכנס מעוברת ומדמה לכהן שגירש כו' ועיין סימן קי"ט דאפי' בכהן שגיר' מן האירוסין מותר' לדור עמו במבוי אם לא בדגייסי אהדדי וא"כ מנ"ל להחמיר הכא בסת' מגרש מן האירוסין ואולי מפני שמיהר לקדש באיסור חשיב לי' כודאי גם בה עכ"ל. וז"ל הריב"ש בסימן ש"ס ואעפ"י שזה לא כנס אלא ארס לבד ואמרינן התם בפ' האש' שנתארמלה גבי כהן שגירש אמר רב נחמן תנא באבל רבתי במד"א בנתגרשה מן הנשואין אבל נתגרשה מן האירוסין נפרע' ע"י עצמ' שאין לבו גס בה הכא בנדון זה נראה שאע"פ שאין כאן אלא אירוסין שייכי אהדדי ולבו גס בה עכ"ל: ומבואר דריב"ש מיירי מן האירוסין ולא בכנס אלא דשם כתב בנדון זה נראה שאעפ"י שאין כאן אלא אירוסין שייכי אהדדי ולבו גס בה ומשמע דשם הי' המעשה ידוע שהי' לבו גס בה וא"כ תיקשי על הרמ"א שפסק כן באירוסין סתמא: ולכן נראה דוקא היכא דהי' גירושין ביניהם מן האירוסין מצדם תו לית להו שייכות אהדדי ואין לבו גס בה אבל הכא דהגירושין לא הי' מצדם אלא דהב"ד כפו אותן בגירושין והוא הי' רוצה לישא אותה אמרינן לבו גס בה ודוקא היכא דהגירושין הי' מעצמם ולא מיתדר להו הוא דאין לבו גס בה אבל מה שהי' ע"י כפי' והמה רוצין היו בנישואין א"כ מסתמא נמי לבו גס דשייכי אהדדי: