אבני החושן חלק א· רבי שלמה רייזנר
חו"מ · סימן קלא
א) או שכתב ביני שיטי. הסמ"ע ס"ק ט"ו פי' דהיינו שהי' כתב העכו"ם והב"ח חולק הביאו הש"ך ס"ק י' (רק בערכאות מהני) וכן הסכים התומים וכ' דלא תהא כזאת בישראל רק כ' לחלק דבשיעור החוב נאמן שנתן כיון דהשטר בידו ולמה הי' לו לעכו"ם ליתן השט"ח להערב עיי"ש ולא הבנתי דבריו דהא כאן איירי דהלוה כבר פרע ויש בידו שובר א"כ ודאי דידע העכו"ם שאם יתודע מהשובר יצטרך להחזיר בחנם ועשה קנוניא עם הערב ופשוט:
ב) וה"ה בכל ערב לעכו"ם בשביל ישראל אפי' העליל העכו"ם וכו'. השע"מ הקשה על תשו' הרא"ש דין אחד שנכנס ערב לעכו"ם בשביל קהל ותפס העכו"ם שטרות מהערב והי' הפסק שהקהל מחויב לפצותו ונתרשלו הקהל ועי"ז העני הבע"ח ואתר שפדה ראובן השטרות לא הי' יכול לגבות מהם ותובע מקהל הפסידו ופסק הרא"ש דהוי רק גרמא ופטורים והקשה השע"מ דהא אף מעלילה חייבים לפצות אף דהוי רק גרמא ע"כ ופשוט דלק"מ דאין זה כלל והלוה מחויב לפצות מה שהפסיד בשביל הערבות וכאן אף אם יתפסו הקהל עצמם שטרות ובא כה"ג לידי הפסד אין הקהל חייבין במה שהעני בעלי החובות דלא: עשו מעשה בגוף השטר והלוה חייב ליתן מה שיקבל העכו"ם כאלו קיבל הוא גם בלא"ה אין זה הפסד שבא על ידם דהרי בענין הערבות הי' יכול לפדות השטרות מיד וכי משום שהקהל מחויבים ליתן אותן המעות להעכו"ם לא הי' לו ליתן ולהציל שלו:
ג) אפי' העליל העכו"ם. השע"מ חידש דאם מת הלוה אין היורשים חייבים לפצותו מעלילה דהרי הרא"ש יליף זה מהא דזבין ארעא אמיצרא דחבירו לעכו"ם דחייב לסלק מאתו כל היזק הבא לו מעכו"ם ומבואר לקמן סי' קע"ה דאף אם קבל עליו בנו פטור וה"ה הכא ע"כ ולפענ"ד לא נהירא דשאני התם דהוא רק קנסא ולא קנסו בנו ועיי"ש בנתה"מ בחידושים דאף בקבל עליו לא הי' קבלתו רק מטעם קנס אבל כאן דאנן סהדי דלא נכנס לערבות רק ע"ד שהלוה יסלק מאתו כל היזק א"כ אין חילוק בינו לבין בנו גם ממה שהוצרך שם הגאון המובא לטעם דלא בנו משמע דהיכי דאין זה קנס אף בנו חייב ובפרט דהש"ע פוסק שם דלא כהרא"ש ואינו חייב רק בקבל עליו וכאן פסק דאף בלא קבל עליו חייב וע"כ דדינא הכי משום דאנן סהדי כמ"ש א"כ אף בנו חייב ושאר הראיות שהביא השע"מ אין כדאי להאריך בהם כאשר יראה כל מעיין דאין דומה כלל גם מה שהביא מהיתה לו פרה שאולה וטבחוה פשיט דאין זה דמיון דהתם הטעם משום דלאו שואלין נינהו ודו"ק:
ד) שאם ראובן מכר שדה לשמעון ובא לוי וקבל אחריות לא נשתעבד. הסמ"ע ס"ק י"ת כ' הטעם דעביד אינש דזבין ארעא ליומא והטו"ז הקשה דהא לא קיי"ל כשמואל דאמר אחריות לאו ט"ס הוא מטעם עביד אינש דזבין ליומא ונראה דגם שם אינו מהסברא ובודאי ליום אחד לא הי' נותן כ"כ ויש אונאה יותר מפלגא ולכן כ' שם רש"י דר"ל דאין חושש שמא יטרפו אותו וסבר דילמא לא יטריפו ואף אם יטריפו יאכל ביני ביני הפירות עיי"ש וזה שכ' הסמ"ע כיון דמצינו סברא זו אף דלא קיי"ל כן מ"מ בערב אמרינן ודאי דלא על אמונתו קנה דלחוש דילמא יטרפו ולא יהי' למוכר לשלם ובספק זה עביד דקנה ליומא בלי ערב ופשוט: